בית אלהים, שער היסודות כ״אBeit Elohim, Shaar HaYesodot 21
א׳והעיקר השביעי כי מרע"ה הוא אביהן של נביאים הקודמים אליו והמאוחרים והוא השיג מסודות הבורא יותר ממה שהשיג או ישיג שום אדם, וכמו שביאר הרב ז"ל פרק חלק וזה העיקר יתברר ג"כ מן הסברא ומן המוחש ומן הקבלה האמתית שהיא חמשה חומשי תורה ושאר ספרי הקודש ודברי רז"ל.
1
ב׳והסברא היא מכמה צדדין:
2
ג׳הראשון מצד התורה שניתנה על ידו, השני מצד האותות והמופתים שנעשו על ידו, השלישית מצד השבט שנתיחס אליו, הרביעית מצד הזמן והדור שהיה בו.
3
ד׳ובביאורם נאמר כי ההוראה היותר גדולה על מעלת נבואת משה רבינו ע"ה משאר הנביאים היא נתינת התורה על ידו, כי עליה השיג המעלות וההבדלים הארבעה שבין נבואתו לנבואת שאר הנביאים כמו שפירשם הרב ז"ל חלק ב', וזה מצד איכות ומהות התורה ומצד המקבלים אותה, אם מצד איכותה ומהותה בהיותה הודעת חקים ומשפטים צדיקים מושפעים מאתו ית' מה שאין כן בנבואת שאר הנביאים הקודמים והמאוחרים אליו, כי שום נביא לא ניבא בנתינת חוק ומשפט לדורו, כי אם בקיום תורת משה ותוכחה לדורו על עברם עליה, וכמו שאמר חותם הנביאים (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי וגו', והוא דבר ידוע כי בהיות מרע"ה מצווה מפי הש"י החקים והמשפטים והתורות יהיה נודע לו טעמם וסודם, כי ע"ז עמד הימים אשר עמד בהר, והנביאים שניבאו על קיומה אינם צריכים להודעת טעם מחדש כ"א מה שמקובל להם פה אל פה עד משה רבן של כל הנביאים, וכן היות התורה והמצות נותנים חיים לעושיהם בלימודם ועשייתם מצד מעלתם הוא הוראה על מעלת הנביא שניתנו על ידו יותר מהנביאים האחרים, וזה הנרצה באומרו זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב וגו', שיזכרו טעמי התורה שניתנה על יד משה כי בהיותו עבדו היה נאמן ביתו כמ"ש הכתוב (במדבר י"ב) עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ולו נגלה כל סתום, וכן מה שאמר אשר צויתי אותו בחורב יורה על מעלת התורה שנותנת חיים לעושיה בעוה"ז ובעוה"ב.
4
ה׳ומצד המקבלים אותה היא הוראה על מעלת הנביא שהיה סרסור בקבלתה מצד איכותם וכמותם, אם מצד איכותם בהיותם דור שכלו דעת שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן, ובנתינת התורה שמעו כולם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה, ונאמר עליהם (שמות כ"א) וכל העם רואים את הקולות וגו', דבר אתה עמנו וגו', ובכל הדורות מיום שנברא העולם עד סופו לא היה דור שלם בתורה כדור המדבר, כי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, ואם מצד כמותם בהיותם ששים רבוא א' מחמשים או אחד מחמש מאות לבד פחותים מבן עשרים שנים ויתרים על ששים שנה נולדים במצרים ע"ד נס בשעה אחת ביום של הקב"ה שהיה כמו פ"ד שנה שנשתעבדו נתברכו ורבו ופרצו שלא כדרך העולם, וכמ"ש הכתוב ובנ"י פרו וישרצו וגו' וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וגו' וא"כ היתה כמותם זאת מעולה וחשובה מכמות דור אחר אשר בכמותם ויותר מכמותם, להיות ריבויים ותולדותם שלא כדרך שאר דורות כנזכר, וע"ז זכו שתנתן התורה בדורם ושיהיו שלמים יותר מכל הדורות, וכל זה יורה על מעלת הנביא שהיה סרסור בקבלת התורה מצד המקבלים.
5
ו׳וכן מעלת כמותם נוכל לומר שהיתה יותר גדולה בפועל מכמות ישראל בכל הדורות הבאים שנתקיים בהם ככוכבי השמים לרוב וכחול הים וכעפר הארץ, מצד היות כל הנשמות העתידות לצאת מצויות במעמד הנבחר והקדוש, וכמו שאמר הכתוב בפירוש בכריתת הברית (דברים כ"ט) ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה, כמו שדרשו חז"ל לרבות דורות הבאים וגרים העתידים להתגייר, וא"כ היתה כמותם אז כל מה שהיו באותו הדור וכלל כל הדורות הבאים, והיתה מעלת מרע"ה גדולה שהיה סרסור לכלם וידע כל מה שידעו כלם לעתיד, וכמו שאמרו אפי' מה שתלמיד אומר בפני רבו נאמר למשה בסיני:
6
ז׳ולהיות כמות דור זה על צד הפלא שלא כדרך שאר הדורות נתייחס ריבויים לאל ית' באומרו צבאותי וצבאות ה', ר"ל שנהיו צבאות ועם רב בדרך פלא על יד השם, וכן מה שנאמר (שמות ד') בני בכורי ישראל ירצה שנתברכו ונתרבו על ידו על צד הפלא, וכל זה היה בזכות יעקב אבינו ע"ה שהיתה מטתו שלימה וירד למצרים במתי מעט, כמו שכתוב (דברים י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ת' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, כי הוא דבר זר לפי הטבע מע' נפש יתרבו כל כך במעט מן הזמן, ולזה אמר ועתה שמך ה' אלהיך, כלו' ועתה במעט מן הזמן שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרב על דרך פלא מצד אבותיך שירדו למצרים יעקב ובניו, ונוכל לומר כי בזכות מה שהיה יעקב אבינו נקי וטהור פ"ד שנה שלא ראה קרי מימיו וראובן היה טפה ראשונה שלו, כמו שכתוב (בראשית מ"ט) כחי וראשית אוני, זכה שיפרו וירבו בניו בכמות זה הזמן שנשתעבדו בהם במצרים כי משעה שנשתעבדו בהם פרו ורבו שלא כדרך העולם וכמו שכתוב (שמות א') וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו', וע"כ נקראו בנ"י, כי בזכות ישראל אביהם פרו ורבו, כמו שכתוב ובני ישראל פרו וגו' וע"כ זכו לקבלת התורה ונאמר להם בכל פרשה דבר אל בני ישראל וגו':
7
ח׳והשתכל וראה השגחת השי"ת על הדור הזה שקבלו התורה שהוגבל והושוה זמן תולדותם לזמן מיתתם, שנולדו במ' שנה ומתו במ' שנה, יום לשנה כנגד ארבעים יום שעמד משה בהר לקבל הלוחות, וזמן תולדותם שהיה במ' שנה מתבאר ממנין בנ"י מבן עשרים שנה ועד ששים שנה שהיו ת"ר אלף יוצאי מצרים שנולדו כולם אפי' הקטן שבהם עשרים שנה קודם צאתם ממצרים, והגדול שבהם נולד פחות מששים שנה קודם צאתם ממצרים, א"כ נולדו ת"ר אלף יוצאי מצרים מקבלים התורה במ' שנה, וכדי שלא תהא מדת פורענות יתירה על מדה טובה, כשנגזר עליהם שימותו במדבר האריך להם שימותו במ' שנה ולא ימות אחד מהם פחות מבן ששים, כמספר השנים שהתחיל תולדותם עד שיצאו ממצרים שהיו ששים שנה, כי סבת תולדותם היה ליציאתם ממצרים לקבל התורה.
8
ט׳ועוד תשוב ותראה כי אלו המ' שנה שנולדו בהם ת"ר אלף יוצאי מצרים הם משגדל משה ויצאו אל אחיו וירא בסבלותם, שהיה כמו בן כ' עד היותו בן ששים, וכמו שטרם מכת השעבוד של ישראל במצרים שהיה כמו פ"ד שנה ציץ רפואת גאולתן פרחה, והוא תולדת שלשה האחים ורועים מרים אהרן ומשה, כן משגדל משה והיה ראוי להיות גואל בנתנו נפשו על ישראל שהכה את המצרי המכה את העברי ואמר ג"כ לרשע למה תכה רעך וברח מפני פרעה, מאז התחילו לצאת לאויר העולם כל יוצאי מצרים מבן עשרים שנה עד בן ששים, כי לא היה ראוי שיצאו לאויר העולם עד שיהיה להם גואל ראוי להוציאם ויקבלו התורה על ידו, ולא ראה משה שום אחד מהת"ר אלף איש עד שהיה בן שמנים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים, ולא נשתעבדו פרעה ועמו בשום אחד מהם בפניו כי עדין לא נולד אחד מהם כשיצא הוא ממצרים וברח מלפני פרעה, ועל זה היה לו יותר כח ויכולת להוציאם ממצרים ממה שהיה לאהרן אחיו שראה בסבלותם לעולם במצרים ולא היה ספק בידו להוציאם, ומפני שאין אחד מהת"ר אלף שיכיר למשה, אמר לו ית' לך ואספת את זקני ישראל וגו' (שם ג'), והזקנים שהם אותם שהיו נולדים כבר קודם צאתו וברחו משם יכירו אותו, כי הוא שראה בסבלותם ונתן נפשו עליהם בהכותו את המצרי ואמרו לרשע למה תכה רעך ושמעו לקולו, כמו שכתוב ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל וגו':
9
י׳וכן כל יוצאי מצרים פחותים מעשרים ויתרים על ששים כולם נולדו אחר שהתחילו לצאת לאויר העולם האחים הגואלים משה אהרן ומרים, והיו בנ"י היוצאים ממצרים כמו מאה ועשרים רבוא, ששים רבוא מבן עשרים עד בן ס' נולדו במ' שנה, וששים רבוא היו מסתמא הפחותים מבן עשרים והיתרים על ששים עד שמונים שנה שהגיעו לגבורות, כי מסתמא כל כך נולדו בעשרים שנה הראשונות של מרע"ה ובעשרים שנה האחרונות משעה שהיה בן ס' לשמנים כשבא למצרים שהם מ' כמו הארבעים האמצעיות שנולדו בהן ששים רבוא, אותם שהיו בזמן היציאה מבן עשרים עד בן ס'.
10
י״אשהרי במ' שנה שהיו במדבר מתו כל יוצאי מצרים ת"ר אלף ונשארו בניהם תחתיהם אותם שהיו פחותים מבן כ' בשעת יציאתם, ואותם שנולדו תוך מ' שהיו כולם ג"כ ת"ר אלף, וכמ"ש הכתוב (יהושע ס') ואת בניהם הקים תחתם וגו' ולא נתוסף מנינם בארבעים שנה שהיו במדבר, וא"כ היו ישראל בזמן יציאתם ממצרים מאה ועשרים רבוא מקטנם ועד גדולם כולם זכרים ולא יצאו אלא אחד מחמשים או אחד מחמש מאות, שהם חמשים או ת"ק פעמים יותר ממאה ועשרים רבוא יוצאי מצרים לבד הנשים כנזכר, ונולדו כולם אחר שנולדה מרים שהיתה תחלת זמן השעבוד כמו פ"ד שנה קודם יציאת מצרים, ואי אפשר שהיה כזאת בישראל בדורות הבאים שירבו ויפרו המון רב כזה במעט מן השנים הנז' ולא נעשה פלא זה לדור זה אלא מפני שהיו עתידין לקבל התורה מפי הגבורה, וכמו שהיה דרך פלא השגת כולם מעלת השמיעה מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך כן היה דרך פלא יציאתם לאויר העולם בזמן קצר כזה, והפלא הראשון היה סבת הפלא השני, ועל זה אמר הנביא ע"ה (מיכה ז') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות,
11
י״בוכן אמר הכתוב (תהלים קט"ז) ה' זכרנו יברך יברך וגו' את בית אהרן וגו' הקטנים עם הגדולים, והוא מכלל זה הלל הנאמר ביציאת מצרים, ונראה כי עיקר מה שנתברכו ישראל במצרים בכמותם היה בזכרים, כמו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים כך הקב"ה ברך אותם, וכן כמו שעיקר השעבוד והענוי לא היה אלא על הזכרים כך הרבוי לא היה אלא לזכרים שהיו יולדות ששה זכרים בכרס א', ולכך דרשו וחמושים עלו אחד מחמשה שהיה ראוי שילדו א' או שנים על הרוב בכרס א' וילדו ו', והנה שבט לוי שלא נשתעבדו בו ולא היה בכלל פרו וישרצו ולא עלה אלא כמו חצי או שליש מה שעלה מנין כל שבט ושבט, ולמי שאומר א' מחמשים או א' מת"ק יפרש פרו וישרצו יותר מששה בכרס אחד, ולכך אמר על זמן זה ה' זכרנו יברך, כנגד מה שהם רצו למעט אותם ולהשליכם ליאור ולשעבד בהם, והראיה שאם היה ברבוי כדרך טבע העולם כל כך נקבות כמו זכרים או יותר כמנהג אם כן כשמתו בשלשת ימי אפלה חמשים פעמים או ת"ק יותר מששים רבוא, מסתמא לא מתו כי אם אנשים שהיו רשעים לא הנשים שהיו צדקניות, כמו שאמר בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים, ואם היו הנשים כאנשים שוים במנין אם כן היו ביציאת מצרים חמשים פעמים או ת"ק פעמים יותר הנשים מן האנשים, כי לא מתו מהן בשלשת ימי האפלה וגם לא במדבר כי לא נגזרה גזירת אלא על הזכרים וכולן נכנסו לארץ, ואם היו כל כך היה דבר פלא, ולא מצינו בזה רמז לא במקרא ולא במדרשות אלא ודאי נראה שהיה הרבוי כפי הענוי כמו שנזכר לאנשים ולא לנשים, ועל זה אמר המשורר ה' זכרנו יברך וגו', ואמר הקטנים עם הגדולים ירצה קטנים מבן עשרים וגדולים מבן ס' שהיו כל כך כמו מבן עשרים עד ששים, והפלגת רבויים במעט השנים על דרך פלא היה מפני שיהיו ראוים לקבלת התורה כמו שנזכר.
12
י״גוהרי כי מצד מעלת דור מקבלי התורה גם כן יש הוראה למעלת נבואת מרע"ה שניתנה על ידו ממעלת שאר הנביאים:
13
י״דהצד השני מן האותות והמופתים שנעשו על ידו, וזהו ג"כ מצד כמותם ומצד איכותם, אם מצד כמותם הוא מבואר שאין בכל הנביאים מי שעשה כ"כ מופתים כמרע"ה, וכלל כל מופתי הנביאים לא יגיעו כולם למופתים שנעשו על ידי מרע"ה במצרים, חזרת המטה לנחש וצרעת ידו והיות המים לדם ביבשה ועשר מכות שהיתה כל אחת מכמה מכות, ויציאת מצרים וקריעת ים סוף שהיו בו עשרה נסים ומלחמת עמלק וענני כבוד ומן ובאר ונתינת התורה בקולות וברקים ועשיית המשכן שהיו כמה נסים בעשייתו ופתיחת הארץ ושאר נסים נגלים או נרמזים בכתוב, כלם ראיה על מעלת הנביא שנעשו על ידו:
14
ט״וואם מצד איכותם הוא מבואר שהיו גדולים ומפורסמים יותר מהנסים שנעשו על יד שום נביא, בהיות כולם מפורסמים וידועים לכל ישראל ולכל מצרים ושמעו עמים כולם ירגזון, ובזה נכרת מעלת גדולת נבואת מרע"ה ואמתת התורה שניתנה על ידו, וכמו שכתוב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו', באר המעלות אשר היו לו על כל הנביאים, ואמר אשר ידעו ה' פנים אל פנים כי בזה נכללו כל ההבדלים והמעלות שבין נבואת משה לשאר הנביאים, ואמר (דברים ל"ד) לכל האותות והמופתים וגו' לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, להיות כמותם שהיו רבים ופרסומם לעין כל מבלי חולק, ולכל היד החזקה וגו' לעיני כל ישראל, כולל נתינת התורה וכמו שדרשו ז"ל, ושאר הנסים שנעשו לעיני כולם בלי שום חולק שיחלוק ויאמר שהיה דרך טבע אלא כלם היו נגד טבע העולם וטבע ד' יסודות שעליהם נוסד כל העולם וכמו שכתבו המפרשים ז"ל שהעשר מכות נמשכות ומיוחסות לד' יסודות אשר מעולם לא נעשו אותות כאילו והנביא יעד שיעשו דוגמתם לעתיד, אמר (יואל ד') ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן, שמורה שהמופתים יהיו גדולים שיהיו מופתים בשמים שהוא גשם החמישי כעמידת השמש למשה ויהושע ובד' יסודות בארץ ובמים שיהפכו לדם וכאש שיזיק וישרוף לרשעים וימיתם גם כן בהפכת האויר לתמרות עשן:
15
ט״זהצד הג' מן הסברא על היות מרע"ה רבן של נביאים הקודמים והמאוחרים אליו הוא מצד השבט שנתיחס אליו והוא שבט לוי, כי לוי היה המובחר בקדושה שבבני יעקב אבינו שהיה עשירי קודש וכמו שדרשו חז"ל, והיה ראוי יותר מאחיו שיצא ממנו מי שיגאל את ישראל ותנתן התורה על ידו ומי שיגאל את ישראל משעבוד גדול כזה ותנתן התורה על ידו ראוי שיהיה רבן של כל הנביאים ושלא יקום נביא כמוהו, כדי שלא יוכל לחלוק על שום דבר מדבריו, וכדי שיהיה יותר ראוי ושלם בטבע בריאתו היתה אמו ג"כ יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים והורתה בארץ כנען, ולקחה עמרם לו לאשה אע"פ שהיתה דודתו כי לא היתה אחרת מבנות לוי ראויה לו כי לא ירדו למצרים נשים מזרע יעקב כי אם שרח בת אשר ויוכבד השלימה מנין ע' נפש, שאם היו שום בנות לשבטים לא היה צריך שתשלים יוכבד מנין ע' כיון שנולדה במצרים, ומכאן שלא נולדו תאומות עם כל שבט אלא כנעניות נשאו שאם היו נשי השבטים גם כן בנות יעקב הרי היו יותר משבעים לא יוכבד שנולדה בין החומות,
16
י״זוכן פי' רש"י ז"ל (בראשית מ"ו) כל נפש בניו ובנותיו וגו' שרח בת אשר ויוכבד בת לוי, נראה שלא היו בנות אחרות כשירדו למצרים, ואע"פ שאח"כ נולדו לקהת במצרים עמרם ואחיו ומסתמא נולדו לכל בניהם עוד בנים ובנות, לא לקח מבנות גרשון ומררי בנות אחי אביו או מבנות אחיו יצהר חברון ועוזיאל, מפני שהיה יודע שבניו יהיו רועי ישראל ועל ידיהם יצאו ישראל ממצרים רצה ליקח את יוכבד שהיתה בת לוי ממש וקרובה יותר לקדושת לוי משאר הבנות, וכן מפני שהיא היתה משלמת מנין שבעים נפש, להורות כי היו חשובים כשבעים אומות ויותר ולא ישלטו עליהם אומת מצרים לעולם ויהיו נגאלים ע"י בניה של יוכבד שהיתה הורתה בארץ כנען שלא במקום שעבודם ובא"י, לרמוז חזרת ישראל לארצם על ידי בניה משה אהרן ומרים והיא עצמה תחזור עמהם מקום שהיתה הורתה ולידתה בין החומות לרמוז על היותם עומדים ומצפים זמן הישועה מן החומות שיצאו משם ביד רמה, ומפני שעיקר הגאולה ונתינת התורה היתה על יד משה רבינו נעשו כמו נישואים מחדש כשנולד הוא להורות כי עיקר מה שלקח עמרם יוכבד דודתו היה בשביל מרע"ה שהיה רוען של כל ישראל ולכך תלה את שניהם בלוי ואמר (שמות ב') וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ותהר האשה וגו', להורות כי מצד היות שניהם מבית לוי יצא מהם אור העולם מרע"ה ונולדה בכניסתן למצרים וחיתה עד זמן יציאתם, ויותר לרמוז כי לידתה היתה לצורך כניסה ויציאת ישראל ממצרים שבניה יגאלו אותם וכאילו היתה שומרת וממתנת אותם כל זמן עמרם שם מכניסתם עד יציאתם,
17
י״חוכמו שאמר הכתוב ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אותו ללוי במצרים, לידתה במצרים והורתה בארץ כנען ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם, כי סיבת לידתה בזמן כניסתם למצרים היה להוליד הבנים הגואלים כמו שנזכר, והיו שני חייה ר"נ שנה לפחות מזמן ירידת ישראל למצרים עד יציאתם שהם רד"ו שנה ועוד מ' שנה שעמדו במדבר עד שנכנסו לארץ הם ר"נ, והם כנגד ימי שני חיי שלשת בניה הגואלים בזמן גאולתם, משה פ' אהרן פ"ג מרים פ"ו הם ר"ן פחות א', והיו ימי שני חייהם בזמן הגאולה בזמן שהיו ישראל בשעבוד במצרים וזמן שהיו במדבר עד שנכנסו לארץ שהם ר"ן כמו שנזכר, והיה זמן שעבוד ישראל וגאולתם ועמידתם במדבר רמוז בימי שני חיי הגואלים בזמן שגאלו את ישראל.
18
י״טואפשר כי זה היה הסימן הנמסר בידם מאבותיהם פקד פקדתי אתכם, כל מי שיבאר אותם ויתחיל באלו האותיות פ"ה פ"א שהוא סימן שנותיהם ידעו כי הוא הגואל ואז ראו כי שנות משה אהרן ומרים היו מורים על זמן עמידתם במצרים ובמדבר שכבר היה מסורת ביד קצתם גם כן ארבעים שנה שיתעכבו במדבר וראו שכפי שנותיהם הגיע זמן הגאולה, ולזה כתוב מיד ויאמן העם וגו', וכן כל ימי חייהם וימי חיי אביהם עמרם שהיו קל"ז רמוזים במקום שרמוז השעבוד, שאמר הכתוב (בראשית מ"ב) רד"ו שמה ושב"רו לנו משם, סימן השעבוד רד"ו וסימן שני הגואלים השלש' שהיו ש"ע פחות א' ושני אביהם קל"ז הם תק"ו שלמים כמנין שבר"ו, כאילו אמר רד"ו שמה בשעבוד ושבר"ו לנו משם, כי ע"י הגואלים שיהיו לנו שמנין שנותיהם כמנין שברו, כי כלם השלימו שנותיהם ונכנסו לשנה האחרת ונמצא מנין שנותם שבר"ו תהיו נגאלים כשישלמו רד"ו.
19
כ׳הצד הרביעי שמשה הוא רבן של כל נביאים, הוא מצד הזמן והדור שהיה בו, שהיה אחר כ"ו דורות שנברא העולם ולא נתקיים אלא בחסדו ית' כמנין שמו ית', והני כ"ו כי לעולם חסדו כנגד כ"ו דורות אלו, כי רצה האל יתברך שיצאו כל האומות לפועל בעולם שבעים אומות מבני נח ואחר כך ישמעאל ושאר בני קטורה מאברהם ועשו מיצחק ואחר כך יצאו בני יעקב ברורים מכל פסולת ראוים לקבל התורה, אחר שהגיעו למנין ת"ר אלף ויהיו כל האומות מצויות בעולם בזמן שתנתן התורה ולא ימצא כלי מחזיק את התורה כי אם בני אברהם יצחק ויעקב, כי בזה יתוסף להם זכות לפני האל ית' ומעלה בפני כל האומות שבחר בהם האל ית'.
20
כ״אומפני שהגיע זמן יציאת מצרים ונתינת התורה, יצא מרע"ה לאויר העולם כדי שיצאו ממצרים ויקבלו תורה על ידו שהוא היה לפניו יתב' מוכן וראוי מכל הדורות העוברים והעתידים להבראות, ולכך אמר לו האל ית' (שמות ג') וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה כי היותו שליח השי"ת היה להוציא את ישראל ממצרים ושיקבלו התורה, ולהורות על מעלת נבואתו משאר הנביאים כי היתה לסבת צאתם ממצרים וקבלת התורה על ידו, אמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך כלומר שזה יהיה לך אות שאתה מיוחד ורבן של כל נביאים מצד היות שליחותך לדברים גדולים ולכך שמי ומהותי יתיחד יותר לך בנבואתך משאר כל הנביאים, וזהו הנרצה באמרו כי אנכי שלחתיך, אנכי באספקלריא המאירה ומצוחצחת שלי אני שולחך לא כנבואת שאר הנביאים שהיא באספקלריא שאינה מאירה:
21
כ״בוהנה היות עתה הגעת זמן נתינת התורה מתבאר ממה שאז"ל (פסחים קי"ח) דהני כ"ו כל"ח כנגד כ"ו דורות שעמד העולם בלא תורה בחסדו ית', שנראה שלא היה אפשר לעולם לעמוד קיים יותר אם לא תנתן התורה ומתחלה עלה במחשבה לפניו ית' שלא ליתנה עד אלף דור וכמ"ש הכתוב (תהלים ק"ה) דבר צוה לאלף דור וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה עמד וטרד תתקע"ד דורות או שתלן בכל דור ודור כמו שדרשו בחגיגה (דף י"ד) על פסוק אשר קומטו בלא עת וגו'.
22
כ״גוענין מה שחשב מקודם שלא ליתנה עד אלף דור להורות על מעלתה כי לא היה אפשר קבלתה לשום נברא עד שיזדככו דור אחר דור עד אלף דור לפחות ויהיו ראוים לקבלתה, כמו שהשומר מצותיה זכותה עומדת לו לאלף דור וכמו שאמר הכתוב ולשומרי מצותיו לאלף דור, ולאוהבי השם יתב' לאלפים וכמו שאמר הכתוב ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגו', וכשניתנה לכ"ו דורות שמאדם ועד משה זה אחר זה כבר היו נשלמים האלף דור שעלו במחשבה ששתלן בכל דור שמעשרה דורות שמאדם ועד נח מקין ודורותיו עד המבול שהיו תרנ"ו שנה ולא נמנו כמה דורות היו מקין באלו התרנ"ו שנה ואמר שהיו כמה דורות שהרי קודם שהוליד אדם את שת תוך ק"ל שנה נולדו שבעה דורות לקין שנראה שהיו מולידים בני ט"ו או עשרים שנה, וכמו שכתוב בהם ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל וגו' שנראה שמיד היו מולידים ואחר כך כתוב וידע אדם עוד וגו' ותלד בן וגו', וכן עד תרנ"ו שנה שעד המבול היו כמה דורות מקין שלא עלו בחשבון כ"ו דורות שכולם נמחו במבול ולא נשאר מהם זכר מה שלא היה כן בזרע שת שממנו הושתת העולם נח ובניו שנשארו אחר המבול, ומהם היו שבעים אומות והאבות ותולדותיהם, ואם כן קין שהיה חייב מיתה מיד והיה העולם מתקיים בשת ובניו האריך לו האל ית' כדי שיצאו כמה דורות שתולים בדורות שממנו עד המבול, והם עזי פנים שבדורות ההם שעליהם בא המבול כי בסבת חטא קין ראה שאין העולם מתקיים אם היו נמשכין כמה דורות קודם נתינת התורה ולכך התחיל לשתול האלף דור ממנו, וכן בדור אנוש שתל כמה דורות שלא נזכרו יותר ממה שהיו ראויים להיות והציף עליהם את מי הים ב' פעמים, כמו שאמרו במדרש עד פה תבוא וגו', וכן בדור הפלגה.
23
כ״דוכדי שלא לתת פתחון פה לאומות העולם שתל גם כן מהם שבני ישראל כשהיו במצרים, למי שאומר וחמושים אחד מחמשה היו ד' דורות כי דור יוצאי מצרים היו ת"ר אלף ולא יצאו אלא החומש ממה שהיו, ולמי שאומר א' מחמשים היו חמשים דורות פחות א', ולמי שאומר א' מחמש מאות היו ת"ק דורות פחות א' במצרים, כל דור כיוצאי מצרים ומתו כולם בשלשת ימי אפלה שהם היו עזי פנים שבדור ישראל ששתלן הקב"ה להשלים אלף דור קודם שתנתן התורה, ולמי שאומר א' מחמשים או א' מחמשה יהיו הדורות מבני קין ודור אנוש ודור הפלגה הרבה דורות עד שישלימו לאלף דור קודם מתן תורה, ויתקיים הכתוב שאמר דבר צוה לאלף דור, שצוה התורה אחר אלף דור ממש כמו שכתבתי ומתחלה עלה במחשבה שיהיו הדורות אלף זה אחר זה ממש וראה שאין העולם מתקיים וכו' עמד ושתלן באלו הכ"ו דורות, וכן נראה מדרשת הכתוב (איוב כ"ב) אשר קומטו שמדבר באותם התתקע"ד דורות, וכל אותם הפסוקים נדרשים על דור המבול ואומר עליהם אשר קומטו שכבר נקמטו כל אלו הדורות קודם מתן תורה.
24
כ״הוא"כ נתבאר כי גם מצד היות מרע"ה בזמן נתינת התורה אף כי לא היתה נתונה על ידו יש לו יתר שאת ומעלה מכל שאר הנביאים שהיו קודם ואח"כ, ונתבארה ראיה מן הסברא בד' צדדין, ונלך אל ראיית המוחש:
25