אבקת רוכל פ״גAvkat Rokhel 83
א׳על ענין מי שהקדיש נכסיו לעניי ארץ ישראל
1
ב׳תשובה אין בטענת היורשים ממש שמאחר שזה היה ש"מ כשצוה אין ספק שמה שצוה לתת לעניים שבא"י במתנת ש"מ היה ומ"ש שהוא נותנם במתנת בריא אפשר שהוא טעות נמצא שחשב לייפות כחם באומרו שהיא מתנת בריא או הסופר טעה וכתב מתנת בריא מדעתו ולפי האמת היא מתנת ש"מ שבאמירה היא נקנית ואין לומר כיון דקי"ל יד בעל השטר על התחתונה אין לנו כח לתקן דברי השטר דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא בלשון הכתוב בשטר שיש לו שתי משמעיות אחד לזכות וא' לחובה אבל במקום שמתבטל השטר מהדרינן לקיימו והבא לבטלו עליו הראייה כדאשכחן בשטר שכתוב בשבת או בעשרה בתשרי דתנייא בפרק גט פשוט דאמרינן שטר מאוחר הוא וכשר וכ"כ שם נמקי יוסף וכ"כ מגיד משנה בפרק כ"ג מהלכות מלוה בשם רבינו חננאל ור"ש והרשב"א והרמב"ן וכ"כ הרא"ש בתשובה וכתבה הטור חשן המשפט בסימן מ"ב וכתב שיש עוד לזה ראיות אחרות וכ"כ בעל התרומות ובעל העיטור ובנ"ד כיון שאילו היינו אומרים שלא הייתה אלא מתנת בריא דלית בה קנין הייתה המתנה בטלה צריכים לפרש בענין שתהיה קיימת זה הוא כי יהבינן להו כל טעותייהו שסוברים דמתנה זו כשאר מתנות דבעלמא אבל לפי האמת נ"ד דאפילו אם תהיה מתנת בריא ממש אע"פ דלית בה קנין היא קיימת משום דצדקה היא וצדקה כתב המרדכי בפ"ק דב"ב שהגומר בלבו ליתן צדקה חייב כאלו הוציא בפיו וכתב מוהרי"ק שכ"כ ר"פ ולזה הסכים הוא ז"ל ורבים חולקים ואומרים שצריך להוציא בשפתיו לתת נכסים אלו לעניים אפילו אם היה בריא שדבריו קיימים לדברי הכל ואין ליורשים שום טענה בדבר:
2
ג׳וא"ת הא אמרינן בפרק שור שנגח ד' וה' גבי ההוא גברא דתקע לחבריה אמר הואיל ופלגא דזוזא לא בעינא נתביה לעניים הדר אמר נתביה ניהלי איזיל איברי בי נפשאי אר"י כבר זכו בה עניים ואע"ג דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן ופרש"י אנן יד עניים אנן רב יוסף הוה גבאי משמע טעמא דהוה התם ר"י דהוה גבאי וזכה במעמד שלשתן הא אם לא היה שם הגבאי לא זכו בו עניים וי"ל שכבר כתבו התוס' והרא"ש שרבינו חננאל פי' שזה לא היה רוצה לחזור בו מן הצדקה אלא היה רוצה ללוותו לפי שעה ולהחזיר אחר לעניים תחתיו ואמר ליה ר"י יד עניים אנן וזכינו בו במעמד שלשתן ואמרי' בפ"ק דערכין האומר סלע זו לצדקה משבאת לידי הגבאי אסור לשנותה עכ"ל דלפי פירושו צודק אנן יד עניים אנן לענין לחזור בו שאף על פי שלא היה הגבאי שם לא היה יכול לחזור בו:
3
ד׳ועוד שהרי כתב שם הריק"ו דליכא למימר שאם לא היה שם הגבאי לא זכו עניים דבהדייא אמרי' בפ"ק דר"ה בפיך זו צדקה אלמא בדיבורא מחייב והא דאצטריך ר"י אנן יד עניי אנן משום דההוא פלגא דזוזא לא הוה ברשותיה אבל מידי דאיתיה ברשותיה ואמר הרי הוא לעניים זכו בו עניים ולא מצי למהדר ביה וכך תירצו התוס' והרא"ש וכן דעת הרמב"ם שכת' בפ"א מהל' מתנות עניי' הצדקה הרי היא בכלל הנדרים לפיכך האומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי הסלע הזו לצדקה חייב ליתנה לעניים מיד הרי מבואר דכל שאמר סלע זו לצדקה אף על פי שלא היה שם הגבאי זכו בו עניים מאחר שהיה אותו הסלע ברשותו ה"נ בנ"ד מאחר שאמר יהיו נכסי לעניים זכו בהם העניים אע"פי שלא היה שם הגבאי אינו יכול לחזור בו כ"ש זה שלא חזר ועוד שהרי כתב רבינו ירוחם דאדם חשוב או טובי העיר הוו יד עניים ונראה מדבריו שאע"פי שאינם גבאים וכן מוכח בגמרא מדמייתי עלה הא דאמר רב יהודה ר"ג ובית דינו אביהם של יתומים הם וכשעושים צוואה דרך להמצא שם אנשים חשובים והוו להו יד עניים ואם כן אפילו אם היו נכסים אלו שצוה לתת לעניי א"י ביד האחרים זכו בהם עניי א"י:
4
ה׳ועוד שאפילו אם היו לו נכסים מופקדים ביד אחרים זכו בהם העניים שהרי כתב הרי"ף בפ"ק דמציע' ומטלטלי דאמרינן שאף על פי שיכול להוציאו בדייני' והקדישו אין קדוש הני מילי היכא דכפריה דצריך להוציאו בדיינים אבל היכא דאית ליה פקדון גבי חבריה וכי תבע ליה יהיב ליה ניהליה כמקרקעי דמו דקי"ל דפקדון דברשותו דמריה הוא והכי נמי איתמר משמיה דגאון כדאמרינן עכ"ל וכ"כ הרא"ש והר"ן וכתבו עוד דהכי מוכח בפרק הספינה גבי ההוא גברא דאייתי קרי לפום נהרי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות ערכין:
5
ו׳נמצא דאליבא דכ"ע בנ"ד זכו עניים במה שצוה לתת לעניים במתנת בריא אפילו אם היו הנכסים מופקדים ביד אחרים ואפילו לא היה שם בשעת הצוואה לא גבאי ולא שום אחד מחשובי הקהל לא היה יכול לחזור בו ואם היה חוזר לא היה ממש בחזרתו כ"ש זה שלא חזר בו שזכו בה עניי א"י וכל מי שהנכסים הנז' בידו חייב ליתנם לעניי א"י נאם הצעיר
6
ז׳יוסף קארו
7
