אבות דרבי נתן נוסח ב, הוספה לנוסח א ח׳Avot DeRabbi Natan, Recension B, Addition to Recension I 8

א׳ר' חנניא בן חכינאי אומ' הנעור בלילה ומפנה לבו לבטלה זו היא דרך ארץ. א"ר חנניא צריך אדם מבן י"ח שנה ליקח אשה כדי שלא יפנה לבו לבטלה. שכך הזהיר ירמיה ואמ' קחו נשים והולידו בנים. מהו נשים תמימות לא אילוניות ולא עקרות שאין מולידות בנים ואת בנותיכם תנו לאנשים. מה אנשים אנשים תמימים לא סריסים לא סריס חמה ולא סריס ממש ולא טומטום ולא אנדרוגינס ואל תמעטו:

ב׳מלמד שהיה אהרן ופגע בו באדם רע נתן לו שלום ולמחר כשהיה אתו האיש היה לילך לעבוד עבודה אמ' אוי לי היאך אשא עיני ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום. נמצא אדם ההוא נמנע מלעבוד עבודה וכן ב' בני אדם שעשו מריבה זה עם זה הלך אהרן וישב אצל אחד מהן. א"ל בני ראה חבירך מה שהוא עושה היה מטרף על לבו וקרע את בגדיו וחונק את עצמו. ואומ' היאך אשא עיני ואראה חבר'. בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי היה יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. ואח"כ הולך אצל חבירו. אומ' לו בני ראה חבירך מה הוא עושה הוא מטרף על לבו וקורע בגדיו. ואומ' היאך אשא עיני ואראה את חביר'. והוא יושב עד שמסיר קנאה מלבו. וכשפוגעין זה בזה מחבקין ומנשקין זה את זה, לכך נאמ' ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישר':

ג׳הקב"ה בחר באדם הראשון מכל הבריות ומאדם ומדורותיו בחר בנח וקרא איש צדיק תמים דכת' אלה תולדות נח וגו'. ומנח ומבניו בחר בשם דכתי' ברוך יוי אלהי שם. ואומ' וישכון באהלי שם. ומשם ומדורות אחריו בחר בעבר לכך נקרא אברהם על שמו דכתי' ויבא הפליט ויגד וגו'. ומאברהם ובניו בחר ביצחק דכתי' כי ביצחק יקרא לך זרע. ומיצחק ובניו בחר ביעקב וישראל דכתי' כי יעקב בחר לו יה וגו' לכך אמ' הכת' ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה:

ד׳חביבין ישר' שנ' בנים אתם למקום. ומנין שנקראו בנים למקום שנ' מפי הגבורה בני בכורי ישראל. דכתי' ואמרת אל פרעה וגו' לכך אמ' משה בנים אתם לה' אלהיכם:

ה׳אמר רבא חביבין ישר' שבשעת כעסו קרויין בנים. ואם בשעת כעסו קרויין בנים. ואף בשעת שאמ' הכתו' שיחת לו לא בניו וגו'. בנים לא אמון בם. בנים משחיתים. לכך שנו חכמים שנקראו בנים למקום. בגאולה הראשונה נקראו בני בכורי. ולא כל הבכור יהיו חביבין ויקירין. יש בכור שהוא חביב ויקיר ויש בכור שאינו חביב ויקיר. אבל בגאולה האחרונה יהיו קרואין חביבין ויקירין דכתי' הבן יקיר לי אפרים:

ו׳חביבין ישר' שניתן להם כלי שבו נברא העולם. ומה הוא כלי זה זו תורה שבה נברא העולם מנין שכך אמרה תורה יוי קנני ראשית דרכו. ראשית דרכו שבריאת עולם קנני קדם מפעליו מאז. קדם מפעלות בראשית. מעולם נסכתי מראש שלא היה העולם. מקדמי ארץ שלא יוסד ארץ עד שלא עשה ארץ בהכינו שמים. כך אמ' חכמי' ט' מאות ע"ד דורות שעלו במחשבה ולא נבא קודם העולם. קודם בריית העולם התורה גנוזה בגנזי החכמה, דכת' זכר לעולם בריתו:

ז׳ר"ץ ל"ג ע"ד דורות שעלו במחשבה ולא נברא קודם העולם. כ"ב דורות מאדם עד משה הרי אלף דור ובה נברא העולם מנין דכתי' יוי בחכמה יסד ארץ וגו'. יצפון לישרים תושיה. לכך שנו חכמי' חביבין ישר' שנאמ' להם כל שבו נברא העולם:

ח׳הכל צפוי והרשות נתונה כך אמרו חכמים משעה שחטא אדם צפוי לבו היה מאור החכמה ועכשיו בניו אינם יודעי' מה למחר דכתי' אל תתהלל ביום מחר וגו'. ועוד בחכמת חכמים אל תצור צורת מחר כי לא תדע מה ילד יום. ומנין שנחסר וצפוי אור חכמה של אדם דכתי' ואדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו. והרשות נתונה לרגל בני האדם ומה הוא הרשות זה רשת ומלכות וכח שטמון בארץ לאדם דכתי' טמון בארץ חללו:

ט׳ובטוב העולם נדון בטובו ובחסדו מכלכל את כל העולם כלו. ונותן לחם לכל בשר לצדיק ולרשע בעה"ז דכתי' נותן לחם לכל בשר. אכל על פי מעשה. אכל בעה"ב הכל אוכל לפי מעשה צדיק על פי מעשיו. דכתי' אוי לרשע רע וגו'. אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו:

י׳הוא היה אומ' הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה:

י״אא"ר ישמעאל הכל נתון בערבון כל בני אדם מסובין לערב, ומי הוא ערב של אדם. מות. דכתי' מי גבר יחיה וגו'. משעה שחטא אדם מות ערב לאדם ויכבשהו וימסרהו לשאול ואין מי שימלט נפשו מיד שאול דכתי' אין אדם שליט ברוחו:

י״בומצודה פרוסה על כל החיים של מצודה של מות. המות שהוא פרוסה לאדם שפתאום ילכד בה דכתי' כי גם לא ידע האדם את עתו והחנות פתוחה בסנגנזין פנקסין וספרין שנכתבו בהן מעשה בני האדם. בין לטובה בין לרעה בין לזכות בין לחובה. ומנין שנכתבו מעשי בני האדם שכך אמ' הכת' בנהר דינור נגד ונפק וספרין פתיחין אלו מעשים לרעה ולחובה. לטובה ולזכות מנין אז נדברו. והפנקס כותב זה קטגור של אדם הרשע שכתב שני פינקסו רשת רשעתים בכל יום ויום בשעת מיתתו חותם בידו דכתי' ביד כל אדם יחתום וגו' בכל מקום ומקום שהרשעים עושים בו עבירה בסתר אבני המקום ועצי הקורה צועקים להעיד בהם דכתי' כי אבן מקיר תצעק וגו'. זה הוא שאמרו חכמים והחנוני אביך ופינקס כותב והגבאין מחזירין תדיר:

י״גוהוי מתאבק בעפר רגליהם כיצד בזמן שת"ח נכנס אצלך ואמ' לך שנה לי פרק אחד אם יש בידך לשנות לו שנה לו ואם לאו פוטר הוא מיד אל ישב לפניך לא על המטה ולא על הכסא ולא על הספסל אלא על הארץ. וכל דבר ודבר שיוצא מפיו קבלוהו עליך באימה ביראה ברתת ובזיע והוי שותה בצמאה את דבריהם:

י״דמה היה תחלתו של ר' עקיבא. אמרו בן מ' שנה הוא ולא היה למד כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר בלוד ראה את האבן שהיא חקוקה ונתונה על פי הבאר. אמ' מי חקק את האבן הזו אמרו חבל שתדור עליה כל היום. אמרו לו אי אתה קורא אבנים שחקו מים תשטוף ספיחיה עפר ותקות אנוש האבדת. מיד היה ר' עקיבא דן ק"ו בעצמו אמר דבר רך פוסק את הקשה. דברי תורה שהן קשין כברזל לא כל שכן שיחקקו את לבו של אדם מיד הלך ללמוד תורה. הלך הוא ובנו והלך וישב אצל מלמד תינוקות. א"ל רבי למדני דברי תורה. הוא אחז בראש הלוח ואותו אחז בראש הלוח. כתב לו אל"ף בי"ת ולמדה. אל"ף תאו ולמדה. תורת כהנים היה למד והולך עד שלמד כל התורה כולה. כיון שלמד כל התורה כולה הלך וישב לו לפני ר' אליעזר ור' יהושע אמ' להם רבאתי פתחו לי טעם משנה כיון שאמרו לו דבר אחד מן התורה הלך וישב בינו לבין עצמו ואמ' אל"ף זו למה נכתבה דבר זה למה נאמר חזר ושאל והחזירן בדברים.

ט״ור' שמעון בן אלעזר אומר משלו משל למה עקיבא דומה לסותת שהיה מסתת בהרים פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב לו הדו היה מנתז ממנו צרורות דקות באו בני אדם וראו אתם ואמרו לו מה הוא זה אמ' להם הריני עוקר ומטילו לתוך הירדן. עוף שהוא עוקר את כל ההר ומטילו לתוך הירדן. אמרו לו אי זה מקומך אלא מקום זה כך עשה להם ר' עקיבא לר' אליעזר ולר' יהושע. א"ל ר' טרפון עקיבא עליך הכתוב אומר מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור. דברים שהן סתורין מבני אדם הוציאן ר' עקיבא לאורה. בכל יום ויום היה מביא חבילה של קוצים חציה מוכר ומפרנס בה וחציה משתמש לאורה. עמדו עליו שדיניו אמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן אלא מכור אותה לנו וטול וזמן בדמיה ושנה לאור הנר. אמ' להן הרבה סיפוקין שאני מסתפק הימנה. אחד שאני שונה בה. ואחת שאני מתחמם כנגדן. ואחד שאיני יכול לישן עתיד ר' עקיבא לחייב כל עניי ישראל בדין אומרי' להן מפני מה לא למדתם תורה. אם אומרי' מפני שעניים היינו. אומ' להם והלא ר' עקיבא עני ומדולדל היה. אם אומ' מפני שהיו להם בנים ובנות ולא זיכתו אלא רחל אשת.

ט״זאמרו בן מ' שנה היה ורועה של בן כלבא שבוע היה. ראתהו בתו שהיה צנוע מכל רועי של בית אביה אמרה ראוי זה שיהא מורה הוראה בישר'. ותיקרא תורה על שמו הלכה ונתקדשה לו בצניעה. כיון שגדלה באו עליה כל גדולים ועשירים ולא היתה מתקדשת להם. אמר לה אביה מפני מה אי את מתקדשת. עמד אביה אימן כל גדולי הדור. אמ' לה התנשאי לכל מי שתרצה. אמרה לו מתקדשת אני לעקיבא רועך כיון שאמרה כך הוציאה מביתו והורידה הנאה מנכסיו. הלכה וישבה אצל אמו של ר' עקיבא והיתה שכרת לחברותיה. חצי שכרה אוכלת ושותה וחצי שכרה משגרת לר' עקיבא שהיה למד תורה מפי ר' אליעזר ור' יהושע והיה חגר אחד בשכוניתה שהיה מבזה ומביישה בדברים. אמ' ראו שוטה זו שכפרה בכבוד בית אביה. הלכה ונתקדשה לאחד שאין פחות בעולם כמותו ולא עוד אלא שמשלכת שחוק על עצמה ואומרת תורה הוא למד. לאחר כמה שנים בא ר' עקיבא עד שהוא למד כל התורה כולה ובאין לפניו כ"ד אלפים זוגים תלמידים ובא בראשם כגבריאל בראש קדושים כיון שראה אותו חיגר באותו כבוד אמ' תמיה אני אם נושא אותך ר' עקיבא אמרה לו שוטה מי שהוא דומה למלאכי השרת כופר בעניה בת עשירים שהיא נשכרת לחברותיה ומשגרת לו לבית רבו כשיצאת לקראתו היתה לובשת סמרטוטין אמרו לה חברותיה שאלי לך כלים נאים ולבשי וצאי לקראתו. אמרה להן יודע צדיק נפש בהמתו נפלה על רגליו והיתה מנשקתו והיו תלמידין מטפחין לה בנזיפה אמ' להן הניחו לה שהתורה שלי ושלכם שלה היא. נכנס ר' עקיבא לבני ברק והיה מלמד תורה ברבים מתוך הדחק שמע בן כלבא שבוע שנכנס אדם גדול לבני ברק אמ' אלך לפניו ואתיר את נדרי. הלך ועמד לפניו ואמר ר' בת היתה לי ונשאת לרועה אחד שאינו מכיר בדברי תורה כלום. והוצאתיה מתוך ביתי והדרתיה הנאה מנכסאי, ועכשיו צר לי עליה ורצוני שתתיר את נדרי. א"ל אילו הייתה יודע שהוא למד פרק אחד כלום הדרתה מנכסיך. א"ל ר' אילו למד ברכה אחת לא הידריתיה. א"ל אני הוא עקיבא חתנך נתן לו סימן מיוחד עמד ונפל על פניו וחבקו ונשקו. ואמ' אשריך בתי שאהבת צדיק כזה ונחלת העה"ז והעה"ב וקרא עליה המקרא הזה שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. מיד נתן לו לר' עקיבא כל נכסיו:

י״זהלל ושמאי קבלו מהם הלל אומ' הוי תלמידיו של אהרן אהוב שלום ורודף שלום. אהוב את הבריות ומקרבן לתורה. מלמד שהיה אהרן מהלך בדרך ופגע בו באדם רע או באדם רשע נותן לו שלום ולאחר כשהיה אותו האיש לילך לעבוד עבודה אמ' הוי לי האיך אשא עיני ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום. נמצא אדם ההוא נמנע מלעבוד עבודה. וכן ב' בני אדם שעשו מריבה זה בזה. הלך אהרן וישב אצל אחד מהן אומ' לו בני ראה חבירך מה שהוא עושה היה מטרף על לבו וקורע את בגדיו וחונק את עצמו ואומ' היאך אשא עיני ואראה חבירי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי היה יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. ואח"כ הולך אל חבירו. אומ' לו בני רואה חבירך מהו עושה היה מטריף על לבו וקורע בגדיו וחונק את עצמו ואומ' היאך אשא עיני ואראה את חבירי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו והוא יושב עד שמסיר קנאה מלבו וכשפוגעין זה בזה גופפין ונושקין זה את זה לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל:

י״חד"א מפני מה בכו את אהרן כל בית ישר' ומשה לא בכו אלא בני ישראל. מפני שדן דין אמת לאמתו ואהרן מימיו לא אמ' לאיש סרחן ולאשה סרחנית. כמה אלפים היו בישר' שנקראו אהרן אהרן שהוא אומ' אילמלא אהרן לא בא זה לעולם. וי"א מי שהוא רואה את משה שהוא עומד ובוכה והוא לא יבכה. מי שהוא רואה את אלעזר ואת איתמר שני גדולים שהן עומדין ובוכין והוא לא יבכה. באותה ביקש משה רבינו מיתה כמיתתו של אהרן מפני מה מפני שראה את מטתו מוצעה בכבוד גדול ומלאכי שרת סובבין אותה. וכי בינו לבין אדם שאל והלא שאל בינו לבין עצמו ושמע המקום לחישתו שנ' ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמיך גם אתה כאשר מת אהרן אחיך בהור ההר ויאסף אל עמיו. הא למדת שביקש משה רבינו מיתה כמיתתו של אהרן ושמע המקום לחישתו: