בבא בתרא קכ״בBava Batra 122

א׳תָּא שְׁמַע: ״בֵּין רַב לִמְעָט״.

ב׳וְעוֹד, תַּנְיָא: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁבָטִים – שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּכֶסֶף – שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּין רַב לִמְעָט״. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: סְאָה בִּיהוּדָה, שָׁוָה חָמֵשׁ סְאִין בַּגָּלִיל.

ג׳וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּגוֹרָל – שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ בְּגוֹרָל״. וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּאוּרִים וְתוּמִּים – שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל פִּי הַגּוֹרָל״.

ד׳הָא כֵּיצַד? אֶלְעָזָר מְלוּבָּשׁ אוּרִים וְתוּמִּים, וִיהוֹשֻׁעַ וְכׇל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לְפָנָיו; וְקַלְפִּי שֶׁל שְׁבָטִים וְקַלְפִּי שֶׁל תְּחוּמִין מוּנָּחִין לְפָנָיו;

ה׳וְהָיָה מְכַוֵּין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֵר: זְבוּלֻן עוֹלֶה, תְּחוּם עַכּוֹ עוֹלֶה עִמּוֹ. טָרַף בְּקַלְפִּי שֶׁל שְׁבָטִים – וְעָלָה בְּיָדוֹ זְבוּלֻן, טָרַף בְּקַלְפִּי שֶׁל תְּחוּמִין – וְעָלָה בְּיָדוֹ תְּחוּם עַכּוֹ.

ו׳וְחוֹזֵר וּמְכַוֵּין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֵר: נַפְתָּלִי עוֹלֶה, וּתְחוּם גִּינּוֹסַר עוֹלֶה עִמּוֹ. טָרַף בְּקַלְפִּי שֶׁל שְׁבָטִים – וְעָלָה בְּיָדוֹ נַפְתָּלִי, טָרַף בְּקַלְפִּי שֶׁל תְּחוּמִין – וְעָלָה בְּיָדוֹ תְּחוּם גִּינּוֹסַר. וְכֵן כׇּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט.

ז׳וְלֹא כַּחֲלוּקָּה שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, חֲלוּקָּה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. הָעוֹלָם הַזֶּה, אָדָם יֵשׁ לוֹ שְׂדֵה לָבָן – אֵין לוֹ שְׂדֵה פַרְדֵּס, שְׂדֵה פַרְדֵּס – אֵין לוֹ שְׂדֵה לָבָן. לָעוֹלָם הַבָּא, אֵין לָךְ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁאֵין לוֹ בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבָעֵמֶק, שֶׁנֶּאֱמַר: שַׁעַר רְאוּבֵן אֶחָד, שַׁעַר יְהוּדָה אֶחָד, שַׁעַר לֵוִי אֶחָד״. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַלֵּק לָהֶן בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵלֶּה מַחְלְקֹתָם נְאֻם ה׳״.

ח׳קָתָנֵי מִיהַת: ״שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים״; שְׁמַע מִינַּהּ, לִשְׁבָטִים אִיפְּלוּג! שְׁמַע מִינַּהּ.

ט׳אָמַר מָר: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁבָטִים. אִידַּךְ לְמַאן? אָמַר רַב חִסְדָּא: לְנָשִׂיא, דִּכְתִיב: ״וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי, אֵימָא רוּנְגָּר בְּעָלְמָא! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְהַנּוֹתָר לַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר״.

י׳וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא לִכְסָפִים – שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּין רַב לִמְעָט״. לְמַאי? אִילֵּימָא לְשׁוּפְרָא וְסַנְיָא, אַטּוּ בְּשׁוּפְטָנֵי עָסְקִינַן? אֶלָּא לִקְרוֹבָה וּרְחוֹקָה.

י״אכְּתַנָּאֵי – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּכְסָפִים הֶעֱלוּהָ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּקַרְקַע הֶעֱלוּהָ.

י״בוְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּגוֹרָל – שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ בְּגוֹרָל״. תָּנָא: ״אַךְ בְּגוֹרָל״ – יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. לְמַאי? אִילֵּימָא דְּלָא שְׁקוּל כְּלָל; הַשְׁתָּא דְּלָאו דִּידְהוּ שְׁקוּל, דִּידְהוּ מִיבַּעְיָא?! אֶלָּא שֶׁלֹּא נָטְלוּ בְּגוֹרָל, אֶלָּא עַל פִּי ה׳. יְהוֹשֻׁעַ – דִּכְתִיב: ״עַל פִּי ה׳ נָתְנוּ לוֹ אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל, אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם״.

י״גכְּתִיב: ״סֶרַח״, וּכְתִיב: ״חֶרֶס״! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בַּתְּחִלָּה פֵּירוֹתֶיהָ כְּחֶרֶס, וּלְבַסּוֹף פֵּירוֹתֶיהָ מַסְרִיחִין. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: בַּתְּחִלָּה מַסְרִיחִין, וּלְבַסּוֹף כְּחֶרֶס.

י״דכָּלֵב – דִּכְתִיב: ״וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק״. חֶבְרוֹן עִיר מִקְלָט הֲוַאי! אָמַר אַבָּיֵי: פַּרְוורַהָא, דִּכְתִיב: ״וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה בַּאֲחֻזָּתוֹ״.

ט״ומַתְנִי׳ אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה; אֶלָּא שֶׁהַבֵּן נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב, וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. וְהַבָּנוֹת – נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאָב, וְאֵינָן נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאֵם.

ט״זגְּמָ׳ מַאי ״אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת לְנַחֲלָה״? אִילֵּימָא דְּיָרְתִי כִּי הֲדָדֵי, הָא תְּנַן: בֵּן קוֹדֵם לַבַּת, כׇּל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לַבַּת!

י״ז(סִימָן: נַפְשָׁ״ם.) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, הָכִי קָאָמַר: אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת נוֹטְלִין בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק.

י״חהָא נָמֵי תְּנֵינָא: בְּנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים בַּנַּחֲלָה – חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר!

י״טוְעוֹד, מַאי ״אֶלָּא״?

כ׳אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת נוֹטְלִין חֵלֶק בִּבְכוֹרָה.

כ״אהָא נָמֵי תְּנֵינָא: וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים! וְעוֹד, מַאי ״אֶלָּא״?

כ״באֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי, הָכִי קָאָמַר: אֶחָד בֵּן בֵּין הַבָּנִים וְאֶחָד בַּת בֵּין הַבָּנוֹת, אִם אָמַר: ״יִירַשׁ כׇּל נְכָסַי״ – דְּבָרָיו קַיָּימִין.

כ״גכְּמַאן, כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא?! הָא קָתָנֵי לַהּ לְקַמַּן – רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: אִם אָמַר עַל מִי שֶׁרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ – דְּבָרָיו קַיָּימִין, עַל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ – אֵין דְּבָרָיו קַיָּימִין!

כ״דוְכִי תֵּימָא: קָא סָתַם לַן כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא; סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחֲלוֹקֶת הִיא, וּסְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחֲלוֹקֶת – אֵין הֲלָכָה כַּסְּתָם!

כ״הוְעוֹד, מַאי ״אֶלָּא״?

כ״ואֶלָּא אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי, הָכִי קָאָמַר: אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת שָׁוִין בְּנִכְסֵי הָאֵם וּבְנִכְסֵי הָאָב, אֶלָּא שֶׁהַבֵּן נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב, וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם.

כ״זתָּנוּ רַבָּנַן: ״לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם״ – פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד. אַתָּה אוֹמֵר פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פִּי שְׁנַיִם בְּכׇל הַנְּכָסִים? וְדִין הוּא –