בית אלהים, שער התשובה י״אBeit Elohim, Shaar HaTeshuvah 11
א׳ראוי לחקור על החוטא ושונה בחטא אם ראוי שיענש יותר על עשותו חטא אחד מיוחד פעמים ושלש, או אם יענש יותר בעשותו ג' חטאים מחולפים, עם היותם שוים השלש חטאים לחטא המיוחד.
1
ב׳ומצאנו חז"ל שאומרים מי שעבר עבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית הותרה לו, הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשית לו כהיתר, שנראה שראוי להחמיר בעונש החוטא ושונה ומשלש בעבירה אחת מצד שנעשית לו כהיתר וכמו שנעקרה לגמרי מן התורה, יותר ממי שעבר ג' עבירות מחולפות שלא נעשו לו כהיתר, וכמ"ש ג"כ עבר אדם עבירה אחת מוחלין לו שניה מוחלין לו ג' מוחלין לו ד' אין מוחלין, ובענין העושה עבירה פעמים ושלש בשוגג, מצינו בהיפך שהעושה ג' עבירות מחולפות בהעלם א' חייב ג' חטאות, ואם עושה עבירה אחת ג"פ בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת אחת, וא"כ נראה כי העושה במזיד ג' עבירות מחולפות חמור מהעושה עבירה א' ג"פ.
2
ג׳ואומר כי השכל מחייב כי גדול עונש העושה ג' עבירות מחולפות במזיד, מהעושה אחת ג"פ במזיד, וזה כי החוטא ראוי שיענש משני פנים, אם מצד מה שעבר על מאמר האל ית', ואם מצד מה שהטיל פגם בתורה התמימה ופרץ גדרה, וכאמרם ז"ל (שמ"ר פרשה ו') י' של לא ירבה לו נשים וסוסים היתה צועקת על שלמה ע"ה שאמר אני ארבה וכו', ולזה הוא מבואר שמצד זה הוא חמור העושה ג' עבירות מהעושה עבירה אחת ג"פ, כי זה שעשה ג' עבירות הוא כמו שעקר ג' לאוין מן התורה ושלשתם צועקים עליו משא"כ במי שעבר על לאו ג"פ, וגם מצד מה שעבר על מאמר השי"ת הוא חמור יותר העובר ג' עבירות מהעובר אחת ג"פ, כי העובר ג' עבירות מחולפות נראה כאילו אינו מחשיב מצות האל ית' ומשים לאל מלתו בעברו על רצונו בג' דברים מחולפים, משא"כ בעובר עבירה אחת ג"פ כי לא עבר אלא על דיבור אחד, ואפשר שכבשו יצרו לאותו דבר, ולא כמי שאינו מחשיב דבר השי"ת והרי הוא כמו שפורץ פרצה אחת בכרם, שאינו שוה למי שפורץ בה שלש פרצות שנתנה למרמס ולבער מכל רוחותיה,
3
ד׳וכמ"ש הכתוב (ישעיה ה') הסר משוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס, כי לשון פרוץ מורה על פרצות הרבה ולכן היה למרמס, ומה שאמר מי שעבר עבירה פעם א' ב' וג' נעשה לו כהיתר, שנראה היותו ראוי לעונש גדול זהו כשמחזיק ועומד בחטאו אשר נעשה לו כהיתר, אבל אם נותן אל לבו שלא ישוב עוד לכסלו אינו נענש על הג' פעמים שעבר אותה עבירה כמי שעבר ג' עבירות חלוקות כנזכר, ומה שאמרו עבר עבירה אחת מוחלין לו וכו' וזהו בחטא הראשון שעשה מימיו שהש"י מוחל לו עד הד' וכו' אם הוא עושה עבירה אחת פעם אחת וב' וג' כשלא חטא עדיין מימיו שמוחלין לו ג"כ, אבל אחר שמונין העונות מג' ואילך נענש יותר על ג' חטאים מחולפים מעל חטא אחד ג"פ כנזכר, וזהו שהפליג הכתוב בדור המבול שעברו על כמה עבירות הנכללות במלת השחתה, וכמ"ש הכתוב ותשחת הארץ לפני האלהים וגו', כי גם שבכל עבירה ועבירה החזיקו והיו עושים אותה כמה פעמים, נראה שלא היה נחתם גזר דינם אלא בהיות עבירות חלוקות וחמורות במה שבינם להש"י ובמה שבינם לבינם, וכמו שאמר ותשחת הארץ לפני האלהים במה שבינם לבין האלהים, ותמלא הארץ חמס במה שבינם לבינם.
4
ה׳ואפשר עוד לומר כי מה שאמר ותשחת הארץ לפני האלהים הוא כי היו עושים עבירות אלו החמורות בהחבא והסתר כמעט שלא היה גלוי כ"א לפני האלהים, אבל חטא הגזל והחמס אי אפשר מבלתי שיהיה מפורסם ולזה אמר ותמלא הארץ חמס, כלומר שמלאה הארץ מהחמס בפרסום לעיני כל חי, ומפני שהש"י רוצה להצדיק דינו כשמביא פורענות לעולם שלא יראה שעושה שלא כדין ואם העונות החמורים לא היו גלויים לכל היה נראה שלא כדין הפורענות שהיה מביא עליהם, לכן אמר הכתוב (בראשית ו') ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם וגו', כלו' גם כי לא היו חוטאים החטאים גדולים הגלוים לפני יש די וספוק בחמס הידוע ומפורסם להם כדי שיהיו ראוים להשחתה, וזהו שאמר קץ כל בשר וגו' כי מלאה הארץ חמס מפניהם, כלו' בסבת החמס שמלאה הארץ בפרסום ראויים שיבא עתם וקצם, וימיהם לא ימשכו:
5
ו׳ונחזור לענייננו, כי העושה שלש עבירות חלוקות ענשו חמור מהעושה עבירה אחת ג"פ, אם מצד מה שעובר על מאמר הש"י, ואם מצד מה שהטיל פגם בתורה בפרוץ גדרה בכמה צדדים:
6
ז׳וכדי שיתבאר זה ביאור שלם אומר, כי מן הידוע כי האדם בזה העולם הוא צריך לכמה דברים לצורך מחייתו וקיומו, וצריך ג"כ להיות נשמר מכמה דברים ההווים על האדם ממקרים ופגעים המטרידים ומונעים אותו ממחייתו וקיומו בזה העולם, ואין בידו לקרב תועלתו ולרחק נזקיו כ"א בחמלת ה' עליו, וכמו שאמר דע"ה (תהלים מ') רצה ה' להצילני ה' לעזרתי חושה.
7
ח׳על הנזקים ההוים אמר רצה ה' להצילני, כי גם שהוא מעותד למקרים ולפגעים ברצון האל ית' יהיה ניצול מהם, ועל התועליות המוכרחות אליו לצורך מחייתו וקיומו, אמר ה' לעזרתי חושה, כי אין בידו לקרב כל התועליות הצריכים אליו והם לעזרתי מדי יום ביום, כ"א ביכלתו ית', ומפני שהם צריכים אליו תדיר אמר חושה, כי יש מהם שאי אפשר להתקיים בלתם אפילו שעה אחת.
8
ט׳והנה מאהבת השי"ת לישראל, לא רצה שיהיה להם תוחלת ממושכה ושיהיו עיניהם תלויות אליו בכל יום שיספיקם במה שצריך להם, ושיצילם ויגן עליהם מהמקרים ההוים מדי יום ביום, אלא נתן להם התורה מצות ואזהרות, כי מלבד מה שיש בהן סודות נעלמים וטעמים נפלאים מה שאי אפשר לאדם להשיגם בהיותו מורכב מד' היסודות, ולכן אין לקוות שכרם בזה העולם, וכמו שאמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא, הנה יש בהן בסגולה שיקרבו תועלת הצריך להזהיר במצות עשה, וירחקו היזק ההווה על הנזהר במצות לא תעשה, כאילו תאמר הזהיר במצות ציצית זוכה לכבוד ומעלה לבד מה שצפון לעוה"ב או א' משאר מיני ההצלחות, והזהיר בתפילין כמו כן זוכה להצלחה פרטית מהצלחות העוה"ז, וכן בשאר המצות, וכמו כן באזהרות הנזהר מעבירה פלונית נצול ממקרה פלוני, והנזהר בעבירה פלונית ניצול ממקרה אחר מיוחס למה שנזהר בו, כפי התיחסות יודע תעלומות אשר גלה קצת מחכמתו זו ליראיו ונתן בכח התורה שהיא כולה שמותיו ית', ובכח כל מצוה ומצוה להצליח ולהגין על המקיים אותה וקורא בה, והאותיות המסודרות בכל מצוה ומצוה הן שמותיו של הקב"ה המיוחדים ומסוגלים להצליח לאדם המקיים המצוה ההיא במין ההצלחה המיוחדת למצוה ההיא,
9
י׳וכאילו אותן האותיות הכתובות בתורה באותה מצוה שהוא זהיר בה שהן שמותיו של הקב"ה הן מאירות לפניו לעולם, כאילו מזכירם ופועל בהם פעולה נפלאה להיותו מוצלח במין ההצלחה ההיא המיוחדת ומסוגלת באותה המצוה, וכן הנזהר מעשות העבירה המזדמנת לידו לעשותה, האותיות הכתובות בתורה באזהרה ההיא שהן שמותיו של הקב"ה הן מאירות לפניו ומגינות עליו כאילו מזכירם להנצל מהמקרה והפגע שהיה מעותד לבא עליו, וכשאינו זהיר אלא שנכשל בה יפול בשחת יפעל ואין לו עוזר ותומך, וכמו שמצות עשה הן בפועל להצליח האדם ולהטיב לו בכל מיני ההטבות שהן הנכללות ברמ"ח מצות עשה, והעבירות שקיומן הוא בשב ואל תעשה ואין בהן שום פועל רק היותו נזהר מעשות העבירה בשעה שהיא מזדמנת אליו, בין בסגולות המיוחדות בהן, הן ההעדר וההמנע מבוא עליו המקרים והפגעים שהיה מעותד שיבואו עליו, וכן כל מיני הפגעים שבעולם שהצלת כולם נכלל בשס"ה המצות ל"ת כנזכר, ולזה הוא מבואר כי העובר על ג' עבירות מחולפות ג' מיני פגעים רעים עומדים על ימינו לשטנו, והשמות הרמוזים באותיות הכתובות באותן האזהרות בתורה הם הם נצבים לעומתו להכריעו לכף חובה, ולדחותה במקום אשר לא יוכל קום, משא"כ העובר על עבירה אחת ג"פ.
10
י״אועל ענין זה אמר הכתוב וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ואמרו ז"ל (תענית ז') זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות, כי סם חיים הוא כולל הקרבת תועלותיו והרחקת נזקיו, וסם המות בהיפך, והרי התורה היא מגינה לפני בנ"י להרחיק נזקיהם, וגם היא מכינה לפניהם דברים הצריכים להם, ולכן סמך פסוק זה להבדלת הערים לנוס שמה הרוצח, ואמר מיד וזאת התורה וגו', כלומר התורה היא מגינה לכל החוסים בשם יתברך שלא יארע להם שום נזק מרציחה ולא משום דבר אחר, ונתבאר המכוון להתבאר בפרק זה.
11