בית אלהים, שער התפילה י״טBeit Elohim, Shaar HaTefilah 19
א׳כלל הברכות הם נחלקות לשלשה מינים, ברכות ההנייה, וברכות המצות, וברכות ההודאה ובקשה מאתו ית', וכולם מדרבנן, חוץ מברכת המזון לאחריו כדכתיב (דברים ח') ואכלת ושבעת וברכת וגו' וברכת התורה, ויש מי שמונה אותם בכלל המצות דכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו וכו', והנה שלשה מיני ברכות אלו מורות ורומזות אל שלש הנפשות צומחת וחיונית ומשכלת, להורות מעלת הנפשות האלו באדם, כי גם כי נפש הצומחת והחיונית הן הנה המעמידות ומקיימות את בעליה חיים בלתי מדברים, עכ"ז אינם שוות נפש הצומחת והחיונית שבב"ח עם נפש הצומחת והחיונית שבאדם, כי יש לנפשות אלו שבאדם יתר שאת ומעלה להיותן שכנות לנפש המשכלת שבאדם, וכמו שביאר הרמב"ם ז"ל בפרקיו שבהקדמות מס' אבות, ולכך יחדו ברכות לכל אחת מהן, ברכות ההנייה כנגד נפש הצומחת שהיא נהנה ממאכל ומשתה ובהם הווה וצומחת באורך ורוחב גוף האדם, וברכות ההודאה ובקשה כנגד נפש החיונית אשר בכחה היא מרגשת בחושים להשיג הדברים שעליהם אומר אותם הברכות, וברכות הבקשות ותפלות ג"כ הם מעין זה שיתמיד ויתקיים חית גופו בבריאות וספוק צרכיו לעבודתו ית', וברכת המצות כנגד נפש המשכלת כי מצד היות במין האדם דעת והשכל נצטוה במצות, (ר"ה כ"ח) ומצות לא ליהנות בעוה"ז ניתנו, אלא בעוה"ב תתעדן הנפש הזו המשכלת, בשכר המצות שעשתה בזה העולם,
1
ב׳ולכך אנו מברכין על עשייתן להורות כי אין העבודה לאל ית' כעבודת העבדים לאדוניהם, כי עבודת העבד לאדון ראוי לגמול חסד לעבד על אשר עובד אותו בכל לבבו, ולא כן היא עבודתנו לאל ית', כי צריכים אנו לתת אל לבנו שאנו עולים במעלה כשנהיה מצווים לעבוד עבודתו ית', וראויים אנו לגמול לו חסד על זה ולברך בשמו, ולזה אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו, כלו' כי קדושה ופרישות ומעלה היה לנו להיותנו מצווים במצותיו, ומפני כי הברכה היא על המצוה כי היא העיקר שעושה מצות בוראו, אמרו (ירושלמי מובא בתוס' ברכות י"ג) כי הברכות אינן מעכבות, ועשיית המצוה היא העיקר ויצא ידי חובתה, אבל בברכות ההנייה שאינן על דבר מצוה אמרו (ברכות ל"ה) כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל, וכאילו נהנה מקדשי השמים, וכן בברכת ההודאה והבקשה לא יצא ידי חובתו אם לא אמרן, ומעילה אין בהם, מצד שאין בהם הניית הגוף לפי שעה, ולהיות ברכות ההודאה ובקשה כנגד נפש החיונית, אמרו (שבת י') מניחים חיי עולם שהוא תלמוד תורה ועשיית המצות שהם כנגד נפש המשכלת והנשארת לעולם ואמרו עוסקים בחיי שעה בשביל התפלה שאינה אלא לצרכי האדם בעוה"ז והיא כנגד נפש החיונית כנזכר:
2
ג׳ואפשר לפי הפשט שירמזו הני חמשה ברכי נפשי שבשני המזמורים לאלו ג' מיני ברכות, כנגד ברכת הנהנין אמר (תהלים ק"ג) לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, שראוי שתברך הנפש לאל ית' על מה שנהנית בזה העולם כדי שלא תבא לידי מעילה, כי על מה שהוא רוצה לאכול אמר ברכי נפשי את ה' כי הוא אדון העולם ולא יאות ליהנות מן עולמו בלתי ברכתו, ואחר שכבר אכל והמזון במעיו קודם שיתעכל אמר וכל קרבי את שם קדשו, בעוד המאכל במעים ובקרבים צריך לברך עליו, אח"כ אמר ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, רומז אל ברכות ההודאה והבקשה אשר הן כנגד נפש החיונית, ולכך אמר שתברך לאל ית' ולא תשכח מה שגומל לו האל בשכר ברכותיו בהספקת מזונותיו והפקת רצונו בכל מה שצריך לו בזה העולם להתמדתו וקיומו לעבודת ה',
3
ד׳וכמ"ש הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי וכו', אח"כ בסוף המזמור אמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, והם מלאכי עליון המשרתים את פניו ועושים רצונו ואין כוונתם לשום שכר בעולם כי אם לשמוע בקול דברו, וזהו הנרצה באמרו עושי דברו לשמוע בקול דברו, ועל עולם האמצעי אמר ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו, ומפני שהגלגלים והכוכבים אין השגתם כהשגת המלאכים העליונים המשרתים את פניו, אמר בהם משרתיו עושי רצונו, שהם משרתים אותו ועושים עבודתו שלא בפניו, כעבד המלך המשרת את המלך מבחוץ, ואינו מרואי פני המלך ועכ"ז עושה רצונו, ולא ייחד לאלו לשון עושי דברו, כי במלאכים המשיגים רצון קוניהם ושומעים את קולו אמר עושי דברו, ובגלגלים שאינם משיגים לגדר זה אמר עושי רצונו, כי גם שאינם שומעים את דברו ואת קולו, הם עושים רצונו מאליהן בלי אמירה, ועל העולם השפל אמר ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו, כי בנוצרים מחומר וצורה מארבע יסודות, תפול בהם לשון עשייה והם נקראים מעשיו, ומפני שהם רחוקים מעולם העליון אמר בכל מקומות ממשלתו, כי גם שהם בעולם השפל עכ"ז הם תחת ממשלתו, ולהיותם תחת ממשלתו נתייחדו להיותם מצווים מאתו ית' במצותיו אשר צונו בהר סיני, ולכך ראוי וחויב עלינו לברכו בזמן עשיית מצותיו, ולזה אמר ברכי נפשי את ה',
4
ה׳וכדי שלא יבא האדם לעשות המצות ע"מ לקבל שכר, ובפרט בחשבו שהוא ית' מגיע לו כבוד ומעלה כשיקיים האדם מצותיו, לז"א ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד, כלו' שתהיה ברכת נפשך לאל כשתדע ותשכיל גדלו ורוממותו שהיא במאד מאד, ואינו צריך הוא לקיום המצות לצרכו, כי אם לזכות את האדם, ולזה אמר ה' אלהי גדלת מאד כלומר כי גם שאתה מייחס עצמך כשאתה אלהי, עכ"ז גדלת במאד מאד בהיותך אלהי, אלא שחפצת לזכותנו ולקרוא שמך עלינו, ואחר שהאדם מברך את בוראו ועושה מצותיו על דרך זו, הוא זוכה לראות את פניו ולברך בשמו בזמן העתיד במהרה בימינו, ולזה אמר יתמו חטאים מן הארץ וגו' ברכי נפשי את ה', כי אחר שיתמו החטאים, אז תברך הנפש את ה' ותהלל אותו בלי פחד ואימה:
5