בית אלהים, שער היסודות י״טBeit Elohim, Shaar HaYesodot 19
א׳העיקר הששי הוא, כי האל יתברך משפיע שפע נבואה לראוי ומכין עצמו לה, וזה ברצון אלהי כמ"ש הרב המורה ז"ל פרק ל"ב מחלק ב', ואמר הכתוב בהודעת עיקר זה (שם י"ח) נביא אקים להם מקרב אחיהם וגו', ובמדת הנבואה ואמתתה כתב הרב ז"ל פרק ל"ו שהוא שפע שופע מהשי"ת על כח הדבורי תחלה ואח"כ על הכח המדמה וזה באמצעות השכל הפועל.
1
ב׳והסבות למציאות הנבואה חמש:
2
ג׳הראשונה כי האל יתברך לא ימנע טוב מבעליו, וכשיוכן האדם בחכמתו ומדותיו לנבואה יושפע עליו שפע נבואיי להורות על מעלת נפשו שהגיעה למדרגה העליונם של האדם ותכלית השלימות אשר אפשר שימצא למינו.
3
ד׳השנית כי גם שמצד השכל יושג מציאות השי"ת והשגחתו וישרו בהנהגת העולם, רצה האל ית' להשפיע שפע נבואיי על המוכנים כדי שיעידו על מציאותו יתברך ושעיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.
4
ה׳השלישית היא כי ע"י הנבואה יודעו הדברים הנרצים אצל השי"ת מהבלתי נרצים, כי הידיעה המחקרית אינה מספקת לדעת הדברים הנרצים אצלו כדי שבאמצעותם יגיע האדם להשגת השלימות האנושי.
5
ו׳הרביעית להזהיר העוברים בכל דור ודור.
6
ז׳החמישית להודעת העתידות ועשיית הנסים והנפלאות.
7
ח׳ובביאור הסבה הראשונה נאמר, כי הוא ידוע כי נפש המשכלת שבאדם אצולה מעולם העליון, ואמרו חז"ל שהיא נחצבת מתחת כסא הכבוד, ואחר שהיתה לה השגה בדברים עליונים קודם היותה בגוף תשאר בה הכנה אפילו בהיותה בגוף לשתשיג בהם, וזה משני פנים.
8
ט׳האחד באמצעות הגוף והשתמשה בכחותיו בחמשת החושים וכח הדמיון, ולקיחת ראיה מהם בהשגת הדברים הטבעיים בזה העולם השפל, וגם בעולם האמצעי, וקצת בעולם העליון בהשגתה מציאות השי"ת ושאר העיקרים, השני כי כשתוכן לנבואה תשיג ברצון האל ית' שפע נבואה לשתעלה לדמיון השגה שהיתה בה קודם בואה לגוף, והיא השגת הדברים העליונים שיודיעהו כפי הכנתו, וזה אי אפשר לו להשיג אף בהכנות הצריכות מחכמה ומדות כי אם בנוח החושים ובביטולם מפעולותיהם, ותשאר אז הנפש המשכלת זכה וקרובה למה שהיתה קודם התמזגה בגוף, ותשיג מן הדברים העליונים כפי מה שנשלמה בשלימות החכמות העיוניות והטבת המדות, כי גם שנחו החושים ונתבטלו בעת השגתה השפע ההוא, עם כל זה נשאר בה שלימות במה שהשיגה בהם, ויפול החילוף בזה בפחות ויותר כפי הכנת כל אחד ואחד.
9
י׳ובביאור הסבה השנית נאמר, כי אנו צריכים לתת טוב טעם ודעת בהיות נפש המשכלת נאצלת מעולם העליון כמו שאמרנו והשיגה בדברים העליונים, איך נעלמו וננעלו הימנה שערי שמים בבואה אל זה העולם שאינה זוכרת כלל ממה שהשיגה ועיר פרא אדם יולד, ואף בקנותו חכמות ומדות אינה משגת מעצמה אמתת הדברים העליונים מכוונים למה שהשיגה קודם, וכאילו אינה יודעת ואינה מכרת את עצמה כ"א במה שהשיגה וידעה בזה העולם לבד ונשכחו ממנה הצורות הראשונות שהשיגה קודם.
10
י״אועל זה נאמר, כי זה היה משלימות כוונת הבריאה של מין האנושי כי היתה הכוונה לברוא מין שיהיה מורכב מלמעלה ומלמטה, והם הנפש המשכלת והחומר שיעבדו האל יתברך ויהיה להם שכר טוב בעמלם אם ייטיבו דרכיהם, ויענשו אם יעשו הרע בעיניו, והאלהים עשה שייראו מלפניו, כי שאר המינים של ב"ח אין להם שכל ואין ראוי שיענשו על הפעולות הגופניות המגונות, וכן המלאכים שהם עליונים אין להם שכר יותר בהיותם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה, כי הם שכל פשוט ואין בהם אומר, אבל מין אנושי שיש בו הכנה עשות הטוב והרע ראוי שיגמל טוב ויענש על פעולות הטובות והרעות, ואם היתה הנפש זוכרת ויודעת במה שהשיגה קודם היתה קרובה ומוכנת ומזומנת לעבודתו ית' מצד מה שהשיגה בעולם העליון, והיתה קרובה לאחד מן המלאכים ולא היתה לה שכר כל כך במה שנתקרבה לעבודתו ית' בעוה"ז, גם כי הוא מורכבת בחמר, אבל בהיותה נעדרת בהיותה בגוף ממה שהיתה שלימה קודם ועם כל זה משלמת עצמה בזה העולם יש לה יתר שאת ומעלה על חכמתה והטבת מדותיה.
11
י״בואפשר כי אדם הראשון להיותו יציר כפיו של הקב"ה, וחוה שבנאה הקב"ה, היתה בריאתם בזה האופן, כי נפשותם בפרט נפש אדם הראשון שנאמר עליה (בראשית ב') ויפח באפיו נשמת חיים לא נעלמו ממנה סתרי החכמות שהשיגה קודם, ובחכמה זו שהיתה בה מעת יצירתו קרא שמות לכל הבהמה ביום שנברא, והיתה יודעת ומשגת וזוכרת ממה שהשיגה קודם צאתה לאויר העולם הזה.
12
י״גולכך היה משכנה בגן עדן, וכך היה ראוי שיהיו ג"כ הבאים אחריו נמשכים ממנו ונולדים מזכר ונקבה, ועם כל זה יהיה להם שכר טוב בעמלם בהיותם מורכבים בחומר ויש להם יכולת להטות עצמם לצדו ולא יאבו שמוע לו, וכשחטא אדה"ר שעבר על מצותו ית' נדחה ממחיצתו וננעלו ממנו שערי שמים, ושכח מה שהשיג קודם הבריאה וכאילו לא ידע בנפשו כ"א מאותו יום שנברא, ולכן גורש מגן עדן שהיתה משכנו בזמן שהיתה נשמתו בהשגתה הקודמת, ועתה שנטבעה ביון מצולת החומר לא יכול לעמוד שם מצד חטאה, וכי נסתמו מעיניה מעינות החכמה נתגלו אליה הנהגת החושים הגשמים בנטותו אל החמר, וזהו שאמר הכתוב (שם ג') ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם וגו', כי עד עתה לא היו נוטים אל הדברים החומריים כ"א מעט מזעיר לא כביר, ועתה בסבה הנזכרת נפקחו עיניהם לכל הדברים הגשמים ונמשכו כל הבאים אחריהם מזכר ונקבה על דרך זה, שלא ידעו בנפשותם כ"א מעת הבראם, וזו היא המיתה שגרם לו אדם הראשון ולדורות הבאים, כי מצד חטאו נשתנית הבריאה בנפשות כמו שאמרנו, והם קרובים יותר לחטוא לסבה כנזכר, ועם כל זה הוא שלימות יותר לצדיקים שיש להם שכר טוב בעמלם בהיותם כובשים את יצרם הרע עם התעלמותם, ממה שהשיגה נפשם קודם יותר ממה שהיה להם אם היתה להם ההשגה הראשונה כמו שכתבתי, ובסבת חטאו אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, כי אי אפשר להנצל ולהיות נזהר לעולם בלי הפסק מהדברים החומריים בהיות הנפש מושבעת בו ואינה יודעת בעצמה כ"א במה שהשיגה בזה העולם כמו שנזכר, והיה חטא זה סבה לשרוב העולם בכל הדורות הם רשעים ובני עליה הם מועטים, ויצא שכר הצדיקים שהוא יותר אחר שחטא אדם הראשון בהפסד עונש הרשעים שהם רוב העולם בכל הדורות, וצדיק הוא יסוד עולם.
13
י״דוענין התעלמות הנפש ממה שהשיגה קודם אפשר על ב' פנים, אם היא נבראת ונחצבה ממחצבה אז בזמן שניתנה בגוף, היא כנער היולד שאינו זוכר כלל מימי קדם קטנותו עד שיעמוד על השגת חושיו ופעולת כח הדמיון והוא כבן חמש או שש שנים, ואם הנפש היא ברואה מקודם, וכמו שאמרו חז"ל, ובפרט נפשות הצדיקים שנבראו קודם בריאת העולם כמו שדרשו על פסוק (דה"א ד') עם המלך במלאכתו וגו', יהיה ענין ההתעלמות והשכחה ממה שהשיגה קודם כמו הזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, והאונס שלה היא היותה נחצבת מתחת כסא הכבוד והסיעו אותה אל קצת אחר הפכיי לה והוא טפת הזרע, וזהו מה שאמרו ז"ל (נדה ל') בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר לפתח חטאת רובץ:
14
ט״וואחר שנודע טעם התעלומתה ממה שהשיגה קודם, נחזור לביאור הסבה השנית, והיא שרצה האל ית' להשפיע שפע נבואיי על המוכנים, כדי שיעידו בפי' על מציאותו ית' והשגחתו בזה העולם, כי השכל האנושי אינו מספיק להשגת דברים אלו על אמתתם ובפרט המון העם שאין מוציאים שכלם מן הכח אל הפועל ישתבשו באמונות אלו, ולכך היה רצונו ית' להעמידם על האמת על ידי המוכנים לנבואה שיאמינו ויקבלו מהם כי יש דין ויש דיין, ויש עולם אחר, ויש שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים, כי יהיו מקובלים דבריהם יותר בהודיע להם שישיגו הענין בשפע נבואיי, ממה שהיו מאמינים דבריהם על דרך הודעה מה שהשיגו בדרך המחקר, והנביאים עצמם אינם סומכים על מה שהשיגו קודם בחקירתם כמו שהם סומכים על מה שראו והשיגו בנבואה.
15
ט״זובביאור הסבה השלישית, והיא שע"י הנבואה יודעו הדברים הנרצים אצל השי"ת מהבלתי נרצים, נאמר, כי כבר ביאר סבה זו כעל העיקרים ז"ל מאמר ג' פרק שביעי, ואני אוסיף עליה דברים ואומר, כי יש חילוף בהודעת הדברים הנרצים אצלו ית', כי הדברים שהשכל מחייבם בעשות הטוב והרחקת הרע לא היה צורך להודיעם כ"א להודעת חומר העונש הבא על העובר וגודל שכר המקיימם, והם שבע מצות בני נח שהודיע להם שחייבים מיתה על כל אחת מהם, והודיע לנח בזמן המבול כי קץ כל בשר בא לפני וגו' והנה הוא משחיתם את הארץ, וא"כ כבר השיגו מדעתם שהיו העבירות החמורות נמאסות אצלו יתברך, ולא נתחדש בהם כ"א הודעת גודל העונש, ובדברים הנרצים אצל השי"ת שאין השכל מחייבם יש צורך לנביא שיודיע רצון האל יתברך בהם, ומפני שאין שינוי בחקו ית' והדברים הנרצים אצלו בזמן אחד הם נרצים אצלו לעולם, אמרו חז"ל (יומא כ"ח) שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה כמשה"כ עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', אלא שרצה להאריך בביאור רצונו ית' בכל הדברים בפרסום עד אשר יגיעו ישראל להיות המון רב ששים רבוא, כדי שיתפרסם לכלם רצונו ית' במצות ואזהרות ויקבלום עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם, ועיקר ההודעה במצות ואזהרות שהשכל מחייבן, הוא הודעת ערך השכר והעונש הבא עליהן, ושאר המצות והאזהרות שאין השכל מחייבן כמו החקים שנעלם טעמם, עיקר ההודעה בהם היא עצמות הדברים ושהוא עובר על מצות מלך.
16
י״זובביאור הסבה הרביעית נאמר, כ"א לא היה צורך הנביא כ"א להודעת הדברים הנרצים והבלתי נרצים, וכמו שכתב הרב בעל העיקרים ז"ל פרק שמיני, לא היה צריך שיקום עוד נביא לעולם אחר משה רבינו ע"ה, כי על ידו נודעו בכל הדברים הנרצים אצלו והבלתי נרצים בענין המצוה והמוזהר, וכמו שאין שינוי בו ית' כן לא יפול שום שינוי בדברים הנרצים והבלתי נרצים אצלו.
17
י״חולזה הזהירה תורה (דברים י"ג) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו וגו' והתורה היא חקת עולם והיא מורשה לקהלת יעקב שמשמשת והולכת עד סוף הדורות, וא"כ בענין הנרצה או בלתי נרצה אצלו יתברך לא היה צריך שיקום עוד נביא אחר מרע"ה, אלא מפני מה שמגיע מהם שלימות ותועלת להם ולדורות מהסבות החמש שזכרנו דרך כלל, אשר מכללם היא הרביעית הזאת שיש צורך לנביא להזהיר בכל דור ודור ולצוות שלא יעברו על מה שנצטוו בהר סיני ע"י משה, שידוע שהוא הנרצה אצל השי"ת, ושהעוברים ישובו בתשובה וכמו שצוה חותם הנביאים מלאכי ע"ה (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי וגו', ואמר הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא וגו' פן אבא והכיתי את הארץ חרם, אם לא ישובו בתשובה שלימה, וגם כי הם מוזהרים ועומדים ע"י מרע"ה שלא יעברו ואם יעברו ישובו בתשובה, היה מרחמי האל ית' לחזור ולהתרות בהם ע"י נביאיו בעת הצורך, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ואחר שימותו דור המדבר שראו את מוסר ה' את גדלו ואת ידו החזקה וכו', יקומו דור אחר אשר לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו, וכמו שאמר מרע"ה (דברים י א) וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלהיכם וגו', ואמר (שם ל"א) כי ידעתי אחרי מותי כי השחת וגו', ויצטרכו לנביא יזהירם מפי האל יתברך ולא יספיק להם האזהרות הכתובות כבר בתורה מענין העונש המגיע לעובר על דברי השם יתברך, כי טבע האדם ויצרו להשליך אחרי גוו הדברים הנושנים ולא יחוש לעונש המוטל עליהם, בפרט בראותו לפעמים ברוב הדורות אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים וכן להיפך, וכשהוא מוזהר מחדש על הענין ההוא בעצמו על ידי נביא מפי השם אז הוא חרד וירא על דבר האל ית', אשר השגיח בו וחמל עליו לחזור ולהתרות בו לטובתו פן יענש, וזהו התועלת שהגיע לישראל במ"ח נביאים ושבע נביאות שעמדו להם לדורות להוכיחם ולהזהירם על דברי התורה, מלבד התועלות האחרות שיש בחול שפע הנבואה על הנביא:
18
י״טובביאור הסבה החמישית והיא הודעת העתידות ועשיית הנסים והנפלאות, נאמר, כי גם בהיות צורך לנביא להוכיח ולהזהיר כמו שכתבנו למעלה, היה ג"כ צורך ליעד על הבלתי שומעים מוסר מה שיקרה להם אם לא יחזרו בתשובה, כמו שראינו רוב הנביאים שהיו מיעדים לישראל יעודים רעים אם לא ישובו בתשובה, וכן יעודים טובים לטובים ולנזהרים, כי בזה היה נכנס מורך בלבב העוברים והיו שבים בתשובה, וכן השומעים לדברי הנביא היו מתחזקים באמונתם ע"י היעודים הטובים כשהיו מתקיימים.
19
כ׳וכן הנסים והנפלאות הן צורך להעשותם על יד נביא, אם בתחלה שע"י כך יאמנו דברו, ואם אחר כך כדי שיהיו נכנעים לו לעבודת האל ית', כמו שאירע לירבעם ביבשות ידו וחזרה לבריאותה על ידי תפלת הנביא, ומה שאירע לנביא שעבר על דברי עצמו.
20
כ״אונמצא בזה כי בזה היה לב האנשים מתקרב לאמונת ההשגחה והמשפט הישר מהאל ית' על כל העולם, ונראה כי ענין היעודים נמשך מהשגת הנפש ומעלתה מעולם העליון, וכפי הסבה הראשונה, וענין הנסים והנפלאות נמשך ממעלת הנפש בהשיגה דרך נבואה הדברים העליונים לידע ולהודיע עיקרי האמונות, וכפי הסבה השנית.
21