אבות דרבי נתן נוסח ב, הוספה לנוסח א ז׳Avot DeRabbi Natan, Recension B, Addition to Recension I 7

א׳בן עזאי אומר כל שדעתו נוחה מפני חכמתו סימן יפה לו. אין דעתו נוחה מפני חכמתו סימן רע לו. כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו. אין דעתו נוחה מפני יצרו סימן רע לו:

ב׳כל שרוח חכמה נוחה הומנו בשעת מיתתו סימן יפה לו. אין רוח חכמה נוחה הימנו סימן רע לו. הנותן עיניו בכותל סימן רע לו. כל שפתיו זקופות למעלה בשעת מיתתו סימן יפה לו. כל שפניו כבושות בקרקע סימן רע לו. כל שפניו מצהיבות למעלה בשעת מיתתו סימן יפה לו:

ג׳ב) הוא היה אומר מת מתוך הישוב סימן יפה לו. ומתוך הטירוף סימן רע לו. מתוך הדבור סימן יפה לו. מתוך השתיקה סימן רע לו. מתוך ד"ת סימן יפה לו. מתוך דברים בטלים סימן רע לו. מתוך דבר מצוה סימן יפה לו. מתוך דבר סיחה סימן רע לו. מתוך שמחה סימן יפה לו. מתוך עצבות רע לו. מתוך צחוק יפה לו. מתוך בכי רע לו. מת בע"ש סימן יפה לו. במוצאי שבת רע לו. בערב יוה"כ סימן רע לו. במוצאי יוה"כ יפה לו:

ד׳ג) בשעת פטירתו של ריב"ז היה מגביה קולו ובוכה. אמרו לו תלמידיו עמוד גבוה נר העולם. פטיש החזק מפני מה אתה בוכה. אמ' להם וכי פני מלך ב"ו אני הולך להקביל שאם כועס עלי אין כעסו אלא בעה"ז. ואם מיסרני אין יסורו אלא בעה"ז. ואם ממיתני אין מיתתו אלא בעה"ז. ולא עוד אלא לגונבו בדברים ולשחדו בממון. אלא שאני הולך להקביל פני ממ"ה ברוך הוא שאם כועס כעסו לעה"ב. ולא עוד שאין אני יכול לגונבו בדברים ולא לשחדו בממון. ולא עוד אלא שאני עומד בין שני דרכים בין גיהנם לג"ע. עליו הוא אומ' לפניו יכרע כל יורדי עפר וגו':

ה׳ר' יהושע אומר עין רעה ויצר הרע ושנאת חנם מוציאין את האדם מן העולם. עין רעה כיצד מלמד שכשם אדם רואה את ביתו כך יהא רואה בית חבירו. וכשם שאין רוצה להוציא שם רע על אשתו. כך יהא אשת חבירו. עין רעה כיצד שלא תהא עיני של אדם צרה במשנתו ואם צרה במשנתו נתקצרו ימיו ונפטר והלך לו. יצר רע כיצד אמרו י"ג שנה גדול יצר רע מיצר טוב ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו התחיל מחלל שבתו ואינו ממחה בידו. ילך לדבר עבירה ולא ימחה בידו. לאחר י"ג שנה נולד לו יצר טוב. כיון שמחלל שבתות דין היה כתו' אומ' מחלליה מות יומת. הורג נפשות אומ' הכת' שופך דם האדם באדם וגו'. הלך לדבר עם זמה אמ' הכתוב מות יומת הנואף והנואפת. ובזמן שאדם מחמם עצמו והולך לדבר עבירה היו כל איבריו נשמעין לו. הולך לדבר מצוה התחילו מתאננין לו כל איבריו לפי שיצר הרע שבמעיו מלך הוא על רמ"ח איברים שיש בו ויצר טוב אינו דומה אלא למי שחבוש בבית האסורים שנ' כי מבית אסורים יצא למלוך זה יצר טוב. וי"א זה יוסף הצדיק וכשבאת עליו אתה רשעה היתה מענה אותה בדברים. אמרה לו אני אחבשך בבית האסורים. אמ' יוי מתיר אסורים. אמרה לו אני אנקר את עיניך אמ' לה ה' פקח עורים. אמרה לו אני אעשה אותך רשע. אמ' לה יוי אוהב צדיקים. אני אעשה אותך ארמי. אמ' לה יוי שומר את גרים. עד שאמ' לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וגו'. אל תתמה על יוסף הצדיק שהרי ר' צדוק גדול הימנו כשנשבה לרומי נטלתו מטרונית אחת ושגרה לו שפחה אחת יפה וכיון שראה נתן עיניו בכותל היה יושב ושונה כל הלילה כולו. לשחרית הלכה והקבילה פני גבירתה. אמרה לו שווה לי מות מישנתתיני לאיש הזה. שלחה וקראה לו. אמרה לו למה לא עשית עם האשה בדרך שבני אדם עושים. אמ' לה ממשפחה גדולה אני ומכהונה גדולה. אם אמרתי שמא אבוא עליה והרביתי ממזרים בעול' וכיון ששמעה דבריו ציותה עליו ופטרתו בכבוד גדול:

ו׳עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים אי אתה בא לידי עברה. עקביא ביקש להרבות יראות באדם ונתן כנגד לב האדם מורא שלש עולמות. עולם של רחם בשר ודם. והזהיר ואמ' לאדם בני הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. [ואלו הן הדברים שחוחך שפלותך שפטן שמתך שחתה טמאת של רחם. אם שפלותך שפלות ירידת הקבר שפט עמידת יום הדין לך. אמ' דע מאין באת מטיפה סרוחה דכת' אשה כי תזריע. כך שנו חכמים האיש מזריע לובן והאשה מזריעה אודם ומתעברין זה בזה מכן ומיכן טפה סרוחה זה שחות של אדם. ולאן אתה הולך לעפר דכת' וישוב אל העפר] ר' זעירא בשעה שנגזר המות על אדם נתאנח האם על מיתת הבן. ובאותה שעה אמר הב"ה ארורה האדמה בעבורך [והארץ יראה ושקטה דכתי' משמים השמעת דין זה גזרת של מות.] והארץ יראה ושקטה על מה יראה ועל מה שקטה על מיתת אדם נתאנחה ויראה על תחיית המתים. וכך אמרו ז' עולמות יעברו באדם. ב' עולמות אדם הולך בילדותו מילדותו ועד בן כ' שנה. ג' עולמות אדם הולך בעדות בחורתו מבן כ' שנה ועד בן נ' שנה ועד ע' שנה שני עולמות אחרים בזקנות מבן עשרים. עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי זקנותו של עשרים שנה. מכאן ואילך והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו למעלה מן ע' ופ' שנה שנ' ימי שנותינו וגו'. עד אשר לא תחשך השמש. שמש זה לבו של אדם כשם שהשמש מאיר את כל העולם כך לב אדם מאיר את כל הגוף. [את כל האדם] והאור והירח ב' כליות שנ' אור וירח מאירים את כל העולם בלילה. כך ב' כליות של אדם [יועצין ומיסרין את האדם בלילה דכתי' אברך את יוי וגו'. והככבים אלו בני מעים של אדם יועצין ומוסרין [את האדם בלילה] כך כשם שהככבים מבשלין את פירי אלנות [של התקשרי ממדינת כימה] כך מעים מבשלין אכילת בני אדם:

ז׳ושבו העבים אחר הגשם זה הסכת מימי רגלים. כיצד אדם בזקנותו בכל יום ובכל לילה יהיה צריך להסך מי רגלים. [ביום שיזועו שומרי הבית אלו ז' דברים שהן שומרי הגוף:

ח׳ובשעת פטירתם של אדם מזדעזען:

ט׳והתעותו אנשי החיל. אלו ראש וידים ורגלים. כיצד יעשה אדם מעשה בחיל וכח. לא יעשה אלא ביד וברגל ובראש כל של אדם יראנו בראש ויד ורגל ובשעת פטירתו של אדם יתכשלו כולם מחיל] ובטלו הטחנות כי מיעטו. אלו שיניו של אדם שהן טוחנין אכילה. ובשעת זקנותו של אדם מתמעטין. וחשכו הרואות בארובות. אלו עינים האדם שהן ראין את העולם ובשעת זקנותו יתחשכו. וסוגרו דלתים בשוק. אלו ט' נקובות הפה ב' עינים ב' אזנים ב' דלתות של אף וב' תחתונות. ובשעת פטירתו של אדם יהו סגורים:

י׳בשפל קול הטחנה. המסיס ובית הכוסות שהן טוחנין אכילה במעי אדם. ויקום לקול הצפור. זו נשמה. וכשם שצפור פורח באויר למעלה. כך בשעת מיתתו של אדם יפרח נשמתו למעלה דכתי' מי יודע דרך רוח בני אדם:

י״אוישחו כל בנות השיר. קרים כלם שבמעי אדם ובשעה שיצתה הנשמה כולן משתוחחין:

י״בר' אמי ור' אסי. ר' אמי אומ'. גם מגבוה ייראו. אדם בזקנותו אינו יכול לעלות במקום גבוה וכל עצמותיו מתיראין [מחתחתים בדרך. אם ילך מעיר לעיר כמה חתותין יהיו לו וכמה פעמים ישב בדרך] וינץ השקד. שלא ישקד לילך ממקום למקום:

י״גויסתבל החגב. אדם בזקנותו יסתבל גופו על המשענת. ואם אין משענת בידו לא יכול לזוז ממקומו:

י״דותפר האביונה. זה תאוה של אדם שתופר מלבו:

ט״ולמה כי הולך אדם אל בית עולמו. עולמו בלבד המעשים שנ' עצמותיו מלאו:

ט״זוסבבו בשוק. שסוררים בו:

י״זר' אסי אמר גם מגבוה ייראו בשעת מיתת בני אדם עצמו' מתיראין מן מלאך מות שהוא גבוה על בני אדם:

י״חוהתחתים בדרך. בשעת מיתתו חתתה גבורתו ויפלו עליו אימים דכת' לבי יחיל בקרבי וגו' זו מסלה מפני שהחי יתן אל לבו היום כאן ומחר בקבר:

י״טוינאץ השקד, אדם בחייו יכול לעמוד מצל ולשב לחמה ומחמה לצל. אבל במיתתו ינאץ בו שקדותו. ויסתבל החגב. זה הגוף שיסתבל על המטה. ותפר האביונה. זה תאות הלב שיתרחק מן האדם בשעת פטירתו. למה כי ילך האדם אל בית עולמו. עולמו בלבד בלא קרביו. וסבבו בשוק הסובבים אלו רמה ותולעה דכת' אף כי אנוש רמה וגו' עד אשר לא ירתך חבל הכסף וגו' זה חוליות שבשדרה שהן דומין כחבל הכסף. בשע' פטיר' בן אדם יהיו כרתיקות:

כ׳ותרוץ גלת הזהב. זה גלה של צואר. ובפטי' בני אדם אתרוצץ:

כ״אותשבר כד על המבוע. זה גופו של אדם שנתחלקה מן המבוע של ארץ. ובפטר' תשבר למבוע. ונרוץ אל הגלגל אל הבור. אדם נוצר מן האדמה וישוב אל האדמה. דכת' וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה זה שאמרו חכמי' ולפני מי אתה עתיד ליתן את דין וחשבון לפני ממ"ה ב"ה שאין לפניו לא עולה ולא שכחה וגו'. דכת' כי יוי אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו':

כ״בר' חנינא בן תרדיון אומ' שנים שיושבין ואין ביניהן ד"ת מושבן מושב לצים. שכך הזהיר יהושע מפי הגבורה לא ימוש ספר התורה מפיך וגו'. מכן שצריך ישר' להגות בד"ת לילה ויום כדי שלא ימושו מפיהם. דכת' מה אהבתי תורתך. ואם יושבין ואינן עוסקין בד"ת מושבותם מושב לצים שנ' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. מה כתי' אחריו כי אם בתורת יוי חפצו וגו'. פירשו חכמים. אשרי האיש זה ת"ח לא הלך בעצת רשעים שעוזבין תורת קוראין רשעים דכת' זלעפה אחזתני מרשעים וגו' [ולא עוד אלא שעוזבין תורתך מהללים את הרשעים] ומנין שהאכל צדיק מברך שנא' ואכלת ושבעת וברכת:

כ״גלמה בירכו ג' ברכות להזכיר זכות האבות ואלו הן:

כ״דהזן את הכל. על הארץ ועל המזון. בונה ירושלים. הזן את הכל להזכיר זכות אברהם. כיצד היה מכניס עוברי דרכים לביתו לפרנסו ולכלכלו למי שאינו צריך לאכילה לא כל שכן. הקב"ה בירכו בכל שנ' ואברהם זקן בא וגו'. על המזון להזכיר זכות יצחק שזרע בארץ ומצא מזונו מאה שערים דכתי' על הארץ על המזון שבירכתו יצחק בארץ ובמזון. הבונה ברחמיו להזכיר זכות יעקב שעמד בבית אל ואמ' מה נורא המקום הזה וירא ויאמר זה שער השמים זה ירושלם שעמד לבנות לכך אומרי בונה ירושלם לבני יעקב:

כ״הר' אלעזר בן עזריה אומ' אם אין תורה אין דרך ארץ. ופירוש תורה ביין ובחלב דכת' הוי כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה:

כ״וועוד אמרו חכמי' כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שנופו מרובה ושרשיו מועטין. אמ' רבא אילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין פתאום יפול ויהיו נודדים יושבי בצלו. וכל מי שחכמתו מרובין ומעשים טובים מרובין למה הוא דומה לאילן אגוז שענפיו מרובין ושרשריו מרובין ועומד במקומו ואין הרוח יכול לזוז ממקומו וישבו בצלו בני אדם להתנצל נפשם מן החמה. ואין אילן אגוז אלא בעלי תורה דכתי' אל גנת אגוז ירדתי וגו' אמר גינת אגוז מסיבת חכמים. איבי הנחל אלו תלמידיהם: