אבקת רוכל ע״טAvkat Rokhel 79
א׳כתב מורינו י"א ז"ל לענין הדין נראה שמכירת הר' יצחק אינו מכר אף אם תתרצה אמו מפני שראינו דעת המצוה הזה היה להעמיד בנו בנחלתו כל ימיו לפחות ע"כ איני מוצא בלשון הצוואה מקום ללמוד ממנו היות כן דעת המצווה ומ"ש כ"ת על זה ז"ל כי מה שכת' וזה יובן ג"כ אחרי מות אשתו קאי למה שכתב אז יתן לו הר' יוסף אחיו להר' יצחק הבתים כלומר אע"פי שכתבתי שכשיתן הר' יצחק להר' יוסף שלשת אלפים לבנים יתן לו הבתים התנה עוד תנאי שני שיהיה אחר מות אשתו אבל בחייה אפילו שיתן לו השלשת אלפים לא יתן לו הבתים וא"כ כל זמן שהאשה קיימת אין רשות להר' יוסף ליתן הבתים להר' יצחק ואם יתנם אינם נתנים ע"כ איני יודע מי הזקיקו לומר דלזה יובן כו' קאי לאז יתן לו ולא לעצם המתנה שנותן המת כנראה מלשון הצוואה שכוונת המצווה היתה שיזכה בכל הבתים הר' יוסף ואם הר' יצחק יתן לו סך מה ממעות אז יכנס הר' יצחק במקום הר' יוסף לזכות בבתים מהמת וכל כחו וזכותו יקח הר' יצחק כאלו קבל המתנה הזאת מהמת בעצמו אע"פי שהוא מקבל אותה עתה ע"י שליש שהוא הר' יוסף ויען ירא הנפטר פן יובן שהמתנה הזאת שיזכה בה הר' יצחק תהיה החלטית ויהיה לו כח גדול יותר מהר' יוסף הנותן והוא שיזכה בבתים אלו אף קודם מות האם הנז' ע"כ חזר והתנה ופ' שאף המתנה הזאת של בתים הללו שיזכה בה הר"י הוא בתנאי עצמו שהתנינו על הר' יוסף שהוא לאחר פטירת האם ולא בחייה וכך יורה לשון ג"כ שזו היתה כונת הנפטר וכן דייק מורנו לעיל לשון ג"כ ואיני יודע למה עזבו עתה העלינו מלשון ג"כ וממרוצת לשון הצוואה כי בבתים אלו נכנס הר' יצחק במקום הר' יוסף וכל זכות שהיה לו להר' יוסף בבתים אלו שהיה לו גוף הקרקע מחיי אמו הזכות הזה בעצמו יש לו להר' יצחק ואין ביניהם שום הבדל כלל וכיון שכן יכול הר' יצחק הנז' למכור הבתים הנז' בתנאי שתתרצה אמו הנ"ל:
1
ב׳ואין להקשות על דברי איך עלה על לבו של הנפטר שיהיה יותר זכות להר' יצחק המקבל מהר' יוסף הנותן כי הר' יוסף עצמו לא היו הבתים שלו לגמרי אלא לאחר מיתת האם ואיך יהיה של הר' יצחק אף בחייה דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ולא עדיף מגברא דאתי מחמתיה כי יש לומר כי לאו כולי עלמא דינא גמירי כ"ש שי"ל שרצה לפרש דבריה באופן לא יפול שום ספק ולא יצטרכו לדקדוק דינים ובזה מצאנו בשטרות ובצוואו' לשונות כפולים ומכופלים ומבארים דבר שאין צריך לו כדי שלא יפול ספק בענין ואע"ג דאמרינן בפרק יש נוחלין דכל לישנא יתירא לטפויי קא אתי בהא נמי לטפויי אתא אלא שמוסיף דבר דלענין הדין אינו צריך כי הוא מובן בעצמו דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה ולא הקפידו חז"ל שיהיה מה שנוסף הכרחי גם מן הדין דלאו כולי עלמא דינא גמירי כ"ש שיש לו' כי אף לענין דינא יש נפקותא בדבר כי חשש הנפטר וירא לנפשו פן יטעה טועה בדבריו ויחשוב כי כשאמר שאם יתן לו הר' יצחק הסך ההוא שיתן לו הבתים ההם שמתנת אותם בתים שבאה מכח הנפטר שחזר ממתנתו שנתן להר' יוסף וחוזר לתיתה להר' יצחק אם יתן הר' יצחק להר' יוסף הסך ההוא מהמעות וכיון שיחשוב שהמתנה הזאת באה מכח הנפט' הרי היא מוחלטת בין מחיי אשתו בין אחר מותה כל שלא התנה תנאי וע"כ הוצרך לומר כי גם כשנותנם להר' יצחק הוא בתנאי הנז' שהוא אחר מות אשתו ואע"פי שאמרתי שירא הנפטר פן יטעה טועה שהוא הנותן אולי אינו כן רק שהוא בעצמו חשב שהוא הנותן והוא חוזר בו מהמתנה הראשונה שהיה נותנם להר' יוסף ונותנם עתה להר' יצחק אם יתן הסך ההוא מהמעות ואולי גם לענין הדין באמת נאמר כי הוא הנותן שחזר ממתנתו הראשונה שנתן להר' יוסף ונתנם עתה הנפטר בעצמו להר' יצחק אם יתן הסך הנז' להר' יוסף וכל המתנות הללו משתלשלות מן הנפטר ואמרתי היות מלת ג"כ מורה הכונה הזאת כי לפי הדרך תתיישב הבנתם כי כמו שגמר זכיית הר' יוסף הוא אחר מות האם כן תהיה גמר זכיית הר' יצחק אבל אם נאמר שלא יזכה הר' יצחק כלל בבתים רק אחרי מות אמו לא יהיו שוים דומים בענין כנראה ממלת ג"כ כי זה גמר זכייתו הוא אחר מות האם אבל כבר התחיל בזכייה לענין גוף הקרקע וזה כל זכייתו הוא לאחר מות האם וקודם מותה לא יזכה דבר הנראה לע"ד הצעיר:
2
