בפרדס החסידות והקבלה, יסודות החסידות ד׳BePardes HaChasidut VeHakabbalah, The Foundations of Chasidut 4
א׳ד. אותיות
האלהוּת הסתירה עצמה בעולם. ואוּלם מתוך שכּוֹח הפּוֹעל נמצא בנפעל, הרי שישנם בתוך היש עצמו, בתוך המציאוּת הנגלית, רמזים וסימנים המוֹרים על מציאוּת אחרת, תוֹכית, עליוֹנה.
האלהוּת הסתירה עצמה בעולם. ואוּלם מתוך שכּוֹח הפּוֹעל נמצא בנפעל, הרי שישנם בתוך היש עצמו, בתוך המציאוּת הנגלית, רמזים וסימנים המוֹרים על מציאוּת אחרת, תוֹכית, עליוֹנה.
1
ב׳האלוֹה המסתתר בחביוֹן עוּזוֹ שוֹלח דברוֹ לכל אָדם, קוֹרא לו בקול, מעיר אוֹזן, מדבר ללב, מַזהיר, מוֹכיח, מוֹרה דרך – –
2
ג׳אלוֹה מרמז לאדם: בקשני נא. הנני קרוֹב, קרוב לך, בפיך ובלבבך…
3
ד׳״בכל יום בת קוֹל יוֹצאת מהר חוֹרב וּמַכרזת: אוי להם לבריוֹת, מעלבּוֹנה של תוֹרה. – למעלה אין אוֹמר ואין דברים, אלא עולם המַחשבה, וגם הכּרוּזין היוצאין ממלך, מַלכּוֹ של עוֹלם, הם ברמז, וצריך לידע רמז הכּרוּז על ידי המַחשבוֹת, על ידי הרהוּרי תשוּבה, שבאים בכל יום ויום״.27״כתר שם טוב״.
4
ה׳״כשנתעוֹרר בעוֹלם איזה פּחד, יֵדע־נא האָדם, שמרמזים לו, שידבק בשוֹרש היראָה; כשמתעוֹררת איזו שׂמחה בעוֹלם – ידבּק בשׂמחת עבוֹדת ד'״.28שם.
5
ו׳״משגיח מן החלוֹנוֹת, מציץ מן החרכּים. – בשעה שהרשע הוֹלך לעשות עבירה בחדר מיוּחד נוֹפלת עליו יראָה וּמתדמה לו, כאילוּ רוֹאֶה אותו אָדם, וזהוּ מפּני שהיראָה העליוֹנה מצמצמת עצמה אליו בעת ההיא, להביא יראָה בלבוֹ מהבּוֹרא יתברך״.29״מאור עינים״, פּ' פּנחס.
6
ז׳״האדם מלוּבש במַלבוּש, חוֹמרי או גוּפני, ואיך היה מתעוֹרר לאהוֹב את הבּוֹרא, ב״ה, אהבה זכּה, או ליראה מפּניו, או שאר מידוֹת? לכן נתצמצמוּ, כביכול, מידוֹתיו ית' גם בדברים גשמיים, מַדרגה אחר מַדרגה, עד שנתפּשטוּ המידות העליונות מעִילה לעלוּל, עד הגיען לדברים שפלים מאד…״30שם.
7
ח׳״כל הדברים שבעולם, עם כל המידוֹת שיש בכל הדברים הגשמיים והנבראים, הם רק משל, להבין מהם הנמשל, שהוּא בחינת אלהוּת שבדברים״.31שם.
8
ט׳בכּל יש רמז לאלהי־מרוֹם: בכל תנוּעה, בכל רגש, בכל אוושה, בכל בת־קוֹל, בכל אשר תחוּש, תראֶה, תשמע. בשעה שאתה הולך בחוּץ, שוֹמע אנשים מדברים, התעמק בתוכנם של דברים, צרף אותם אחד לאחד למצוא חשבון, זקק וטהר אותם מחלאָתם היוֹמית, הסר מהם את לבוּשם הגס, העלה אותם למַהוּתם הרוּחנית, העיקרית, העוֹלמית, – ותראֶה בהם את האלהוּת.
9
י׳״מכל הדברים צוֹעק כבוֹד להשם יתבּרך, ואפילוּ מסיפּוּרי הגוֹיים.32״מגיד שיחות״ למוהר״ן, ע״פּ ספרו בגוים את כבודו.
10
י״א״מה שאוּמוֹת העוֹלם משוֹררים לידר (שירים) – כוּלם הם בחינת יראָה ואהבה בהתפּשטוּת מלעילָא לתתּא״.33ר' אפרים מסדילקוב בשם זקנוֹ הבּעש״ט (״דגל מחנה אפרים״, וירא).
11
י״ב״כשאני מדבק מַחשבתי בבוֹרא ית', אני מניח את הפּה לדבר כל מה שהוּא רוצה, כי אני מקשר הדברים בבוֹרא ית', שכל דבר יש לו שוֹרש למַעלה בספירוֹת״.34ר״י בעש״ט – כתר שם טוב, ועוד.
12
י״גוכן בשעה שאַתה צוֹפה וּמַבּיט בסדרי הטבע וחוּקיו, אַתה רוֹאֶה רוֹממוּתוֹ של היוֹצר.
13
י״ד״הבּט נא השמַימה וספוֹר הכוכבים – ביוֹתר יוּכל האדם לראות רוֹממוּת־אל בהביטוֹ השמַימה ורואה הכוכבים במסילוֹתם, מַזהירים בזוֹהר אוֹרם, ומזה יבוא לאדם יראָה להבין רוֹממוּתוֹ ית'״.35נועם אלימלך, לך לך.
14
ט״ואם אָמנם שינוּי הטבע מַראֶה לעין־כל אלהוּתוֹ, ית', לשמוֹע ד' בקוֹל איש אשר רוּח אלהים בו, באמת הנהגת הטבע היא היא שמַגדת נפלאוֹת ד' לבדו, כי כוח מי יכול שלא יפסוק מהנהגה וסדר אף אחד מששת ימי בראשית עד סוֹף העוֹלם?36פּרי הארץ, פּ' בוא.
15
ט״זוּבשעה שאתה רואה את המידות הרעות והשפלות, את התאווֹת המגוּנוֹת, התבּוֹנן לפנימיות מַהוּתן, לעצם התענוּג והכוח שבהן, ותראה שאינן אלא גָלוּת־האלהוּת בסוֹד גלוּת־השכינה.
16
י״ז״ואיש כי יקח את אחוֹתוֹ חסד הוּא – האהבה המלוּבשת בעריות היא בחינת נובלות מן האהבה העליוֹנה, כדי שעל ידי זה יוּכל האדם לבוא לאהבת ד'״.37מאור עינים, פּ' פּנחס, בשם הבעש״ט.
17
י״ח״תפשׂוֹ הקדוֹש ברוּך הוּא לירבעם בבגדוֹ ואָמר לוֹ: חזוֹר בך. – הקדוֹש ברוּך הוּא, מחמַת שחפץ חסד הוּא ואינו רוצה במיתתן של רשעים, מצמצם עצמוֹ אל האדם באשר הוּא שם, במַדרגה ההיא, וזה נקרא: תוֹפשׂ בבגדוֹ, בלבוּשוֹ שנתלבּש בו בעת ההיא. ואמר לו: חזוֹר בך; כי, אדרבה, על ידי המידה ההיא הרעה, שנתעוֹררה בך כיום – עת לעשות לד' ולשוּב אליו״.38שם, שם, בשם הבּעש״ט.
18
י״ט״ואפילוּ בשאוֹל תחתית יכוֹלין להתקרב אל הקב״ה,39בשם מוהר״ן – ״עלים לתרוּפה״. ויש התלבּשוּת השכינה אפילוּ בקליפה, בסוד: וּמַלכוּתוֹ בּכּל משלה״.40אגרת בקורת שבסוף ספר מצרף העבודה.
19
כ׳וּבשעה שאַתה מַרגיש פּתאוֹם שפע של מַחשבוֹת דקוֹת מן הדקוֹת, רוּחניוֹת שברוּחניוֹת, הרגשות זכּוֹת ביותר, שאין לבך תוֹפסן, ועינך הפּנימית מתחדדת עד כדי לראוֹת צללי כל הדוֹרוֹת וכל המעשה הנעשׂ, – הלא אלהיך קוֹרא לך.
20
כ״אוּמַרגיש אתה אז בכל הוויתך שיש מַהוּת פּנימית לדברים, שכל הדברים, שאתה רואה יום יום כארעיים וּפחוּתים, פּתרון אחר להם: ללַמד באוּ על המציאוּת הטמירה מכּל טמיר.
21
כ״ב״אין לך אפילוּ עשׂב קטן וּבריה קטנה שאינם מרמזים לעולמוֹת העליוֹנים״.41״אור המאיר״ פּ' נח.
22
כ״ג״והשכינה, כד איהי בין ציפּרי אתקריית – נשרא, בין עוֹפי – יונה, בין עשׂבי – שוֹשנה. כי כפי התחלקוּת הפּעוּלות בעולם, כן יש שם השתנוּת השכינה, ומי שיש בו מדעת קוֹנוֹ – לבבו יבין איך שהשכינה מרמזת לו ונדמית בבחינוֹת שונות, לעוֹרר הבנת־לבּוֹ לדרוֹש יחוּדוֹ, יתבּרך״.42שם, פּ' לך לך.
23
כ״דאלוה־מסתתר מתגלה, איפוא, לאדם בדרכים אלו: א) על ידי הרהוּרי־תשוּבה הבאים לאדם בכל יום. האָדם שקוּע בתאווֹתיו, דאגוֹתיו וצרוֹתיו, ופתאום הוּא מתחיל להרהר על החיים הכלים בתוֹהוּ, על החטא אשר חטא לנפשו, על ההבל אשר הוּא נתוּן בו, על האל אשר ממנוּ לוּקח ואליו ישוּב. ב) על ידי הפּחד הבא לאדם פּתאום. יושב בחדרי חדרים, עושה מַעשׂיו המגוּנים, חושב מחשבותיו המגוּנות, ופתאום הוּא נרתע לאחוֹריו, כאילוּ פּגעה בו חרב. מה ראה? ראה את מי שצופה ומביט לתוך־תוך־לבּוֹ. ג) על ידי מַחזה התכיפוּת והתמידוּת שבטבע, הסדר הנפלא, החכמה העולמית, רום־שמים וּמרחב־אין־קץ. ד) על ידי הרגשת הנצחיוּת שבכל תשוּקה חזקה, על ידי מסירוּת־הנפש שבה… ה) על ידי החן השפוּך על כל יציר, על ידי תפאֶרת הבּריאָה, על ידי סוֹד השכינה, שבין פרחים היא שוֹשנה, בין עוֹפוֹת – יוֹנה ונשר.
24
כ״הואוּלם עיקר התגלוּת האלהוּת הוּא, לדעת החסידוּת, בתורה. התוֹרה מראשה ועד סוֹפה אינה אלא אלהוּת שנתלבּשה בדברים אנוֹשיים, סיפּוּרים אנוֹשיים, חוּקים ודינים אנוֹשיים.
25
כ״והתוֹרה אלהית היא לא רק בכללה, אלא שכּל אוֹת ואוֹת שבּה היא גילוּי אלהוּת מיוּחד, וצירוּפי־אוֹתיוֹת שבתורה הם הם צירוּפי־אותיות שבהם נבראוּ שמים וארץ.
26
כ״זבשעה שהאדם עוסק בתוֹרה הוּא לא רק מקיים מצוה של תלמוּד־תורה, אלא שהוּא מעוּטף וּמלוּבש באלהוּת עצמה. האלהוּת מַקיפה אותו מכל צד, תפוּשׂה ונתפּשׂת בו, מאַחַר ש״אוֹרייתא וקודשא בריך הוּא – חד״…
27
כ״חכ״ב אותיות התורה הן כ״ב מיני המשכוֹת אלהיוֹת, כ״ב מיני כוחות עוֹלמיים. בצירוּפי המשכות וכוחות אלה אתה מוֹצא צירוּפי כל הדברים שבבריאה. כל דבר קטן וגדול שבעולם הלא יש לו איזה קוֹל, איזה ביטוּי, איזה גילוּי, וכ״ב אותיות הן הן כלליוּת כל הקולות והביטוּיים והגילוּיים. צירוּפים וצירוּפי־צירוּפים של אוֹתיוֹת אלו ממַלאים חלל כל המציאוּת. החכמה שבכל אלה הצירוּפים בתוֹרה היא, מאחר ש״אוֹרייתא מחכמה עילָאָה נפקת״…
28
כ״ט״כשעלה ברצונו, יתברך, לברוֹא את העוֹלם להיטיב לברוּאיו, צמצם הקב״ה את עצמוֹ, ולהיכן צמצם את עצמו? – לתוך אותיות התורה, שבהן ברא את העולם״.43״נועם אלימלך״, פּ' וירא, בשם מוֹרוֹ.
29
ל׳״התוֹרה היא רושם אלהוּת, והעולם הוּא – רושם התוֹרה. ומי שיש בו מדעת קוֹנוֹ יוּכל למצוֹא בכל דבר שבעולם אותיות התוֹרה, והכל תלוּי בעוֹצם ההכּרה וההשׂגה של התלבשוּת גוֹני התוֹרה – ובזה תלוּיה קוֹמַת השכינה״.44״אור המאיר״, פּ' חיי שרה.
30
ל״א״המַחשבה של אדם היא נשמתוֹ והיא (הנשמה) היא חלק מהשכינה כביכוֹל, ותוֹרה אוֹר – זה הקב״ה; נמצא, כשהאָדם מחבּר מַחשבתוֹ ושׂכלוֹ הטוב בעניני דאוֹרייתא – זה נקרא מייחד קבּ״ה וּשכינתיה״.45חסד לאברהם, פּ' לך לך.
31
ל״ב״היכלא עילאָה דקבּ״ה, שהוא יושב שם בקביעוּת, בתמידוּת, הוא התורה דוקא –
32
ל״גוהרי האָדם עם הקבּ״ה יושבים יחד, והיכלא עילאָה דאוֹרייתא מַקיף, כביכול, לשניהם מכל צד, לזה כמו לזה, בהשוואָה אחת״.46סידור הרב מלאַדי. שער הקודש ד״ה והיוּ הדברים.
33
ל״דכי הנה כל שׂכל, כשמַשׂכּיל וּמַשׂיג איזה מוּשׂכּל, הרי השׂכל תוֹפס את המוּשׂכּל וּמַקיפוֹ, וגם השׂכל מלוּבּש במוּשׂכּל בשעה שמַשׂיגוֹ ותוֹפסוֹ לתוֹכוֹ – והרי בידיעת התוֹרה, מלבד מה שהשׂכל מלוּבּש בחכמת ד', הנה חכמת ד' בקרבוֹ – והרי זה יחוּד נפלא שאין כמוֹהוּ, ולא נמצא כערכּוֹ כלל בגשמיוּת, להיות האָדם והקבּ״ה לאחדים ומיוּחדים ממש מכל צד ופינה״.47תמצית דברי הרב בתניא, פרק ה'.
34
ל״העיקר ההבדל שבין כל השקפה דתית רגילה לבין זו של החסידוּת בנוגע לתוֹרה־מן־השמַים הוּא זה, שכל השקפה דתית מַאמינה בתוֹרה הנתוּנה מן השמַים, והחסידוּת, כהקבלה, מַאמינה בתוֹרה שהיא עצמה שמַים. התוֹרה היא לא רק אלהית, אלא שהיא הפנימיוּת פּנימיוּתה – אלהוּת עצמה.
35
ל״ווכשם שעל פּי החסידוּת ״בחינת אל היא בחינת עוֹלם, וּבחינת עוֹלם היא בחינת אל״, והיינוּ, בהוויתם הגנוּזה והשורשית, כך בחינת תורה היא בחינת עוֹלם, וּבחינת עוּלם היא בחינת תוֹרה. לא רק ״ישׂראל ואוֹרייתא חד״, אלא: העולם ואוֹרייתא חד.
36
ל״זוכשם שכל העולם הנגלה הוּא, על פּי החסידוּת, לבוּש חיצוֹני של אלוֹה, כך אף התוֹרה הנגלית היא לבוּש חיצוֹני של אלוֹה.
37
ל״חוּבשניהם, בעוֹלם וּבתוֹרה, יש לגלוֹת את האלהוּת, לראוֹת את הסוֹד הצפוּן בהם.
38
ל״טלראות – היינוּ להסתכל בעינים רוּחניוֹת, באהבה טהוֹרה, בשמחה אלהית, שטעמה מוּשׂג ליחידי הדוֹר.
39
מ׳“נסתּר – נקרא דבר שאין אָדם יכוֹל להבינוֹ לחבירוֹ. כמו שהטעם של מאכל אי־אפשר לסַפּר למי שלא טעם טעם זה מעוֹלם, כך הוּא ענין אהבת הבּוֹרא. אי־אפשר לפרש לחברוֹ איך היא האהבה בלב, וזה נקרא נסתר. אבל מה שהעולם קוראים נסתר – חכמת הקבּלה – איך הוּא נסתר, והלא כל מי שרוצה ללמוד הספר פּתוּח לפניו.48״לקוּטי יקרים״, דף כ' ע״ב.
40
מ״אהתוֹרה היא נצחית לא רק מפּני שהאלהים נתנהּ לנצח, אלא מפּני שהיא עצם הנצח. וכשם שהיא הנצח, כך היא – אין סוף.
41
מ״בולפיכך – מצד אחד: ככל מה שאתה תוֹפס בתורה הרי אתה דבוּק באלוֹה, לפי ש״התוֹפס חלק קטן מן האַחדוּת הרי הוּא כאילוּ תוֹפס את כל האַחדוּת״.
42
מ״גוּמצד שני: בכל עמלך ויגיעותיך, השׂגתך ותפיסתך, געגוּעיך, דביקוּתך, יחוּדיך – עוד לא לקחת אף דבר־מה מן התוֹרה, לפי שכל מה שהוּא אין־סוף ואין־זמן ואין־מקוֹם איננוּ נכנס ואיננוּ נתפּס לשום גבוּל, ואַתה, בן־אדם, בעוֹדך בעולם זה של גוּפים, הרי סוף סוף אַתה משוּעבד לכל אלה…
43
מ״דולפיכך: ״תורת ד' תמימה, – הרי היא בתמימוּתה: עוד לא נגע בה אדם״.49״לקוטי יקרים״, דף י״ז, בשם ר' מנדל מפרמישליאן, ובספרים אחדים בשם הבעש״ט; אנכי הבאתי הדברים לפי כוונתו של הבעש״ט.
44