אבקת רוכל ע״חAvkat Rokhel 78
א׳תשובתי על הרבנים הנ"ל ראשונים ואחרונים
1
ב׳ראיתי דברי החכמים הפוסקים אלה זה אומר בכה וזה אומר בכה גם דברי האלופים הבאים לסתור דברי הפוסקים הפסק הראשון ולא השוו דבריהם כי לדעת הח"ר דוד נר"ו יכול יצחק למכור לאחר ברצון אמו ולדעת הח"ר בנימין אינו יכול ואע"פ שהשוו דבריהם לבטל מכירת הר' יצחק מ"מ יש חילוק ביניהם שאם תתרצה האם במכירת הר' יצחק הנז' להר' יוסף אפומא"דו לדעת הח"ר דוד המכר קיים ולדעת הח"ר בנימין המכר בטל:
2
ג׳וטרם אחלה לדבר אל לבי תמהתי על דברי האלוף הר' דוד שכתב שהפוסקים הראשונים נתחלף להם קנין יוסף בקנין יצחק דשוינהו בדלא דייקי במילתא ולא חיישי לקמחייהו ולמה לא נאמר שהיו סוברים שמה שתלה זכיית הר' יצחק בבתים במיתת אשתו נמשך למ"ש תחילה בזכיית הר' יוסף מעכשיו ולאחר מותו ולאחר מות אשתו ויש הוכחה לזה ממה שכתב בזכיית הר' יצחק וזה יובן ג"כ אחרי מות דונא פאלומבה אשתו הנ"ל ותיבת ג"כ מורה שכשם שמה שתלה זכיית הר' יוסף במיתת אשתו היה במעכשיו כן מה שתלה זכיית הר' יצחק במיתת אשתו היה במעכשיו:
3
ד׳עוד יש טעם שני לזכותם ולומר שלא נתחלף להם שם בשם דסבירא להו כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והו"ל כאלו כתוב מעכשיו דכל דברי צוואה זו ודין יצחק ודין יוסף שוים:
4
ה׳עוד יש טעם שלישי לזכותם שנתן הר' יצחק להר' יוסף אחיו שלשת אלפים לבנים כדברי אביו ואז מכר לו הר' יוסף כל הזכות שהיה לו וכיון שזכות הר' יוסף הוה במעכשיו נכנס הר' יצחק במקומו וזכה בהם מעכשו ובין הר' יוסף ובין הר' יצחק שוים ואין חילוק ביניהם וכיון דמכל הני אנפי הוה אפשר לזכותם לא היה לו לקפוץ לפגום בכבודם של ראשונים כ"ש בדבר שלא היה צריך לו להטפל בו בעצם לענין התשובה:
5
ו׳ומ"מ לענין הדין נראה שמכירת הר' יצחק אינו מכר לא להר' יוסף אפומא"דו ולא לזולתו אף אם תתרצה אמו שראינו שדעת המצוה הזה היה להעמיד בניו בנחלתו כל ימי אשתו לפחות כי מ"ש וזה יובן ג"כ אחרי מות אשתו קאי למה שכתב אז יתן לו הר' יוסף אחיו להר' יצחק הבתים כלומר אע"פי שצויתי שכשיתן הר' יצחק להר' יוסף שלשת אלפים לבנים יתן לו הבתים התנה עוד תנאי שני שיהיה אחרי מות אשתו אבל בחייה אפילו יתן לו השלשת אלפים לא יתן לו הבתים וא"כ כל זמן שהאשה קיימת אין רשות להר' יוסף ליתן הבתים לה' יצחק ואם נתנם אינם נתונים ומ"מ לא הפסיד זכותו הר' יוסף בכך כמו שעלה על דעת הח"ר הימין כי הפריז על מדותיו בכך דכיון שמתנה בטלה הוי כאלו לא נתן:
6
ז׳והטענות שטענתי להליץ בעד פוסקי הפסק הראשון אינם כדאי לפסוק כן שמה שטענתי בעדם לומר שמה שתלה זכיית הבתים במיתת אשתו נמשך למה שכתב בתחלה בזכיית הר' יוסף מעכשו ולאחר מותו ולאחרי מות אשתו והוכחתי כן מתיבת ג"כ הנז' יש לומר שאינו דומה זכיית הר' יוסף לזכיית הר' יצחק שעיקר המתנה היתה להר' יוסף וזכיית הר' יצחק היתה בדרך תנאי וא"כ אין לו ענין לזכותו במעכשו וגם מחילוק הלשון שבין זה לזה יובן כן כי להר' יוסף כתב יזכה ולהר' יצחק לא כתב יזכה אלא שיתן לו הר' יוסף ולא עוד אלא שכתב אז יתן ואפי' אם היה צד לומר ולפרש שתיבת ג"כ נמשכת למה שכתב בתחלה בזכיי' הר' יוסף מעכשו ולאחר מותו ולאחר מות אשתו כיון שיש צד לפרש שאינה נמשכת ללשון מעכשו יד בעל השטר על התחתונה ולא דיינינן ליה כמעכשו וכ"ש שכבר הוכחתי שאינו ענין להיות נמשך ללשון מעכשו ומה שטענתי דקי"ל כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו יש לומר דלא אמרינן הכי אלא במצוה לכתוב שטר אבל הכא לא צוה לכתוב שטר אלא חילק נכסיו והם כתבו כדי שלא ישכחו מה שצוה בפניהם ומה שטענתי עוד בעדם הר' יוסף מכר להר' יצחק בשלשת אלפים לבנים וכל זכות שיש לו ונמצא שזכה הר' יצחק במעכשו יש לומר שלא היה רשות להר' יוסף למכו' זכותו להר' יצחק אף אם קבל ממנו שלשת אלפים לבנים אלא לאחר מיתת האם אבל בחייה אף אם מכרו אינו מכר כמו שהוכחתי מלשון הצוואה שאחר שכתב שאם הר' יצחק יתן להר' יוסף שלשת אלפים לבנים אז יתן לו הבתים כתב וזה יובן ג"כ לאחר מות דונא פאלומבא אשתו שנר' שאע"פי שיתן השלשת אלפים לבנים לא יתן לו הבתים אלא אחרי מיתת אשתו וכל שנתן לו קודם מיתתה אין נתינתו כלום:
7
ח׳הכלל העולה שמכר הר' יצחק אינו מכר ואף אם תתרצה אמו וכן אם מכרו הוא ואמו לאחר אינו כלום זה הוא הנראה לי הצעיר
8
ט׳יוסף קארו
9
