אבות דרבי נתן נוסח ב א׳Avot DeRabbi Natan, Recension B 1
א׳כל העושה עצמו גדול אינו גדול אם אין אחר גדול ממנו מגדלו. מלך מלכי המלכים הקב"ה גדל את משה וממ"ה קדשו שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו וגו' (במדבר י"ב ז' ח') הא למדנו שממ"ה הקב"ה גדל את משה ומלך מלכי המלכים קדשו:
1
ב׳משה נתקדש בענן כל שבעה שנאמר ויעל משה אל ההר [ויכס הענן את ההר] וישכון כבוד ה' על הר סיני [וגו'] (שמות כ"ד ט"ז) (מנין) [מכאן] שחזר עליו (את) הכבוד כל שבעת הימים וקדשו כדברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר וישכון כבוד ה' על הר סיני בראש החדש ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שם) שביעי אחר דברות:
2
ג׳משה נתקדש (הענן) [בענן] כל שבעה וקדש את אהרן ואת בניו כל שבעה שנאמר ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח וגו' (ויקרא ח' ל') אלעזר שרף את הפרה והזה ממנה על כל ישראל כל שנה ושנה. אמר ר' יוסי היא הטהרה הנוהגת (בדורות) [לדורות]. מכאן אמרו זב ז' זבה ז' נדה ז' מצורע ז' טמא מת ז' אבל ז' משתה ז'. זב ז' מנין שנאמר וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים (שם ט"ו י"ג). זבה ז' מנין שנאמר ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים (שם שם כ"ח). נדה ז' מנין שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה (שם שם י"ט). מצורע ז' מנין שנאמר וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים (שם י"ד ח'). טמא מת ז' מנין [שנאמר] וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת וגו' (במדבר י"ט ט"ז). אבל ז' מנין שנאמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים (בראשית נ' י'). משתה ז' מנין שנאמר מלא שבוע זאת וגו' (שם כ"ט כ"ז):
3
ד׳משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לשופטים ושופטים לנביאים ונביאים לחגי ולזכריה ולמלאכי חגי זכריה ומלאכי מסרו לאנשי כנסת הגדולה ואנשי כה"ג היו אומרים ג' דברים הוו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה:
4
ה׳משה קבל תורה מסיני לא מפי מלאך ולא מפי שרף אלא מפי ממ"ה הקב"ה שנאמר אלה החקים והמשפטים והתורות (ויקרא כ"ו מ"ו). ומנין שכתבם לו שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים (דברים ד' י"ג). משה מסר ליהושע שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו (שם ל"ד ט'). יהושע מסר לזקנים שנאמר ויעבדו העם את ה' [וגו'] (שופטים ב' ז') אשר האריכו ימים אבל לא שנים. זקנים מסרו לשופטים [שנאמר וכי הקים ה' להם שופטים וגו' (שם י"ח). שופטים מסרו לעלי שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא (שמואל א' א' ט'). ועלי מסר לשמואל שנאמר והנער שמואל הולך וגדל וגו' (שם ב' כ"ו). שמואל מסר לנביאים] שנאמר כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו לעבדיו הנביאים (עמוס ג' ז'). נביאים מסרו לחגי ולזכריה ולמלאכי וחגי זכריה ומלאכי מסרו לאנשי כנה"ג והם היו אומרים ג' דברים הוו מתונים בדין וכו'. שכל מי שהוא מתון בדין הוא מישב את הדין ומוציאו על אפניו שנאמר תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו (משלי כ"ה י"א):
5
ו׳ד"א הוו מתונין בדין שכן מצינו באנשי חזקיהו מלך יהודה שהיו מתונין בדין (ומתישבין) [ומישבין] את הדין שנאמר גם אלה משלי שלמה (שם שם א') [מה ת"ל גם אלה] אלא שהיו מתונין בדין ומישבין את הדין. אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה (שם) למה נאמר אלא שאני אומר במשלות ושיר השירים וקהלת גנוזים היו עד שהן (ככתבן) [בכתובים] במשלות מה הוא אומר הומיה היא וסוררת (שם ז' י"א) בשה"ש מה הוא אומר צרור המור דודי לי בין שדי ילין אשכול הכופר דודי לי (בין שדי ילין) (א' י"ג). בקהלת מה הוא אומר שמח בחור בילדותך (קהלת י"א ט'):
6
ז׳ד"א אשר העתיקו אין העתיקו אלא שפרשו שנאמר ויעתק משם ההרה (בראשית י"ב ח') אין צריך לומר המעתיק הרים ולא ידעו (איוב ט' ה'):
7
ח׳ד"א הוו מתונין בדין שלא יהא אדם קפדן ולא יהא נכנס לתוך דברי חבירו שכל מי שהוא קפדן סופו לשכח את דבריו שכן מצינו במשה אדון (אב) הנביאים על שהקפיד שעה אחת שכח את דבריו והשיב אלעזר בן אהרן תחתיו שנאמר ויאמר אלעזר הכהן וגו' (במדבר ל"א כ"א) למשה צוה. אותי לא צוה. והרי דברים ק"ו ומה אם משה אב הנביאים על שהקפיד שעה אחת שכח את דבריו ק"ו שאר בני אדם:
8
ט׳בן עזאי אומר אם עמדת על דבריך בטלתם:
9
י׳ועשו סייג לתורה לא דומה כרם שהוא מוקף גדר לכרם שאינו מוקף גדר שלא יעשה אדם גדר יותר מן העיקר ויפול הגדר ויקצץ את הנטיעות שכך מצינו שעשה אדם הראשון גדר יותר מן העיקר ונפל הגדר וקצץ את הנטיעות:
10
י״אהקדוש ברוך הוא עשה סייג לדבריו אף אדה"ר אף איוב אף משה אף התורה אף הנביאים אף הכתובים אף החכמים עשו סייג לדבריהם:
11
י״בומנין שעשה הקב"ה סייג לדבריו שנאמר ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' וגו' (דברים כ"ט כ"ג) התחילו עכשיו כל באי עולם (או') [לומר] למשה בשביל שהוא [שליט] בעולמו הורג [מי] שהוא רוצה ומניח מי שהוא רוצה אנשי מי המבול מה עשו לו שהציף אותם כנאדות במים אנשי דור הפלגה מה עשו לו שפיזרן בכל העולם כולו אנשי סדום מה עשו לו (שמעטן) [שהמיתן] באש ובמלח ועמו מה עשו לו שהגלם מארצו [לכך נאמר למשה כתוב אחריו על אשר עזבו [וגו'] וילכו ויעבדו אלהים אחרים לפיכך נאמר ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה וקצף גדול] (דברים כ"ט כ"ג וכ"ז). באף זה החרב שנאמר וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב (שמות כ"ב כ"ג) ובחמה זה רעב שנאמר והנשאר והנצור ברעב ימות [וגו'] (יחזקאל ו' י"ב) ובקצף זה הדבר שנאמר יצא הקצף מלפני ה' (במדבר י"ד י"א):
12
י״גומנין שעשה אדה"ר סייג לדבריו שאמר לו [הקב"ה] מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת [וגו'] לא תאכל (בראשית ב' י"ז) הא מתוך דבריה של חוה אנו (לומדים) [למדין] שסייג עליה אדה"ר. היה הנחש נושא ונותן בינו לבין עצמו [ואמר אם אלך אצל אדם ואומר לו יודע אני שאינו שומע לי אלא אלך אצל חוה] שאני יודע שהנשים שומעות לכל אדם. הלך ואמר לה אף כי אמר אלהים [לא תאכלו מכל עץ הגן] (שם ג' א') אמרה לו הן [מפרי עץ הגן נאכל] ומפרי העץ אשר בתוך הגן [אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון וגו' (שם ג' ג')]. כיון ששמע הנחש את דבריה של חוה מצא פתח ליכנס בו:
13
י״דרבי אומר אילו לא נתקלל הנחש תיקון גדול היה בו לעולם שהיה אדם מכניסו תחת הסוס תחת הפרד תחת החמור ומוציא בו (אבנים) [זבלים] לגנים ולפרדסאות. ר' שמעון בן אלעזר אומר אילו לא נתקלל הנחש תיקון גדול היה לו לעולם שהיה אדם קונה לו ב' נחשים (ודורך) [ומדריכן] אחד לצפון ואחד לדרום עד ל' יום היו מביאין לו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות:
14
ט״והלך ונטל מפירותיו ואכל ויש אומרים כיון שראה האילן את הנחש בא כנגדו אמר לו רשע אל תיגע בי אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני (תהלים ל"ו י"ב) וכן הוא אומר שם נפלו פועלי און (שם י"ג). הלך ואמר לה הרי נגעתי בו ולא מתי אף אם את נוגעת בו אינך מתה [דחפה ונגעה בו ולא מתה אמר לה] תדעי לך שאין זה אלא רוע עין (מה הוא אם) יכול לבראות עולם אף אתם יכולים [לבראות עולם מה הוא יכול להמית ולהחיות אף אתם יכולים] להמית ולהחיות שנאמר כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו (שם ג' ה'). ויש אומרים כיון שאכלה חוה מפירותיו של אילן ראת עצמה כאילו לא ניזוקה ואמרה כל אותן הדברים שצוה אותי רבי אדם שקר הם. מלמד שהיתה חוה קוראה לאדם רבי. וי"א [כיון] שאכלה חוה מפירותיו של אילן ראתה מלאך המות שבא כנגדה אמרה דומה אני כאילו שאני מסתלקת מן העולם וסוף לבראות אחרת לאדם הראשון תחתי מה אני עושה גורמת אני לו שיאכל עמי שנאמר ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל (שם ג' ו'). וי"א כיון שאכל אדה"ר מפירותיו של אילן התחילו עיניו מתפקחות עליו ושיניו קהות בתוך פיו אמר לה לחוה [חוה] מה הוא זה שהאכלתני (היא מן) [המן] העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת והאכלתני שהרי עיני מתפקחות עלי ושיני קהות בתוך פי. אמר לה כשם שקהו שיני כן יקהו שיני כל הבריות:
15
ט״ז(ר' ישמעאל) [ר' שמעון] בן אלעזר אומר למה היתה חוה דומה באותה שעה לאחד שנשא אשה גיורת ואמר לה אל תאכלי מן הפת עד שתטילי את ידך ולא מן הפירות עד שתעשרי [אותם] הלכה ואכלה מן הפת ולא נטלה את ידיה ומן הפירות ולא עשרה ומצא הפתח ליכנס בו:
16
י״זרבי אומר למה היתה חוה דומה באותה שעה למלך שנשא אשה והשליטה על הכסף ועל הזהב ועל כל מה שיש לו ואמר הרי כל שלי בידך חוץ מן החבית הזו שהיא מלאה עקרבים נכנסה אצלה זקנה אחת כגון אלו ששואלות חומץ. אמרה לה מה המלך נוהג עמך. אמרה לה יפה המלך נוהג עמי שהשליטני על הכסף ועל הזהב ועל כל מה שיש אצלו. אמר לי הרי כל שלי נתון לך חוץ מן החבית הזו שהיא מלאה עקרבים. אמרה לה הלא כל תכשיטין שלו נתון בתוכה אלא שהוא מבקש לישא אחרת ונותן אותם לה. שלחה ידה ופתחה החבית ונשכוה העקרבים ומתה. המלך זה אדה"ר. האשה [זו] חוה. שואל חומץ זה הנחש שנאמר והנחש היה ערום מכל חית השדה (שם ג' א'). וכל כך למה שלא היה אדם יכול לעמוד במצוה קלה שפקדו המקום:
17
י״ח[אמרו חכמים בו ביום נברא אדם בו ביום ציוהו בו ביום אכל בו ביום נגרש] בשעה הראשונה כינס את עפרו. בשנייה נתיעץ עם מלאכי השרת. בשלישי גיבלו. ברביעי רקמו. בחמישי נפח בו נשמה. בשישי העמידו על רגליו. בשביעי הכניסו לגן עדן. בשמיני נתפקד. בתשיעי חטא. בעשירי עבר על ציוויו. בי"א נידון. בי"ב (נדדו) [טרדו] שנאמר ויגרש את האדם (שם כ"ד):
18