בית אלהים, שער היסודות ט״וBeit Elohim, Shaar HaYesodot 15
א׳ונביא ראיה על העיקר הזה, שהוא עבודת השם ית', מן הסברא ומן המוחש ומן הכתובים, כמו שנהגנו בשאר העיקרים.
1
ב׳והראיה מן הסברא הנכונה הוא על כל אחד מן הצדדין הארבעה, אם כבן לאב, הוא דבר מושכל והשכל מחייבו, שהבן יכבד אב מצד שהוציאו לאויר העולם, כי זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו, הזכות הוא שנוצר בעולם הזה, ויש לו הכנה טובה ובחירה להטיב פעולותיו ומעשיו שיזכה בהן בעולם הזה ובעולם הבא, מעלה יתירה על המעלה שהיתה לנשמתו קודם צאתה לאויר העולם, עם היותה תחת כסא הכבוד, וגם כי מחומר קורץ ויש ליצר הרע כמה הכנות יותר לחטוא, בקדימת הזמן ובמשלו על החושים הגשמיים, עם כל זה בשכלו יוכל להכניע יצרו, ובא לטהר מסייעין אותו גם כן מלמעלה, והוא משל למלך שהכניס אחד מעבדיו לגן שיש בו פירות ומעדנים ויש בו גם כן פירות ממיתים, והודיעו הפירות שיאכל מהם בעודו שם ושייבש מהם ויאצרם לעת צאתו לביתו, ויזהר מגעת לפירות הממיתים, כי אין ספק שזה העבד הוא מחוייב לגמול חסדי המלך שעשה עמו כמה טובות, ואם עבר על דיבורו ואכל מהפירות הממיתים ומת, מידו היתה זאת לו למעצבה ישכב, וכן האב הוציא הבן לאויר העולם כדי שיוכל לקנות חיי העולם הבא על ידי עסקו בתורה המודיעה לו דרכי החיים, ואביו אמיתי הוא האל ית' השותף העיקרי ביצירתנו להטיב לנו במאור תורתו ולהישירנו במצותיו ולהורות לנו בפירוש הדרך אשר נלך בה, והם דרכיו ית' כמו שאמר (דברים כ"ח) והלכת בדרכיו ואמר (שם ל') ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים, ומצד זה לבד אע"פ שלא היה מוציאנו מעבדות לחירות ולא היה גומל לנו עוד טובה, אנו חייבים להודות לו ולברכו כמו הכבוד שחייב הבן לאב שאינו תלוי במה שחנן עליו בהיותו קטן להניקו משדי אמו ולהטיב לו ולזונו ולפרנסו וללמדו תורה ואומנות, כי גם שלא יעשה לו אחת מהנה חייב הבן מדין תורה לכבדו וליראה ממנו, ולזה אפשר שכתוב בדברות הראשונות כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון וגו', כי שכר כבדו את אביו.
2
ג׳מצד שהוא אביו מבלי שיעשה עמו שום טובה הוא אריכות הימים שהוא כוונת צאתו לאויר העולם שיהיה לו זמן לעסוק בתורה ובמעשים טובים לזכות לחיי העולם הבא שהוא הארוך, ויהיה כלול עולם שכולו ארוך גם בזה כמו שדרשו חז"ל, ובדברות האחרונות כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וגו', האריכות ימים על שכבדו בערך מה שהוציאו לאויר העולם, והטובה שייטיב לו האל ית' על שכבד את אביו גם כן בערך מה שהטיב לעשות עמו מיום צאתו מרחם אמו, חמל עליו וגדלו וחנכו לעבודת השם ית' כדי שיהיה לו טובה בעולם הזה, כמ"ש הכתוב על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך, ובעולם שכולו טוב והוא העוה"ב, ויהיה נכלל ג"כ בטובה זו טובת העוה"ב שכולו טוב, כמו שדרשוהו חז"ל שסבת אריכות ימים בעולם הזה הוא אריכות ימים לצדיק לעולם שכולו טוב, וטובת העוה"ז בהיותו צדיק הוא ג"כ סבה שיוכל לעסוק בתורה ובגמילות חסדים ויזכה בהן לעוה"ב שכולו טוב, ואם כן כמו שהשכל מחייב שיכבד בן את אביו בערך מה שהוציאו לאויר העולם לבד, כן חייב בעבודת האל יתב' שהיה שותף עיקרי ביצירתו, ויותר מהמה בהיותו מכוון בכונה שלימה להוציאו לאויר העולם כדי שיזכה בנשמה החקוקה מתחת כסא הכבוד.
3
ד׳ואם כעבד לרב, הדבר מושכל גם כן שהעבד חייב בכבוד הרב שקנאו בדמיו וגופו קנוי לו, וכמו שהאדם משתמש במעותיו ובחפציו יכול להשתמש בגופו של עבד שהוא קנוי לו, ובהיות לעבד דעה והשכל חייב לשרת את רבו בכל מה שיש בו כי כלו קנוי לרב, ויש ביד הרב להשתמש בו בעבודת פרך להנאתו, כמו שמשתמש בכליו וחפציו לתועלתו ואינו מקפיד עליהם אם יתקלקלו או ישתברו, אם שכרו מרובה מהפסדו, כן על העבד לא יקפיד, ובחכמתו יוכל למלט נפשו בעמדו לפניו והלכו אחריו וישרתהו, ובזה ימצא חן וחסד לפניו שיוציאהו לחירות, ומפני שעבודת העבד לרב היא על כרחו כי גופו קנוי לרבו וחייב לעבדו, אין עבודתו אלא מתוך יראה ושלא לשמה, לא כבן שהוא מכבד לאביו בטובתו ובחירתו, ולכן אמר הנביא ע"ה (מלאכי א') אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, כי הכבוד והעבודה שעושה הבן לאב היא בבחירתו מפני כבוד אביו ואהבתו אותו, והכבוד והעבודה שעושה העבד לרב אינה אלא מחמת מורא.
4
ה׳ויצא לנו מזה כי אנחנו עדת ישראל חייבים לעבדו גם כן מצד שאנחנו עבדיו שהוציאנו ממצרים מבית עבדים, ואנחנו קנויים לעבודתו יתב' לטובתנו, לא כעבד שקנאו רבו לעבוד עבודתו לתועלתו, ולכן לא קראנו עבדים לו כי אם בערך מה שהוציאנו ממצרים כמו שאמר עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, וכן אמר (דברים ז') ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, כי הפליא לעשות עמך בהיותך עבד לא בבית שרים אלא בבית עבדים הנוגשים בך ובעבודה קשה תחת יד פרעה מלך מצרים, ונקל להיותך לו עבד לעולם ולא רצה להחזיק בך כעבד אלא שפדה אותך שתהיה בן חורין לעצמך להתעסק במלאכתך ולחם ביתך ובעבודת השם להנאתך ולטובתך, וכמו שאמר הכתוב (שם ו) ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ וגו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה, וצדקה תהיה לנו כי נשמור, הנה שפירש כוונתו ית' שהוציאנו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה, שאמר קודם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' וגו' ויתן אותות ומופתים וגו' ואותנו הוציא משם כי לא הוציא אותנו להשתעבד בנו, כי אם באהבתו ובחמלתו הוא גאלנו, ולכן נתן אותות ומופתים גדולים ורעים בהם להנקם מהם על מה שעשו לישראל, כי זה הוראה כי מחמלתו עליהם עשה כך, ואמר על זה ואותנו הוציא משם כי בראותנו כי עשה בהם שפטים על מה שענו אותנו, ידענו כי כוונתו היתה להוציאנו משם מאותו העבדות שלא להשתעבד בנו אלא אדרבה לתת לנו את הארץ, ומה שצונו לעשות את כל החקים האלה התלוים ביציאת מצרים לא היה צריך לזה מצדנו שהרי נתן אותות ומופתים וגו' לעינינו ואותנו הוציא משם, אלא ליראה את ה' אלהינו בכל שאר המצות, וכדי שיהיה לנו טובה כל הימים כלומר לעתיד אותם שלא ראו יציאת מצרים על ידי החקים האלו שהם תלויים בענין יציאת מצרים יהיה להם טובה וחיים כהיום הזה הידוע ונגלה לנו שיצאנו בו ממצרים, ותחשב לנו לצדקה כי נשמר וגו' לפני ה' אלהינו כאשר צונו, כי גם שיהיה לנו טובה וחיים בזה תחשב לנו לצדקה לפני ה' אם נקיים כל המצוה הזאת לקיים מצותיו ולא בשביל הטובה והחיים שתמשך לנו ממנה:
5
ו׳ואם כמקבל הטובה שחייב לגמול לנותן הדבר, מושכל גם כן, כי המקבל טובה מחבירו שחייב לגמול לו חן וחסד על זה בהיות חבירו בלתי חייב לו דבר, ורצה והתכוון להועילו ולכבדו, אין ספק שהשכל הישר מחייב שיגמול לו על זה, כי כמו שההלואה שאדם מלוה לחבירו, השכל והדעת מחייבים שיפרע לו כן מה שמועיל אדם לחבירו או מכבדו שלא ע"מ לקבל פרס, חייב המקבל לגמלו על זה, והרי הוא כמו הלואה כי על הרוב חסד שעושים עם החיים הוא מצפה לתשלום שכר, ואינו חסד של אמת אלא החסד שעושים עם המתים, והצדקה שעושים עם העניים על הרוב היא של אמת בערך שאינו מצפה לתגמול שכר מאותו העני והדל, ועל זה אומר השי"ת אני במקום העני לשלם גמול על הצדקה כמו שייעד בתורה (דברים י"ד) למען יברכך ה' וגו', ואמר שלמה ע"ה (משלי י"ט) מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו, כי גם שעל הדל אינו חוב מה שנתנו לו כי כבר היה ידוע שלא היה לו במה לפרוע ומתנה שלא ע"מ להחזיר נתן לו, עכ"ז השי"ת עושה עצמו כאילו הוא חייב לפרוע מתנת העני וכאילו הלוה לו וישלם לו כמו הלוה שמשלם למלוה, ומלבד זה גמולו שחנן על העני שלא ע"מ להחזיר ישלם לו גם כן יותר מדאי, ואם במי שמקבל שום טובה מחבירו חייב לגמול לו עליה כ"ש וכ"ש מלך מלכי המלכים הקב"ה שטובותיו מתמידות עלינו בכל יום ובכל עת ובכל שעה ובכל רגע, שאנו חייבים להודות לו ולברכו ולעבדו עליהן בכל יום תמיד, כמו שהן מתמידות עלינו.
6
ז׳וכן מה שעושה השי"ת עמנו שאינו מקוה לתשלום גמול כי אם נצדק מה נתן לו או מה נוכל לעשות לו כי מידו הכל ומידו ניתן לנו, או במה אקדמנו בעולות וגו', מחייב השכל שאנו חייבים לו יותר על זה שמטיב עמנו לכוונת הטוב במה שהוא טוב, וכן אנחנו נודה לו ונעבדהו לכוונה זו שלא ע"מ לקבל פרס וסוף הפרס והכבוד לבוא, וכמו שאמר הכתוב (דברים י"א) והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, לכוונה הנכונה שהיא לאהבה את ה' ולעבדו בכל לבבכם ולא ע"מ לקבל פרס, אז הפרס והשכר יהיה מוכן לבוא יותר שלם שאתן מטר בארצכם בעתו יורה ומלקוש וגו', ומפני שהעבודה שעושה האדם ויש לו שכר עליה לפעמים הוא מצטער בה ואומר לא היא ולא שכרה, כבעל היסורין של אהבה שלפעמים אומר לא הן ולא שכרן, ואינו חוטא בזה, לכן סמך ואמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם מעבודתו זאת, שאולי תכבד העבודה עליכם ותעבדו אלהים אחרים והשתחויתם להם, כי העבודה שלהם יראה לכם שאינה כבדה לבד ההשתחויה ודיבור שפתים ולא עבודה בכל לבב, ותחשבו שלא תפסידו בזה כי אם השכר שלא יהיה לכם ולא יגיע לכם נזק, מזה תדעו כי על זה יחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו', ולכן ראוי לכם שתעבדו את השם יתברך בכל לבב, וכדי שלא יהיה עליכם למשא כבד תהיו רגילים בה ותשימוה על לבבכם והציבו לכם ציונים בזכירתה, בקשירת התפילין על המוח ונגד הלב והמזוזה בביתכם, כדי שתזכרו עבודתו בביאתכם לבית וביציאתכם.
7
ח׳ואם העבודה והכבוד שחייב הקטן לגדול, הוא דבר מושכל גם כן, וזה כי ברואי העולם כולם הם נבראים להשלים עצמם בשלימות המדות והמושכלות, ובפרט חכמת תורתנו הקדושה לכל מי שהוא שלם יותר בהם הוא ראוי לכבוד יותר, ולכן הקטן בשנים ובחכמה חייב לכבד את הגדול ממנו בשנים, כי על הסתם ברוב ימיו קנה שלימות יותר ממנו במדות המשובחות, כי עיר פרא אדם יולד, ובהנהגתו הטובה בזה העולם יקנה שלימות כפי שניו ולכן הזהירה התורה וצותה (ויקרא י"ט) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שקנה חכמה ואפי' יניק וחכים נקרא גדול לערך הקטן ממנו בחכמה, ואם בבני אדם השוים זה לזה וכלם מטפה סרוחה נוצרו חייבים זה לזה כבוד כפי מעלת כל אחד, כ"ש וכ"ש ממ"ה הקב"ה, כי הוא בכחו ובגדולתו ברא כל העולמות וכל הנעלמות ממנו שאנו חייבים לעבדו על זה, גם כי לא היה מקדים לנו טובה, ומפני שיש גדולים ממנו והם המלאכים והגלגלים שהם נבראים כמונו והיינו חייבים בכבודם ועבודתם גם כן כפי מה שגוזר השכל, לכך הוצרך השי"ת לומר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תעשה וגו', לא תשתחוה להם וגו', וביאר בפ' עקב כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול וגו' אשר לא ישא פנים וגו', עשה משפט יתום ואלמנה וגו', להורות כי גם שהמלאכים והגלגלים הם אלהים ואדונים על העולם השפל, עכ"ז הוא אלוה ואדון עליהם, והם אין להם כח ורשות כי אם מה שסודר ומוגבל להם מאת השם ית' ואין להם רשות להוסיף ולא לגרוע, והשם ית' עם היותו אלוה גדול עליהם הוא מטפל במשפט יתום ואלמנה וכו', ויש בידו להוסיף או לגרוע כפי המעשה, מה שאין כן כמלאכים וגלגלים שממשלתם קצובה ומוגבלת ממנו ית' כנזכר.
8