אבות דרבי נתן נוסח ב, הוספה לנוסח א ב׳Avot DeRabbi Natan, Recension B, Addition to Recension I 2
א׳אי זה הסיג שעשתה התורה לדבריה הרי הוא אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, יכול יאכל עמה וישתה עמה וידבר עמה דברים בטלים ת"ל לא תקרב לגלות וגו', יכול תרחץ לו פניה ותכחול לו עיניה ותשאול ממנו שאלת הכוס, ת"ל לא תקרב, יכול תישן עמו בבגדיה על המטה ת"ל והדוה בנדתה וגו' כל ימים שהוא בנדתה תהא בנדתה מכן אמרו כל המנולה עצמה בימי נדתה אין רוח חכמה נוח המנה:
1
ב׳מעשה בתלמיד אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו ובכל יום ויום היתה אשתו צועקת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומר להם רבותי כתוב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש ת"ח הרבה למה מת בחצי ימיו ולא היה אדם שאמר לה דבר עד שנזדמן לה אליהו ז"ל אמרה לה בתי מה לך אמרה לו בעלי קרא הרבה ושנה הרבה ושימש ת"ח הרבה למה מת בחצי ימיו אמר לה בתי כשאת נדה כל אותן הימים הראשונים מהו אצלך אמרה לו לאו אלא היה אומר לי הזהרי שלא תגעי בי ובכלים שלי שמא תבואי לידי ספק ולא היה נוגע בי אפילו באצבע קטנה אבל כל אותן ימים האחרונים מהו אצליך אמרה לו הוא אצלי ואוכל עמי ושותה עמי וישן עמי על המטה ובשרו נוגע בבשרי אבל אין דעתו לדבר אחר אמר לה ברוך המקום שהרגו ולא נשא פנים לתורה שכן כתוב בתורה ואל אשה בנדת וגו'. הרי הוא אומר שררך אגן הסהר וגו' בשושנים אלו שבעים זקנים. ד"א סוגה בשושנים שכל זמן שישראל עושין אותן בסתרים מביאות אותן לחיי העולם הבא כיצד אשתו נדה עומד בבית עמה רצה משמש מי ראוהו ומי יאמר לו מה תעשה אין מתירא אלא ממי (שפקדו על הנדה פירותיו בטבל רצה תורם רצה אינו תורם מי רואהו ומי יאמה לו מה תעשה אין מתירא אלא ממי) שפיקד על התרומה ראה קרי רצה טובל רצה אינו טובל מי ראוהו ומי יאמר לו מה תעשה הא אין מתירא אלא ממי שפיקד על הקרי. וכן אתה אומר בחלה וראשית הגז אלו מצות קלות שהן רבות כשושנים שכל זמן שישראל עושין אותן בסת' מבי' אות' לחיי העה"ב. אי זה היא סיג שעש' משה לדברו הרי הוא אימ'. ויאמ' יוי אל משה לך אל העם וקדשתם היו וגו'. לא רצה משה לומ' להן לישר' כדרך שאמר לו הב"ה אלא כך אמר להן היו נכונים לשלשת ימים וגו' אמ' שמא ילכו ישר' איש אצל אשתו ביום השלישי ויהיו טמאים ונמצאו מקבלין ד"ת בטומאה מהר סיני. אלא כדי שלא ילכו איש אצל אשתו ביום ג' ויהיו טהורין ונמצאו מקבלין ד"ת בטהרה מהר סיני. וזה אחד מן הדברים שעשה משה מדעתו ק"ו והסכימה דעתו כדעת המקום הוסיף לה יום אחד והסכימה דעתו לד' המקום. פרש מן האשה והסכימה ד' לד' המק'. שיבר את הלוחות והס' דע' לד' המק'. פרש מן האשה כיצד. אמ' ומה ישר' שלא נתקדשו אלא לפי שעה לקבל עשרת הדברות אמ' לו הב"ה לך אל העם וקדשתם שאני מזמן לכך ואיני יודע אימתי מדבר עמי אם ביום אם בלילה עאכו"כ. פרש מן האשה והס' דע' לדעת המ':
2
ג׳ר' יהודה בן בתירא או' לא פרש משה מן המחנה אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנ' פה אל פה אדבר בו. אמרתי לו פרש מן האשה ופרש' אחרים אומרי' לא פרש משה מן האשה אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנ' פה אל פה וגו' [אומ' לא פרש משה מן האשה אלא שנאמר לו מפי הגבורה] לך אמור להם וגו' ואתה פה עמוד וגו' חזר לאחריו ופרש והסכי' דע' לדע' המ'. פרש מאהל מועד כיצד אמרו מה אהרן אחי שנמשח בשמן המשחה ונתרבה בבגדים ונשתמש בהן בקדש אמ' לו הב"ה דבר אל אהרן אחיך וגו' אני שאני מזמן לכך עאכו"כ פרש מאהל מועד ודס' דע' לד' מק'. שיבר הלוחות כיצד אמרו בשעה שעלה למרום לקבל את הלוחות שהן כתובות ומונחות מששת ימי בראשית בענן שנ' והלוחות מע' אלהי' המה והמכ' מכ' אלהי' הו' חר' על הלוחות. אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין לעולם. אמרו מלאה"ש לפני הב"ה רבש"ע מה אנוש כי תזכרנו וגו' ותחסרהו וגו' תמשילהו וגו' צונה ואלפי וגו' צפור שמי' וגו'. אמרו מלאה"ש לפני הב"ה רבש"ע מה טיבו של ילוד אשה כענין עלית למרום שבית שבי וגו' נטלן משה וירד והיה שמח שמחה גדולה כיון שראה את ישר' שסרחו במעשה העגל אמ' היאך אתן להן לישר' לוחות הללו ומזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה לשמים שכך כת' בהן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. מיד חזר לאחריו. ראו אותו שבעים ורצו אחריו הוא אחז בראש הלוח והן אוחזין בראש הלוח חזק בידו של משה יתר מכולן שנ' ולכל היד החזקה וגו', נסתכל בהן בלוחות וראה אותן שברח כתבן מעליהן. כיון שראה שפרח כתבן מעליהן אמ' היאך אתן להן לישר' לוחות הללו שאין בהן ממש אלא יחזור ואשברם לעיניכם:
3
ד׳ר' יוסי הגלילי אומר משלו משל למה"ד למלך ב"ו שאמ' לשלוחו צא וקדש לי אשה יפה וחסידה ומעשיה נאים. הלך אתו וקדשה. מאחר שקדשה הלך ומצאה שזנתה תחת אחד אמ' אם אני פוטרה ומעכשיו מתחייב אני מיתה למלך והרי נפטרה מרבוני לעולם. כך היה משה הצדיק דן ק"ו בעצמו אמ' היאך אתן להן הלוחות הללו שמזקיקני אותן למצות חמורת ומחייבני אותן מיתה לשמים שכך כת' בהן זובח לאלהים יחרם וגו' אלא אחזור ואשברם ואחזור למוטב שמא יאמרו שנ' היכן לוחות שהורדת ואין דברי' אלא ודאי:
4
ה׳ואי זה הוא סיג שעשה איוב לדבריו הרי הוא אומ' איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע, מלמד שהרחיק איוב את עצמו מדבר המביאו לידי עבירה מן הכיעור ומן הדומה לו. ומה ת"ל איש תם וישר ירא אלהים וגו' אלא מלמד כשיצא איוב ממעי אמו יצא מהול. ולא איוב בלבד יצא מהול אלא אף אדה"ר נברא מהול שנ' ויברא אלהים את האדם בצלמו. אף שת נולד מהול שנ' ויולד בדמותו כצלמו. ואף נח יצא מהול שנ' נח איש צדיק תמים. ואף שם יצא מהול שנ' ומלכי צדק מלך שלם. ואף יעקב יצא מהול שנ' ויעקב איש תם. ואף יוסף יצא מהול שנ' ואלה תולדות יעקב יוסף והלא אינו ראוי לומר אלא תולדות יעקב ראובן. אלא שכשם שיעקב יצא מהול כך יוסף יצא מהול. אף משה יצא מהול שנ' ותרא אותו כי טוב הוא. אלא מה ראת אמו של משה שהוא נאה ומשובח מכל בני אדם אלא מלמד שראת אמו יצא כשהוא מהול. אף בלעם יצא מהול שנ' נאם שומע אמרי אל. אף שמואל יצא מהול שנ' והנער שמואל הולך וגדול. אף דוד יצא מהול שנ' מכתם לדוד. אף כלאב בן דוד יצא מהול שנ' חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. אף ירמיה יצא מהול שנ' בטרם אצרך וגו'. אף זרובבל יצא מהול שנ' ביום ההוא נאם יוי צבאות אקחך זרובבל וגו' כל המהולים ט"ו. מלמד שהחמיר איוב על עצמו מלהסתכל אפי' בבתולה. והלא דברים ק"ו ומה אם בתולה זו שאם ירצה אדם ישאנה לעצמו או לבנו או לאחיו או לקרובו החמיר איוב על עצמו מלהסתכל בה המסתכל באשת איש עאכ"וכ. ומפני מה החמיר איוב על עצמו מלהסתכל בבתולה. אמ' שמא אני מסתכל בה היום ולמחר יבוא איש אחר ונמצאתי מסתכל באשת איש לכך נאמ' איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. ואי זה הוא סיג שעשו נביאים לדבריהם הרי הוא אומ' יוי כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יר' אף יצר' על אוי' יתג' לא כגבור אחד בלבד הכתוב מדבר אלא ככל הגבורי' שבעולם. כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו ואלו פני השכינה והלא דברים ק"ו ומה גבריאל המלאך שהוא אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות שהן עומדים לפניו בכל יום קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ממ"ה הב"ה ברא את כל העולם כולו וברא את העליונים ואת התחתונים עאכ"וכ אלא מראין את העין מה שהיא יכולה לראות ומשמעין את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. ואי זה הוא סיג שעשו כתובים לדבריהם הרי הוא אומ' הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה. הרחק מעליה דרכיך זו המינות שאם אומרי' לו לאדם אל תלך לבין המינים ואל תשמע לדבריהם שמא תכשל בהן. אל יאמר מה אכפת לי בטח אני בעצמי [אעפ"י שאני הולך שם איני נכשל בם. אלא] אע"פ שהוא בטח בעצמו אל ילך שם שמא יכשל בם. ושמא יאמר שומע הוא לדבריהם יחזור. ת"ל כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה אלו המינים הרשעים הללו שבזמן שאדם נכנס לביניהם מאכילין אתו ומשקין אתו ומכסין אתו ונותנין לו ממון הרבה וכיון שהווה כאחד מהם. כל אחד ואחד בא ומכיר את שלו ונוטל. ועליה אמ' שלמה בחכמתו עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא. ד"א הרחק מעליה דרכיך זו זונה שאם אומר' לו לאדם אל תלך בשוק הזה ולא תכנס במבוי זה שזונה יש שם נאה היא משובחת אל יאמ' מה אכפת לי בטח אני בעצמי [אעפ"י שאני הולך שם איני נכשל בה אלא שהוא בטוח בעצמו] אל ילך שם שמא יכשל בה. ואל תקרב אל פתח ביתה אל ירגיל אדם עצמו לעבור על פתח זונה שנאמ' כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה:
5
ו׳ואי זה הוא סיג שעשו חכמים לדבריהם. שהחכמי' אומרי' ק"ש ערבית עד חצות הלילה. ורבן גמליאל אומ' עד שיעלה עמוד השחר, כיצד אדם בא ממלאכתו בערב אל יאמר אלך לביתי אוכל קמעה ואשתה קמעה ואישן קמעה ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל. ואנסתו שנה ונמצא בטל מק"ש ומן התפלה אלא כיון שבא אדם ממלאכתו ילך לביה"כ אם היה רגיל לקראת קורא לשנות שונה ואח"כ קורא ק"ש ומתפלל. וילך לביתו ויאכל פתו וישן. וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה:
6
ז׳רשב"ג אומר פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום אחד קודם הנוץ החמה ואחת לאחר הנוץ החמה. ויוצא בה ידי חובתו. אחת של יום ואחת של לילה. פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמי' בלילה. אחת קודם שיעלה עמוד השחר. ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר ויוצא בה ידי חבתו אחת של יום ואחת של לילה. עמדו חכמים הרבה ועשו סיג לדבריהם. ובית שמאי אומרי' אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם וענו ושפל רוח ובן אבות ועשיר ובה"א לכל אדם שהרי פושעין היו בהן בישר' וכיון שהתקרבו להן לתלמוד תורה יצאו מהן חסידים וצדיקים:
7