אבקת רוכל פ״בAvkat Rokhel 82
א׳יניק וחכים נבון וחשוב י"א אחרי דרישת השלום אותיותך ראיתי מובאות על דבר מ"ש החולה שיש לאלעזר בנכסיו מאתיים ויניצייאנוש וז"ל כת"ר הן הנה דברי ההלכות גבי ההוא דאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומי' חזר ואמר פרעתי דמי המנה כתוב בהלכות כיון דלא פסיק למילתיה אימור דכמדכר אנפשיה ופירש נמקי יוסף מדכר אנפשיה שהרי מתחלה לא צוה בענין שנתרצת בנתינתם משמע שהיה ספק בידו ואיגלאי מילתא למפרע שנזכר הדבר ולכן לא פסיק למילתיה לומר תנו עכ"ל כת"ר:
1
ב׳וכתבת עוד כיון דלא פסיק אפשר דטענינן ליתמי מה דהוה אפשר אבוהון כיון דלא פסיק אי הוה קם ממרעיה ולא חטפיה מיתה הוה אפשר לומר מדכר דכירנא דלא פש ליה גביה ולא מידי דפרענא ליה ולכן לא פסיקנא למילתא והוה מהימן גם אנן נימא כן אבתריה לספוקי מילתא עכ"ל כתב דברים אלו שלא בהשגחה שאם כן למה הצריך רבא שיאמרו יתומים חזר ואמר לנו פרעתיו הא לפי דבריך אע"פי שלא אמרו כן פטורים מפני שאביהם היה יכול לטעון כן אלא ודאי כל שלא אמרו כן חייבים לשלם וזה ברור כשמש בלי ספק וכן כתב הרי"ף בפירוש ושמעי' מהא דרבא דהיכא דלא אמרו חזר ואמר לנו אבא פרעתי דנותני' ואע"ג דלא אמר תנו:
2
ג׳כתב עוד כ"ת סוף פ"ב לפי מ"ש הרב הנמקי שם על מה שכתוב בהלכות הא דאמר דרך הודאה חייב כגון מודה אני שמנה לפ' בידי כו' הנה שגם בש"מ צריך לו' מודה אני לפי' הנז' ללשון ההלכות עכ"ל אין זה דקדוק ללמוד ממנו דין דלישנא רווחא נקט ול"ד ואפי' אם היה הנמקי סובר כן לא חיישינן ליה במקום הרמב"ם ודברי הרמב"ם הם מבוארים שכתב המודה בפני שנים שיש לפ' אצלו מנה ואמר להם בדרך הודייה לא בדרך שיחה אע"פי שלא אמר אתם עדי ואע"פי שאין התובע עמו הרי זה עדות עכ"ל הרי מבואר שאע"פי שלא אמר מודה אני מהני שהרי כתב בדרך הודיה ומודה אני אינו דרך הודיה אלא הודיה ממש ועוד שכתב לא דרך שיחה וא"א שהוא מצריך שיאמר מודה פשיטא דאינו דרך שיחה הילכך על כרחך כשאינו מזכיר לשון הודיה כלל מיירי ומש"ה מצריך שלא יהא דרך שיחה וזה פשוט ומוכרח בדברי הרמב"ם:
3
ד׳ומה שהביא כ"ת מדברי הטור אין משם ראיה שהטור לא נחית תמן אלא לומר שאע"פי שכתב תחלה שצריך שיאמ' אתם עדי ואם לא אמר אתם עדי אינו עדות יש חולקין בדבר ואומרים שאע"פי שלא אמר אתם עדי מהני להרמ"ה ולהרמב"ם ומ"מ איכא ביניהו דלהרמ"ה צריך שיאמר לשון הודאה ממש ולהרמב"ם אע"פי שלא אמר לשון הודאה כיון שאמר דרך הודאה מהני וכמו שדייקתי שהוא מוכרח בדברי הרמב"ם ואפשר דהרמ"ה נמי לשון הודאה דנקט ל"ד אלא כוונתו דרך הודאה כהרמב"ם אבל לומר שהרמב"ם סובר דלשון הודאה בעי כדמשמע שהוא דעת הרמ"ה זה דבר שאי אפשר לאומרו בשום פנים מפני הדיוקים שדקדקתי בלשון הרמב"ם והם מוכרחים וכן המנהג הפשוט שכיון שאמר בדרך הודאה אע"פי שלא אמר כלשון הודאה הוי עדות:
4
ה׳ומ"ש כ"ת עוד להצלת כולה מילתא לרבנן א"א דאיכא למיחש להא מילתא ליחוש אני לא אני את נפשי הצלתי והנה הוא זה אשר אח"כ נמצא אתו עם המצוה הנז' החכם כהר"ר יצחק חבר וכה"ר אברהם שלמה והיה נושא ונותן עם הנותן הנז' להוציא בשפתיו אם יש את נפשו לתת שום דבר לת"ת כו' עד גם דאיכא למימר איפכא ולזה אמינא להוי ספקא אפי' אם היה כדבריך שאם היה חוזר בו מהני מאחר שעדות שניה זו היא מסופקת ומפני שבקצת דברים לא השיב על נכון וגם אי בענין זה לא היתה אותה רמיזה שרמז מודה בהחלט על לאו ועדות הראשונה היתה נראית שהיה בדעתו ושאמר בפיו אין ספק מוציא מידי ודאי כ"ש שעדות שניה אינה מסופקת אלא בטלה ודאי שמאחר שבקצת דברים ששאלוהו לא השיב האמת ג"כ לא היה בדעתו אין בדבריו אלה כלום:
5
ו׳ועוד אני אומר שאפילו אם היה בדעתו והיה חוזר בו ממה שהודה שהיה לאלעזר מאתים ויניציאנוש לא היה בדבריו האחרונים כלום דכשם שבריא שהודה דרך הודיה שיש לפלוני אצלי מנה וחזר אח"כ ואמר שלא היה אצלו כלום אין בדבריו האחרונים כלום והרי הוא חייב לשלם כדגרסינן בפרק מי שמת איבעייא להו ש"מ שהודה מהו ת"ש דאיסור הו"ל תליסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הואי אמר רבא היכי נקנינהו רב מרי להאי זוזי כו' ולא די איסור דהלין זוזי דרב מרי נינהו וליקנינהו באודיתא ופירשו התוס' בשם ר"י דהכי מיבעייא ליה ש"מ שהודה שיש לפ' מנה בידו אע"פי שאנו מוחזקים בו שאין לו מי אמרינן דקני במתנת ש"מ ואם עמד חוזר או דילמא קנה לגמרי ואם עמד אינו חוזר ופשיט מההיא מעשה דאיסו' גיורא דקנה במתנת בריא ע"י הודאתו דאי במתנת ש"מ היאך קנה והא אמרינן כל מאן דאיתיה בירושה איתיה במתנת ש"מ כו' א"כ כמתנת בריא היא ואם עמד אינו חוזר וכן משמע מתוך פי' ר"ח דפירש לידי איסור דהני דמים דרב מרי בריה וקני ליה באודיתא דאבוה עכ"ל וכן פירש הרא"ש וכן פי' בספר התרומות שער מ"ב וכן פי' הר"י ן' מיגאש וכ"כ הראב"ד וכן פסק הטור. נמצינו למדין שאפילו אם היו מעידים בעדות שניה שהיה בדעתו ושחזר בו בפ' לא היה בחזרתו כלום והודאתו הראשונ' קיימת נאם הצעיר יוס' קארו
6
