בית אלהים, שער היסודות כ״בBeit Elohim, Shaar HaYesodot 22

א׳ונאמר כי הראיה מן המוחש כי מרע"ה הוא רבן של כל הנביאים, מה שראו אבותינו יוצאי מצרים ובאזניהם שמעו וספרו לנו מה שנתפרסם אצלם מן הנסים הגדולים שנעשו על ידי משה רבינו במכות מצרים שידעו וראו המכות במצרים והפלא ה' בינם למצרים שלא נגעו בהם, כי זה היה מופת גדול לגודל הנס ושהיה מאתו ית' כמ"ש במכת ערוב (שמות ח') והפליתי וגו' את ארץ גשן וגו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, להפריש ולהבדיל בין ישראל לביניכם, וכולם היו יודעים כל מכה ומכה שהיה מביא משה על מצרים אימתי יביאנה ואימתי יסירנה מהם ושבהם לא יגע רע.

ב׳ואפשר לפרש ענין זה על מ"ש הכתוב (שם ו') וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא וגו', כי צוה אותם שיודיעו לבני ישראל קודם המכה שיביא על פרעה ואח"כ יבוא אל פרעה, כמו שכתוב בכלם בא אל פרעה ואמרת אליו וגו' כדי שיצאו ישראל נקיים ממצרים בלי שום צער, וכמו שאמר אח"כ ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי וגו' בשפטים גדולים, כי אינו צריך עתה להודיע לנו שיוציאם ממצרים אלא שיוציאם מכלל מצרים במכות כי אפי' צער בעלמא או פחד מהמכה לא יגיע, ולא שימעיט המכה בשביל שלא תגע בהם אלא תהיה גדולה המכה ואפי' הכי לא תגע בהם, וזהו הנרצה באומרו והוצאתי את וגו' בשפטים גדולים, כי הגם שהשפטים יהיו גדולים אוציא ואבדיל את ישראל ממצרים, ובזה ידעו מצרים כי מאתו הם, כמו שכתוב וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי במצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם כלומר בהיותם בין המצריים עצמם לא תגע בהם דבר רע מהמכות לא לבד במקום גשן שהיו בה בני ישראל.

ג׳וכן ביציאת מצרים כתיב (שם י"ד) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם וגו' לא ימיש וגו' לפני העם, ושבעה ענני כבוד הולכים עמהם הכל על פי משה רבינו וכמו שאמר הכתוב (במדבר ט') על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו על פי ה' ביד משה כמו שדרשו במדרש, וכן בקריעת ים סוף ראו הנסים שנעשו להם בים וטביעת המצריים ותשועתם וכמו שכתוב וירא ישראל את היד הגדול' וגו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, שהגיד להם כל מה שיהיה מקודם, כמו שאמר התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' ה' ילחם לכם וגו', ואמרו ז"ל אם במשה האמינו ק"ו בה', ומה ת"ל ללמדך שכל המאמין ברועי ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם.

ד׳וכן במתן תורה ראו את משה רבינו יורד ועולה להר וההר בוער באש עד לב השמים, ואמר הכתוב גם כן (שמות כ"ד) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל, וכולם היו עדים נאמנים למשה שהיה נביא האל ית', מה שאין כן בשאר הנביאים שאינם יודעים אלא על מה שמגידים העתידות ואינו נופל מדבריהם ארצה, וכן כששמעו דבור ראשון הרגישו בעצמם שיצאתה נשמתן וכמו שכתוב (שה"ש ה') נפשי יצאה בדברו שכל א' מהם הרגיש שיצאה נשמתו וחזרה אליו וראו כי על כל דבור שיצא מפי הקב"ה חזרו לאחוריהם י"ב מילין ומלאכי השרת מדדין אותן וכו', וראו את הקולות וכו', רואין את הנשמע מה שאי אפשר, ונתרפאו כל בעלי מומין ושאר נסים ומעלות שהשיגו במעמד הר סיני, וידעו כי את הכל השיגו באמצעות גודל נבואת מרע"ה, וכמו שאמרו לו (שמות כ') דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים וגו', ואחר כך ראו אותו עולה להר ונתלה הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל מכסה את ההר והקב"ה יושב על כסאו, כמו שדרשו על פסוק וירד ה' על הר סיני, וראו שנתעכב בהר ארבעים יומם ומ' לילה לחם לא אכל ומים לא שתה קודם עלותו שיתפרנס ויזון בו ויתעצם גופו כדי שיוכל להתענות מ' יום ומ' לילה וכן שניים ושלישים, וראו הלוחות בידיו שהיו מעשה אלהים ומכתב אלהים ויעבור ה' על פניו ויקרא וגו', וכתיב והיה בבוא משה האהלה ירד עמוד הענן, והיו אומרים אשרי יולדתו וראו קירון פניו ויראו מגשת אליו, וראו שעמד בפרץ להשיב חמת ה' מהשחיתם על מה שהכעיסו את ה' כמה פעמים, וכן ידעו כי ג' מתנות טובות מן וענני כבוד ובאר באו בזכות שלשתם וכולם חזרו בזכות משה כשמתו אהרן ומרים, וכן כל שאר נסים והנפלאות שראו הם בעיניהם שנעשו על יד משה מה שלא ראו שום דור על יד שום נביא, כלם ראיה מן החוש כי משה רבינו הוא רבן של כל הנביאים העוברים והעתידים:

ה׳והראיה מן הקבלה והוא מספרי הקדש ומדברי חז"ל, הוא ממה שנאמר בלידתו (שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא שנתמלא הבית כולו אורה, והנסים שנעשו לו עד שניצל מגזרת פרעה ואח"כ ניצל גם כן מחרב פרעה, וראינו בתחלת נבואתו שהיה מסרב בשליחות כמה ימים והפציר בו האל ית' ומסר בידו את שם המפורש, כמ"ש חז"ל על אהיה אשר אהיה, מה שלא היה כן לשום נביא מעולם, וכן כלל האותות והמופתים שנעשו על ידו במצרים ובמדבר, ונכתבו בפי' בתורה וקצתם ברמז תחלה אל הוראתו בקדושת נס, שהיתה יוכבד בת ק"ל שנה ונקראה בת שנולדו בה סימני נערות ועש' בה מעשה לקוחין הושיבה באפריון וכו' וכשנולד נתמלא הבית כלו אורה, ונערותיה הולכות שבא גבריאל וחבטן בקרקע, ותשלח את אמתה שנשתרבבה אמתה הרבה, ותראהו ראתה עמו שכינה, אשה מינקת מן העבריות שהחזירתו על המצריות כולן ולא ינק שהיה עתיד לדבר עם השכינה, ובשנת הג' ללידתו לקח העטרה מעל ראש המלך וישם אותה על ראשו ורצה להרגו עד ששלח אלהים מלאך וניצל על ידי השרים והגחלת, שלקח המלאך ידו על הגחלת וישאה אל פיו ותבער קצת שפתיו ונעשה כבד פה, ובהיותו בן י"ח וירא איש מצרי מכה איש עברי ויך את המצרי בשם המפורש, והנה שני אנשים עברים נצים וגו' ויבקש להרוג את משה שנעשה צוארו כעין שיש, ויברח משה מלאך ירד כדמות משה והבריחו וכמה נסים נעשו לו כל אוכלוסי פרעה מהן נעשו אלמין מהן נעשו חרשין מהם סומים, ובמדין היה אסור בבית האסורים ויצא ותלש מטה ספיר שהיה נטוע בגנת יתרו והי' חקוק בו שם המפורש, הוא המטה שנברא בין השמשות של שבת בראשית בגן עדן ולקחו אדם הראשון וירד למצרים והגיע לידי יתרו ונטעו בגנו, אח"כ ראה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל וגו', והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון מה ת"ל לקול שהיה המטה מדבר לפני ישראל עם משה הייתי במדין ונהפכתי לנחש וכו', נס המטה והיד והמים שלשתם בהפכם ועשר מכות דצ"ך עד"ש באח"ב, כי אפילות הנה פלאים עשה הקב"ה בהם ומטר לא נתך ארצה שנתלו באויר וכן כל מכה היו בה כמה נסים, ויקח משה את עצמות יוסף צף ארונו על נילוס ועלה, גם כן יציאת מצרים ביד רמה ענני כבוד ובאר ומן קריעת ים סוף וכלל הנסים שנעשו שם, ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים נס בתוך נס, נסים שהיו נעשים במן ובבאר ובענני כבוד, ותעל השלו ותכס את המחנה ג' פרסאות לכל רוח, עבור לפני העם ומטך אשר הכית בו את היאור וגו', מלחמת עמלק, מתן תורה, וכלל הנסים שנעשו בנתינתה, ויקח משה חצי הדם מעשה נסים נעשו בו, מלאכת המשכן וכלל הנסים שנעשו במלאכתו, שמן המשחה הרבה נסים נעשו בו, עמידת משה בהר מ' יום ומ' לילה פעם שנית ושלישית, מעשה הלוחות קירון פנים הקמת המשכן ושריית השכינה בו, במספר בני לוי כתיב מבן חדש השכינה מקדמת ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה, כתיב בבקר העגלות והיו לעבוד ניתן להם הויה שיהו קיימות, ויהי בנסוע הארון היו ב' ניצוצות של אש יוצאות מתוך בדי ארון והיו שורפים לפניהם הנחשים והעקרבים, במתאוננים ותבער בם אש ה', ויאמר ה' פתאום אל משה צאו שלשתכם וגו', בדבור אחד נקראו שלשתן מה שאין הפה יכולה לדבר, נס צרעת מרים ורפואתה, קפיצת הארץ למרגלים בכל האותות אשר עשיתי בקרבו שהיו מתים ראשי העם, מיתת המרגלים במיתה משונה, ותפתח הארץ את פיה ואש יצאה מאת ה' ותאכל וגו' והמגפה נעצרה, ויצץ ציץ ויגמול שקדים, ויך את הסלע במטהו פעמים, ויראו כל העדה כי גוע אהרן וישלח ה' בעם את הנחשים וגו', עשה לך שרף וגו', נסי נחל ארנון, אל תירא אותו, עמידת השמש למשה אתיא תת תת מיהושע, ויפתח ה' את פי האתון, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה וגו', נגד השמש מי שטעה הענן נקלף והשמש זורחת עליו, ששה נסים נעשו לפנחס במעשה זמרי, ופרח באויר ותפש את בלעם ע"י הציץ, נעשה הנס בבנות מדין, שמלתך לא בלתה מעליך וגו', האזינו השמים ותשמע הארץ שהיו דוממים, כשבא סמאל אל משה ליטול נשמתו ספר לו כל הנסים שנעשו על ידו וכתב באותו יום י"ג ס"ת, ויעל משה מערבות מואב ויראהו ה' את כל הארץ וכל מה שעתיד להיות עד היום האחרון, ולא קם עוד נביא בישראל וגו', מלבד הנסים שנזכרו ונרמזו בתורה קודם שנולד מרע"ה, הרי כמו ע' נסים שנעשו על יד משה רבינו ובשפע נבואתו, ורובם כוללים נסים רבים מה שלא נעשה כן לכל הנביאים:

ו׳יהושע שלח מרגלים ב' האנשים ותצפנו וגו', מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות, והם כריתת מי הירדן וכמה נסים אחרים שנכלל בו, הארון נשא את נושאיו, וכן את שתים עשרה האבנים האלה וגו' הקים יהושע בגלגל, ובאו להר גריזים ולהר עיבל יותר מששים מיל, ותפול החומה תחתיה וגו', ויהי בנוסם וגו' וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים עד עזקה וגו', שמש בגבעון דום וגו', חילוק הארץ על פי הגורל על פי ה', הם ח':

ז׳ספר שופטים נחל קישון גרפם, כמה נסים שנעשו במלחמת סיסרא, וגדעון אמר אנסה נא בגזה וגו', שמשון מהאוכל יצא מאכל וגו' ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי וגו', ושאר נסים שנעשו לשמשון, הם ד':

ח׳ספר שמואל פקידת חנה, ב"ק יוצאת בכל יום עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל וכו', ותכבד יד ה' על האשדודים וגו', וישרנה הפרות שאמרו שירה וכו', ויבואו כל האותות האלה ביום ההוא וגו', ויאמר עד, ע"י בת קול, הלא קציר חטים היום וגו' ויתן ה' קולות ומטר ביום ההוא וגו', וילבש שאול את דוד מדיו וגו', וכתיב משכמו ומעלה וגו', נסים שנעשו לדוד במלחמת גלית, ומלאך בא אל שאול מלאך היה, סלע המחלוקת שנחלק הסלע וגו', ויברך ה' את בית עובד אדום וגו', ויהי בשמעך את קול הצעדה בראש הבכאים אז תחרץ וגו', כשבא לחפור חפר ט"ו מאות אמין ולא אשכח תהומא וכו', האתה תבנה, בשביל חסדיו של דוד ירדה האש, ויחמול המלך על מפיבשת בקש רחמים שלא תקלטנו וכו', וישבי בנוב וגו' ויעזור לו אבישי וגו' כמה נסים נעשו אותו היום, וישא דוד את עיניו וגו' בד"ה וכאן כתיב בראותו את המלאך וגו', הם עשרים:

ט׳ספר מלכים מקום ארון אינו מן המדה, כרובים בנס היו עומדים, בהבנותו מאליו הבית היה נבנה, מי הביא השמיר לשלמה הנשר הביאו, וכמה נסים נעשו לשלמה כשחזר למלכותו, ירח בול ירח מבול שבכל שנה היו עושים רושם אותם הימים עד שנבנה בית המקדש ופסקו, ויאריכו הבדים וגו', בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים וכו', שבעה ימים ושבעה ימים וגו' יצאה בת קול ואמרה להם כלכם מזומנים לעוה"ב, זה המופת אשר דבר ה' הנה מזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו, ותיבש ידו וגו' ותשב יד המלך אליו וגו', וילך וימצאהו בדרך וימיתהו וגו' והאריה עומד אצל הנבלה, בימיו בנה חיאל באבירם בכורו יסדה ובשגוב הציב וגו', אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי, והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר, כד הקמח לא כלתה וגו', ראי חי בנך וגו', בחרו לכם הפר האחד לא יכלו להזיז אותו מן הארץ עד שפתח אליהו את פיו וכו', ענני וגו' ענני וגו', ויצק על ידו ונעשו אצבעותיו כמעינות וכו', ותפול אש וגו', ולא יעצרך הגשם וגו', קום אכול כי רב ממך הדרך וגו', ואיש משך בקשת לתומו השליט הקב"ה הרך בקשה, ותרד אש מן השמים ותאכל אותו ואת חמשיו, וכן לשני, ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וגו', ויעל אליהו בסערה השמימה וגו', ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעבור אלישע וגו', כה אמר ה' רפאתי למים האלה וגו', ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' וגו', לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים וגו', ויעמוד השמן שהוקיר וברכה אחרונה גדולה מן הראשונה שנאמר ואת ובניך תחיי בנותר עד שיחיו המתים, כעת חיה אשר דבר אליה אלישע וגו' ויגדל הילד וגו' וימת וגו' ויפקח הנער את עיניו, ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר, צרעת נעמן וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר וגו', גחזי וצרעת נעמן תדבק בך וגו', ויקצב עץ ויצף הברזל וגו', וישלח איש האלהים אל מלך ישראל לאמר השמר מעבור המקום הזה וגו', מי משלנו אל מלך ישראל וגו', הך נא את הגוי הזה בסנורים וגו', פקח נא עיני אלה וגו'.

י׳ויהי סאה סלת בשקל וגו' כדבר ה', הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל ויהי לו כן וגו', זאת האשה וזה בנה וגו', אפילו בסוף העולם הטיסן הקב"ה והביאן, ולא מצאו בה כי אם כפות רגלים וידים שהיתה גומלת חסד בהן, ועתה ג' פעמים תכה את ארם וגו', ויגע את האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו, וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וגו', ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור קפ"ה אלף וגו', והוספתי על ימיך וגו'.

י״אקחו דבלת תאנים, ויקרא ישעיהו הנביא וגו', וישב הצל במעלות וגו', שלח בראדך בלאדן וגו' ספרים ומנחה וגו' לדרוש את המופת שהיה בארץ, אותו היום שמת אחז ב' שעות היה וכי חלש חזקיהו אהדרינהו ניהליה, נבוכדנאצר ספריה דבלאדן היה וכו' אמר הכי הוה לן למכתב וכו', כי רהט ג' פסיעות אתא גבריאל אוקמיה וכו', מה עשה יכניה כנס כל מפתחות ב"ה ואמר הואיל ולא זכינו כו' ושבא כמין פסת יד של אש ונטלתן וכו', נעשה לו נס ונתעברה אשתו מעומד, שאלתיאל בנו אסיר בנו, הם ל"ח:

י״בספר ישעיה, שמעו שמים והאזיני ארץ והיו השמים והארץ דוממים, ושפח ה' קדקד בנות ציון וגו' שפרחה בהן צרעת וכו', ובתוך עם טמא שפתים וגו' ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים וגו', הנה נגע זה על שפתיך וגו', אתייה לארזא ונסרוה כי מטא לפומיה נח נפשיה משום דאמר ובתוך עם טמא שפתים וגו'.

י״גביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה וגו' אתא הקב"ה אידמי כסבא וכו', הנה מטלטלך טלטלה וגו' ועטך עטה מלמד שפרחה בו צרעת וכו', מכנף הארץ זמירות וגו', בא על עית עשר מסעות נסע באותו היום וכו', קחי רחים וטחני קמח נפק בת קלא ואמר עמא קטילא קטילת.

י״דנסי חזקיה בחלותו ובמלחמת סנחריב הנזכר בספר מלכים, הם עשרה:

ט״וספר ירמיהו ביציאתו של ירמיה לעולם זעק זעקה גדולה ומרה כבחור ואמר מעי מעי וגו', כשאמר הקב"ה לירמיה קום קנה את השדה יצא ירמיה מירושלים וירד מלאך מן השמים ונתן רגליו על חומת ירושלים ופרצו וכו', נשאו עיניהם השונאים וראו ד' מלאכים וכו', נסים שעשה הקב"ה לירמיהו בבור, יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וגו'.

ט״זעל אחאב וצדקיה שקלם מלך אשור עם יהושע בן יהוצדק ויהושע ניצל וכו', הם ד':

י״זיחזקאל והתוית תו וגו' אמר לחירם מלך צור וגו', הביא הקב"ה רוח בציצת ראשו והעלהו אצל חירם וכו'.

י״חהנבא בהרוגים האלה וגו', העצמות היבשות שהחיה יחזקאל באו עצמות וטפחו לו על פניו אמר אתוהי כמה רברבין בא מלאך וסטרו על פיו, הם ד'.

י״טתרי עשר שמש ירח עמד זבולה וגו', אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים ואם לאו אין אנו מאירים וכו'.

כ׳נסים שנעשו ליונה בים ובמעי הדג:

כ״אמיכה בת אכזיב לאכזב למלכי ישראל, כשהמליכו את ירבעם יצאה בת קול ואמר מי שהרג את הפלשתי והוריש אתכם גת יעשו בניו שלוחים:

כ״בנחום ופרח לבנון אמלל, נטע שלמה בביהמ"ק כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאים פירות בזמניהם וכו', וכשנכנסו גוים להיכל יבשו:

כ״גחבקוק נס שנעשה לחבקוק כשהושלך דניאל לגוב האריות, הם ז':

כ״דכתובים בשעה שסיים דוד ספר תהלים זחה דעתו עליו וכו', נזדמנה לו צפרדע אחת אמרה דוד המלך אל תזוח דעתך וכו':

כ״המשלי קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ותקן משלים הרבה, ובשעה שתיקן עירובין ונטילת ידים יצאה ב"ק ואמרה בני אם חכם לבך וגו'. הוא ימות באין מוסר וגו', ג' מלאכי חבלה נזדמנו לדואג אחד ששכח תלמודו וכו':

כ״ודניאל ששה נסים נעשו ביום שהושלכו חנניה וחבריו לכבשן וכו' דניאל שניצל מן האריות, פס ידא די כתבא מנא מנא וגו', עזרא ויצעקו בקול גדול וגו', נפל פתקא מן שמיא אמת וכו', מסרוה ניהליה וכו'.

כ״זרות והנה הגואל עובר אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו וכו':

כ״חאיכה רבתי השיב אחור ימינו מפני אויב וגו', בשעה שנכנסו גוים להיכל ושרפוהו וכו', בא מטטרו"ן ונפל על פניו וכו' הלך הקב"ה ומה"ש וירמיה לפניו א"ל הקב"ה לך וקרא את האבות ומשה ואהרן שהם יודעים לבכות וכו', חנמאל בן דודי השביע מה"ש והורידן מזויינין וכו' עד ששינה הקב"ה להן שמות וכו', חלל ממלכה ושריה.

כ״טנסי מגלת אסתר:

ל׳קהלת ויתרון ארץ בכל הוא, בכל עושה הקב"ה שליחותו, ע"י נחש ע"י צפרדע ע"י יתוש, טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וכו' זמן לו הקב"ה יתוש וכו', הם עשרה בכתובים, וקי"א בנביאים, הם קכ"א:

ל״אובתחלתה של תורה קודם שנולד משה רבינו נעשו נסים, בתחלת הבריאה ג' פלאים נעשו, בו ביום נבראו בו ביום יצאו תולדות ויצאו דשאים ועמדו על פתח הקרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וכו', שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, אדה"ר היה מקצה העולם ועד קצה העולם, הניח הקב"ה ידו עליו ומעטו על אלף אמה, התחיל האילן לצווח כנגד הנחש ואמר רשע אל תגע בי, ישב בדין עם אדם וכו' וכיון שאכל נפשט צפורן ונסתלק הענן מעליו וכו'.

ל״בוהפיל סמאל וקצץ רגליו של הנחש וכו', כשמת מתושלח שמעו קול רעש ברקיע וכו', שמחזי ועזאל ב' מלאכים ירדו מן הרקיע וכו', הצלת נח במבול בתיבה, נטל ב' כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, את קשתי נתתי בענן, דור הפלגה ויפץ ה' אותם משם, וינגע ה' את פרעה וגו', ויחלק עליהם לילה מלאך שנזדמן לו לילה שמו וכו', ויוצא אותו החוצה העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע וכו'.

ל״גשבעה מופתים נעשו בעולם שלא היה כמותם, מופת הראשון שניצל אברהם מכבשן האש, מופת ב' לידת שרה בת תשעים שנה, ג' שנזרקה שיבה באברהם אבינו, ד' שמקודם היה אדם מת בעיטוש עד שבא יעקב וחלה וצוה לביתו, מופת ה' קריעת ים סוף, ו' שמש בגבעון דום, ז' לא היה אדם עומד מחליו אלא מחזקיהו ולהלן וכו', כעת חיה, רפואת אברהם ע"י מלאך, בשורת שרה, נסים שהיו נעשים באהל שרה ואח"כ באהל רבקה, הפיכת סדום ועמורה והצלת לוט, כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרי וכו', ונסים שנעשו לה הניקה בנים שרה, ובשעה שנפקדה היא הרבה עקרות נפקדו עמה חרשים וסומים וכו', כי שמע אלהים את קול הנער וגו', נסים שהיו בעקידת יצחק, ואבוא היום אל העין וגו', נסים שנעשו לאליעזר בהבאת רבקה, ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו וגו', ברכת יצחק ליעקב, ויפגע במקום וילן שם וגו', ויקח מאבני המקום וגו', ואחר ילדה בת וגו', ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו', מלאכים היו טוענים מתוך צאן לבן ליעקב, ויפגעו בו מלאכי אלהים, נסים שנעשו לו ליעקב עם אחיו עשו, ויאמר שלחני כי עלה השחר וגו', ויסעו ויהי חתת אלהים וגו' נסים שנעשו לו ולבניו אז, וימצאהו איש ג' מלאכים נזדמנו לו, ויט אליה אל הדרך בע"כ מלאך נזדמן לו וכו', צדקה ממני בג' מקומות הופיע רוה"ק בבית דינו של שם וכו' יצאה ב"ק ואמרה ממני, ולא שמע אליה וגו' שהביא הקדוש ב"ה איקונין של אביו ונתבייש וברח, ובני ישראל פרו וישרצו, וכאשר יענו אוחו כן ירבה וגו', וכשמגיע זמן מולדיהן הולכות לשדה תחת התפוח וכו' והקב"ה שולח משמי מרום וכו', הם כמו חמשים, ושבעים שאחר לידת משה רבינו הם ק"כ כשנותיו של משה.

ל״דוכן כלל כל הנסים שנזכרו או נרמזו בנביאים ובכתובים הם ק"כ, ללמד ששקול משה כנגד כל ישראל, ורוב כל אלו הנסים בפרט הנסים הנזכרים בתורה כוללים נסים רבים, כיציאת מצרים וקריעת ים סוף ומלחמת עמלק ונתינת התורה, ואין מספר לגדודי הנסים הפרטיים, וכן לנסים שנעשו אח"כ מאנשי כנסת הגדולה עד עתה לכל החסידים ואנשי מעשה אין מספר להם אפילו לנגלים כל שכן לנסתרים שכתוב עליהם (תהלים קל"ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח, כי הנפלאות הם גדולות באיכותם וכן בכמותם כי הם נוהגות לעולם כמו שאמר כל"ח:

ל״הואפשר לומר ג"כ כי אמר קודם הודו לאלהי האלהים הודו לאדוני האדונים, כי אלהים ואדונים הם המלאכים והגלגלים כמו שפי' הרב ז"ל ועל ידיהם הוא ית' עושה רוב הנסים, ואמר כי אעפ"כ אינו ראוי להודות כ"א לו ית' כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ובמאמרו וצוויו הם נעשים, ובפרט צריך הודאה פרטית לנסים שהוא בעצמו עושה אותם מבלי אמצעי הוא ולא מלאך הוא ולא שרף לגודל מעלת הנסים, ולכן אמר לעושה נפלאות גדולות לבדו ירצה לבדו מבלי שום אמצעי וכן אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו, ירצה מי שהוא רגיל להיות בעל הנס והוא המלאך או השרף אינו מכיר בזה הנס שעושה האל ית', ועל הרוב הנסים הנעשים ע"י אמצעי הם מפורסמים למי שנעשה לו הנס ולאחרים, והנסים הנעשים על ידו ית' מבלי שום אמצעי אינם מפורסמים וידועים אפילו למי שנעשים לו, כי ידיעת האמצעי הוא סבת הפרסום, וכיון שאין אמצעי שידעם אינם מתפרסמים, וכן אפשר לפרש לעושה נפלאות גדולות לבדו וגו' מה שפירשתי אלהי האלהים וכו', כי אפילו הנסים והנפלאות שהוא עושה אותם על יד האמצעי אין ראוי להודות כ"א לו לבדו כי הוא העושה אותם לבדו כי אין כח לעליונים לעשות שום פלא ונס כי אם במאמרו ובצוויו יח' וכו', וא"כ הוא לבדו העושה אותם ולא האמצעי שהוא המלאך או השרף:

ל״וולפעמים נעשה הנס על יד הצדיק בלי נטילת רשות מאתו ית', כי הוא בטוח בו ית' שיסכים על ידו וצדיק ונושע הוא, כמו פתיחת פי הארץ ע"י משה ועמידת השמש ליהושע וזולתם, כי לא נצטוו ולא הורו על זה מקודם כמו בעשר מכות וקריעת ים סוף שנצטוה בהם משה קודם עשותם אלא בלא צווי ורשות הם בטוחים בו ית' שיעשה הנס על ידיהם, וזה הוא שאמרו על מה שכתוב (ש"ב כ"ג) צור ישראל מושל באדם צדיק מושל ביראת אלהים, הצדיקים כביכול מושלים במה שהקב"ה מושל, הקב"ה פוקד עקרות ומחיה מתים ורופא חולים ואלישע פוקד עקרה, כעת חיה את חובקת בן, והחיה בן השונמית, וריפא צרעת נעמן וכו', הרי אתה רואה שלא הזכירו הנסים שנעשים על פי האל יתברך אלא הנסים שעושה הנביא מדעתו, ואמרו מושל במה שהקב"ה מושל, כלומר כי כמו שהוא עושה נסים לבדו ואינו נמלך בפמליא של מעלה כן הצדיק יש לו בזה ממשלה שעושה נס מבלי המלכה והוא ית' מסכים על ידו, ובזה יש לו יתר שאת ומעלה לצדיק על המלאכים כי הם אינם יכולים לעשות דבר נס כי אם בצווי וברשות, והצדיק יש לו כח וממשלה בתוקף צדקתו להשען על אלהיו שיסכים על ידו וזהו שאמרו גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת וכו', וכמו שהוכיחו הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש דכתיב (דניאל ג') רוה די רביעאה דמי לבר אלהין, חשיב לתלתא צדיקי ומלאך לבסוף.

ל״זועם כל זה נפרש לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח אפילו בנס הנעשה ע"י הצדיק מבלי נטילת רשות והמלכה, וזה כי הצדיק אינו עושה דבר מאותו הנס שאין כח בידו כ"א בפיו להתפלל לאל ית' שיעשה לו אותו הנס וכשהוא גוזר גם כן ואומר יעשה נס זה אין כח בידו לעשותו אלא שהאל ית' מקיים דבר עבדו ועושה הנס שגוזר הצדיק שיעשה כדי למלאות רצונו כמו שהוא מקיים בכל ימיו דברי האל ית' ומצותיו שומר, א"כ עשיית הנס גם כי הוא על פי הצדיק האל ית' הוא העושה אותו ואליו יתייחס, וע"ז נאמר גם כן לעושה נפלאות גדולות לבדו כי ל"ח כמו שפי', והרי אפילו הנסים הנעשים ע"י הצדיקים במאמר וציווי האל ית' כי אין הצדיק עושה דבר כ"א במה שמצוה לו האל ית' והוא ית' הוא העושה הנס, כמו המכות שהביא האל ית' על המצריים במצרים שאמר לו למשה ואתה הרם את מטך והך, או נטה ידך או אתה או אהרן, אין הרמת המטה והכאתו או נטיה ביד עושה הנס אלא מאמר האל יתברך ורצונו, כי לא היה ספוק בהכאת המטה להוציא כנים ולא לקריעת הים כ"א ברצונו ית', כ"א היה מכה בלי רשותו לא היה נעשה הנס ההוא אם לא היה רצונו ית' מסכים לזה:

ל״חולפעמים נעשה הנס בלי רשותו ית' ויש כח לעושה אותו לעשותו, כמו מי שהוא יודע ובקי בשמות הקדש ושימושן ויודע הממונה על כל דבר ודבר ומשביע אותו לעשות רצונו ולמלאת חפצו בדבר שאין בו צורך מצוה וקידוש השם, והעושה זה הוא נענש מפני ששנה טבע העולם וסדר הבריאה שברא האל ית' ואמר עליו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, וזהו עונש המשתמש בשמות הקדש שהוא בכלל ודאשתמש בתגא חלף, מפני שהוא לוקח ממשלה ושולטנות לעצמו לשנות סדר בריאתו יתברך שלא מדעתו ושלא מרצונו.

ל״טונחזור לעיקר שאנו בו והוא כי משה רבינו ע"ה הוא אדון ורבן של נביאים כולם מן הסברא מן המוחש מן הקבלה, ונאמר כי גם שיש נביאים שעשו נסים גדולים בשמים ובארץ כמו משה רבינו ע"ה, כאמרם ג' עמדה להם חמה משה ויהושע ונקדימון בן גוריון, וכן יהושע ואלישע ורבי פנחס בן יאיר קרעו המים דומה לקריעת ים סוף, והרי אמרו חז"ל כי כל הנביאים שבאו אחר מרע"ה כלם קבלו נבואתם מסיני, רצונם כי כל כח וכל שפע הנביאים בנבואתם ועשיית הנסים קבלו מסיני בזכות מרע"ה ומגודל הכנתו והשפעת נבואתו בסיני הושפע על הנביאים הבאים אחריו ובזה היה להם כח לעשות הנסים שנעשו על ידיהם, הרי משה זכה וזכה את הרבים שיעשה נס על ידיהם זכות הרבים ונסם תלוי בו:

מ׳ואם נסתכל בנסים שנעשו על יד מרע"ה נמצא הרבה מהם נעשו להצלתו ולכבודו, הורתו בקדושת נס ולידתו במילוי הבית כלו אורה, וחיבוט נערות בת פרעה ושרבוב אמתה, וראתה עמו שכינה ושלא ינק מן המצריות, וביאת המלאך להצילו כשלקח העטרה מעל ראש המלך, והכאת המצרי בשם המפורש ובקשו להרגו ונעשה צוארו כעין שיש ומלאך הבריחו אח"כ וכמה נסים שנעשו אז, לקול האות הראשון לקול המטה וכו', ענני כבוד ובאר ומן לכבוד שלשתם, קירון פנים, צאו שלשתכם בדבור אחד נקראו לכבוד משה, נס צרעת מרים ורפואתה לכבודו, ותפתח הארץ את פיה והמגפה נעצרה לכבוד משה, וסמאל לא היה יכול לו, ויראהו ה' את כל הארץ וגו', הכל לכבודו, הרי יותר מעשרים נסים שנעשו להצלת משה ולכבודו מה שלא נעשה כן לשום נביא מעולם, והוא ראיה על מעלת מדרגתו על שאר הנביאים, וכן נס ענני כבוד ובאר ומן הספיק זכותם לשיהיו מתמידים כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר שהיו צריכים להם, ובמיתת אהרן ומרים חזרו ענני כבוד ובאר לכבוד משה, זה ג"כ ראיה על מעלת משה רבינו, כי היו מתמידים הנסים הצריכים בזכותו משך זמן ארוך מה שלא נעשה כן לשום נביא, כי נס אליהו מהעורבים שהיו מביאים לו לחם וכד הקמח לא כלתה לא נמשך אלא זמן מועט והיה דבר מיוחד ונס פרטי, והוצאת פירות מנטיעות זהב שנטע שלמה היה לכבוד השכינה השורה בביהמ"ק, ורפואת המים ע"י אלישע וברכה בשמן שאמר ואת ובניך תחיי בנותר עד שיחיו המתים, לא נעשה הנס אלא פעם אחת ונתקיים, והיה אח"כ כמו דבר טבע לא כמן ובאר וענני כבוד שהיו מתחדשים בכל יום ויום כל ימי היותם במדבר:

מ״אוכן מצינו הפרש גדול מנבואת משה רבינו לשאר הנביאים, כי משה רבינו עיקר נבואתו היתה לפרסם שם האל ית' בעולם שהיה נשכח אז, וכמו שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו להוציא בני ישראל ממצרים, ולהיות סרסור ביניהם ובין האל ית' לשיקבלו את התורה ויהיו מוכנים ליכנס לארץ, וכל הנסים שנעשו על ידו היו מכוונים לענין זה להשגת תכליות אלו, מה שלא נמצא שום נביא שהשיג מדרגה זאת, כי נבואת כלם לא היתה כ"א להוכיח את ישראל ולהעמידם בקיום לימוד התורה ועשיית המצות, וכמו שאמרו חז"ל (נדרים כ"ב) אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם כ"א ה' חומשי תורה וספר יהושע מפני שערכה של א"י כתוב בה, ולכן נתיחד לו למשה רבינו כלי לעשיית האותות והמופתים והוא המטה שנאמר עליו שנברא בע"ש בין השמשות מששת ימי בראשית והיה נטוע בגן עדן וכו', וראוי לתת טעם למה הי' צריך מטה זה ומה תועלתו שנברא בין השמשות כי בדבר ה' היו נעשים האותות לא בהכאת המטה או בנטייתו, ואם לשיתהפך לנחש הרי מטות החרטומים שהשליכו איש מטהו ויהיו לתנינים עם היותם מטה לקוח מן העצים אשר ביער, וכן ראינו ענין זה המטה שפעמים נתייחס למשה ופעמים לאהרן ופעמים להשי"ת, כאמרו מטה האלהים, וצריך כל זה ביאור וניחד לו פרק אחד בפני עצמו, והוא: