בית אלהים, שער היסודות כ׳Beit Elohim, Shaar HaYesodot 20
א׳ואחר הודעת הסבות החמש, נאמר כי הן הן הראיות מן הסברא למציאות הנבואה.
1
ב׳ולזה נלך לראיה מן המוחש והיא מן הנביאים שעמדו להם לישראל להוכיחם ולהזהירם למוטב, והם מ"ח נביאים ושבע נביאוה כמו שאמרו במס' מגילה, והרבה נביאים נתנבאו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא נבואה שלא הוצרכה לדורות לא נכתבה, וכמו שאמרו שם, וענין אמיתת הנבואה מן החוש היה, ממה שראינו התקרבותם אל האלהים והכין עצמם לנבואה בחכמה ובמדות והגדת הדברים העתידים והתקיימם, וכמו שנאמר על שמואל (ש"א ד') וידע ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא, לא שנה ולא נפל מכל דברו ארצה, וכן כל נביא בדורו ובעירו היה ניכר וידוע כי מנעוריו נתגדל ביראת ה' וצדק מלאה ימינו, ועל ידי הכנותיו הטובות היה מושפע מנבואה, ועל ידי היעודים שהיה מיעד והיו מתקיימים היה נאמן לנביא, ולא ראינו שום סכל נעדר ההכנות שיתנבא, וכן לא ראינו שום רשע ואפילו יהיו לו הכנות החכמה שיתנבא אלא הצדיק ומוכן לנבואה כשאומר דבר בשם השם ומתקיים נודע שהוא נביא, וכמו שאמרו על אביגיל שהיתה מכלל הנביאות, ממה שאמרה לדוד (ש"א כ"ה) ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל דאיכא אחריתי שתהיה לו לפוקה ומכשול וזו היא בת שבע ומסקנא הכי הוה שנכשל בבת שבע, וכמו שאמרו שם במגילה, נראה כי בחינת הנביא היא בקיום דבריו.
2
ג׳והראיה מן הכתובים על הנבואה, הוא מה שכתוב בתורה מצווי השם על אדה"ר מכל עץ הגן ומה שאמר לו אחר שחטא מענין ענשו, כי פשט הכתובים ומדרשם בעונש אדם וחוה והנחש הכל נתקיים, וכן אמר ה' לנח (בראשית ו') קץ כל בשר לפני, ואמר לו עשה לך תבת עצי גפר וגו', ואני הנני מביא את המבול וגו', והיה מזהיר ומתרה בבני דורו על יעוד המבול ולא רצו לשמוע ובא המבול כמו שהתרה להם על פי ה' מאה ועשרים שנה קודם, וכן האבות ע"ה נתנבאו ואמרו יעודים לזמן רחוק ונתקיימו דבריהם, כמו ענין ירושת הארץ לבניהם ורבוי זרעם שהובטחו מהשם ית' ונתקיים, בפרט מה שנאמר לאברהם אבינו ע"ה (שם ט"ו) כי גר יהיה זרעך וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ונתקיים, וכן כל מה שנאמר על ידי מרע"ה ועל ידי הנביאים הבאים אחריו:
3
ד׳ומפני שאחר נתינת התורה על יד משה רבינו היה נראה שלא היה צורך לשום נביא עוד, הודיע האל ית' למשה כי יקים עוד נביאים בישראל וכמ"ש הכתוב (דברים י"ח) כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך לא תלמד לעשות וגו', לא ימצא בך מעביר בנו וגו', כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך, תמים תהיה וגו', כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך וגו', הנה סדר הפרשה מורה ראשונה כי הנביא שיקים ה' יהיה מקרבם ומאחיהם אחר שיירשו את הארץ, כי לא ישרה שכינתו על נביא כי אם בא"י, והטעם להורות כי ארץ ישראל מיוחדת לו ית' ואין לשום שר ומזל חלק בה ומפני כך נקראת נחלת ה',
4
ה׳וכמ"ש דוד (ש"א כ"א) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד וגו', כל מי שדר בארץ כמי שיש לו אלוה ובח"ל כמי שאין לו אלוה (כתובות ק"י) שאין שום שר ומזל שולט בא"י, וזהו אחר שיכנסו ישראל לארץ אז אין שום שר ומזל שולט בה שנאמר (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו וגו', וע"ז הבטיח הקב"ה לאברהם (בראשית ט"ו) לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו', כי כיון שהם חלקו ג"כ הארץ שתהיה חלקו תהיה חלקם, ובעוד שהיו ז' אומות בתוכה לא רצה האל ית' ליחדה לו שהיתה מלאה גלולים ועבודות זרות ותועבות אחרות, וכשחטאו ישראל רצה האל יתברך למוסרן ביד מלאך וגם ארץ כנען למוסרה ביד המלאך הממונה עליהם, וכמו שאמר (שמות כ"ג) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום וגו', ולבקשת משה אמר לו השי"ת (שם ל"ג) פני ילכו והניחותי לך, וכשהלכו המרגלים והוציאו דבה אמרו (במדבר י"ג) כי חזק הוא ממנו כביכול אפי' בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם, כלו' כי אפילו שהוא ייחד שמו עליה ולא ישים שום שר ומזל בה לא יוכל לה, וכשנכנסו לארץ אז נתיחדה א"י לו ית' וכמש"נ בירושת הארץ (דברים ז) איכה אוכל להורישם לא תירא מהם וגו', לא תערוץ מפניהם כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא, כלו' הוא יהיה השר שלך בארץ ישראל ולא ימנה שר תחת ידו דכתיב (דברים י"א) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו', ואמר ארץ אשר אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, שנראה שאחר שירשו ישראל את הארץ ייחדה ה' יתברך לעצמו, וע"ז אמר הכתוב (שם) כי אתה בא אל הארץ וגו', לא תלמד וגו', לא ימצא וגו', ובגלל התועבות האל וגו' מוריש אותם וגו', כי עד עתה היו בה התועבות האלה ועתה שאתה יורש את הגוים האלה ששומעים אל מעוננים ואל קוסמים אתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, כי הם ברשעתם היו עושים התועבות ועתה שה' אלהיך נותן לך הארץ והוא אלהיך בה שיחד שמו עליה לא תעשה כן, ומה שהם שומעים אל מעוננים ואל קוסמים לדעת את העתידות גם אתה יקים לך ה' אלהיך נביא מקרבך אליו תשמעון, כי הוא מגיד הדברים מצד האל ית' והם כנים ואמיתיים לא יפול דבר ארצה, ובהיות הארץ מיוחדת לו ית' יתחייב שיקים לך נביא בה להורות על שהארץ מיוחדת לו ית' ולא לשום שר, והראיה שמשפיע שם שפע נבואיי על המוכן ולא במקום אחר.
5
ו׳ונחזור אל הענין כי מציאות הנבואה על המוכן הוא דבר מוחש ומפורסם בישראל והוא מכל הסבות שזכרנו, כי אותם שנתנבאו ולא הוצרך לכתוב נבואתם היתה סבת נבואתם על הסבה הראשונה להורות על מעלת הנפש, ושתגיע לסוף מדרגת שלימותה בהשגת הנבואה, וכן לחקוק בלבם אמונת העיקרים כפי הסבה השנית, ואותם שהוצרך שתכתב נבואתם היה לסבות אלו וגם לתשלום חמש הסבות הנזכרות, והנה השגת ישראל על הים היה משתי סבות הנזכרות, וכמו שאמרו (במדרש) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, ואמר הכתוב בשירת הים עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו.
6
ז׳אמר ויהי לי לישועה על תשועת הנפש לחזור להשיג מה שהיה בכחה להשיג, ואמר זה אלי ואנוהו וגו', על הסבה השנית שהשיגו מציאות השם עין בעין ולא הוצרכו לשאול זה לזה אלא כולם הכירו אותו בהשגת הנפש קודם בואה לעוה"ז, ואמרו זה אלי שידעתיו מקודם שהוא אלהי אבי מצד הקבלה שעשה עמם נסים ונפלאות ולכך אני מחוייב לרומם אותו.
7
ח׳והסבה השלישית והיא הודעת הדברים הנרצים אצל השם ית', נתבארה על יד משה רבינו ע"ה שקבל תורה מסיני ונאמר לו בתחלת נבואתו תעבדון את האלהים על ההר הזה, והיא עבודת קבלת המצות ואזהרות, וכן הסבה הרביעית והיא צורך תוכחת המון העם ליראה השי"ת נתקיימה במרע"ה שהוכיח את ישראל וקרבם לעבודתו ית', משה זכה וזיכה את הרבים.
8
ט׳וכן הסבה החמישית מהיעודים והגדת העתידות ועשיית הנסים והנפלאות כולם נתקיימו בנבואתו, וכמו שמבואר בתורה ונאמר לו בתחלת נבואתו (שמות ג') ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בנ"י ממצרים והוא קיום יעוד אבותינו הקדושים, ואמר (שם) ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים וגו' בכל נפלאותי וגו'. ונתתי את חן העם וגו'.
9
י׳והוא קיום יעוד ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, וכן שאר הנביאים שנתנבאו לישראל ונכתבה נבואתם היו בהם סבות שזכרנו לבד סבת הגדת הדברים הנרצים במצות ואזהרות, כי לא היה צריך כי אם להזהיר ולצוות על מה שכתוב בתורה כמ"ש (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי וגו', וכן דברים הנרצים אצלו לפי שעה ולא לדורות שאינה מכלל התורה שהיא מורשה, וכמו שנתבאר בקצת הנביאים, ואמר האל ית' לירמיה (א') בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך, הנה שכלל במה שאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך השתי סבות הראשונות, וכן מעלת הנפש והשגתה קודם בואה לזה העולם בדברים העליונים והם היסודות והעיקרים, ועל זה אמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך, להורות מעלת הנפש קודם היצירה, וכמו כן אמר ידעתיך ידיעת הבורא יתברך אותה וידיעתה אותו, ואמר ובטרם תצא מרחם הקדשתיך על הסבה השלישית והיא הודעת הדברי' הנרצים והוא קיום תורת משה, וכן מה שצוה ומזהיר לפי שעה, וזהו לשון הקדשתיך כי מזה נמשכה הקדושה, ועל השתי הסבות מתוכחת העם והגדת העתידות והנסים אמר נביא לגוים נתתיך שתוכיחם ותודיעם כל אשר אצוך:
10
י״אואפשר כי על אלו הסבות החמש נקראו הנביאים בחמשה שמות, נביא, רואה, חוזה, צופה, מלאך, כי אפשר ליחס כל שם מאלו שיורה על כוונת סבה אחת מהסבות הה' שזכרנו, ונתאמתה הנבואה מן החוש ומן הסברא ומן הקבלה והוא מהוראת הכתובים כמו שכתבנו:
11
י״בועל מ"ש הרב ז"ל כי הראוי לנבואה ומכין עצמו לה אפשר שלא ינבא אלא ברצון אלהי, וזה אצלו כדמות הנפלאות כמו שכתב פל"ב, אומר אני כי מצד שתי הסבות הראשונות שהם להורות על מעלת נפשו, ושישיג מציאות ה' והשגחתו וישרו, לא ימנע השם הטוב ההוא מבעליו המוכן בזמן שאפשר שינבא, אבל בענין הודעת הדברים הנרצים והודעת העתידות ואזהרה לעוברים שבכל דור ודור שהם ג' סבות האחרות, אפשר שלא ינבא בהם כי אם ברצון אלהי, כי מה שתלוי באחרים לא ישיגהו האדם מעצמו, כי אין שליח נעשה שליח אלא ברצון ורשות משלחו, והוא ית' בוחן לבות וכליות יודע ומכיר על יד מי ישלח שליחותו, אבל להשגת מה שראוי לו בהיותו מוכן לא יבצר ממנו, ולפי זה לא נצטרך לומר כי הוא כדמות פלא מי שהוא מוכן לנבואה ולא ינבא, שאם הוא נביא להשגת עצמו כנזכר ינבא ולא ימנע ה' הטוב ממנו בזמן הנכון לנבואה, ואם הוא לענין הודעה אינו מוכרח שינבא כי אם ברצון אלהי ואין בזה פלא כמו שכתבנו, ומה שכתוב בברוך בן נריה (ירמיה מ"ה) אל תבקש לך גדולות, וכן מ"ש (איכה ב') גם נביאיה לא מצאו חזון מה' יהיה לענין השליחות לא לענין השגת עצמו, וכן מורה לשון גדולות אל תבקש שהוא הודעה לעם שהוא מתנבא בשם ה', וכן גם נביאיה לא מצאו חזון מה' להזהיר ולהודיע מה יעשה ישראל.
12