אבות דרבי נתן נוסח ב, הוספה לנוסח א א׳Avot DeRabbi Natan, Recension B, Addition to Recension I 1
א׳ההוספה הזאת מחזקת העתקה מאת שיור אהד מהאדר"נ שנמצא בכ"י בקובץ ארבעים וארבעה באוצר הספרים שבהוואטיקאן אשר ברומי רבתי. ונתעוררתי עליו ע"י דברי הרב מוה"ר שלמה בובער בהקדמתו להתנחומא דף ע"ט ע"ב ופ' ע"א. אבל לא באה לידי ההעתקה הזאת שהכינה למעני ר' מרדכי קפוי תושב העיר הזאה עד קרוב לגמר הדפסת שתי הנוסחאות עם ההערות. והנני נותנת פה לפני הקוראים כמות שהיא בלי שום תיקון והגה. כי זאת היא כונתי להראות למעיין עד היכן הפרעות והשיבושים מגיעים במסכת זאת. אבל גם משיבושים אלה נוכל ללמוד לפעמים איזת תיקון יפה בעד דברי נוסחא א׳ בפנים. וכאשר העירותי עליהם איזה פעמים בהוספה א׳. ולפיכך הגהתי אותה כמות שהיא לפני המעיין וישמע חכם ויוסיף לקח. ואעיר כי מנין הפרקין המכונסים בין שתי חצאי עגולה על ידי נעשה.
1
ב׳משה נחבא בתוך הענן וקבל תורה מסיני שנאמר וישכון כבוד ה' וגו' ששת ימים למשה היה לטהר זה היה אחר דברות ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אמר ויכסהו הענן ששת ימים למשה מראש החדש ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן לחלק לו כבוד למשה. אמר נתן מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים ישרה עליו כבוד בשביל למרק כל אכילה ושתיה שבמעיו עד שיתקדש ויהיה כמלאכי השרת. א"ל ר' מתיא בן חרש רבי לא אמרו אלא לאיים עליו בשביל לקבל כל דברי תורה באימה וביראה וברתת ובזיע שנאמר עבדו את ה' ביראה:
2
ג׳מעשה אירע בר' יאשיה ובר' מתיה בן חרש שהיו שניהם יושבין ועוסקין בתורה פרש לו ר' מתיה יאשיהו בדרך ארץ. א"ל ר' מתיה בן חרש (שהי"ו שניה"ן יושבי"ן) רבי מה לך לעזוב דברי אלהים ולישטף בדרך ארץ אעפ"י שאתה רבי ואני תלמידך אפשר כן לעזוב דברי אלהים חיים ולישטף בדרך ארץ. כשהיו יושבין ועוסקין בתורה היו עשויין כקנאין וכשנפטרין זה מזה דומין לרעים שהן אוהבין מנערותן:
3
ד׳על ידי משה נתנה תורה בסיני שנאמר ויתנם ה' אליו. ובמקום אחר הוא אומר אל' החקים והמשפטים והתו' אשר נתן יוי' וגו' תורה שנתנה הקב"ה לישראל לא נתנה אלא ע"י משה לפיכך זכה משה להיות שליח למקום. משה עשה איל המלואים ושמן המשחה שממנו נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. אלעזר שרף פר החטאת שממנה טמאין ומטהורין לדורות. אמ"ר לעזר גדולה שנוהגת לדורות שהרי אהרן ובניו לא נתקדשו אלא בשמן המשחה:
4
ה׳יהושע קבל ממשה שנאמר ונתתה מהודך עליו. זקנים קבלו מיהושע שנאמר ויעבדו העם את יוי' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ימים ולא שנים. שופטים קבלו מזקנים שנאמר ויהי בימי שפוט השופטים. נביאים הראשונים קבלו משופטים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים בוזים בדבריו ומתעתעים בנביאיו. חגי זכרי' ומלאכי קבלו מנביאים הראשונים. אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי זכריה ומלאכי והם אמרו שלשה דברים היו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. היו מתונין בדין כיצד מלמד שיהא אדם מתון בדין שכל המתון בדין מיושב בדין שכן מצינו באנשי כנסת הגדולה שהיו מיושבין בדין שנאמר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה ולא שהעתיקו אלא שהמתינו בדין. אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפרשו:
5
ו׳בראשונה היו אומרים משלות שיה"ש וקהלת גנוזין היו שהיו אומרים משלות הן ואינן נכתבין עמדו אנשי חזקיה מלך יהודה וגנזום עד שבאו אנשי כנה"ג ופירשום. מה כתוב בהן וארא בפתאים וארא בבנים נער חסר לב עובר בשוק אצל פנה דרך ביתה יצעד בנשף יום אישון לילה ואפילה הנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארב. החזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי על כן מצאתי יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך מרבדים רבדתי ערשי הטובות אטון מצרים. נפתי משכבי מור ואהלות וקנמון לכה נרוה דודי עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתי הלך בדרך מרחוק. צרור הכסף לקח בידו יום הכסא יבא ביתו:
6
ז׳כתוב בקהלת שמח בחור בילדותך ויטיב' לבך בימי בחורך והלך בדרך לבך ובמר' עיניך אשר תראה:
7
ח׳כתוב בשיר השירים שמאלו תחת וגו' אני לדודי וגו' ובמקום אחר הוא היה אומר ויעתק משם ולאשר העתיקו אי לאשר המתינו. ד"א היו מתונין בדין כיצד מלמד שהיה אדם מתון בדברו ואל יהיה מקפיד על דברו ומשכח את דברו והיכן מצינו במרע"ה שישכח את דברו שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנ' הצ' למל' זאת הק' הת' אש' צוה יוי' את משה. את משה צוה ואותי לא צוה והיכן מצינו במשה שהקפיד על דברו שנאמר ויקצוף משה על פקודי החיל וגו' ויאמר אליהם משה החיי' וגו' ומה ת"ל כל נקבה אלא זו עצה שיעץ בלעם הרשע על ישראל שנאמר לכה איעצך אמר לו עם זה שאת רואה רעב הוא לאכילה וצמא הוא לשתיה אין להם מה יאכלו אלא בא ותיקן להן קובות והניח בהן מאכל ומשתה והשיב בהן נשים בנות מלכים יפות כדי שיטעו העם לבעל פעור ויפלו ביד מקום. הלך בלק ועשה כל מה שיאמר לו בלעם הרשע. ראה מה גרם בלעם הרשע לישראל שנפלו מהם ד' ועשרים אלף שנאמר ויהיו המתים וגו'. והלא דברים ק"ו ומה משה חכם חכמים וגדול גדולים שמשעת שהקפיד על דברו שכח את דברו אנו עאכו"כ שיהא אדם מתון בדברו ואל יהיה מקפיד על דברו שכל המקפיד על דבר מש"כ דברו:
8
ט׳בן עזאי אומר הוי זהיר בדבריך מיבטלתן:
9
י׳ועשו סיג לתורה. עשה סיג לדבריך כדרך שעשה הקב"ה סיג לדב'. אדם הראשון עשה סיג לדבריו. תורה עשתה סיג לדבריה. משה עשה סיג לדבריו. איוב עשה סיג לדבריו. אף נביאים ואף כתובים ואף חכמים עשו סיג לדבריהם. איזהו סיג שעשה הקב"ה לדבריו הרי הוא אומר ואמרו כל הגוים על מה וגו' מלמד שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שהבריות עתידות לומר כך לפיכך אמר הקב"ה למשה וחשב לדורות הבאים ואמרו על אש' עזב' את ברי' יוי' וגו' וילכו ויעבדו וגו'. מלמד שנתן הקב"ה שכר שלם. איזה הוא סיג שעשה אדה"ר לדבריו הלא הוא אמר ויצו יוי' אלהים על הא' לא' ומכל עץ וגו' לא רצה אדה"ר לאמר לא' לחוה כדרך שאמר לו הקב"ה אלא אמר לה מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו וגו' באותה שעה נטל נחש הרשע עצה בלבו ואמר הואיל ואינו יכול להכחיש את אדם אלך ואכחיש את חוה. הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה ואמר לה אם לנגיעה אתם אומרים צוה עלינו הקב"ה לא תגעו בו הריני נוגע בו ואינו מת. אך את געי בו ואי את מתה. הלך נחש הרשע ונגע באילן בפיו ובידיו וברגליו עד שהרתיע ונשכו מפרותיו לארץ. וי"א לא נגע בו כל עיקר אלא כיון שחזה אותו היה צוח עליו ואומר לו רשע אל תגע בי שנאמר אל תבואני רגל גאוה זה טיטוס הרשע בן אשתו של אספסינו וישתחקו עצ' בק' שאחז חרב בידו והיה מכה בה על גבי המזבח. א"ל אתה מלך ואני מלך בוא ועשה עמי מלחמה גדאים נשחטו עליך כמה עופות נתחלקו עליך כמה שוורים נשחטו עליך כמה יינות נתנסכו עליך כמה בשמים נתקטרו עליך אתה ארי שמחריב את כל העולם כולו שנ' הוי אריאל קרית חנה דוד. שוב אמר לה אם לאכילה אתם אומרים צוה עלינו הקב"ה לא תאכלו ממנו הריני אוכל ממנו ואיני מת אף את אכלי ממנו ואי את מתה באותה שעה מה אמרה חוה בדעתה כל דברים שפקדני ר' מתחלה שקראן. לפי שאין חוה קורא לאדם מתחלה אל' רבי נטלה ממנו ואכלה ונתנה לא לאדם ואכל שנ' ותקח מפריו ותא' ות' גם וגו':
10
י״אעשרה קללות נתקללה חוה באותה שעה. אל האשה אמר הרבה ארבה, אלו שתי רביעיות של דם אחד צער דם נדה ואחד צער דם בתולים, עצבונך צער גידול בנים, והרונך זה צער העיבור. בעצב תלדי בנים כמשמען ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתקקת אל בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך, והוא ימשל בך בזמן שהאיש תובע בפה האשה תובעת בלבה עטופה כאבל וחבושה בבית האיסורין ומנודה מכל אדם. מי גרם ליגיעה או סיג שסג אדה"ר לדבריו מכן אמרו סג אדם סיג שאין יכול לעמוד בו, גוזר אדם גזרה על עצמו שאין יכול לעמוד בה, מכן אמרו אל יוסף אדם על דברים ששומע. ר' יוסי אמר טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל. מה חשב נחש הרשע באותה - אמ' אהרוג את האדם ואשא את חוה ואהיה מלך על כל בהמה וחיה ואהלוך בקומה זקופה ואכל כל מעדני עולם. א"ל הקב"ה אתה אמרת אהרוג את האדם ואשא את חוה עכשו ואיבה אשית וגו'. אתה אמרת אהיה מלך על כל בהמה וחוה עכשיו ארור אתה מכל בהמה וחיה, אתה אמרת שתלך בקומה זקופה עכשו על גחונך תלך. אתה אמרת אכל כל מעדני עולם, עכשו אפר תאכל וגו'. ר' שמעון בן מנסיא אומ' חבל על שמש גדול שאבד מן העולם אלמלא לא נתקיים נחש לאותה שעה היה לו לכל אחד ואחד מישר' שני נחשים בתוך ביתו אחד משגרו לשדה ואחד למערה והיו מביאין לו הבדוכים טובים ואבנים טובים ומרגליות וכל חמדה טובה שבעולם ואין כל בריה יכולה לעמוד. ולא עוד אלא שהיו מכניסין אותו לתחת הפרד ולתחת החמר ולתחת הגמל ומציא הימנו זבלין לגנות ולפרדסין. ר' יהודה בן תימא אומ' אדם הראשון מיסב בג"ע היה. ומלאכי השרת עומדין לפניו וצולין לו בשר ומצננים לו יין בא נחש וראה אותו והציף בכבודו ונתקנא בו. כיצד נברא אדה"ר שעה ראשונה הוצבר עפרו. שניה נברא צורתו. ג' נעשה גולם. ד' נתקשרו אבריו. ה' נתפתחו נקביו. ו' נתנה בו נשמה. ז' העמיד על רגליו. ח' נזדוגה לו חוה וקרא שמות. ט' צוה לו על הגן. י' הכניס לגן עדן ועבר על צוי השם. י"א נידון. י"ב נטרד והלך לו לקיים שנ' ואדם ביקר וגו':
11
י״בביום הראשון מהוא אומ' ליוי הארץ וגו' היא קונה והוא מקנה והוא ידין את עולמו. ביום שני מהוא אומ' גדול יוי' וגו' חלק את מעשיו נתעלה וישב ברומו של עולם. ביום ג' מהוא אומ' אלהים נצב וגו' ברא את הים ואת היבשה ונתגלה ארץ ממקומה ונעשה מקום לעדונו. ביום ד' מהוא אומ' אל נקמות יוי וגו' ברא את החמה ואת הלבנה ואת הככבים ואת המזלות שהן מאירים בעולם. ביום ה' מהוא אומ' הרנינו וגו' והוא ברא העופות והדגים והתנינים הגדולים שהן מרננין בעולם. ביום ו' מהוא אומ' יוי מלך וגו' גמר את מעשיו ונעשה מלך על עולמו. ביום ז' מהו אומ' מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת. אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ולא מתן ולא פריה ורביה אלא צדיקים יושבין ועוסקים בתורה ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה במאכל ומשתה. שנ' ויחזו את אלהים וגו'. בששי ברא את אדם למה כדי שיכנס לסעדת שבת מיד. ר' שמעון בן אלעז' אומ' משלו משל למה"ד לאחד שנשא גיורת והיה יושב ומפקדה ואומ' לה בתי אל תאכלי מן הפסח בשעה שידך טומאות. ואל תאכלי פירות שאין מעושרין ואל תחלל שבת ואל תפרצי בנדרים ואל תלכי עם איש אחר. מה עשה אותו האיש עמד ואכל מן הפסח בשעה שידיו טומאות ואכל פירות שאינן מעשרין וחלל השבת ופרץ בנדרים והוציא לה פרט. באותה שעה מה אמרת גיורת בדעתה כל דברים שפקדני רבי מתחלה שקר הן מיד עמדה אף היא ועברה על כולן. מכאן לאדם ולמקדש שנבראו בשתי ידים. ומנין לאדם שנברא בשתי ידים שנ' ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמ' מצו'. ומנין למקדש נברא בשתי ידים. מקדש יוי כוננו ידיך:
12
י״גיוי מלך יוי מלך יוי ימלוך לע' וע'.
13