אבקת רוכל פ״וAvkat Rokhel 86
א׳וזאת תשובת החר' שמואל בן וירנה על הענין הנז' לעיל
1
ב׳רואה אני זכות להר' אברהם כנגד הר' יואב הן בענין קנס הן בענין הפזורין וטענות שטען הר' יואב כנגד אלו העניינים אינם כלום כי מה שטען כנגד הקנס הן שלשה טענות הא' שלא נעשה כדעת הר"מ במז"ל הב' שנתבטל בעת הקידושין הג' שעבר הזמן ולא בא הנה על הראשון נאמר כי כיון שקנו מידו על הקנס כפי עדות העדים אינו מעלה ולא מוריד שלא סדרוהו אז כדרך הרמב"ם כי על הסופר מוטל הסדור הזה וכל מי שקונין מידו לכתוב שטר על ענין מן העניינים דעתו על כל הלשונות הנהוגים להעשות באותו ענין כמ"ש הטור בשם הרא"ש אביו בחשן המשפט סי' ס"א וז"ל וכל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות הן כתבוה בשוקא הן שאר סופרי דשטרי שכבר נהגו הסופר' לכתוב כל מי שמקנה בסדור לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה ע"כ ועוד כי מכח הנח"ש הוא חייב בענין אף אם הוא אסמכתא כמ"ש הריב"ש בתשובה סימן סמ"א וסוף דבריו באותה תשובה ז"ל דאע"ג דאין הקנין מועיל מן הדין חייב להשלים כדי לקיים שבועתו וכופין אותו להשלים וחבירו קנה מכיון שהשלים עכ"ל בביאור תשובת הרא"ש ואע"ג שה' יואב מכחיש הנח"ש אינו נאמן כי הוחזק כפרן כי הוא כפר שלא היה קנון בדבר והעדי' העידי' שהיה וכל מי שהוחז' כפרן שכנגדו נוטל בלא שבוע' כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מה' טוען ואע"פ שעד א' מסייע להר' יואב שלא היה נח"ש בדבר עד א' לאו כלו' הוא כדמשמ' מלשון הטור בסימן פ"ט שכתב ואינו נאמן עד שיודה לו בעל דינו או יביא עדות לדבריו משמע דעדים בעינן דאי סגי בעד אחד לימא עד אחד דהוי רבותא טפי ועוד באומדנא דמוכח שנעשה כדרך הרמב"ם כי כן הוא המנהג בעיר הזאת והדבר הזה של זה הקנס נעשה תחילה לפני יודעי ספר בפני הר' אלישע והר' משה איש ואח"כ לפני הרב כה"ר יוסף קארו נר"ו ולא יתכן לומר שכולם שכחו הדין ואע"פ שהר' יואב מכחיש אין בדבריו כלום כי כבר הוחזק כפרן כדפי' ואע"פי שעד אחד מסייעו לאו כלום הוא ועל השני נאמר כי הבל היא כי היאך נתבטלה בעת הקדושין וכי בעבור שעשו קידושין ואלומי אלמוה למלתא נתבטל הקנס ומי בטלו ולמה יבטלנו ועדיין הדבר בין אוכל אולי אם אח"כ ילמד הר' יואב ליתומה למאן כאשר כן עשה בסוף ונמצא הענין בטל מעיקרו ועוד כי בכ"ו באייר קרוב לנסיעת הר' אברהם נסדר שטר של הק"ן זהובים שנתחייבו הר' אברהם ובנו להר"י וזה היה זמן רב אחר הקדושין ואם הקנס נתבטל איך היה מתחייב הר"א ובנו בק"ן זהובים כי לא נתחייב הוא בזה רק בעבור שנתחייב הר"י בקנס המאה זהובים ואם זה נתבטל גם זה נתבטל דהא בהא תליא כמפורסם לכל וכמו שהעידו הח"ר אלישע והר' משה איש והרב הנז' שאמר שצוה לסופר שלא יתן השטר הק"ן להר"י אם לא יתן שטר הקנס להר"א:
2
ג׳ועל השלישית נאמר כי אין הזמן בזה מעלה ולא מוריד כי לא נגבל הזמן בעד עשיית הקנס עד שנאמר שנתבטל בעבור הזמן כי הקנס נעשה בלא שום זמן והזמן עשאו הפוטרופוס עם הר"א ובנו כדרך המנהג לקבוע זמן לנישואין אבל לא נסדר זמן זה בעד הקנס ועוד כי אפי' נסדר הזמן בעד הקנס והר' אברהם העביר המועד ולא בא לא מפני זו נתבטל הענין ונמחל הקנס כי הר"א אנוס היה במה שלא בא כי לא ידע שבעבור שימתין עוד זמן לבא מאחר שהנערה עדיין קטנה והנכסים עדיין לא נגבו שיעשו מעשים כאלו אשר לא יעלו על לב איש שיעבור הר"י על כל האלות והחרמות שגזרו עליו הרב הנז' שלא יתעסק במיאון ואף אם הר"י רצה לעבור לא היה חושב שהרב הנ' וכל חכמי וטובי העיר ישימו יד על פה וכף ישימו לפיהם על ענין רע ומגונה כזה כאשר כן אינם חכמי קושטאנטינה וכיון דלא הו"ל למידע שיעשה כדבר הרע הזה אנוס מקרי כדאשכחן בדוכתיה טובא בתלמוד ומהם בסוף פ"ב מבבא קמא דגרסינן התם הניח גחלת על לב חבירו פטור וכתבו הטור בסימן קי"ח וכתב בטעמו משום שסבור שלא יניחנה ולא היה סבור שלא יסלקנה שאין דרך שיניח אדם עצמו לשרוף כדי שיהרג חבירו הא קמן דמשום דלא היה לו לידע מפטר איניש בהיזק שעושה ומקרי אנוס בעשייתו ודאי שאם היה שוגג לפחות היה גולה גם בנ"ד כיון דלא הו"ל למידע מטעמא דפרישית אנוס מיקרי וכל דאנוס פטור ואע"פי שעבר הזמן והו"ל כאלו קיים תנאו וכההיא דמסכ' נדרים דאתפיס זכותיה אם לא יבא לזמן פלוני ואמרינן התם דאי אנוס לאו כלום הוא וכמ"ש הטו' סי' נ"ה הנה זה מספיק על ענין הקנס:
3
ד׳ועל ענין הפיזורים מה שהשיב הר"י מי צוה לו הוא עשה מעצמו אינה טענה כי הר"י במה שעשה הפסידו כל הפיזורים וגרם לו הפסד ממון ובהדיא כת' הרמב"ם בהלכות חובל כי כל הגורם הפסד ממון חברו חייב לשלם והביא פירושים הרבה תחת הכלל הזה ומהם דומה לנ"ד הוא מ"ש שם העושה עבדו אפותיקי ושחררו שחייב לשלם לו לפי שגורם לו הפסד ממון וכן ג"כ במה שלמד הר"י ליתומה למאן גרם לו שהפסיד כל מה שפיזר בלקיחתה ולא עוד אלא שהיה מהראוי שישלם הר"י לבן הר"א כל נכסי היתומה שהפסידוהו בסיבת המיאון כי הוא כבר זכה בכל כמצות המת אשר ראוי לקיימה וכפסק הרב וכפתקתו לכל חכמי וממוני וטבוי העיר אשר התוועדו יום אחד בבית הכנסת איסקל"ין ונתקוטטו עם הרב האפוטרו' על הענין ועל אפו ועל חמתו עשו וקדשו היתומה לבן הר"א הנז' ומיראתם פן ילמד הר"י ליתומה למאן גזרו עליו אלות וחרמות והוא עבר על הכל כפי המפורסם כי אין לנו עסק בנסתרות א"כ הר"י הפסיד לבנו של הר"א היתומה והנכסים והרחיקו מעל גבולו כי היתומה היתה קרובתו וזולת שהדין כן ראוי היה לעשות מדין קנס ותקנת הדור ולא יעשו האנשים סחורה ביתומות הנופלות בחלקן מצד אמותן ונמצא הלא עושה סחורה בפרתו של חבירו וכההיא דיבמות הוא עשה שלא כהוגן אף אנו נעשה לו שלא כהוגן וזה יהיה משפט המערימים וכמ"ש הטור בשם הרא"ש אביו בסי' ז"ל שכל מי שמכוין להערים ולהפקיע תקנת חכמים ולעשות עול לחבירו לכדום חכמים בערמם ועמדו נגדו להפר עצתו ומחשבתו הרעה ונדון אנו ונלמד דבר מדבר כי חכמי התלמוד לא הספיקו לכתוב כל הנולדות העתידות לבא המתחדשות בכל יום אלא שהבאים אחריהם יוצאים בעקביהם ומדמים מילתא למילתא עכ"ל וה' יצילנו משגיאות שמואל בן וירג"ה
4
