אבות דרבי נתן נוסח ב ג׳Avot DeRabbi Natan, Recension B 3
א׳מנין (שעשה) [שעשתה] התורה סייג לדבריה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו (ויקרא י"ח ו') [מה ת"ל לא תקרבו] אלא שלא יתיחד אדם לא עם חמותו ולא עם כלתו אבל מתיחד עמהם לשעה ואין בכם כלום. וכה"א ואל אשה בנדת טומאתה [לא תקרב] (שם יט) כיצד הוא מזהיר ע"י עצמו ת"ל לא תקרב. יכול שישחק עמה והיא נדה ת"ל לא תקרב לגלות ערותה (שם). כיצד היא מזהרת על ידי עצמה ת"ל לא תקרב. יכול שתקשיט מעילה ותישן אצלו והיא נדה ת"ל לא תקרב. מנין שהיא מבשלת ומשמשתו ת"ל לא תקרב [לגלות ערותה]. מכאן אמרו חכמים כל אשה שהיא מקשטת עצמה והיא נדה אין רוח חכמים נוחה הימנה שנאמר בטנך ערמת חטים וגו' (שה"ש ז' ג'). בטנך ערמת חטים אלו ישראל. סוגה בשושנים אלו הצדיקים:
1
ב׳ד"א בטנך ערמת חטים אלו ישראל. סוגה [בשושנים] אלו חכמים ותלמידי' [שהם] סוגים את ישראל בתפלתם (מן) [מפני] הפורענות. אם כן למה נאמר סוגה בשושנים אלא אשתו נדה בבית עמו שמא ילך לו עליה מי ממחה בידיו (כבית שמאי). אלא פירותיו שאינן מעושרות עמו בבית שמא יאכל מהם מי ממחה בידיו. אלא מצות שישראל עושים [בסתר] שהן (רבות) [רכות] כשושנים לכך נאמר סוגה בשושנים:
2
ג׳מנין שעשו נביאים סייג לדבריהם שנאמר אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג' ח') יכול שלא יהא קולו אלא [כקול] הארי בלבד אמרת מי נתן קול בארי הלא הוא כל כך (מכניסין) [מכנין] אותו לבריותיו בשביל שתנוח האוזן ותהא יכולה לשמוע. וכה"א והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים (יחזקאל מ"ג ב') אמרת מי נתן קול במים הלא הוא וכל כך (מכניסין) [מכנין] אותו לבריותיו בשביל שתנוח האוזן ותהא יכולה לשמוע. וכה"א וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד' י"א):
3
ד׳מנין שעשו כתובים סייג לדבריהם שנאמר הרחק מעליה דרכך (משלי ה' ח') (אל תחמוד יפיה בלבבך):
4
ה׳אומרים לו לאדם שלא תלך בשוק הזה ולא תכנס במכר הזה שהאשה זונה בתוכו ואשה נאה היא והיא משטה את כל הבריות אחריה ביפיה. אמר להם בטוח אני לפי שאני הולך איני מסתכל בה ולא (מתחמד) [אחמוד] ביפיה. א"ל אעפ"י שאתה בטוח אל תלך:
5
ו׳ד"א הרחק [וגו'] (אל תחמוד) ר' יהושע בן קרחה אומר אין זו אלא דרך (המצות) [המינות] אומרים לאדם שלא תלך אצל המינים ולא תאזין את דבריהם שלא תכשל במעשיהם. אמר להם בטוח אני לפי שאני הולך איני מאזין את דבריהם ולא אכשל במעשיהם. (אמר להם בטוח אני) [א"ל] אעפ"י שאת בטוח אל תלך [לכך נאמר הרחק מעליה דרכך ואומר כי רבים חללים הפילה]:
6
ז׳מנין שעשו חכמים סייג לדבריהם שאמרו חכמים לקרות ק"ש עד חצות רבן גמליאל אומר עד קריאת הגבר. אלא שלא יאמר אדם הואיל ואני מותר לקרות ק"ש כל הלילה אלך ואישן לי אימתי שארצה אני קורא ק"ש חטפתו שינה ולא קרא (כדי) [הרי] זה מתחייב בנפשו. מכאן אמרו חכמים עלה אדם למטה יקרא אם היה ת"ח יקרא את שמע בתחלה ואם רצה לשנות ישנה (כל) [וכל] העובר על דברי חכמים הרי זה מתחייב בנפשו שנאמר חופר גומץ בו יפול [ופורץ גדר ישכנו נחש] (קהלת י' ח'):
7
ח׳ד"א חופר גומץ בו יפול וגו' זו דינה בת לאה (שהיא) [שהיו] אחיה ובית אביה יושבים ושונים (בית) [בבית] המדרש ויצאה לראות בבנות הארץ שנאמר ותצא דינה בת לאה (בראשית ל"ד א') מי הוא נחש שנשכה זה שכם בן חמור:
8
ט׳ד"א חופר גומץ בו יפול וגו' זה המקלל שנאמר ויקב בן האשה הישראלית את השם וגו' (ויקרא כ"ד י"א) מי הוא הנחש שנשכו זה משה שנאמר וידבר משה אל בני ישראל וגו' (שם שם כ"ג) לסקילה ולדחיפה:
9