אבקת רוכל צ״וAvkat Rokhel 96
א׳דיני ירושה ואפטרופוס
1
ב׳שאלה ראובן נפטר בלא זרע ובלא אחים והניח בת אחת קטנה יתומה וכל נכסיו הניח ביד שמעון ומינהו אפטרופוס על היתומה הקטנה הנז' אחר כמה ימים נפטרה היתומה ושמעון הנז' הלך לעיר אחרת רחוקה מעירו ועמדה אשה אחת ושמה לאה ותבעה לשמעון הנז' שימסור בידה כל נכסי ראובן הנפטר כי היא יורשת הנכסים ההם אחר שמתה היתומה הנז' והביאה שני עדים ששמעו מפי יעקב אבי ראובן הנז' שלאה זו הייתה בת אחיו ושהוא השיאה לבעל זה שהיא נשואה עמו וע"פי הדברים האלה תבעה משמעון הנכסים של ראובן שבידו ושמעון השיב שאינו חייב להוציא הנכסים מידו בעודו שלא תביא ראייה שהיא הקודמת בירושה ואין אחר קודם לה וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה יורנו רבינו הדין עם מי:
2
ג׳תשובה אמת הדבר כי הריב"ש ז"ל כ"כ אבל אין הנדון דומה לראיה דהתם שאני שהיו דרים בעיר אחת ולא הוחזקו לקרובים ולכן אע"פי שהביא עדים ששמעו מפיו קורא לאביו קרוב ושאלו לו איזה קורבה יש בניכם וענה בנים לבני אחים אנחנו אפשר דפטומי מילי הוא ודרך חיבוב איש את רעהו וכמו שנז' בדברי השואל דאם איתא שהיו קרובים כיון שדרים בעיר אחת מפורסם היה בכל העיר ומדלא נתפרסם כן רגלים לדבר שאינם קרובים אבל בנדון זה שיש כמה שנים שאינם דרים בעיר אחת דליכא למימר הכי כיון שהביאה עדים שהיא קרובה לו סגי וכך מבואר בדברי הריב"ש שכתב וכל שכן זה שהקורבה היא רחוקה עד שאפילו בעירו לא הוחזק בה:
3
ד׳ומ"ש עוד שיש לספק בענין זה שאפשר לומר שהמשנה וגם הרמב"ם לא דיברו אלא במי שאומרים עליו שהוא קרובו בעת שהוא ראוי ליורשו כגון שאומרים עליו שהוא אחיו בעת שאין לו בנים או שהוא אחי אביו ובעת דבורו אין לו קרוב יותר ממנו שאז הוא כאלו אמר עליו שהוא ראוי ליורשו אבל בזה שאמר על ראובן שהוא קרובו בעת שהיו לו בנים ראויים ליירש או קרובים אחרים קודמי' לו בירושה אפשר שלא הייתה כוונתו על דעת שירשנו ומילי דכדי נינהו דלא סליק אדעתיה שימותו בניו בחייו או שאר קרוביו הקודמים לו ויבא זה ליירש ומילתא דלא רמייא עליה דאינש אמר לה ולאו אדעתיה דומיא דמאי דאמרי' ביבמות פ' בית שמאי גבי נטולה אני מן היהודים כו' עכ"ל איכא למימר דכיון דמתני' סתמא מיתנייא בכל גוונא היא דאם איתא לא לישתמיט חד מהמפרשים או מהפוסקים לפלוגי בהכי:
4
ה׳ומ"ש וכן נראה מלשון הרמב"ם שאמר או שאר היורשים אותו נראה שהם עתה ראויים ליירש אותו לא במי שבשעת דבורו אינו ראוי ליורשו ע"כ מוכרח בלשון הרמב"ם ואף הריב"ש לא אמר חילוק זה אלא בדרך אפשר ואף גם זאת י"ל שלא חשש לחילוק זה אלא כגוונא דאותו נדון שמתחל' בעליל' בא לומר שהוא יורשו לפי ששם משפחתו כשם משפחתו ואין שם משפחה ראיה כלל כמ"ש הרב ז"ל והראיה האחות שהביא שהיו שומעים שהיו קרובים ולפעמים היו קוראים זה לזה קרוב גם היא אינה כלום דאפשר דקרובי' מצד האם היו או קרובים רחוקים היו או שלא הייתה שום קורבה ביניהם כי אם שכינויים שוה והא לאו מילתא היא כמ"ש הריב"ש וגם הרא"ש בתשובה והראיה האחרת שאמר בנים לבני אחים אנחנו גם היא אינה כלום לפי שאין מעיד ע"ז אלא עד אחד ולפי שכל טענותיו שטען לא היה בהם ממש וגם כי בשלישי' לא היה בה כי אם עד אחד נראה בעיניו כי דין מרומה היה ולכן אע"פי שהביא עדים לטענ' השלישי' בקש וחיפש אחרי כל טצדקי דאפש' לדחות טענתו משום דאם איתא שהיו קרובים כיון ששניהם היו דרים בעיר א' מפורס' דהיה גלוי לכל העמים הדרים בעיר קורבתם באופניה וצדדיה ולא היה צריך לחזר אחר עד או עדים שיעידו בדבר ואף גם אלה לא העידו שידעו אלא ששמעו מפיו ולכן כתב אפשר לחלק בדברי המשנה והרמב"ם ורצה לה עזר קצת מלשון הרמב"ם אע"פי שאינו מוכרח וחזר ליישב מה שקשה ע"ז מההיא דמרי בר איסק וכ"ז לפי שנראה בעיניו שהיה דין מרומה כמ"ש אבל היכא דליכא למיחש לדין מרומה כמו בנ"ד שלא היו דרים בעיר אחת והעדות מתחלה הביאה והעידו ששמעו מפיו דבר ברור שהיא קרובתו בת אחיו מודה הריב"ש שאף אם בשעה שאמר כן היו לו בנים הראויים ליורשו דעדות מעלייא הוי ומורידים אותה לנחלה על פיהם ועוד שאף על פי שלא היה מקום לחוש שמא דין מרומה הוא העדות שהעידו ששאלו ממנו איזו קורבה יש בניכם וענה בנים לבני אחים אנחנו אינה כלום שמאחר זה אמר בלשון לעז איג"וש די פרימוש אירמאנוש ואין בזה הוכחה שתהיה קורבתם מצד האב שאף אם הם בני שתי אחיות יקראו פרימוש אירמאנוש אבל אם היו שומעים מפיו שהיו קרובים מצד האב כגון בנדון דידן מודה הריב"ש דמורידין אותו לנחלה ע"פי אותה עדות:
5
ו׳ותדע שהחילוק שחילק הריב"ש בדברי המשנה והרמב"ם בין אומר כן בשעה שיש לו יורשים קודמין לו לאומר בשעה שאין לו יורשין קודמין לו לא נאמרו אלא להעמיד דבריו באותו נדון דוקא ולא ללמוד ממנו כגוונא דנ"ד שהרי בראותו חולשת החילוק ההוא כתב בסוף דבריו ואף אם נאמר שגם בענין זם יהיה ראוי ליירש שכונת נפתלי הייתה שיירשנו כל שלא יהיו יורשים אחרים קודמין לו מ"מ כיון שלא נודע בפרסום ובא להוציא מיד אחר צריך להביא עדים שהוא הקודם בירושה ואין אחר קודם לו עכ"ל ואם כן בנ"ד הטענה שלא נודע בפרסום לאו טענה היא כיון שלא היו דרים בעיר אחת כמ"ש מודה הריב"ש דמורידין אותו לנחלם ועוד אני אומר שאין צריך ללמוד דין זה מדיוקא דדברי הריב"ש אלא מפורש הוא בדבריו בהדייא דבנ"ד מורידין אותה לנחלה שהרי בפיו מילא לאמר וכתב ולא דמי לההיא דמרי בר איסק שלא הצריכוהו להביא עדים שאין לו אח אחר דהתם מרי הוא ודאי יורש אביו ואם יש לו אח הוא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל בנדון זה שהקורבה היא רחוקה אין זה ודאי יורש עד שיביא ראיה שהוא קרוב מכל אדם עכ"ל ונ"ד שהיא בת אחיו ה"ה כההיא דמרי בר איסק דכיון דנתברר שלא נשאר ליעקב אבי ראובן זרע ונתברר שזו בת אחיו הוייא לה ודאי יורשת ואם היה ליעקב יורש אחר הוא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וזה פשוט ומבואר בדברי הריב"ש ואע"פי שכתב אח"כ ועוד שאולי מרי כבר היה מוחזק בנכסי אביו מעת שהלך אביו עם הבן הקטן לבי חוזאי כו' בדרך אולי אמרה ואף גם זאת לא לחזור בו ממה שטען תחלה דהתם מרי הוא יורש ודאי אביו כו' שהרי דבר זה ברור בטעמו ונמוקו עמו:
6
ז׳ועוד שרש"י ז"ל כתב אתא ליה אחא מבי חוזאה שהלך אביו ונשא אשה וילדה לו את זה וחזר מרי לכאן וירד לנכסי אביו עכ"ל וזה כדברי הריב"ש הראשונים שכשמת אביו ירד לנכסים וכ"כ הריטב"א על דברי רש"י שאחר שמת אביו חזר מרי לכאן וירד לנכסי אביו ואף הריב"ש לא כתב שאולי מרי היה מוחזק בנכסי אביו כו' אלא כדי לדחות אותו נדון בלבד אבל כגוונא דנ"ד לית דין ולית דיין שימנענו מלירד לנחלה שהרי סיים דבריו וכתב משא"כ בנדון זה שזה בא להוציא מיד ב"ד ויש לב"ד לחוש לכל מה דאפשר שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן כדאמרינן בהמפקיד בעובדא דסבתא כו' דילמא שכיבא סבתא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן: ואע"פי שלא הו"ל לחוש לזה שהרי אמרו הניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים אלא שכיון שהדבר בא ליד ב"ד והם הנזקקין לדבר יש לחוש לכל מה שאפשר עכ"ל. וראיה זו דעובדא דסבתא לאו ראיה היא שהרי התוס' תירצו הסבר' הגיע לגבורות דהתם אמרינן כי הגיע לגבורות חיישינן ואע"ג שהקשו ע"ז מדאמרינן הילכך פלגא יהבינן לאתתא תרי תלתי הו"ל למיתב כו' כבר תירצו די"ל דגבי גט דוקא אמרינן בחזקת שהוא קיים כו' אבל הכא אדרבא החמירו בנכסי יתומים כו' ובנ"ד דליכא ודאי יתומים לא שייך להחמיר ועוד תירצו דגבי סבתא משום דנשבו חיישינן דילמא מתה לפי שעשו לה יסורין ועוד שמה שהקשו על מה שתירצו דסבתא הגיע לגבורות יישבו הריטב"א וכתב דלא אמרינן כיון דפלג פלג אלא כשהגיע למאה שנה והכא שתיהן הגיעו לגבורות ואין אחת מהן בת מאה שנה וכ"ז לא נעלם מעיני הריב"ש וא"כ אין ראיה מההיא סבתא ולא כתב אלא לדחות ההוא נדון דידיה שהעדות היה רעוע מהטעמים שכתבתי ולגבי ההוא נדון הוא דשייך לומ' שאולי היה כבר מרי מוחזק בנכסי אביו כו' ואינו ענין לגוונא דנ"ד כלל ועוד אני אומר שאפי' אם ת"ל שהיה צרי' להביא ראיה שהוא הקוד' בירושתו לא כל הזמנים שוים שהרי בזמן הזה שעברו עלינו כמה גרושים והתהלכנו מגוי אל גוי ומממלכ' אל עם אחר ונשארני אחד מעיר ושני' ממשפחה ולא נמצא אחר מיני אלף שיוכל להעיד שזה הקרוב לו בירושה קודם לו דשמא יש קרוב אחר בסוף העולם שהוא קודם לו אלא כיון שהביא עדים שהוא קרוב שהוא ראוי לירש מורידין אותו לנחל' לדברי הכל ואין נזקקין אותו להביא עדים שאין קרוב אחר קודם בירו' דאל"כ נמצאת מדת הדין לוקה והקרובים הולכים ריק' מירוש' קרוביהם והזרים שהנכסים בידם אוכלים יגיע מורישתם וכ"ש שכבר הוכחתי דבגוונא דנ"ד מודה הריב"ש דא"כ בזמן שישראל יושבים על אדמתם סגי בעדות זו להורידו לנחל' בלי ספק מכמה טעמים ועוד שהרא"ש כתב בתשוב' כלל פ"ו סימן נ"ה מאחר שראובן אמר על שמעון שהיה בן דודה ולא נודע לו קרוב ממנו הרי שמעון יורשו אע"פי שאין שם עדים שהיה קרובו אלא על פיהם שהחזיקו עצמם קרובי' זה בזה וצריך הנפקד ליתן לשמעון בשבועה כל מה שיש בידו מממון ראובן ולא חיישינן שמא יש לו יורש במדינת הים ואף אם יבא לאחר זמן יורש אחר לא יוציא מהנפקד דבר הואיל ונתן הממון לשמעון עכ"ל וכל מה שאפשר לומר דלא פליגי הרא"ש והריב"ש אמרינן וכיון שהוכחתי דלא איירי הריב"ש אלא בגוונא דההוא נדון דידיה ובההוא נדון מודה הרא"ש אבל כגוונא דנ"ד מודה הריב"ש דודאי מורידין אותו לנחלה וכדברי הרא"ש הכי נקטינן וסוגיין דעלמא הכי הוא שכיון שמעשים בכל יום שמביא האדם עדים שהוא קרובו של פ' והוא ראוי ליורשו מורידין אותו לנחלה אע"פי שאין אנו יודעים אם יש קרוב ממנו הכלל העולה שמורידין לאה לנכסי ראובן ומוציאין מיד הנפקד ונותנין לה וזה מוסכם מהרא"ש ומהריב"ש ואין חולק בדבר נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר אפרים קארו זלה"ה
7
