בית אלהים, שער התפילה ח׳Beit Elohim, Shaar HaTefilah 8
א׳צריכין אנו לתת טעם לכריעות והשתחויות של התפלה ולמקומם ומנינם, ואומר כי ענינם הוא הוראת הכנעת המתפלל וחשבו שאינו ראוי להתפלל אליו ולספר גדולותיו ית' כי במה נחשב הוא, ולכן (ברכות ל"ד) שוחין באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף, ובהשלמת התפלה, להיות כי אלו השתים ברכות מיוחדות מהשאר בסיפור גדולותיו דרך כלל והתיחד אלהותו עלינו, משא"כ בשאר הברכות כי כל האמצעיות כל א' מהן היא ברכה על ענין פרטי, ואפילו שמע קולנו אינה כוללת אלא האמצעיות לבד, ואתה גבור מספר קצת מגדולותיו בפרט כמו מחיה מתים אתה רב להושיע וכו' סומך נופלים ורופא חולים וכו', ואתה קדוש אינו כולל אלא ענין קדושתו ית' ומה שמקדישים אותו בכל יום, ולא גדולותיו ונפלאותיו, וברכת רצה גם כן היא פרטית על ענין עבודת בית המקדש שתקובל ותשוב העבודה לדביר ביתו, ושים שלום על ענין השלום והברכה, אבל ברכת אבות היא כוללת כל השבחים שהם מעין כל שבחיו ית' האל הגדול הגבור והנורא, כי האמיץ העזוז ושאר שבחים הם נכללים באלו, וכן עיקר ברכה זו להראות יחוד אלהותו עלינו ועל אבותינו כי לזה נקראת אבות, ומה שייחד אלהותו עלינו היה מצד שנתיחד כבר על אבותינו, ולזה סדרו אלהינו ואלהי אבותינו, כי גם שאין אנו ראוים שיתיחד שמו עלינו עכ"ז בשכבר נתיחד על אבותינו נתיחד גם עלינו, וחזר ופירש אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, לומר כי גם שאמרנו שיחד שם אלהותו עלינו מצד אבותינו והם אברהם יצחק ויעקב, עכ"ז היה נראה שלא היה ראוי כל א' מהם לשייחד שמו עליו בפרט אלא לשלשתם דרך כלל, לזה חזר ואמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כי על כולם ביחד ועל כל אחד בפרט נתיחד להיות אלוה.
1
ב׳ואפשר עוד לפרש אבותינו לא אבות העולם, כי אם על אבותינו ואבות אבותינו זרע אברהם יצחק ויעקב, כי גם שאין קורין אבות אלא לאברהם יצחק ויעקב, זהו אבות סתם, אבל לא כשמורה שאינו אומר עליהם, וכמו שכתוב אבותינו חטאו ואינם, ובמכילתא תניא באגדתא ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים שאינו על אבות העולם, וכן אמרו כאן ואלהי אבותינו אינו עליהם כיון שאחר כך מזכיר אותם, והוא רומז לעיקר גדול והוא שלא פסק ולא יפסוק אלהותו מעלינו, כי גם כי בקצת דורות היו קצת מאבותינו רעים וחטאים לה' מאד, עכ"ז לא סלק הוא ית' שכינתו ואלהותו מעלינו, וגם בזמן גלותנו שכינה אתנו כביכול והוא אלהינו לעולם, ולכן אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו, כי עם היות אבותינו קצתם בלתי ראוים הוא יתברך לא סלק אלהותו מעליהם, מצד שנתיחד כבר אלהותו על כל א' מהאבות אברהם יצחק ויעקב, ולזה סמך לאבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כי בזכותם נתיחד שמו גם עלינו ולא תפסק יחוד שם אלהותו עלינו, וכמו שסדרו ומביא גואל לבני בניהם למען שמו וגו'.
2
ג׳כי מצד היותם בני בניהם יביא הגואל באהבתו אותם, שלעולם לא נפסקה שלשלת האלהות כמו שכתבתי, ולזה הטעם אין קורין אבות כ"א לאברהם יצחק ויעקב שהם האבות הכוללים לאומה ישראלית, ולא כן נח ואדם הראשון כי גם שהם אבות יותר כוללים, מצד כי נפסק שלשלת הצדקות מבני בניהם שהיו רשעים לא נקראו הם אבות, אבל אברהם יצחק ויעקב שלא נפסק מהם ידיעת ה' ואהבתו ויראתו נקראו אבות סתם, ועלה בידינו כי יסוד ברכה זו היא על יסוד אלהותו עלינו וכלל גבורותיו ונפלאותיו, וכן ברכת הודאה היא מעין זו מיוסדת על יחוד אלהותו עלינו לעולם ועד, וכל חיותנו וטובותינו ממנו, ולכן אנו כורעים בהם תחלה וסוף להורות הכנעה ושפלות להיותנו בלתי ראויים שיתיחד שם אלהותו עלינו, וכן בסוף התפלה כורע להורות שפלותו מהיותו ראוי לשבח ולהלל לשמו הגדול והנורא, כדי שלא יעלה בדעתו כי הוא ית' צריך לו לשבחו והלוליו, שהרי יש לו מלאכי מעלה שהם משיגים ומושפעים מאתו ומקדישים ומעריצים אותו, אלא לטובת האדם ומעלתו הוא שנצטוה להתפלל אליו ית', ומזה הטעם אנו אומרים בסוף תפלותינו עלינו לשבח לאדון הכל וגו', להורות כי כל מה שאמרנו בתפלותינו לא נתוסף לו ית' מעלה על זה, ואינו חייב לגמול לנו על זה מצד הדין, כי אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח (איוב ל"ה), אלא אדרבה אנו חייבין לגמול לו חסד על אשר נתרצה והראה שהוא מתכבד ומתעלה בתפלותינו, והוא ית' האמיר והעלה אותנו להיות לו לעם סגולה ושנתפלל אליו כמלאכי מעלה, והבדיל אותנו מכל עמי הארצות ואנו יש לנו יתר שאת ומעלה כשאנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולזה אנו כורעים ומשתחוים ג"כ בזאת ההודאה של עלינו לשבח וגו':
3
ד׳ומקום הכריעה באלו הברכות בתחלה וסוף הוא בברוך, וכמו שאמרו (ברכות י"ב) כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם שנאמר ה' זוקף כפופים, וסבת זה הוא מהו שכתבנו כי בזמן שהאדם מהלל ומברך את שמו ית' ראוי שיעלה על לבו שפלותו להיותו בלתי ראוי לכך אלא מצד רצונו יתברך, שהוא מתכבד כביכול ומתאוה לתפלתן של צדיקים לטובתם ברחמנותו, ולזה אנו זוקפים בשמו ית' כי מצד רחמנות שמו הוא שמתרצה בתפלותינו לעלות אותנו ולהקים מעפר דל ובשמו קמנו ונתעודד, בתחלה וסוף הזכירנו יחוד אלהותו עלינו וגדולתו וגבורותיו, לרמוז כי כמו שנתעלינו בפני כל העולם בתחלת היותנו לו לעם והיותו הוא לנו לאלהים, כמו כן בזמן העתיד ב"ב שהוא סוף גלותנו נתעלה לעין כל האומות, כשיכירו וידעו כי לעולם לא פסק אהבתו מעלינו ומעל אבותינו, ויתגדל ויתקדש שמו כדכתיב (יחזקאל ל"ח) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה', ואם כן ענין הכריעות היא הוראה ורמז למה שאמרנו, ואמרו חז"ל (ברכות י"ב ב) שכ"ג שוחה בסוף כל ברכה וברכה, והמלך כיון שכרע בתחלת ברכה ראשונה שוב אינו זוקף ראשו עד תשלום התפלה.
4
ה׳וענין היות כ"ג ומלך מיוחדים בענין זה יותר מנביא או חכם, נראה שהוא מטעם שיש לכ"ג ולמלך ברכות מיוחדות משאר כל ישראל, כ"ג ביוה"כ שאומר ח' ברכות על העבודה (יומא ס"ח), ומלך משמטה לשמטה מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות ומברך על קריאה זו ח' ברכות כמו שמוזכר בסוטה, וענין אלו הברכות הם על קיום האומה ובית המקדש והמלכות, ולכן בהיות המלך והכ"ג מתפללים אלו הברכות על כללות האומה ומה שצריך להם, צריך שיראו הכנעה יותר משאר אנשים בתפלה הנאמרת בכל יום, כי גם זאת התפלה הם מתפללים על כללות האומה החסרים יותר מהם מהדברים הצריכים להם, כי עליהם להשלים צרכם, בפרט על המלך, וכמ"ש חכמי ישראל למלך דוד (ברכות ג' ב) אדוננו המלך עמך ישראל צריכים פרנסה ואמר לכו ופשטו ידיכם בגדוד מיד וכו' ושואלים באורים מיד וכו', וכפי גדולת כל אחד כך היא הראות הכנעתו לפני האל ית', כי כ"ג הוא כורע בתחלה ובסוף כל ברכה, והמלך כיון שכרע שוב אינו זוקף עד שיגמור, כי כל מה שהוא גדול ביותר צריך ליכנע ולהשפיל עצמו, וכמו שלמדו משלמה דכתיב ביה (מ"א ח') ויהי ככלות שלמה להתפלל קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו, והתפלה זו על כל ישראל היתה, שיהיה ה' קרוב עליהם עתה ולעתיד, ומפני שהנהגת המלך היא מתמדת כל ימי מלכותו בלי הפסק צריך להיות עיני השגחתו עליהם, ולהוראה זו אמר כיון שכרע שוב אינו זוקף ראשו עד תשלום התפלה, אבל כ"ג אינה מוכרחת כהונתו הגדולה כי אם מיוה"כ ליוה"כ, ולכך יש הפסק לכריעתו מתחלת ברכה לסופה.
5
ו׳ומקום התפלה שיהיה מקום נמוך למדו אותו (ברכות י' ב) מדכתיב ממעמקים קראתיך ה' אדני שמעה בקולי וגו', שהכונה בו להורות על עוצם הכונה המחוייבת למתפלל בעומק מחשבת הלב, ולזה אמר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', כי גם שמעלות האל ית' רבו מספר, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עכ"ז הוא מצוי לאותם שמתפללים אליו בעומק מחשבת הלב, ולרמוז זה צריך שתהיה התפלה במקום נמוך, ואמר אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני, שמעה בקולי למה שקראתיך ה', ואחר כך ששמעת שאני קורא אותך, תהיינה אזניך קשובות למה שאני שואל ממך בלשון תחנונים.
6
ז׳וג"כ אפשר לפרש ממעמקים על עומק המקום ממש בשעת התפלה, והוא כי המתפלל במקום גבוה הוא מראה כאלו מקרב עצמו למקום השכינה כדי שישמע קולו, כמו המשמיע קולו בתפלתו שביארנו למעלה פ"ו, ולזה צריך שיתפלל במקום נמוך להורות כי מלא כל הארץ כבודו, וגם שעיקר שכינתו למעלה, הוא שומע לצועקים אליו מלמטה ממקום שפל, ולזה אמר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', כלומר להיות עיקר מושב שכינתך למעלה מכל המעלות אני קורא אותך ממעמקים, להורות כי גם שתגביה במרום ואיני יכול להתקרב אליך, כל כך אתה קרוב אלי כשאני למטה כמו אם הייתי במקום גבוה, ולכן אני מתפלל אליך וקורא אותך ממעמקים, כי גם שאתה גבוה ונשא עכ"ז אתה אדון העולם ומשגיח על כל דרכי בני אדם, וזהו שאמר אדני שמעה בקולי, כיון שאתה אדון הכל ראוי שתשמע לקולי, גם כי קולי שפל ואתה במקום גבוה, ותהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני, כי גם שעיקר שכינתך בשמים, כבודך מלא כל הארץ, ולכן תהיו אזניך קשובות, כיון שאתה קרוב אלי ג"כ בפועל בהיות כל הארץ מלא כבודך, כי לשון אזניך קשובות הוא למי שקרוב אליו, וכאילו מדבר לאזניו, כי ענין האזנה הוא הטיית האזן לשמוע ממקום קרוב, וא"כ הוא ית' שכינתו בשמים, וגם הארץ מלאה מכבודו, שהוא שומע תפלת וצעקת המתפללים אליו בכל לב, ולזה אמר הנביא ע"ה (ישעיה נ"ז) כה אמר רם ונשא וגו' מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, כי איני צריך לרדת למטה לשמוע צעקת המדוכאים ושפלי רוח, כי גם שמרום אשכון, אני שומע צעקתם, בהיות הארץ מלאה מכבודי, והוא ענין השגחתו ית' על כל בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.
7