אבות דרבי נתן נוסח ב, הוספה לנוסח א ט׳Avot DeRabbi Natan, Recension B, Addition to Recension I 9

א׳יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך. ולמד את בני ביתך ענוה. אל תרבה שיחה עם האשה. יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לצפון ולדרום למזרח ולמערב כדרך שהיה ביתו של איוב פתוח לצפון ולדרום למזרח ולמערב. ומפני מה עשה איוב ארבעה פתחים בתוך ביתו. אמ' כדי שלא יהיו עניים מצטערין עד שיקיפו את כל הבית כלו. אלא הבא מן הצפון יכנס בדרכו לצפון הבא מן הדרום יכנס בדרכו לדרום למערב כזאת לפיכך עשה איוב ארבעה פתחים בתוך ביתו ויהיו עניים בני ביתך. לא בני ביתך ממש. אלא שיהיו עניים משיחין מה שאוכלין ושותין בתוך ביתך כשם שהיו אוכלין ושותין ומסיחין בתוך ביתו של איוב וכשפוגעין זה בזה אומ' אחד לחבירו מאין אתה בא. מביתו של איוב. ולאן אתה הולך אל ביתו של איוב. כך וכך האכילנו איוב וכך וכך השקיני איוב. כך וכך נתן לי איוב. וכשבאת עליו פורענות גדולה אמ' לפניו רבש"ע ברוך שמך לא הייתי מאכיל רעיבים ומשקה צמאים. שנ' אם אכלתי פתי לבדי ולא אכל יתום ממנו. לא הייתי מלביש ערומים שנ' ומגזת כבשי אתחמם. א"ל הקב"ה עד כאן לא הגעת לאברהם. אתה יושב ושותק בתוך ביתך ואורחים נכנסים אצליך את שדרכו לאכול חטים האכלתו חטים. את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר. את שדרכו לשתות יין השקיתו יין אבל אברהם לא עשה כן אלא מתכון ויצא לדרך עד שמוצא את האורחים ומכניסן לתוך ביתו. את שאין דרכו לאכול חטים מאכילו חטים. ואת שאין דרכו לאכל בשר מאכילו בשר. ואת שאין דרכו לשתות יין משקהו יין. ולא עוד אלא בנה בלטורין על הדרכים והניח בן מאכל ומשתה כל הבא נכנס ואכל ושתה וברך לשם שמים ונעשית לו נחת רוח גדולה כל הבא ושא' למצוי בתוך ביתו של אברהם שנ' ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם:

ב׳מה היה תחילתו של איוב מלמד שהעיד עליו הקב"ה בעצמו איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע, מלמד שבנה פלטורין על הדרכים ועשה להן ד' פתחים כל עובר ושב נכנס אוכל ושותה ומברך לשם שמים נסתכל בו סטן ונתקנא בו. הלך סטן ואמ' לפני הקב"ה רבש"ע שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי אדם אוהב לפניך אלא איוב בלבד ואתה העדתה עליו ג' פעמים איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. מעתה תן לי רשות עליו ואסיר את לבו ממך. א"ל הקב"ה סטן סטן מלך אצל איוב עבדי כי אין כמוהו בכל הארץ. אמר לפניו רבש"ע תן לי רשות עליו ואסיר את לבו ממך. א"ל אקב"ה הנה כל אשר לו בידך. הלך סטן בדמות איוב ושבה צאנו ובקרו וגמלו והכה הרועים והבקרים בא הפליט להגיד לו. אמ' לאיוב הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהן. מיד פתח איוב ואמ' ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. שוב הלך ומצא בניו ובנותיו אוכלין ושותין יין בבית אחיהן. הבכור רבץ על הגג והפילו עליהם. בא כפליט להגיד לו. אמ' לאיוב בניך ובנותיך אוכלין ושותין יין בבית אחיהם הבכור והנה רוח גדולה וגו' פתח איוב ואמ' ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. חזר סטן ועמד לפני הקב"ה אמ' לפניו רבש"ע שטיתי בכל העולם כלו ולא מצאתי אדם אהוב לפניך אלא איוב בלבד. א"ל הקב"ה ונתתה עיניך באיוב עבדי. אמ' לפניו רבש"ע עור בעד עור מעתה תן לי רשות עליו. א"ל הקב"ה הנה בידך רק את נפשו שמור. אמ' לפניו רבש"ע משל למה"ד למלך ב"ו שאמר לעבדו צא ושבור את החבית ושמור יינה היאך יכול אני לשמור את נפשו. א"ל הקב"ה הכבר אמרתי לך נפשו שמור. מיד ירד סטן בשמחה גדולה והכה אותו בשחין רע לקח לו חרש להתגורר בו. אמרה לו אשתו עודך מחזיק בתומתך, נזף בה ואמ' לה כדבר אחת הנבלות תדברי. כיון שסרח הבית עליו והלך וישב באשפה עד שסרח בשרו עליו. והיה יורדין ממנו תולעים והיו תולעים עושים נקבים נקבים בבשרו עד שעשת תולעים עם חברתה מריבה מה עשה איוב נטל אחת והניחה על חור שלה. ואחת הניחה על חור שלה. אמ' להן בשר שלי הוא ואתם עושים עליו מריבה. מיד כעס עליו לבו. ואמ' לפני הקב"ה רבש"ע לא יש בינינו מוכיח ישית ידו על שנינו יסר מעלי שבטי ואמתו אל תבעתני היה מודה ומשבח לפני הב"ה על כל מדותיו ועליו הוא אומר אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. באותה שעה האמינו כל באי העולם שאין כמותו בכל הארץ. א"ל הקב"ה לסטן. סטן סטן. לא כך אמרת תן לי רשות ואסיר את לבו מיד גער בו הב"ה גערה גדולה שנ' ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן. נזף בו והשליכו מן השמים שנ' אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו. זה סטן שהפילו הקב"ה מן השמים. באותה שעה כנס הב"ה כל מלאכי השרת ואמ' להם ראיתם כמה נגעים וכמה מכות הבאתי על איוב ולא חטא אפי' בפיו ולא הסיר את לבו ממני עמדו ובקש רחמים כדי שיתרפא ממכתו מיד עמדו וקשרו תפלה לפני הב"ה בעד איוב מיד חמל עליו הקב"ה ורפא אותו ממכתו לאחר י"ב חדש ונתן לו רפואה שכך אמרו חכמי' מכת מצרים י"ב חדש מכת איוב י"ב חדש. רשעים בגיהנם י"ב חדש שנ' והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו' והוסיף לו הב"ה ברכה כפלים שנ' וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו ויהי לו י"ג אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות ויהי לו שבעה בנים ושלוש בנות ויקרא שם האחת ימימה. ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך:

ג׳ולמד את בני ביתך ענוה כיצד בזמן שאדם ענותן בני ביתו ענותנין. הלך למדינת הים אמ' מודה אני לך ה' אלהי שאשתי ובני אין עושין מריבה עם אחרים לבו אינו מתפחד עליו. ודעתו מתישבת עליו עד שעה שהוא חוזר. ובזמן שאדם ענותן ובני ביתו קפדנין הלך למדינת הים. אמ' לפניו רבש"ע יהי רצון מלפניך שאשתי ובני אל יעשו מריבה עם אחרים וגו':

ד׳אל תרבה שיחה עם האשה ואינו צריך לומ' עם האשה אחרת אלא אפילו עם אשתו שלו. מכאן אמרו כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו וביטל מדברי תורה ולבסוף יורש גיהנם:

ה׳ד"א אל תרבה שיחה עם האשה כיצד נכנס אדם לביהמ"ד ולא נהגו בו כבוד או שאירע עם חבירו אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבירי כך אמר לי וכך אמרתי לו מפני שהוא מבזה את עצמו ומבזה את אשתו ומבזה את חבירו. הא כיצד אשתו שהיא נוהגת בו כבוד עומדת לפניו ומשמשתו. וכיון ששח לה כל אותן הדברים עומדת מלפניו ומשחקת עליו. וכיון ששמע חבירו. אוי לי שכל הדברים שביני לבינו הלך והשיחן לאשתו ונמצא אדם ההוא מבזה עצמו ומבזה אשתו:

ו׳שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומ' על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. על התורה כיצד הרי הוא אומ' כי (חפץ) [חסד] חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות מכן לאהבה שהיא חביבה מזבחים מפני שכל העולם כלה כליל לאשים שנ' והקטיר הכהן את הכל המזבחה וגו'. על העבודה כיצד אמרו כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת עולם מתברך על יושביו וגשמים יורדין בזמנן שנ' לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו' ובזמן שאין עבודת בית המקדש קיימת אין העולם מתברך על יושביו ואין הגשמים יורדין בזמנן שנ' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו':

ז׳על גמילות חסדים כיצד הרי הוא אומ' כי (חפץ) [חסד] חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות העולם לא נברא מתחילתו אלא בגמילות חסדים שנ' כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם:

ח׳אמרו פעם אחת היה ריב"ז מהלך בירושלם והיה ר' יהושע מהלך אחריו וראה בית המקדש שהוא חרב. אמ' אוי לנו על ביהמ"ק שהוא חרב. מקום שמתכפרין בו עונותינו. אמ' לו בני אל ירע לך שהרי יש לנו כפרה אחרת שהיא כמותו ואי זה, זה גמילות חסדים. לכך נאמר כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות וכשבא אספינוס להחריב את ירושלם היו ישר' שרויין נגד חומותיה של ירושלם. אמ' להן שוטין ורקין מפני מה אתם מחרבים את העיר הזאת ואתם שורפין את הבית הזה באש. וכי מה אני מבקש מכם. הרי אין אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחד. מיכן ואילך אמרו לו כשם שיצאנו על הראשונים שלפניך והרגנום. כך נצא עליך ונהרגך. קטולין של אספינוס שרויין נגד חומותיה של ירושלם וכל דבר ודבר שהיו שומעין היו כותבין באגרות ומורין בראש החצים שריב"ז מואהבי קיצר. וכיון שאמר ריב"ז ב' וג' פעמים ולא קבלו הימנו שלח וקרא לתלמידיו. ר' אליעזר ור' יהושע אמר להם בניי עמדו והוציאוני מיכן. עשו לו ארון וישב בתוכו. ר' אליעזר אחז בראשו. ור' יהושע אחז ברגליו והיו מוליכין אותו עם שקיעת החמה עד שהגיעו שערי ירוש'. כיון שהגיעו אצל שערי ירוש' עמדו השוערים ואמרו להן מהו זה. אמרו להם מת. אמרו להם וכי אי אתם יודעים שאין מלינין את המת בירוש' כל עקר. אמרו להם אי מת הו הוציאוהו. היו מוליכין אות עם שקיעת החמה עד שהגיעוהו והוציאוהו אצל אספינוס. כיון שהגיעו אצל אספינוס פתחו ארון ועומד לפניו. אמ' לו אתה יוחנן בן זכאי. א"ל הין. אמ' שאל מה אתן לך. א"ל אין אני מבקש ממך כלום אלא שתתן את יבנה לי ואשנה בה לתלמידי חכמי. ואקבע בה תפלין. ואעשה בה כל מצות. א"ל לך כל דבר שאתה רוצה לעשות עשה. א"ל הכי אתה עומד במלכות שכך מסרו לנו הראשונים שאין הבית הזה נמסר ביד הדיוט אלא ביד מלך שנ' ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול. אמרו הינו ב' ג' ימים עד שבאת לו אגרת מרומי שמת קיסר וגזרו עליו ועמד במלכות. הביא לו קשת של זורין ותופפה נגד חומות ירוש' וכל דבר ודבר היו מכין בה על גב החומה עד שפרצו בה פרצה הביאו לו נסרין של ארז ונתנו לתוך קשת של זורין. הביאו לו ראש החזיר ונתנו לתוך הקשת של זורין והשליכו על גבי החומה שעל גבי המזבח באותה שעה נלכדה ירושלם. והיה ריב"ז יושב ומצפה שנ' ויבא והנה עלי יושב וגו'. וכיון ששמע ריב"ז שחרבה קרע בגדיו הוא ותלמידיו. והיו בוכין וצועקין וסופדין ואומרין פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. מהו פתח לבנון דלתיך מלמד שכל מ' שנה היו נועלין דלתות ההיכל ערבית ומשכימין ומוציאין אותן כשהן פתוחות מאיליהן. א"ל ריב"ז היכל היכל את תבהל עצמך כבר נגזר עליך שתמסר ביד אומות העולם:

ט׳ד"א פתח לבנון דלתיך. זה בית המקדש. ותאכל אש בארזיך אלו כהנים שהיו שם שהיו נוטלין מפתחותיהן וזורקין אותן כלפי מעלה ואומרי' לפניו רבש"ע אי לך מפתחותיך שמסרת לנו הואיל ולא היינו גזברי' נאמנים לפניך לעשות במלאכת המלך ולאכל משלחן המלך. אברהם ויצחק ויעקב ושנים עשר שבטים בוכים וצועקים וסופדים ואומרים הליל בראש כי נפל ארז אשר אבירים שודדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר. הליל ברוש כי נפל ארז זה ביהמ"ק. הלילו אלוני בשן זה משה אהרן ומרים. כי ירד יער הבציר זה בית קדש הקדשים. קול יללת הרעים כי שגגה אדרתם זה דוד ושלמה בנו. קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן זה אליהו ואלישע. באותה שעה אמר לו ריב"ז אספינוס המלך אל תזוח דעתך ארי קטילא קטלת. עמא קטילא קטלת. היכלא קליא קלת. אילמלא אין רצונו של הב"ה להחריב את ביתו ולגלות בניו אין כל בריה יכולה לעשות כך:

י׳בשלשה דברים שינה הקב"ה את בני אדם זה מזה בקול. במוראה פנים. ובדעת. בקול כיצד אילמלא לא שינה הקב"ה קולות בני אדם זה מזה כבר היתה זנות מרובה בעולם. כיון שאדם יוצא מביתו אחר בא וכובש את אשתו בתוך ביתו לפיכך שינה הקב"ה קולות בני אדם זה מזה. קולו של זה אינו דומה לקולו של זה. וקולו של זה אינו דומה לקולו של זה:

י״אבמראה פנים כיצד שאילמלא לא שינה הב"ה פני בהמה חיה ועוף זה מזה שהאשה מכרת פני בהמה ובהמה מכרת פני בעלה. בדעת כיצד שאילמלא לא שינה הקב"ה דעת בני אדם זה מזה. דעתו של זה אינה דומה לדעתו של זה. ודעתו של זה אינה דומה לדעתו של זה. ונשמות חכמים גנוזין ולא נשמתו של משה לבדו אלא נשמות כל הצדיקים כולן גנוזות תחת כסא הכבוד שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך וגו'. אף של רשעים כך. ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. משל למה"ד לאחד שנטל את האבן ונתנה לתוך כף הקלע. אע"פ שהופכה ממקום למקום אינה יודעת על מי שתסמוך כך נשמתן של רשעי' זוממות והולכות ושוטטות בעולם ואינן יודעות על מי נסמכו:

י״בר' דוסא בן הרכינס אומר שנת שחרית ויין צהרים ושיחת ילדים וישיבת כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם. שנת שחרית כיצד מלמד שלא יתכוין אדם לישן עד שתעבור עליו זמן ק"ש ונמצא בטל מדברי תורה שנ' הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו:

י״גב) ויין צהרים כיצד מלמד שלא יתכוין אדם לשתות יין בצהרים כדי שנמצא בטל מד"ת שנ' אי לך ארץ שמלך נער ושריך וגו' אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו. אי זה היא עת הוי אומ' לעתיד לבוא שנ' אני ה' בעתה אחישנה. ואומ' כעת יאמר ליעקב ולישר' וגו'. כך אמ' הקב"ה לבלעם הרשע כעת ולא בעת. בעת שאתה עתיד עומד זה. ולא בעת שאני עתיד לעשות גאולה לישר' לעתיד לבוא:

י״דג) שיחת ילדים כיצד. מלמד שלא יתכוין להיות אדם יושב ושותה בתוך ביתו ומשיח עם בניו ועם בני ביתו כדי שנמצא בטל מד"ת שנ' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו':

ט״וד) ישיבת כנסיות של עמי הארץ. כיצד מלמד שלא יתכוין אדם להיות עם יושבי קרנות בשוק שכל זמן שאדם עושה כן בטל מדברי תורה שנ' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב:

ט״זאלישע בן אבויה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה למה"ד לבנאי שבנה לבנים מלמטה ואח"כ אבנים שאם באין מים קימעא ועומדין בצדו נמוך והלך לו:

י״זר' יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת חנם מוציאין את האדם מן העולם:

י״חעין רעה כיצד מלמד שכשאדם רואה את ביתו כך יהי אדם רואה את ביתו של חבירו. וכשם שאין רוצה להוציא שם רע על אשתו ועל בניו כך יהי אדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשתו ועל בניו של חבירו:

י״טעין רעה כיצד שלא תהא עינו של אדם צרה במשנתו. ומעשה באדם אחד שהיתה עינו צרה במשנתו נתקצרו ימיו נפטר והלך לו:

כ׳יצר רע כיצד אמרו י"ג שנה גדול יצר רע מיצר טוב ממעי אמו של אדם היה גדול ובא עמו. התחיל מחלל שבתות ואינו ממחה בידו הורג נפשות ואינו ממחה בידו. ילך לדבר עבירה ולא ימחא בידו לאחר י"ג שנה נולד לו יצר טוב. שמחלל שבתות אומ' לו רקה הכת' אומ' מחלליה מות יומת:

כ״אהורג נפשות אומ' לו רקה הכת' אומ' שופך דם האדם באדם דמו ישפך. הלך לדבר זמה אומ' לו רקה הכת' אומ' מות יומת הנואף והנואפת:

כ״ביהי רצון מלפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בתי כנסיות ובתי מדרשות ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. אמן נ"ס: