אבקת רוכל ע״הAvkat Rokhel 75
א׳שאלה יורנו מורנו יהודי א' שמו דוד מלטי נפטר באיי גיפר"י וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ושם באי גיפר"ו יש חק מאת השררה שכל יהודי ש"מ שיצוה מחמת מיתה יעשה צוואתו ע"י גוים גם כי שם באי גיפר"ו לא נמצא יהודי שידע לכתוב כדין וכשורה שום שטר והנה כה"ר דוד מלטי נ"ע הנזכר חלק נכסיו בשעת מיתתו וצוה שיתנו לעמנואל בן אחותו חמשים דוקא"דוש ממטבע הנהוג שם באי גיפר"ו וכך אמר בצוואתו שמה שהוא מחלק בשעת פטירתו יהיה קיים בכל אופן שיהיה יכול להיות קיים ושאלנו פה סיני"ם מה רצה לומר הנפטר באלו הדברים ואמרו לנו שרצה לומר אפילו בדתינו אלא ששם אינם כותבים אלא בדרך נסתר כי הם גויים וגם צוה שיתנו חמשים דוקאדוש אחרים ממטבע הנ' לנסים בן אחיו שבתי מלטי וז"ל אני מניח מממוני חמשים דוקאדוש לנסים בן אחי שבתי מלטי שהוא עתה חי: ילמדנו רבינו כי זה שבתי מלטי היה לו בן אחר ששמו היה נסים ונפטר מזמן רב קודם פטירת הר' דוד מלטי הנז' כמו ט"ו שנה ויותר ואחר שנפטר נסים נולד לשבתי מלטי בן אחר ושמו שמעון ולא יש לדוד מלטי המצוה הנז' אח אחר בעולם אלא לשבתי מלטי הנזכר ולא יש בן אחר בעולם לשבתי מלטי הנז' אלא שמשון הנז' יורנו מורינו מה מדת הדין מחייבת על זה אם נאמר שדוד מלטי המצוה חשב שקרא אחיו שבתי מלטי הנ' לבנו הנולד לו אחר פטיר' בנו נסי' קרא לזה ג"כ נסי' וזה נר' מלשונו שאמר אני מניח חמשים דוקאדוש לנסים בן אחי שבתי מלטי שהוא עתה חי לאפוקי נסים האחר שנפטר קודם שנולד לו זה הבן שקרא לו שמשון והוא לא ידע ששם שמו שמשון וכך יש קלא ששאל הנפטר דוד מלטי הנז' מה שם בן אחי שבתי מלטי ואמרו לו נסי' קלא יש ע"ז אבל עדות לא יש או אם יש לפקפק אחר שאמר לבן אחי שבתי מלטי נסים וזה שמו שמשון ושלום תשובה שטר צוואה זו אע"פי שהשואל לא שאל אלא מצד שהשכיב מרע צוה לתת ן' דוקאדוש לנסים בן אחיו ונמצא שאינו אלא שמשון ונראה שאלולי כן לא היה צריך לשאול עכ"ז כיון שאני בא להשיב צריך אני להקדים ולהודיע שעוד שני ספקות יש בצוואה זו הא' לפי שכתוב בשטר זה אני מניח מממוני לנסים בן אחי שבתי חמשים דוקאדוש דכתב מוהר"י קולון ז"ל שהאומר אני מניח מממוני כך וכך לפ' אינו מועיל השני לפי שהשטר הוא עשוי ע"י גויים ותנן בפ"י דגיטין כל השטרות העולים בעש"ג אע"פי שחותמיהם גויים כשרים חוץ מגיטי נשים וקאמרינן עלה בגמרא קא פסיק ותני לא שנא מכר לא שנא מתנה בשלמא מכר כו' אלא מתנה במאי גבי בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמלכות' דינא ואי בעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים ודעת הרמב"ם בפ' כ"ז מהלכות מלוה ולוה לפסוק כלישנא בתרא דשטרי מתנות העולים בערכאותיהם פסולים וכבר ביאר הרב המגיד הגמ' לדעתו וכתב שדעת רוב הגאונים לפסוק כדעת הרמב"ם והרשב"א כתב שמצא בתשובה להרי"ף כדברי הרמב"ם הרי שני ספקות אלה יש לספק מלבד הספק שנתספק השואל וכל זה בהקדמה שהש"מ המצוה יש לו זרע אע"פי שלא נתבאר בדברי השואל שאלולי כן לא היה מקום לשאלה זו שמאחר שלא היה למצוה הזה אח אחר אלא לשבתי מלטי ולא יש לשבתי מלטי בן אחר אלא שמשון פשיטא ששמשון ירש הכל מדין ירושה ואין לצוואה כאן עסק כלל אלא בודאי כשיש למצוה הזה זרע עסקינן
1
ב׳ואתה אני בא להשיב לספק השואל ואומר הנראה לע"ד דאין שנוי השם הזה מעכב ע"י שמשון בן שבתי מלטי לזכות במתנתו דהא ודאי דלא גרע שם נסים לתת לו מתנה אלא לפי שהוא בן אחיו דהא חזינן דגם לבן אחותו נתן חמשי' דוקאדוש אע"פי שאין שמו נסים א"כ הרי אומדנא דמוכח דלא קפיד על השם אלא שהיה סבור שהיה שמו נסים והזכירו בשמו ולא מפני שהיה מקפיד בדבר:
2
ג׳ועוד שכתב שהוא עתה חי ולישנא יתירה הוא דאין לומר דאתא לאפוקי שלא נאמר שנותן אותה מתנה לנסים המת דאין אדם טוען לומר שיעלה על הדעת שמניחין את שלו למת אלא על כרחין לומר שנסתפק אולי אין שמו נסים ולא רצה שתתערב המתנה מפני כך ולכך אמר שהוא עתה חי כלומר כיון שהוא חי בין שמו נסים בין שיהיה לו שם אחר יזכה במתנה זו:
3
ד׳גם טענת לשון מניח שכתבתי בשם מהר"י קולון נראה דאין לחוש לה משום דהא מחא לה מהר' דוד הכהן ז"ל מאה עוכלי בעוכלא בטענות ודברים נכוחים למבין כמבואר בתשוב' מהר"ר דוד הכהן ז"ל וגם הרשב"א בתשו' כתב בפשיטו' דמהני לשון אני מניח:
4
ה׳הרי בשתי טענות אלו אינם מגרעות כח שמשון זה מלזכות במתנה זו אך הטענה האחרת שנעשה ע"י גויים עומדת בפני ואע"פי שהרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן ובעל הטורים חולקים על הרמב"ם וסיעתו וסוברים דהיכא דאיכא הרמנא דמלכא כל השטרות העולי' בערכאות שלהם כשרים ואפילו שטרי מתנה וכתב המגיד דעליהם סומכים בארצותינו ובנדון זה הא איכא הרמנא דמלכא דהיינו חק השררה שלא תכתב צוואה אלא ע"י גויים אכתי איכא למיפסל צוואה זו מפני שמלשון השאלה משמע שלא נעשה ע"י ערכאות שהרי כתב שכל יהודי ש"מ שיצוה מחמת מיתה שיעשה צוואתו ע"י גויים וסתם גויים לא משמע ערכאות אבל כ"הג ליכא מאן דמכשיר דהא אמרינן בפ"ק דגיטין רבינא סבר לאכשורי בכנופייא דארמאי א"ל רפרם ערכאות תנן ומשמע דהודה לו רבינא וכן פסקו הפוסקים כרפרם ואע"ג דבהא איכא למימר דמסתמא כיון שהשררה מקפדת בכך היינו שלא יעשו צוואה אלא ע"י ערכאותיהם והשואל לא הקפיד בכך וכתב גויים במקום ערכאותיהם מ"מ צריך שיעידו עידי ישראל על עידי השטר ועל הערכי המקיים אותם שאינם ידועים בקבלת שוחד וכמ"ש הרמב"ם בפכ"ז מהלכות מלוה ולוה ואע"ג דהשתא לדעת הרא"ש קיימינן והרא"ש חולק גם בזה וסובר דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא יש לומר דבהא לא חיישינן להרא"ש כיון דהרמ"ה סבר לה כהרמב"ם הו"ל הרא"ש יחיד במקו' שנים גדולים בחכמה ובמנין ואפילו יעידו ישראל שאינם יודעים אותם עדים והערב"י המקיים אותם בקבלת שוחד עיקרא דדינא תברא דלא שבקינן הרמב"ם ורוב הגאונים והרי"ף עמהם מקמי בעל העיטור והרמב"ן והרשב"א והרא""ש והר"ן וכ"ש שהרמב"ם ז"ל הוא רב מפורסם במלכות הזה ועל פיו יהיה כל ריב ומסתמא בני אי גיפר"ו גוררים אחר המלכות הזה כיון שהם סמוכים להם ועוד שהבא להוציא מהיורשים צריך להביא ראיה שהצוואה קיימת וכיון דפלוגתא דרבוותא היא אמרינן אוקי נכסי בחזקתייהו ומיהו אם יש עדי ישר' כשרים שנמצאו שם בשעת הצוואה ויעידו שהם שמעו שאמר שהיה מניח חמשים דוקאדוש לנסים בן אחיו ודאי שזכה שמעון בן שבתי מלטי בחמשים דוקאדוש דהשתא לא על השטר העשוי ע"י גויים סמכינן אלא על עדות הישראלים המעידים ואע"פי שהוא אמר שהוא מניח אות' לנסים הזה שמו שמשון כבר הוכחנו שאין זה מעכב ואפילו אם לא נמצאו עידי ישראל שיעידו כן אם שטר צוואה זו נעשה ע"י ערכאות ועידי ישראל מעידים שערכאות אלו ועדים החותמים בשטר זו אינם יודעים בקבלת שוחד יש להכשירו אליבא דכ"ע שאע"פי שכת' הרמב"ם דשטרי מתנות העשוי' בערכאותיהם פסולים אע"פ שיש בהם כל הדברים שמעון לא נתכוון אלא לשטר שכתוב בו שדי נתונה לך שהשטר הוא הקנין וכדמשמע ממה שאמרו אלא שטר מתנה במאי קני בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא וכן פרש"י וכן כתב הטור אבל מתנה שאין השטר עיקר הקנין שלה כגון בנ"ד דשטרא אינו אלא לראיה בעלמא דומייא דשטרי מכר כשרים הם זה נר' נכון וברור בעיני:
5
ו׳אלא דקשיא לי שכתבו הרמב"ם והטור בשטר מחילות העשויין בערכאותיהם פסולין והרי שטרי מחילות אינם עושים מחילה שאפי' מחל לו בלא עדים מהני דלא איברו סהדי אלא לשקרי ונמצא שאינו אלא לראיה כשטר מכר ואפי"ה פסלו אלמא דדוקא לכתוב מנה מעות בפנינו לא הוי מרעי נפשיהו לכותבו אי לא הוה אבל שאר מילי אפי' כתבי מה דלא הוה לא מקרו מרעי נפשיהו ואע"פ שזה דוחק כ"ז זו דשטרי מחילות עומדת לפני איני סומ' על הכשר זה:
6
ז׳אחר שכתבתי כל זה חפשתי בתשובות הריב"ש ומצאתי שכתב וז"ל אפילו לדעת הרמב"ם הדבר ברור דשטרי צוואה כשרים כשטרי מכר שהרי אין השטר עושה קנין אלא דבור המצו' עושה קנין דדבריו ככתובי' וכמסורים דמו והערכי נאמן לומר שכך צוה דהא לא מרעי נפשיה וק"ל בשטרי מכר עכ"ל ובתשובה אחרת הוקשה לו הקושיא שהקשתי משטרי מחילות העשויין בערכאות שכתב הרמב"ם לפסול וכתב שדבריו דפיסול זה מתמיהים וכתב בסוף ואולי הרב ז"ל אגב שטפא נקט שטרי מחילות עכ"ל ואמרתי עליו ז"ל תנוח דעתו של רבינו שהניח את דעתי וכיון שהוא ז"ל מסכים בשטרי צוואות העשויות בערכאות אף לדעת הר"ם במז"ל כשרות כפשט דברי הגמ' הכי נקטינן ואם בעל הדבר יודה שכן הוא האמת שאמר שהוא מניח לנסים בן שבתי אחיו נ' דוקאדוש אין צריך עדים כלל דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי:
7
ח׳נמצא הכלל העולה ששמשון הנז' זוכה בחמשים דוקאדוש בא' מג' דרכים הא' אם יודה בעל דינו שכן הוא האמת שאמר שהוא מניח לנסים בן שבתי חמשים דוקאדוש השני אם היו עידי ישראל כשרים מצויין בשעת הצוואה ומעידים שאמר שהוא מניח לנסים בן שבתי אחיו חמשים דוקאדוש השלישי אם עידי ישראל מעידים שעדים שחתמו על השטר של צוואה זו והערכי שקיים אותו לא הוחזקו בקבלת שוחד באיזה מג' דרכים אלו זכה שמשון הנזכר בחמשים דוקאדוש אליבא דכ"ע הצעיר יוסף קארו
8