בית אלהים, שער היסודות י״דBeit Elohim, Shaar HaYesodot 14
א׳העיקר החמישי אמר בו הרב ז"ל שראוי לעבדו ולגדלו ולהודיע גדולתו ולקיים מצותיו.
1
ב׳וזהו מה שכתוב אנכי וגו' ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו', וכל התורה כולה בנוייה על זה וכמו שאמרו שם פ' חלק, והנה אין למופת מבוא בזה העיקר.
2
ג׳ולזה לא זכרו הרב ז"ל בספר המורה, האמנם הראיה הלקוחה מדרך הסברא לא נפלאת היא ולא רחוקה. כי השכל מורה ומכריח על עיקר זה בכמה פנים כמו שנבאר. ובביאור זה נאמר כי העבודה והכבוד למי שינתן בדין, מחוייב מצד וראוי מצד.
3
ד׳והצד המחוייב יתחלק לשלשה, העבודה והכבוד שחייב הבן לאב שהוציאו לאויר העולם, והעבודה והכבוד שחייב העבד לרב שקנאו בדמיו וגופו קנוי לו, וכמאמר הנביא ע"ה על שניהם (מלאכי א') בן יכבד אב ועבד אדוניו, והעבודה והכבוד שחייב המקבל טובה למי שהטיב לו חנם:
4
ה׳והצד הראוי הוא שיעבוד אדם ויתן כבוד למי שהוא גדול ממנו, כצווי האל ית' בכבוד והידור החכמים והזקנים, ומבלי חקירה כבר נמצא ברור כי מכל אלו הצדדים אנו ראויים וחייבים לעבדו ית' ולא לזולתו, אם מצד חיוב הבן לאב, הוא ידוע כי החיוב הוא מצד היות הבן נוצר מטפת האב, והרי הוא כאילו הוא יצרו בידיו ולא מדבר אחר כחומר ביד היוצר אלא מעצמותו, והיא הטפה שממנה הושתת ויצא לאויר העולם, ולכן חייב לכבדו ולהועילו ממה שהשיג בסבתו, כי הוא יצא לאויר העולם בשלימות איבריו ושכלו בסבת אביו, ובהם יכבדהו, כמו שאמרו חכמים ז"ל (קדושין ל"א) איזהו כבוד מאכיל משקה מלביש ומנעיל וכו', מצד היותו נוצר על ידו מלבישו ומנעילו, ומצד היותו יצירתו מעצמות האב ולא מחומר אחר, מאכילו ומשקהו, וכן כבוד ומורא על ב' הענינים היותו נוצר על ידו ועל היותו נוצר מעצמותו:
5
ו׳והנה ביצירת האל יתברך לאדם הראשון כתיב (בראשית ב') וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים, הנה שיצרו מחמר האדמה וגם נפח באפיו נשמת חיים, שהוא כביכול מעצמותו ית'.
6
ז׳ובזה נתחייב בעבודתו וכמו שכתוב מיד ויקח ה' אלהים וגו' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, ויצו ה' אלהים על האדם וגו' ואמרו חז"ל לעבדה ולשמרה לעסוק בד"ת ולשמור מצותיה וכו', ויצו ה' אלהים הם שבע מצות שנצטוו בני נח וכו'.
7
ח׳הנה שמצד היותו יציר כפיו ונפח בו נשמת חיים ונתחייב לשמור מצות האל ית', מצות עשה כנגד הנשמה שנפח בו, ולא תעשה כנגד החומר שנוצר ממנו שהוא עפר מן האדמה הזהירו שלא יחטא בו אלא ימשך אחר זכות הנפש.
8
ט׳וזהו בערך הכבוד והעבודה שחייב הבן לאב להיותו מסובב ממנו כנזכר. וכל בני אדם הראשון חייבים בעבודה זו שהוא קיום שבע מצות בני נח, מצד היותם בני אדם הראשון שהיה יציר כפיו ונפח בו נשמה כנזכר. וכן כל הבריאות שנשתלשלו מאדם הם על ידו יתברך, כי שלשה שותפין הם באדם אביו ואמו והקב"ה, אביו מזריע הלובן וכו' והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פניו וכו':
9
י׳וכן אנו עדת ישראל חייבים לעבדו ולכבדו כערך העבד לרב, כי הוא ית' קנה אותנו לעבדים כשהוציאנו ממצרים, וכמו שאמר הכתוב (ויקרא כ"ה) כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד, ואמר אח"כ כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם, הכתוב האחד פשוטו על העבדים העברים שנמכרו לאחיהם שיצאו ביובל, ועליהם אמר כי עבדי הם אלו העבדים שנמכרו לכם הם עבדי, והכתוב הב' נאמר על כלל כל ישראל שלא יעבידו באחיהם הנמכרים להם אלא שיצאו בשנת היובל, כי לי בני ישראל עבדים וגו', וכיון שכלם הם עבדים לי שהוצאתי את כולם ממצרים ביחד אינו ראוי שישתעבדו באחיהם הנמכרים להם, ואמר בשניהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים להורות כי מה שהם עבדיו לא שקנאם בדמים להשתעבד בהם עבודת עבדים, אלא שבהוציאם מארץ מצרים נשארו עבדים לו, כמלך הכובש מדינה אחת והם משועבדים לעבודתו בכל מה שצריך, לא שיהיו עבדים ממש, וכן הקב"ה רחם על ישראל שהיו מצרים מעבידים אותם וזכר בריתו להוציאם לחירות, ולא קראם עבדים אלא בערך שפדאם מעבדות מצרים ונשארו משועבדים לו בכך, ולכן צוה שלא ישתעבדו קצתם בקצתם, כי לכך הוציאם מארץ מצרים כדי שלא יהיו עוד עבדים.
10
י״אולזה אמר הכתוב הב' כי לי בני ישראל עבדים, כולם דרך כלל הם עבדים לי ולא עבדים לעבדים, ואלו שנמכרו עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ וגו', כמו שכתב ג"כ בפסוק הב', ר"ל גם כי נמכרו לא יצאו מעבודתי כי הם חייבים בעבודתי והוא קיום כל התורה בשוה כמו הקונים אותם.
11
י״בולזה אמר מיד אני ה' אלהיכם אלהי כלכם דרך כלל לקונים ולמוכרים. הרי שיש חיוב לעבדו ולכבדו כבן לאב וכעבד לרב, וכמו שאמר הנביא ע"ה (מלאכי א') בן יכבד אב ועבד אדוניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי וגו', לא אמר בבן אביו כמו שכתב בעבד אדוניו ולא בעבד יכבד ולא יירא, כי הכבוד לאב על הבן אינה מבוקשת מן האב אלא שהוא חיוב על הבן, אבל העבד חייב בעבודת אדוניו, כי מצד שהוא אדון עליו מבקש ממנו שיעבדהו וישרתהו.
12
י״גולזה הזכיר בעבד אדוניו, כי מצד היותו אדוניו, מוטל עליו לעבדו בכל מיני עבודות, ולא פרט אחת מהנה, ואמר ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני וגו', לומר כי גם שהוא אב ואדון הוא מוותר לאחת מהנה, אם מחשיבים אותו כמו אב ולא כמו אדון איה כבודי, כלומר לא די שאינכם מכבדים אותי הכבוד המוטל עליכם, אלא גם הכבוד המיוחד לי ושיש לי מבלתי שתכבדו אותי איננה עמי, כי אתם מחללים אותה, וכן איה מוראי המיוחד לי ושיש לי מבלתי שתיראו אתם ממני איננה עמי, כי אתם מחללים אותה, וזהו שאמר (שם) אתם הכהנים בוזי שמי, כי אני נקרא אב ואדון ואתם מבזים שם זה, שאין אתם מתנהגים עמי כבן וכעבד כמו שהיה מן הראוי:
13
י״דוכן כולנו בני אדה"ר חייבים לעבדו ולכבדו מצד מה שמטיב לנו חנם בערך מה שחייב מקבל הטובה למי שהטיב לו חנם.
14
ט״וובפרט אנו עדת ישראל כי לקחנו לחלקו והבדילנו מן הכותיים, ועשה עמנו נסים ונפלאות וטובות מה שאין הפה יכולה לספר מזמן אבותינו הקדושים, וכמו שאמר הנביא (ישעיה ס"ג) חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם וגו', חסדי ה' אזכיר מצד היותו אב לנו, תהלות ה' מצד היותו אדון לנו, כעל כל אשר גמלנו מצד הטובות שגמל לכלל האומות, ורב טוב לבית ישראל ויותר טובה רבה וגמול לבית ישראל, ולא היה היתרון מצדם כ"א ברחמיו וברוב חסדיו, באמרו אך עמי המה שנקרא שמי עליהם, וגם הם לא שקרו אלא שהודו שהיה להם למושיע לשעבר ולכך בכל צרתם לו צר וגו'.
15
ט״זוכן מן הצד הראוי לתת כבוד לגדול, אנו חייבים להודות לו ולעבדו, על שהוא גדול וגדול שמו בגבורה מאין כמוהו וכמו שאמר הכתוב (דברים י') כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא וגו' עשה משפט יתום וגו', את ה' אלהיך תירא וגו', וכמו שאמרו במס' (מגילה ל"א) כל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו דבר זה כתוב בתורה כי ה' אלהיכם וגו' שנוי בנביאים (ישעיה נ"ז) כי כה אמר רם ונשא וגו' משולש בכתובים (תהלים ס"ח) סלו לרכב בערבות ביה שמו וגו', הכונה כי עם היותו גדול ונורא משגיח לטובה על שפלי שפלים.
16
י״זוכן מה שמגדיל עצמו, אינו דרך גאוה כ"א דרך ענוה, שאינו אומר אני גדול ולכן תגדלו אותי, אלא אני גדול ויש לי גדולה וגבורה להושיע כל ענוי ארץ סלה:
17
י״חואם כן כל הצדדין שיש בעולם שעל ידם יותן כבוד ועבודה לשום נברא, כולן נכללין בו ית' בשלימות גדול, ועל כולם אנו חייבים לכבדו ולעבדו ולא לזולתו, כי כלם הם מסובבים מסבתו ואין ראוי לעבוד כ"א לסבה הראשונה ית"ש.
18
י״טובוא וראה ענותנותו וישרו כי לא חייב את בני העולם בעבודתו כ"א כפי מה שפעל ועשה עמהם, כי הנה מבריאת העולם ועד זמן יציאת מצרים לא נתחייבו בני העולם לעבדו כ"א בגדר הנוצר אל היוצר, וכבן אל האב, שיצר את האדם ושם בטבעו שישתלשלו ממנו בני האדם מזכר ונקבה, והוא ית' שותף עמהם.
19
כ׳ולזה לא חייבם כ"א על מה שהוא תיקון העולם וקיומו, והם שבע מצות בני נח כדי שיתקיים העולם שיצר וברא.
20
כ״אולזה תמצא כי לא נקראו ישראל עבדים קודם יציאת מצרים אלא בנים, ושלח לפרעה על ידי משה רבינו לומר בני בכורי ישראל, לא אמר בני סתם כי כל האומות הם בניו ג"כ בערך זה שיצר וברא את כולם, ואמר בני בכורי בן בכור וחביב לי משאר הבנים שהן שאר האומות, ונקראו ישראל בן בכור להש"י עם היותם אחרונים לכל שבעים אומות בני נח ולמשפחות שיצאו מאברהם ישמעאל ובני קטורה ולעשו שיצא ראשונה ואחרי כן יצא אחיו וגו', כי תחלת המחשבה סוף המעשה, כי בסבתם ברא העולם שהם ראשית תבואתו, ואמר הכתוב בראשית ברא אלהים בשביל ראשית, וכמו שבבריאת העולם נוצר הכל קודם יצירת מין האדם, כן ביציאת אבות האומות לאויר העולם קדמו כולן לאומה ישראלית, להיותה היא תכלית הבריאה וסוף הבריאה, כי אנחנו נעמוד לקרוא כולנו בשם ה' ולעבדו שכם אחד, ואחר יציאת מצרים נקראו ג"כ עבדים (ויקרא כ"ה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, מוסף על השם המיוחד להם (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם, ואז נתחייבו בעבודה יתירה להש"י שגאלם ממצרים והם בניו ועבדיו, וכמו שאמר הכתוב (שמות ג') בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, וניתנה התורה להם וקבלוה מצד היותם בניו שיצרם והיותם עבדיו שהוציאם ממצרים.
21
כ״בולכך התחיל בעשרת הדברות אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, כי בסבת זה אתה חייב לקבל אלהותי ומצותי, ולא הזכיר עדיין שעשה עמנו שום טובה לחייבנו בעבודתו עליהן, עד אחר סוף המ' שנה שהיו במדבר ונתפרנסו ונתקיימו במן ובבאר ובענני כבוד וכן שאר הטובות שעשה להם במדבר, שאז הזכיר להם מרע"ה במשנה תורה קצת הטובות שהפליא לעשות עמהם ומה שיעשה לעתיד, כדי שיתחייבו יותר בעבודתו ית' ליראה אותו ולדבקה בו בכל הפרטים שאינם מפורשים בכתוב, וכמו כן עד עתה לא מצינו בתורה שיזכיר גדולת האל ית' שהוא גדול וגבור, כ"א עתה שאמר מרע"ה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' האל הגדול הגבור והנורא וגו', כי בשירה אמר (שמות ט"ו) אשירה לה' כי גאה גאה, על מה שעשה בים, ותארי הי"ג מדות שמתנהג עם בריותיו כולם ענותנותו שהוא רחום וחנון וכו', אבל זה הפסוק הוא מורה על גדולתו ית' כי הוא הוא אלהי האלהים וגו', וענותנותו סמוך לו כמו שהזכרנו.
22
כ״גועל זה אנו חייבים לו תוספת כבוד ועבודתו מצד גדולתו, כמו שסמך לזה הכתוב את ה' אלהיך תירא וגו', כ"ש בהיות הענין כפול ומכופל שאנו חייבים לו כבנים וכעבדים וכמקבלי טובה וכקטן לגדול, וכל אחת מאלו הד' היא שלימה בו ית' בתכלית השלימות, כי הוא ית' אב לנו בכוונה שלימה שיצר אותנו לטוב לנו, לא כאב הטבעי שאינו מכוון אלא להנאתו, וכמ"ש (תהלים כ"ז) כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני, שניהם להנאתם נתכוונו תדע שזה הופך פניו וכו', וכן הרב שקונה עבד להנאתו הוא מכוון שיעבדהו וישרתהו.
23
כ״דאבל השי"ת לא כיון להנאתו בהוציאו אותנו ממצרים, כ"א שרחם וחמל עלינו וראה את הלחץ אשר מצרים מעבידים אותנו, ומה שחייבנו בעבודתו לטובתנו וכמ"ש (דברים ו') וצדקה תהיה לנו כי נשמור וגו', וכן מה שאנו חייבים לעבדו כעל כל אשר גמלנו אינו אלא לזכותנו שלא נהיה כפויי טובה.
24
כ״הוכן מה שחייבנו עוד בעבודתו מצד גדולתו לא לכבודו כ"א לתועלתנו, כי גדולתו הוא מצד עצמותו ואינה תלויה בנו כי אם צדקת מה תתן לו וגו'.
25
כ״וואפשר כי על אלו הד' צדדים מחיוב הכבוד והעבודה אמר הכתוב כמספר מקצת גדולותיו, האל הגדול הגבור והנורא, ונתקנו תפלותינו כולן להורות לנו כי אנו מחוייבים לעבדו ולהתפלל אליו, מצד שהוא אל שברא שמים וארץ ונקרא שמו על בריאתם, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
26
כ״זוכן בכל מעשה בראשית הזכיר שם אלהות מצד שהוא אדון גדול לנו שהוציאנו ממצרים, ומצד שהוא גבור להציל אותנו מכל רעות המתרגשות ולהטיב לנו כל הימים, ומצד עצמות גדולתו שהוא נורא תהלות שאנו יראים לספר תהלותיו, שקצרה יד שכלנו מלהשיגם, ונבוא לידי קיצור בשבחיו ית', וכן בעיקר זה כתב הרב ז"ל לעבדו ולגדלו ולהודיע גדולתו ולקיים שאר מצותיו, לעבדו על היותו אב לנו ויוצר בראשית, לגדלו על היותו גדול ורב לנו שאנו עבדיו שהוציאנו ממצרים, ולהודיע גדולותיו על מה שהטיב ומטיב עמנו בכל יום ויום, שלא נהיה כפויי טובה אלא נדע ונודיע כי כלם מאתו יתברך בכוונה שלימה להועילנו ולקיים שאר מצותיו על היותו מלך גדול ונורא, גם אם לא היה משכיר ומעניש היינו חייבים לעבדו מצד גדולתו יתברך ויתעלה.
27