בית אלהים, שער התשובה ט׳Beit Elohim, Shaar HaTeshuvah 9
א׳כשנחפש על כלל היסורין נמצא אותם נחלקים לשני מינים, יסורין שהם באים על האדם החייב על העבר, או הבאים על האדם הצדיק על העתיד, ואותם שהם באים על העבר הם ב' חלקים, היסורין שהם לכפרת עון, ואותם שאינם לכפרת עון אלא בסבה כנזכר למעלה, ואותם שבאים על העתיד כמו כן הם ב' חלקים אותם שהם לאהבה להיטיב לאיש הסובל אותם בעוה"ז ובעוה"ב, ואותם שהם לתמורת הרעה שהיתה מעותדת לבא עליו ומעט היסורין היו סבה שלא באה ולא נגעה בו הרעה:
1
ב׳אמנם היסורין הבאים על האדם לכפרת עון הם כשיודע ומכיר היותו ראוי שיבאו עליו היסורין מצד עונותיו, ואם בתחלת בואם לא ידע יפשפש היטב במעשיו ויתלה בהם, כמו שאז"ל (ברכות ה') ראה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו שנאמר (איכה ג') נחפשה דרכינו ונחקורה פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה שנאמר (תהלים צ"ד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ופירש רש"י ז"ל פשפש ולא מצא עבירה בידו שבשבילה יסורין הללו ראויין לבא, נראה כי מה שאמר למעלה יפשפש במעשיו הוא שיחפש על אי זו עבירה באו לו יסורין הללו ואחר שפשפש ומצא יעשה תשובה, ולא אמרו ראה אדם שיסורין באין עליו יעשה תשובה, שנראה שצריך לידע ולהכיר שאותם היסורין באו עליו כדין וכשורה על מה שעבר שיש לו אי זו התיחסות עם אופן אותם היסורין,
2
ג׳ועל כן הוכיחו מן הכתוב שאמר (איכה ג') מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', כי מה שאמר הכתוב (שם) נחפשה דרכינו חוזר על מה יתאונן אדם חי, כי כשבאות קורות ומאורעות מיסורין על האדם הוא מתרעם על מה באה אליו הצרה ההיא, ואינו נותן אל לבו מה שיש בידו מן החטאים די סיפוק היסורין הבאים עליו והותר, וזהו שאמר מה יתאונן ויתרעם אדם כיון שהוא חי ולא נגעה חרב עד הנפש, וכי יהיה הוא גבר גובר על חטאיו לשלא יבאו עליו יסורין,
3
ד׳וכמו שדרשו בקידושין פרק עשרה יוחסין (דף פ') ולכן ראוי לחפש הדרכים ולחקור על איזה חטא הוא שבאה אליו הצרה ההיא, שאם הוא לידע דרך כלל אם יש לו חטאים, זה דבר שלא ימלט כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וא"צ חיפוש וחקירה על זה, וכיון שאמר הכתוב נחפשה ונחקורה נראה שהחקירה היא על ידיעת החטא המסויים שעליו באו אליו היסורין כמו שכתבתי, ולכן אמרו פשפש ומצא יעשה תשובה שנאמר ונשובה עד ה', כי כשידע על ידי הפשפוש והחקירה החטא שבסבתו באה אליו הצרה ההיא ישוב כפי מה שצריך מהתשובה על אותו החטא, כי אין התשובה שוה בכל החטאים כמבואר בפרקים שלמעלה, ובידעו במה חטא תהיה תשובתו שלימה וגמורה שתגיע עד כסא הכבוד, ואם פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה כמו שכתוב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו', כי כיון שלא מצא עון מיוחס ליסורין שבאו עליו יתלה בביטול תורה, כי התורה כוללת כל מיני העונות הכתובים בה, כשהאדם קורא ולומד בתורה הרי הוא כמקיים המצות ונזהר מן העבירות הכתובות בה, וכמ"ש (מנחות ק"י) זאת התורה לעולה כל הקורא בפרשת עולה כאילו הקריב עולה וכו', וכשהוא מתבטל מלימודה הרי הוא כאילו אינו מקיים המצות ואינו נזהר מן העבירות, ואם כן ביטול התורה כוללת כל מיני העבירות, ולכן מי שלא מצא בעצמו עון בפועל מיוחס ליסורין הבאין עליו, יתלה בעון ביטול לימוד התורה שהוא כולל כל העונות, ובכלל ימצא העון שהוא מיוחס ליסורין שבאו עליו, כדכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, למדנו שבשביל יסורין צריך אדם לבא לידי תלמוד תורה כמו שפירש רש"י ז"ל,
4
ה׳וכשהוא לומד נראה שאין מקום ליסורין שיבאו עליו, שהרי הוא כאילו מקיים כל המצות כי (פאה פ"א מ"א) תלמוד תורה כנגד כולם, וכמו שלמדו גם כן שם בברכות (ה') שכל העוסק בתורה יסורין בדילין ממנו, ואמרו תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן שנאמר (משלי י"ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו', כי כיון שנזהר בעסק התורה אין ספק שיסורין אלו של אהבה הן להוסיף שכרו לעולם הבא יותר מכדי זכיותיו כמו שפירש רש"י ז"ל, למדנו מכאן כי היסורין שהם באים לכפרת עון צריך שיכיר האיש המוכה על איזה חטא באו אליו יסורין הללו וידע השגחת האל ית' עליו שמעניש אותו מדה כנגד מדה, ומביא עליו יסורין דומים לחטא שחטא, ובזה יוכר לאדם היסורין שהם באים לכפרת עון ולא מקרה היה לו, וכמו שאמור בתוכחות (ויקרא כ"ו) ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם וגו' והפקדתי עליכם בהלה וגו' מכלות עינים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם, כנגד מה שאמר ואם בחקותי תמאסו אמר מכלות עינים, כי ענין המיאוס הוא דבר שאין העין יכולה לראותו, ולכן יוכיחם בכליון עינים כפי מה שחטאו, וכנגד מה שאמר ואם את משפטי תגעל נפשכם, אמר ומדיבות נפש, כפי מה שחטאו בנפשם בגיעול הנפש, וכנגד מה שאמר להפרכם את בריתי, והוא ענין ביטול ברית התורה כאלו לא היה, אמר וזרעתם לריק זרעכם וכו' שהוא ענין היות יגיעם לריק וכאילו לא זרעו, וכמו שדרשו בשבת פ' במה מדליקין (ל"ב) פסוקי התוכחות מיוחסים אל העונות מדה כנגד מדה:
5
ו׳ולפעמים באים לאדם יסורין בסבת רוע הנהגתו וסכלותו, ואינם כיסורין שהם לכפרת עון, מצד כי ברוע בחירתו הביאם עליו, כמי שלא נזהר במאכלו ומשקיו ומלבושו ובא לידי חולי, וכן מי שלא נזהר בלשונו ובמעשיו והיה סבה שהכו אותו בני אדם ויסרו אותו, וכיוצא באלו היסורין הבאים על האדם ברוע הנהגתו הוא חושב שבאים אליו מהאל יתברך על עונותיו ומחפש לפי דעתו ואינו רואה עון שיבאו לו בסבתו יסורין אלו, ונתרעם על האל ית', וכמ"ש הכתוב (משלי י"ט) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, וכמו שכתב הר"מ ז"ל בשמונה פרקים אשר הקדים למסכת אבות, וכן אמר הכתוב (משלי כ"ב) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ותניא (ב"ב קמ"ד) הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים דצנה וקרה פח ומוקש בדרך עקש, כי בידו הדבר תלוי להשמר מן הצנה כמו שפירש רשב"ם בפ' מי שמת (שם), נראה כי הרעות הבאות על האדם לרוע בחירתו ולסבתו בעקשותו אינן נחשבות לו לכפרת עון, כיון שהוא ראוי שירחק מאותן הסבות, וכמו שאמר הכתוב שומר נפשו ירחק מהם.
6
ז׳ועם כל זה כשמכוין האדם לסבב שיבואו עליו הרעות לכפרת עונות הם מכפרים עון, וזהו ענין התשובה, וכמו שאמר הנביא ע"ה (יואל ב') שובו עדי וגו' בצום ובכי ומספד, שהם דברים המצערים את הגוף, וכמו שראינו החכמים הקדמונים שהיו מצערים את גופם ומביאים יסורין עליהם לכפרת העון, כמבואר בגמרא (תענית כ') כמו מה שאירע לנחום איש גם זו, ובאמרם כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה, וגם בדברי היסורין הבאים על האדם ברוע הנהגתו במאכלו ודיבורו ומעשיו עם הבריות אחר שכבר באו עליו היסורין הוא מצדיק הדין עליו, ויודע ומכיר שלסבתו באו אליו היסורין ההם ומקבל אותם בסבר פנים יפות, ויודע ומכיר כי הוא חייב בחטאיו יותר מהיסורין שבאו עליו וסובל אותם לכפרה, גם הם מכפרים ממנו קצת חטאתיו כיון שאינו מתרעם עליהם, כי לא נחשב לו לסכלות והוללות מה שהיה סבה להביא עליו הרעות, אלא כשהוא מתרעם על האל יתברך וכמו שאמר הכתוב (משלי י"ט) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, אבל כשאינו זועף על ה' אלא הוא יודע כי הוא אשם ועל כן באה אליו הצרה הזאת אז יכופר לו, וכמו שקרה לאחי יוסף שעל מה שעשו ליוסף נלכדו במאסר, והצדיקו עליהם את הדין במה שאמרו על כן באה אלינו הצרה הזאת, ונתבאר ענין היסורין הבאים על האדם על העבר והם לכפרת העון:
7
ח׳והיסורין הבאים על האדם על העתיד הם לצדיקים והם הנקראים יסורים של אהבה. וגם כן היסורין שמביא על הצדיק כדי שימנע מעשות דבר שהיא רעה לו, וכמו שהמשילו על מה שכתוב (תהלים מ"א) ביום רעה ימלטהו ה', למי שהיה רוצה לעלות בספינה ונכנס קוץ ברגלו ולא נכנס בה ואח"כ נודע שטבעה הספינה וניצל במעט הצער שהביא עליו האל יתברך באהבתו אותו.
8
ט׳ובענין יסורין של אהבה כתב רש"י ז"ל (ברכות ה') שהקב"ה מייסר את הצדיק בעוה"ז בלי שום עון כדי להרבות שכרו בעוה"ב יותר מכדי זכיותיו ע"כ, וכמו שהוכיחו מן הכתוב שאמר (משלי ג') כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, הנה פשט הכתוב מורה כי התוכחה היא בלי עון, כי אין החוטא נקרא אהוב ה', אדרבא הוא מרוחק ממנו, וכיון שאמר את אשר יאהב ה' יוכיח, נראה כי למי שהוא אהובו יוכיח וא"כ הם יסורין של אהבה להרבות שכרו בלי עון.
9
י׳וענין אלו היסורין של אהבה צריך להתבאר באיזה אופן יתכן שיצער האל ית' את האדם בלי עון ויהיו היסורין לאהבתו אותו, כי יותר טוב היה להטיב לו כיון שהוא אהובו והוא צדיק תמים.
10
י״אואומר כי מן הידוע כי תכלית בריאת האדם בזה העולם הוא להשלים עצמו בעשותו רצון האל ית', ובקיימו לימוד התורה ומצותיה, ובכל זה ישיג חיי העוה"ב בבחירתו הטובה, וזאת היתה כוונת נתינת התורה לישראל שישלימו עצמם בלימודה וקיומה, ויש מן האנשים הצדיקים שיש בכח השתדלותם ורצונם לעשות רצון האל ית' יותר ממה שנצטוו, כי לימוד התורה וקיום מצותיה נקל בעיניהם נגד אהבתם לאל יתברך ותשוקתם למלאות רצונו לאחר שהרגילו עצמם בזה אינו נחשב להם טורח ועמל עסק התורה וקיום מצותיה, כי יש את לבבם לעשות לאהבת האל ית' יותר ויותר גם כי יגיע להם מהטורח והעמל בעבודתו ית', וכשרואה האל יתברך גודל אהבתם אותו וחשקם באהבתו, ושאינם יכולים להשלים כל תשוקתם בעבודת האל יתברך, מצד כי רוב המצות אינם באות לידם בכל יום לעשותם, כי יש מצות הבאות מזמן לזמן ולפעמים זמן רחוק, ויש מהן שצריכות הכנות שאינם מושגות להם, באופן שאינם באים לכלל חיוב אותם המצות שהיו יכולים להשלים עצמם ונפשם לקנות מדרגה גדולה מחיי עוה"ב, ולסיבת בלתי הגיעם להכנת עשיית אותן המצות אינם משיגים מה שהיה ראוי שישיגו על ידם בהיות רצונם וחפצם לעשותם, והאל יתברך לא ימנע טוב מבעליו,
11
י״בוכיון שהוא רואה שיש בכחם לעשות יותר ממה שיכולים להוציא בפועל ורצונם להצטער בעבודתו יתברך, כי קיום המצות ולימוד התורה עונג הוא להם, ונמצא שאינם משיגים כל מה שבכחם להשיג, אז מביא האל יתברך עליהם יסורין שיודעים שהם מאתו יתברך, כדי שיסבלו צער בגופם בעבודת האל יתברך, ויוציאו לפועל טוב הכנתם וחפצם להצטער בעבודת האל, ונמצא שהשלימו עצמם בזה העולם בכל מה שבכחם להשלים, ובזה יזכו למדרגה גדולה מחיי העוה"ב מה שלא היו משיגים אם לא היה מביא עליהם האל יתברך אותם היסורים, שלא היו עושים כל מה שבכחם לעשות, והוא חסרון בחק הצדיק השלם שלא יעשה מה שבכחו לעשות, גם כי לא יהיה מצד השתדלותו אלא מצד שאין בא לכלל חיוב כמו שאמרנו, ולכן הוא מושגח מאתו ית' באהבתו אותו להכין דרך לפניו במה שיצטער ויוציא לפועל מה שבכחו לעשות בעבודת האל ית'.
12
י״גודומה זה לענין נסיון הצדיק, כי גם שיודע האל ית' שיעמוד בנסיון, מנסה אותו לתועלתו שיוציא לפועל מחשבתו הטובה ובזה יגדל שכרו, כמו שבארו המפרשים ז"ל בענין הנסיון שהוא לתועלת המנוסה.
13
י״דוזהו שאמרו בענין היסורין אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ומצא יעשה תשובה, לא מצא יתלה בביטול תורה, תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן, הכוונה כי כל עוד שהאדם מקצר בעבודת האל ואינו עושה כל מה שחייב לעשותו אין מקום שיבואו עליו יסורין של אהבה, כי הם אינם באים אלא למי שהשלים חקו ויש בכחו לעשות יותר ממה שהוא מחוייב לעשותו, וכיון שזה קצרה ידו במה שהוא מחוייב כ"ש במה שאינו מחוייב, ואם כן יסורין אלו הם על מה שלא השלים מה שבכחו להשלים, ואם מצא עצמו שלם בעבודת האל ולא קצרה ידו במצות, יתלה בביטול תורה שאמר הכתוב (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, ואולי וקרוב לודאי שלא קיים בכל יום מצות תורה ביום ובלילה ובטל מקצתם, ויש לו חטא בזה, ומפני שהוא ענין תמידי כי אפילו הצדיק הגמור אינו יכול לעמוד עליו לעולם, לזה אמר יתלה בביטול תורה, כי הוא קרוב שהוא מבטל איזו שעה ביום ולכן באו עליו היסורין, ואם גם בזה נזהר שלא בטל תלמוד תורה אפילו שעה אחת בידוע שהן יסורין של אהבה, כי כיון שלא קצרה ידו בכל מה שנצטוה בלימוד התורה וקיום מצותיה, נראה שיש בכחו להוציא לפועל בעבודת האל יותר ממה שהוא מחוייב ומצווה, ולזה מביא עליו האל ית' יסורין כדי שיזכה בזה למדרגה גדולה וישלים כל מה שבכחו להשלים, ולזה אמרו כל יסורין שיש בהן ביטול תורה או תפלה אינם יסורין של אהבה, כי כיון שאינו יכול להשלים מה שחייב איך יבואו עליו יסורין להרבות שכרו, ואפילו למי שסובר שאלו יסורין של אהבה, כיון שאינו מתבטל מלימוד תורה ומן התפלה אלא בסבתן הרי אינו מקצר במה שבכחו לעשות, וכיון שבכחו וברצונו לעשותם, מחשבה טובה מחשיבה האל ית' למעשה, כמו שכבר עשה בפועל, ומביא עליו יסורין שמכבידין ומטריחין אותו יותר מלימוד התורה ותפלה, כדי שתתעלה מעלתו בזה.
14
ט״וועל כל פנים צריך שיקבל אותם מאהבה, שאם אינו מקבל אותם מאהבה אינם יסורין של אהבה, כפי מה שגדרנו בהם שהם באים להוציא לפועל מה שבכחו להוסיף בעבודת האל, כי לזה נקראו יסורין של אהבה שיודע ומכיר כי האל ית' באהבתו אותו הביאם עליו, ולזה היו אומרים לבעלי היסורין (ברכות ה') חביבין עליך יסורין, וכשהיו אומרים לא הן ולא שכרן היו מסירים אותם מעליהם, וכמו שאמרו יהב ליה ידיה ואוקמיה, ואין ספק כי יסורין אלו היו מאהבה שהיה רצונם וחשקם שיעמיס האל ית' עליהם יותר בחשבם שיהיו יכולים לעמוד עליהן, וכשראו שלא היו יכולים לעמוד על כובד היסורין אמרו לא הן ולא שכרן, ולא היו תוהין על הראשונות כי כל מה שיכלו לסבול בסבר פנים יפות סבלו, ומה שלא יכלו לסבול אמרו לא הן ולא שכרן, כיון שלא היו יכולים לקבלם בסבר פנים יפות מצד הצער טוב היה שיוסרו מהם, וזהו שאמרו לא הן ולא שכרן, שהוא כמו תפלה שהיו מתפללין לאל ית' שלא יתמיד בהם היסורין גם כי לא יהיה להם אותו השכר הגדול, כיון שלא היו יכולין לסבלם כראוי כמו שכתבתי.
15
ט״זוכן באים יסורין בלי חטא על הצדיק גמור לכפרת הדור ולהטיב לדור בעבורו, וכמו שאמרו (ב"מ פ"ה) כולהו שני דיסורי דר' אלעזר וכו' וכולהו שני דיסורי דרבי וכו', וכן שכיבת יחזקאל על צדיו כמבואר בכתוב (ד') למרק עון בית ישראל:
16
י״זוהיסורין הבאים על הצדיק תמורת רע קשה מהם שהיה מעותד לבא עליו בבחירתו כמשל הספינה שהזכירו חז"ל, נקראים גם כן יסורין של אהבה, כי אינם באים מצד עון אלא לאהבת האל ית' אותו כדי שלא ילכד בדבר יותר קשה מאותן היסורין שמביא עליו, ואם לא היה אהוב לאלהיו לא היה משגיח האל יתברך עליו להצילו מהרעה הבאה עליו בבחירתו, והיה נלכד ברשת זו טמן לו:
17
י״חוגם שאמרנו כי היסורין שהם נקראים יסורים של אהבה הם לעתיד להטיב לסובל אותם בעוה"ז ובעוה"ב, עם כל זה נראה בקצת היסורין שנקראו של אהבה, שיש בהם איזה שמץ מן העון הקודם, כמו שאמרו (ב"מ פ"ג) על רבי אלעזר בר' שמעון דלא מיתבא דעתיה במה שאמרו לו על אותו שתלה שהוא ובנו באו על נערה מאורסה ביוה"כ ואמר על זה שישו בני מעי שישו ומה ספקות שלכם כך ודאות על אחת כו"כ וכו' כמו שאמרו פ' השוכר את הפועלים (שם), ואפ"ה לא סמך אדעתיה וקבל עליו יסורין לבקש רחמים ומחילה שמא חטא באחד מן הצדיקים כמו שפירש רש"י ז"ל שם, ואם כן נראה שהיו יסורים אלו לכפרת עון, גם כי נקראו יסורים של אהבה,
18
י״טוכמו שאמרו (שם פ"ה) דיסורי דר' אלעזר עדיפי מדרבי דאלו יסורין דר' אלעזר מאהבה באו ומאהבה הלכו, ודרבי ע"י מעשה דההוא עגלא באו ועל ידי מעשה דבני כרכושתא הלכו כדאיתא התם, ויסורי דרבי ודאי שהיו ג"כ מאהבה, גם כי באו ע"י מעשה, כי מפני ראותו תועלת יסורי ר' אלעזר שלא שלטה בו רמה אמר חביבין יסורין וקביל עליה תליסר שני שית בצמירתא וז' בצפרינא ואמרי לה איפכא, ואמרו כולהו שני יסורי דר' אלעזר לא שכיב איניש בלא זמניה, וכולהו שני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למטרא, נראה שכולם היו יסורין של אהבה להרבות שכרם בעוה"ז להועיל לבני דורם, גם כי הם היו מקבלים וסובלים אותם ג"כ לתשלום כפרה איזה ספק עון שלא היה ידוע להם, והאל ית' שהכל גלוי לפניו ראה וידע שלא היה בהם שמץ פיסול עון והביא עליהם היסורין מאהבה להרבות שכרם לתועלת הדור כנזכר, ותועלתם בעוה"ב, ולכך הראה האל ית' השקפתו והשגחתו על הצדיקים שבזכותם העולם ניזון, ומפני כי רבי אלעזר חשב עצמו שאולי נכשל בנפש איזה צדיק, היו היסורים שבאו עליו בדם שהיה זב מגופו כמו שאמר נגדי מתותיה כל יומא שתין ספלי דמא, והאל ית' הראה שלא חטא כלל במה שחשד וספק בעצמו, ולכך היה שכר אותם היסורים שלא מת איש בלא עתו בזכות יסורי רבי אלעזר, להורות שלא המית שום אדם צדיק, כי אם הרשעים אשר הם חייבים ובחייהם קרויים מתים, ושכר יסורי דרבי היה דלא איצטריך עלמא למטרא דומה ליסורין שקבל עליו, שהם בפה ואבן שבמקום קטנים, כי הוא נצטער במאכלו ובמשקיו, ולכך נתברכו בזכותו המאכלים והמשקים בלי מטר, דיומא דמיטרא כיומא דדינא כמו שאמרו שם,
19
כ׳ואפילו הכי אמרו דעדיפי יסורי דרבי אלעזר מדרבי, דאילו רבי אלעזר מאהבה באו ומאהבה הלכו, דרבי על ידי מעשה באו, הוראתם בזה כי גם שיסורי רבי היו גם כן של אהבה לא היו שלמים באהבתם כיסורי ר' אלעזר שמיד ששאל קבלת היסורין באו עליו, וכשרצה שיסתלקו מעליו נסתלקו, אבל יסורי רבי לא באו עליו מיד כשקבלם, עד אשר בא אותו מעשה לידו שלא ריחם על העגל שנחבא תחת כנפיו שלא ישחטוהו ואמר זיל דלכך נוצרת, אמרו הואיל ולא ריחם ליתו עליה יסורין, ונחשב בידו דבור הקל לחטא עד שבאו עליו היסורין על החטא ההוא, ואולי כי בשעה אחת שהתמידו בו אותם היסורין נתכפר לו החטא הקל, אלא כיון שבאו עליו כבר ע"י המעשה לא נסתלקו מעליו, לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו בכל הזמן שקבלם מאהבה, ובזמן הסתלקותם גם כן הוצרך שיבא לידו דבר זכות ורחמים, שאמר על בני כרכושתא דקא כנשא להו אמתיה שבקינהו דכתיב (תהלים קמ"ד) ורחמיו על כל מעשיו, ואז רחמו עליו ונסתלקו היסורין:
20
כ״אוהנה ביסורין אלו ודומיהם שבאים ע"י שאלת מקבלם לא יפול בהם חסרון באהבת הש"י אותם שמצער אותם בהיותם צדיקים גמורים, כיון שבאים מרצונם ותאותה מביא להם, אבל בשאר היסורין של אהבה שאינם באים על ידי שאלה, כאמרם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם, היה נראה עול בחקו ית' להביאם עליהם שלא מדעתם, ועכ"ז כבר כתבנו למעלה כי בראות האל יתברך כוונתם הטובה והישרה להצטער בעבודתו ית', מביא עליהם היסורים לזכות אותם ואת בני דורם:
21