בית אלהים, שער התשובה י׳Beit Elohim, Shaar HaTeshuvah 10
א׳יקרה ספק בענין היסורין והוא היותם נמשכים מחטא האב לבן וכמו שאמר הכתוב (שמות כ') פוקד עון אבות על בנים כשאוחזים מעשה אבותם בידם כמו שדרשו ז"ל (סנהדרין כ"ז), והיה די ומספיק להם מה שסובלים על מעשיהם הרעים, ולא היה ראוי שיסבלו גם כן עונש עון אבותם, כל שכן לפי מה שגזרו חכמים ז"ל ארבעה חלוקי כפרה שהם ג' ותשובה עם כל אחד מהם והם יוה"כ ויסורין ומיתה, כי כיון שמת האדם בתשובה ובאו עליו יסורין בעונותיו החמורים נתכפר עונו, וגם בעון חלול ה' שנאמר (ישעיה כ"ב) עד תמותון, כיון שמת קודם זמנו היתה מיתתו כפרה על עונותיו החמורים וכמו שנתבאר פרק ב', ואם כן באיזה עון הוא שבאים ונמשכים היסורין לבן על עון האב, עם היות הבן אוחז מעשה אבותיו בידיו, כי אדרבה במה שחטא הוא בעצמו יש לו איזה התנצלות שלא ליענש כל כך, אם בהיותו מלומד מאבותיו שאחז בידו במעשיהם בהיותו מצוי אצלם ולא מיחו בו ולא הוכיחוהו, ואם בהיות הבן ירך האב החוטא ומחומרו הרע קורץ גם הוא, והיה טבעו מוכן ונוטה יותר אל הרע ולא אל הטוב כטבע האב ומנהגו הרע, ובזה היה מן הראוי שיסבול האב ויענש גם הוא על עון בנו, ולא הבן על עון אביו כנזכר:
1
ב׳ולתשובת זה אקדים ואומר כי להיות בריאת האדם בעוה"ז לעבוד ה' ולהשלים נפשו, בהיותה מושלת על יצר הרע בהכין צדה לדרכו, ובכחו ועוצם ידו יזכה לעולם הבא, מן הראוי לו לגמול חסד להש"י שיצרו והביאו לעוה"ז, ולהוריו שהיו שותפין לו ביצירתו, וכאמרם ז"ל שלשה שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו, ומזה הצד הזהיר וצוה האל יתברך על כיבוד אב ואם שהיו סבת בואו לעוה"ז כדי שיזכה לעוה"ב, והקיש כבודם לכבודו, ובצד מה יותר, כאמרם (בירושלמי דפאה) בהקב"ה כתיב (משלי כ"ב) כבד ה' מהונך אם יש לך, ובכיבוד אב ואם כתיב (שמות כ') כבד את אביך ואת אמך בין יש לך ובין אין לך, כי מה שנשתתף האל ית' ביצירתו הוא בדברים רוחניים, ולכן אינו מחייבו להטריח גופו במה שאין בידו, אבל אביו ואמו היו שותפין ביצירתו בדברים חומרים שהם כלל הגוף ואיבריו, ולכן חייבו האל ית' שגם שלא יהיה לו ממון, יטרח בגופו לכבד אותם במה שצריך להם במזונותם ופרנסתם, מצורף לזה על מה שנטפלו אביו ואמו מן יום צאתו לאויר העולם ביניקתו ומאכלו ומשקיו וכסותו הצריכים לו עד זמן גידולו,
2
ג׳ועל זה זכתה התורה לאב כמה דברים בבניו הקטנים הסומכים על שולחנו כמציאה וזולתה, ולסבת הסתלקות קצת מכיבוד אב ואם לבת כשתנשא להיותה תחת רשות בעלה, זכה לו האל ית' בקטנותה ונערותה יותר מן הזכר, והוא ענין מכירתה כמ"ש (שמות כ"א) וכי ימכור איש את בתו לאמה וכו', ועל דרך זה הבנים הקטנים הם כנכסי האב וקניניו והם נענשים ומתים בעון אבותם, וכמו שאמרו ז"ל בשבת (ל"ב) בעון נדרים או בעון ביטול תורה או מזוזה בנים מתים כשהם קטנים, וכשהם גדולים אינם נתפשים בעון אבותם, כמו שכתוב (דברים כ"ד) איש בחטאו יומתו, כשהוא איש לא יומת אלא בחטאו, וכמו שאמרו בסנהדרין (כ"ז) כשהוא אומר איש בחטאו יומתו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, כי אפי' שאוחז מעשה אבותיו אינו מת אלא בחטאו, אבל יסורין יסבול בעון אבותיו כשאוחז מעשיהם, כי המיתה על חטאם הוא ששלל מהם לא היסורין, כמו שאמר איש בחטאו יומתו, שיש לו חטא ולאביו חטא ואינו מת אלא על חטאו, אפילו שנמשך לו מחטא אביו שאחז מעשיו, ולכך אמר הכתוב פוקד עון אבות על בנים כשאוחזים מעשה אבותם בידם ג"כ, והם נענשים על חטאם, אלא שאינה מגעת הפקידה עד המות אלא ביסורים, כי כיון שבקטנותם היו נענשים במיתה בענין אבותם, די להם כשיגדלו שלא יענשו במיתה כי אם ביסורין בעון אבותם ועונם שאחזו בהם, אבל לא תמשך עונש לבנים בעון אבותם ואפילו אוחזים מעשיהם כי אם עד שלשים ועד רבעים כמ"ש הכתוב, כי אין האדם משיג לראות בני בנים כי אם עד דור רביעי, וכמ"ש הכתוב (בראשית נ') וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר וגו', וכיון שאינם נענשים על עון אבותם כי אם כשאוחזים מעשיהם, א"כ אי אפשר שימשך פקידת העון על יותר מרבעים, כי הבאים אחריהם לא ישיגו לראות האב הזקן חמישי להם כדי שיאחזו מעשיו ויענשו ג"כ על עונו:
3
ד׳ומה שאמר הכתוב על בנים על שלשים ועל רבעים, והיה מספיק בשיאמר פוקד עון אבות על בנים רבעים, הוא להורות כי פקידה זאת של יסורין קודמין אליהם הבנים לשלשים והשלשים לרבעים, שאם אין בעון האב כדי שיבואו יסורין אלא לאחד מהנמשכים ממנו לא יבאו כי אם לקרוב לו קודם, ואם לא נשלם בו העון ימשך לשלישי וכן לרביעי, ואם ניצול הבן הראשון ולא אחז מעשה אביו, אפשר שלא ימשך העונש לבנו גם כי יאחז מעשה אבי אביו, כי כיון שנפסק שלשלת העון בבן לא ימשך יותר, וכן אם בן הבן לא אחז מעשה אבותיו, לא ימשך לבנו עונש אב אבי אביו, גם כי יהיה הוא אוחז מעשה אבותיו, וכמו שהמשילו במדרש לארבע דיוטות זו למעלה מזו בזו יין ובזו שמן ובזו דבש ובזו מים נפלה דליקה באחת מהן מכבות זו את זו אבל אם היו כולן של שמן כולן נשרפות, כך בזמן שתופסין מעשה אבותיהם בידיהם דור אחר דור הם נדונין על ידו, אבל אם הם מסורגין דור אחד צדיק ודור אחד רשע לא יומתו אבות על בנים.
4
ה׳ומה שראינו בענין עון העגל שאמר הכתוב (שמות ל"ב) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, ודרשו חז"ל בסנהדרין (פרק חלק) דלאחר כ"ד דורות נגבה פסוק זה, דכתיב הכא בעגל וביום פקדי וכתיב בצדקיהו כשחרב בהמ"ק (יחזקאל ט') קרבו פקודות העיר, קרבו אותו מעשה שנאמר וביום פקדי, וממעשה העגל עד צדקיה ארבעה ועשרים דורות, מנחשון שנעשה העגל בימיו עד צדקיה, שנראה שהעון נפקד ונמשך עד כמה דורות, וגם שנפסק העון לאיזה דור שלא אחזו מעשה אבותיהם, וכן אמרו שם עד ירבעם היו יונקים ישראל מעגל א' שעשו במדבר מכאן ואילך יונקים משלשה, שנים מירבעם וא' שעשו במדבר, נראה שנמשך פקידת העון יותר מכ"ד דורות אפי' למי שאינו אוחז מעשה אבותיו:
5
ו׳ולתשובת זה אני אומר כי צריכים אנו לומר כי יש הפרש גם בזה בין החוטא בענין ע"א למי שחוטא בשאר העבירות, כי המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה, והוא וזרעו נענשים עד כמה דורות, כי התורה היא מורשה קהלת יעקב, וכתוב גם כן (דברים ל"ב) שאל אביך ויגדך וגו', ומזה הצד חייב האב ללמד תורה לבן כמ"ש (שם י"א) ולמדתם אותם את בניכם, להורות כי ירושה מאבות לבנים, וכל עוד שירושה זאת משתלשלת מאבות לבנים, אין הבנים נענשים בשאר עונות שנכשלים בהם אבותיהם אלא עד ארבעה דורות מן הטעם הנאמר למעלה, ואם נכשלים בעון ע"א הרי הוא כאילו נפסקה שלשלת הירושה, וכאילו אין התורה ירושה לו מאבותיו ובזה מתמעטין זכיותיו לשיענש על עון אבותיו אפי' לאחר כמה דורות, והרי הוא כגר שאין לו זכות אבות, והוא מעונה ביסורין בעולם הזה,
6
ז׳וכמו שאמרו ביבמות (מ"ח) מפני מה גרים מעונים ויסורים באים עליהם מפני ששהו עצמם ליכנס תחת כנפי השכינה, שאין להם זכות אבותם שלא עמדו רגליהם בהר סיני, אבל מי שיש לו זכות אבות ולא נפסק שלשלת ירושת התורה ממנו הרי הוא כאילו קבל התורה מהר סיני, וכמו שהוכיחו בקידושין (ל') כל המלמד את בן בנו תורה כאילו קבלה מהר סיני כדכתיב (דברים ד') והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך וגו', וגם כי הכתוב שאמר (שמות כ') פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים כתוב בענין איסור ע"א כמו שכתוב לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים וגו', יש לפרש הכתוב בשאר עבירות, וכמו שמצינו שנראה ענין זאת הפקידה בפרשת כי תשא ובפ' שלח לך בענין המרגלים, ופירוש הכתוב יהיה כך, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים וגו', כלומר עונש ע"א הוא גדול עד מאד ונמשך לדורות כאומרו וביום פקדי ופקדתי וגו', אבל גם בשאר עבירות שאין אתה פורק עול אלהותי מעליך, אני ג"כ פוקד עד ד' דורות, וזה רוצה באומרו כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד, כי גם כשאני אלהיך שאין אתה חוטא בענין ע"א אלא בשאר עבירות, אני פוקד, כמו שפירשתי:
7
ח׳ועוד אפשר לומר כי גם בע"א אין הקב"ה פוקד עון אבות על בנים אלא עד ד' דורות כפשט הכתוב שאמר בעשרת הדברות בענין ע"א כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים וגו', וזה אינו אלא בעון יחיד כי כל הדברות לא נאמרו אלא בלשון יחיד, אבל כשרבים חוטאים בענין ע"א פוקד עליהם עד כמה דורות כאומרו וביום פקדי ופקדתי עליהם וגו', מצד כי המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה, וכשהדורות הבאים אחר הדור שעבד ע"א הם חוטאים באיזה עון שיהיה הוא נחשב כאילו חטאו בעון שחטאו אבותם שהיה בענין ע"א שהמודה בה ככופר בכל התורה כולה, ומפני זה כשפוקד האל ית' עליהם חטאתם פוקד ג"כ עליהם חטא אבותם שהוא מיוחס אל חטאתם, כיון שכולל כל מיני החטאים כמו שאמרנו, כ"א היו חוטאים האבות ההמה בעון גזל והדורות הבאים בעון עריות לא היה נפקד עליהם עון אבותם, שאין יחס לעון גזל עם עון עריות, אבל עון ע"א יש לו יחס עם כל העונות כמו שאמרנו, ולזה נפקד עליהם ביום פקדי עונם, וז"ש הכתוב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם כלו' מה שהוא מענין חטאתם.
8
ט׳ואשוב לעיקר מה שנתקשה לנו בתחלת הפרק, כ"א האבות החוטאים חזרו בתשובה וסבלו עונש עונם החמור, מה ישאר לבן להיות נענש אחריו ולהיותו נפקד ביום פקודתו על עונות אבותיו, כיון שהם חזרו בתשובה אפילו שחטאו בעון החמור כעון ע"א הרי נתכפר עוצם עונם בתשובה ויסורין ומיתה שמרקה העון ואפי' חלול השם.
9
י׳ואם נאמר כי מה שנענש הבן בעון האב בשאוחז מעשיו הוא בשלא שב האב בתשובה מהעון אשר העוה, הנה בעון העגל שנאמר בו וביום פקדי ופקדתי עליה' חטאתם נראה ששבו בתשובה, וכמו שכתוב וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו אחר שנענשו כבר במגפה ובחרב ובהשקאה כסוטות, וא"כ איך נענשו בניהם אחריהם עד כ"ד דורות, כיון שאבותם נענשו על חטאתם ושבו בתשובה, וכמו שאמרו גם כן במדרש (אליהו זוטא רפ"ד ח"ב) ארבעים יום שעלה משה למרום להביא תורה לישראל היו ישראל נוהגים כל אותם הימים צום ותענית, ביום אחרון שבכולם לנו בתענית והשכימו ועלו לפני הר סיני והיו בוכים לקראת משה והוא לקראתם עד שעלתה בכייתם לפני המקום ונתגלגלו רחמיו וקבלם בתשובה ובשר אותם הקב"ה ונשבע שתהא לכם בכייה זו בכית שמחה שיהא יום זה סליחה וכפרה להם ולבניהם עד סוף כל הדורות ע"כ, וא"כ איך נענשו בניהם אחריהם אחר התשובה והעונש שבא עליהם.
10
י״אולזה אני אומר כי גם זה מעוצם עון ע"א שהמודה בה ככופר בכל התורה כולה, ולכך נענשים הבאים אחריהם מזרעם, גם כי הם חזרו בתשובה במעשה העגל, כי היסורים הראויים לבא לכפרת עון ע"א אחר התשובה הם כבדים מאד, והאל ית' חס על החוטא כיון ששב בתשובה שלימה שלא יביא עליו כל היסורים הראוים לעונש עון ע"א, ובורר מנה יפה לבאים אחריו מזרעו שיסבלו בעון אבותם ביום פקודת עונם, כיון שהם עצם מעצמיו ובשר מבשרו והיו בקטנותם כנכסי אבותם למות בעונם, ואחר שגדלו נשארו עדיין במקומו לסבול יסורי העונות כיון שהם אוחזים בהם גם כן, כי באיזה עון שיתפשו בו אוחזים מעשה אבותם, כמו שעון אבותם הם בענין ע"א הכולל כל עונות שבתורה כמו שאמרנו.
11
י״בובשאר העונות שאינו פוקד לבנים כ"א עד דור רביעי כפי התשובה הראשונה, ג"כ הם מהעונות החמורים, וגם כי שב החוטא, האל יתברך חס עליו כיון ששב בתשובה שלימה שלא להעמיס עליו בלבד כל היסורין הראויים לבא על חומר חטאו, ומניח חלק לבניו אחריו כנזכר, ובענין ע"א החמורה נמשך מה שנשאר שלא היה יכול החוטא לסבלו עד כמה דורות, כדי שיוכלו לסבול כל דור ודור מה שיבא אליהם חלק מהעון הקודם שנכשלו בו אבותם, וכאמרו וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם אחר שנענשו ושבו, לומר כי כיון שכבר נענשו קצתם בג' מיני עונשים והנשארים גם כן ימקו בעונם ביסורים שיבאו עליהם, רצה האל ית' לחוס עליהם שלא להביא על הנשארים כל העונש הראוי להם, אלא שישאר קצתו שמור לפקוד אותו לדור דור כנזכר, כי גם אותם שמתו בשלשת מיני המיתה, לא קדמו להם יסורים קודם המיתה, כסדר ד' חלוקי כפרה שבעונות החמורים ויש בהם חלול ה' יסורים תולים ומיתה מכפרת, ומפני כי לא קדמו להם יסורין לא נשלמה הכפרה, ונשארו היסורין לבניהם אחריהם לדורי דורות כמו שאמרנו.
12