בית אלהים, שער היסודות כ״גBeit Elohim, Shaar HaYesodot 23
א׳ונאמר בביאור זה, כי מצינו שהוזכר מטה זה בתורה כמה פעמים, הפעם הראשונה בפרשת שמות ויאמר ה' מזה בידך ויאמר מטה וגו', ויהי למטה בכפו וגו', ואת המטה הזה תקח בידך וגו', ויקח משה את מטה האלהים בידו.
1
ב׳פרשת וארא, כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת וגו' ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה וגו', וישלך אהרן את מטהו וגו', וישליכו איש מטהו, ויבלע מטה אהרן וגו', והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, כה אמר ה' בזאת תדע וגו' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי וגו', אמר אל אהרן קח את מטך ונטה ידך וגו', וירם במטה ויך את המים וגו' אמור אל אהרן נטה את ידך במטך על הנהרות וגו'. אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ וגו', ויט אהרן את ידו במטהו וגו', ויט משה את מטהו על השמים וגו'.
2
ג׳פרשת בא אל פרעה, ויט משה את מטהו על ארץ מצרים וגו', נהג רוח קדים וגו'.
3
ד׳פרשת בשלח, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים וגו', עבור לפני העם וגו', ומטך אשר הכית בו את היאור וגו', מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי.
4
ה׳פרשת חקת, קח את המטה והקהל את העדה וגו', ויקח משה את המטה מלפני ה' וגו' וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמי' וגו', הם כ"ב, סימן להם אותיות התורה:
5
ו׳ומה שנמצא לחכמים ז"ל על זה המטה הוא אמרם שהוא מכלל הדברים שנבראו ע"ש בין השמשות, וכן אמרו ועדיין היה משה מסרב א"ל הקב"ה ראוי אתה לירדות במקל מה זה בידך וגו', אם לא היה בדעתך לילך היה לך לומר בתחלה אלא המתנת עד שמסרתי לך מסטורין שלי ושם המפורש, מה תלמוד לומר לקול שהיה המטה מדבר לפני ישראל עם משה הייתי במדין ונהפכתי לנחש וכו', ואת המטה הזה אם אין אתה רוצה לעשות שליחותי מקל זה עושה שליחותי אלא אני רוצה לזכותך ונסים הרבה אני נותן על ידך וכו', ויבלע מטה אהרן אר"א נם בתוך נס, ואת המטה הזה תקח בידך המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון בג"ע ואדם מסרו לחנוך וחנוך לשם ושם לאברהם ואברהם ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ליוסף וניתן בפלטרין של פרעה ונטלו יתרו ונטעו בתוך גנו וראה משה וקרא האותות אשר עליו ולקחו וכו', אמר רבי יהודה בר אמי המטה משקל מ' סאה היה ושל סנפירינון היה ועשר מכות חקוקות עליו בנוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב וחקוק עליו שם המפורש אמר הקב"ה המטה הזה יביא עליו את המכות ואתה הרם את מטך אתה מרומם ומתפאר וכו', ויט משה את ידו על הים הראה את המטה ולא קבל עליו עד שנגלה עליו הקב"ה בכבודו דכתיב הים ראה וינס, ומטך אשר הכית בו את היאור וגו' מפני התרעומות והוא א' מג' דברים שהיו מתרעמים עליהם והיו אומרים שהם מיני פורעניות, הקטרת שהרגה את נדב ואת אביהוא אח"כ ידעו שהיא כפרה ויתן את הקטרת ויכפר על העם, הארון שהכה את עוזא וכתיב ויך באנשי בית שמש אח"כ ידעו שהיא של ברכה, וישב ארון ה' בבית עובד אדום ויברך ה' את בית עובד אדום, המטה הביא עשר מכות על המצריים אח"כ ידעו שהוא של נסים, לכך נאמר ומטך אשר הכית בו היאור, וכי משה הכה והלא אהרן הכה אלא כל המנהיג את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, ומטה האלהים בידי שיש בו ע' שמות אמר יהושע כמה גדולים יש כאן בדור אהרן וחור וע' זקנים ולא צוה אלא לי לא לחנם צוני אלא שראה שנופל בידי מיד ויעש יהושע וגו':
6
ז׳ואם נחפש על הנסים שנעשו על יד המטה נמצאם עשרה, נהפך לנחש ביד משה ובפני ישראל, ונהפך לתנין בפני פרעה, ומכות דצ"ך באו על ידו, וכן מכת ברד ארבה, וקריעת ים סוף, והכאה בצור, והכאה בסלע, והנה הויתו נחש היה תחלה על יד משה במדבר ואח"כ על יד אהרן בפני ישראל, כמו שכתוב וידבר אהרן את כל הדברים וגו', ויעש האותות לעיני העם, וכן נהפך לתנין על ידו בפני פרעה, וכן דצ"ך היו על ידו כמו שכתוב בכתובים למעלה, ומכת ברד ארבה היו ע"י משה כמו שכתוב בכתובים, וכן קריעת ים סוף והכאת צור והכאת הסלע, נמצאו חמשה ראשונים על יד אהרן וחמשה אחרונים על יד משה רבינו, נחש ותנין דומים זה לזה על יד אהרן, צור וסלע דומין זה לזה על יד משה, דצ"ך על יד אהרן, ברד ארבה קריעת ים סוף ע"י משה, במכת צפרדע כתוב נטה את ידך במטך ואח"כ ויט אהרן את ידו ולא הזכיר מטה, ובמכת ברד ארבה שעל יד משה כתיב נטה את ידך ולא הוזכר מטה, ואח"כ כתב ויט משה את מטהו וגו', ובקריעת ים סוף כתיב הרם את מטך ונטה ידך וגו' ואחר כך כתיב ויט משה את ידו ולא הוזכר מטה, הרי כל אחד מהם עשה ב' מן השלשה באופן א' והאחד באופן אחר, אהרן שנה כפי הנראה ממה שנצטוה פעם א' ומשה שנה שלש פעמים.
7
ח׳ואחר הערות אלו נאמר כי בהיות כוונת בריאת העולם לשיקבלו ישראל את התורה ולא הוכנו לזה עד היותם בגלות מצרים ויציאתם כדי שיתפרסם שמו בעולם בנסים ונפלאות שיעשה ביציאתם ובנתינת התורה, לזה היתה כוונה מאתו ית' לברוא המטה אשר הוא מכלל הדברים שנבראו ע"ש בין השמשות, כדי שעל ידו יעשו הנסים ונפלאות, כי ענין היות אלו הדברים נבראים ע"ש בין השמשות, הוא להיות דברים שנתחדשו מבלי התחלה ומבלי שורש אשר ממנו נבראו, וכן היותם עומדים בפני עצמם ולא נמשך מהם הויה אחרת כמותם, וכאילו אין להם התחלה מאין יצאו ונמשכו, וכן אין להם סוף שלא נמשך ונתהוה מהם דבר אחר, כמו הזמן של בין השמשות שאין ידוע לו התחלה ולא סוף, והרי הקשת שהיה דבר שנתחדש לאחר אלף ותרנ"ו שנה מבריאת העולם, שלא היה קודם נראה שום קשת לא ביום מעונן ולא בשאינו מעונן לא בקיץ ולא בחורף, ולא ראינו אח"כ בשום זמן שנתחדש שום דבר כמותו בשמים, אלא הוא היה השנוי הראשון העומד שנתהוה בשמים והוא האחרון, ומפני שאין כל חדש תחת השמש אנו מוכרחים לומר שלא נברא אז בזמן שנתחדש בשמים אלא בבין השמשות של ערב שבת בראשית לכוונה הנזכרת, וכן המן שירד לישראל ארבעים שנה לא נראה ולא נהיה מיום בריאת העולם ולכן נאמר בו ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא, כי לא נראה מעולם המן ולא היו יודעים מה טיבו ומאין נתהוה וכן אחר הארבעים שנה נפסק ולא נראת ולא נתהוה יותר,
8
ט׳ולכך צוה האל ית' ואמר (שמות ט"ז) קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר וגו' למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר וגו', הרי שפסק, כי המן שקורין מן בדורות אלו הוא מששת ימי בראשית ואין לו שום דמיון עם אותו המן שהיתה לחם אבירים והיו נעשים על ידו כמה נסים כמו שכתבו חז"ל, וכן השמיר נראה לפי שעה לצורך אבני האפוד בזמן מרע"ה ולצורך אבני בהמ"ק בימי שלמה ע"ה לא נודע ולא נראה לא קודם ולא אח"כ, וכן הכתב של הלוחות שהיה בו מעשה נסים והלוחות עצמן שהיו של סנפרינון נבראו לפי שעתן ולא קודם ולא אח"כ, וכן פי הארץ ופי האתון, וכן קברו של משה והמערה היו בכמו זה הענין שאמרנו, והמטה מכללם שלא לוקח ונתלש משום עץ ולא נחצב משום מחצב כי לא נודע בעולם שום עץ ממינו ולא שום מחצב ממינו אשר ממנו יחצב אלא הוא היה הראשון והאחרון שנברא בעולם, ולזה נתיחדה בריאתו לזמן הנזכר והוא בין השמשות של ע"ש.
9
י׳ועוד תשוב ותראה בענין מטה זה שנתיחד מכלל שאר הדברים שנבראו ע"ש בין השמשות, שמן השעה והרגע שנברא נראה בעולם ונמסר לאדם הראשון בגן עדן והוא מסרו לחנוך עד שבא ליד מרע"ה שישלים בו כוונת בריאתו, מה שלא היה כן בשום דבר אחר מהעשרה דברים שנבראו ע"ש בין השמשות, שגם שנבראו אז לא נראו כי אם בזמן שהיה צורך להשלים כוונת בריאתם, והיה זה להורות על מעלת המטה כי היתה כוונת בריאתו יותר נפלאה וגדולת התועלת מהדברים האחרים, כדי שיתפרסם שמו ית' בעולם ע"י הנסים והנפלאות שיעשו על ידו, ולכן נמסר מיד איש לאיש ולא נגנז במקום א' עד זמן משה שיתגלה לו, כדי להורות על ענינו מדור לדור שהיתה בריאתו לתכלית נפלא, והוא פרסום גדולת שמו יתב' ביציאת בנ"י ממצרים וקבלתם התורה, כי בזה נתיסד ונשתכלל העולם שעמד בחסד וברחמים באלו הכ"ו דורות שקודם מתן תורה.
10
י״אונם כי בלא מטה היו יכולים להעשות נסים ונפלאות שנעשו על ידו כי אין טבע המטה הוא העושה הנס כ"א רצונו ית' וית', עם כל זה אחר שברא האל ית' העולם בתכלית הטוב והסדור שאפשר, כי כל מעשה בראשית לדעתם נבראו בצביונם נבראו בקומתם נבראו וכו' היה נראה כמטיל פגם ומום בבריאת ששת ימי בראשית לשנות אותה בזמן הצורך, וכאילו הי' חסר בבריאת ששת ימי בראשית התועלת המגיע בעשיית הנס בשינוי הטבע, ולכן נברא המטה הזה מאז כדי להורות כי כל מעשה בראשית היה טוב מאד בסידורו ותיקונו, ומה שישתנה אח"כ היה ע"י בריאת דבר אחד שנברא מאז אשר הושם בו כח לשנות טבעי הדברים, ומפני שאין טבע המטה מספיק לזה ואפי' שיהיה בריאה היותר שלימה מן הבריאות כי גם שאר הבריאות הן נבראות ברצונו ית' ואין ראוי שימשול וישנה דבר נברא בכלל דבר נברא, לכן נאמר על זה המטה שהי' של סנפרינון והיה שם המפורש חקוק בו, וכן דצ"ך עד"ש באח"ב, כי לא בטבע בריאה היה פועל כ"א בגדולת קדושת השם החקוק בו אשר הוא מהוה הויות ומשדדן לעת הצורך לכבוד עבדיו וחושבי שמו:
11
י״בוכן יש כוונה שניה להמצא המטה ועל ידו יעשו הנסים, להורות על גדולת מעלת נבואת מרע"ה משאר הנביאים, כי גם בזה נתיחד ונתעלה מהם שהיה שבט המושל בידו להורות על ממשלתו המיוחדת משאר הנביאים במעלת נבואתו עליהם, וכאילו היות מטה האלהים בידו יורה ויפרסם לעין כולם היותו הוא ראש ומושל על כל הנביאים כולם, וכן בהיות מטה האלהים בידו יורה על ענין שליחותו להוציא את בני ישראל ממצרים ולהיות הוא הסרסור בנתינת התורה, בהיות המכות דצ"ך עד"ש באח"ב ושם המפורש חקוק בו מורה ומתרה מתחילת שליחותו היות בידו יכולת מספיק וכח גמור להשלים כוונת השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים, כי אם לא ירצה לשלחם הרי בידו מטה האלהים אשר על ידו יביא עליהם המכות הידועות והחקוקות בו, ולזאת הכוונה נרשמו ונחקקו דצ"ך עד"ש באח"ב במטה אע"פ שלא נעשו כולם על ידו כי אם החמש מהם המפורשות בכתוב, והם דצ"ך על יד אהרן, וברד ארבה על יד משה, והחמש האחרות לא נזכר המטה בהן, כי לא היה מיחס הרמת המטה בהן לעשיית הנס, ועכ"ז היו חקוקות בו כולן, להורות כי מי שיהיה מטה האלהים בידו והוא משה על ידו יעשו ויהיו כל אלו המכות החקוקות בו, וכן שאר נסים ונפלאות שנעשו על יד משה רבינו בהיות מטה האלהים בידו היה המטה סיוע וסעד להמצא הנס מצד השם המפורש החקוק בו ג"כ, אשר הוא כולל ומספיק לעשיית כל הנסים והנפלאות ולשדד מערכות העולם,
12
י״גולכן כשאמר משה רבינו והן לא יאמינו לי וגו' אמר לו האל ית' מזה בידך, למה אתה אומר והן לא יאמינו לי זה שבידך הוא אות ומופת לשליחותך, השיב הוא ואמר מטה, כי עד עתה לא השיג בו שום יתרון על היותו מטה לבד, ולכך אמר לו השליכהו ארצה ותראה שיש בו מעלה ויתרון על מטה אחר כי יתהוה לנחש, וזה הנס שנתהפך המטה לנחש לא נחקק בו כמו דצ"ך עד"ש באח"ב מפני שלא היה זה הנס מכה למצרים כי אם אות לבד, אבל המכות החקוקות בו היה ענינם שאותן העשר מכות יביא על המצריים במצרים ועל ידיהן יצאו ישראל משם, ולכן נחקק בו ג"כ קריעת ים סוף עם היותו מכה למצרים ונס גדול משאר המכות, מפני שהיה אחר יציאתם ממצרים, וכן שאר הנסים שנעשו במטה לא היו מכות ולא היו במצרים, ואמר לו אח"כ ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות, הורה שתי הכוונות שאמרנו במציאות המטה, שהוא מורה על ענין שלימות שליחותו להוציא את בני ישראל ממצרים להיותו הוא רועה עמים בשבטו ומנהיגם במדבר, וראש ומושל על כל הנביאים כולם,
13
י״דועל זה אמר ואת המטה הזה תקח בידך, כי בהיותו בידך יורה על כל זה, ואמר אשר תעשה בו את האותות להורות על הכוונה הראשונה, והוא שהוכן ונברא מאז לתכלית זה והוא יציאת בני ישראל ממצרים בכח המכות החקוקות בו כמו שנזכר, ואמר אח"כ ויקח משה את מטה האלהים בידו, כי מצד שהיה מטה האלהים שהיו נעשים בו האותות החקוקות ונרמזות בו, הוא שלקחו, לא לכוונת מעלתו שיהיה הוא רועה בשבטו וראש ומושל על כל הנביאים, ולכוונה זו נקרא מטה האלהים עם היותו מיוחס למשה ולאהרן כמו שכתוב מטך ומטהו, כי עם היותו מטה שלהם היה הוא בעצמו מטה האלהים, כלומר מטה שחקוק בו שם המפורש המורה על אלהותו ית' שעל ידו יעשו המכות ושאר הנסים שנעשו על ידו, ולזה מצינו שלא הוזכר מטה האלהים כי אם כאן ובמלחמת עמלק שכתוב בו מטה האלהים בידי, ולא הוזכר בשום מקום מטה האלהים סתם להורות שהיה שלו ית' ולא של שום בריה אלא מטה האלהים בידו או בידי, כלו' מטה שיש בו כח אלהות כמו שנזכר בידי, מיוחס לי.
14
ט״ווכן נוכל לומר כי נתיחס זה המטה לאל יתב' ולמשה ולאהרן, מפני שכולם היה ידם שוה בו, כי אהרן עשה על ידו חמשה נסים שהזכרנו למעלה, ומשה חמשה אחרים, והחמשה האחרים שהם חמש מכות עד"ש וחשך ובכורות החקוקות בו לא הוזכר המטה בעשייתן עם היותן חקוקות בו, ונתייחסו לאל יתברך שעשה אותן המכות החקוקות במטה והן חמש, נמצא שהוא יתברך בלי אמצעות משה ואהרן במטה הביא החמש מכות החקוקות בו, ומשה ואהרן עשו על ידו כל אחד חמש מכות, א"כ יד כולן שוה בו, ולכך נתיחס לאל יתברך ונתיחס למשה ונתיחס לאהרן כנזכר, ועשר מכות היו חקוקות בו ועשרה נסים נעשו על ידו, החמש מכות מהעשר החקוקות והן דצ"ך ברד ארבה שהמטה הוזכר בהן, וה' נסים האחרים שנעשו על ידי נחש תנין קריעת ים סוף הכאת צור והכאת סלע כמו שכתוב למעלה.
15
ט״זומפני כי עשיית הנסים או המכות ע"י המטה היה תלוי בהשי"ת על יד שמו המפורש החקוק בו ואין רשות ויד אדם שולט בו, ולכן נמסר למשה עתה כשאמר לו ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות, כאילו אמר לו שיהיה שלו ברשותו לעשות האותות כל זמן שיצטרך, וכשרצה האל יתברך שיעשו קצת האותות על יד אהרן אמר למשה שיאמר לאהרן קח מטך וגו', כדי שיהיה ג"כ כח ורשות לאהרן לעשות בו נסים ומכות, כאילו נתנו משה לאהרן במתנה עד שיוכל לעשות בו הנסים והמכות הנזכרים, ולכך כתוב בעשייתן וישלך אהרן את מטהו וגו', ויט אהרן ידו במטהו וגו', להורות כי בהיותו מיוחס לו ונתון לו במתנה לעשות בו מה שיעשה, היה נכנע ונשמע אליו לעשות הנסים והמכות החקוקות בו בשם המפורש החקוק בו ג"כ, ולכך נתיחס למשה ג"כ בזמן עשיית המכות שנעשו על ידו, כמו שאמר הכתוב במכת הברד והארבה ויט משה את ידו במטהו, כי אחר שעשה אהרן בו מה שעשה חזר אליו וכאילו היתה מתנה על מנת להחזיר והיה המטה שלו וברשותו ובזה היה לו כח לעשות בו המכות והנסים כנזכר.
16
י״זולפי שאחר שעשה בו אהרן נס התנין לקחו משה, כמש"ה והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, ואמר הנה אנכי מכה במטה אשר בידי, הוצרך לומר אח"כ אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים וגו', ולא אמר נטה את ידך במטך וגו' או נטה את מטך וגו', כמו שאמר אח"כ במכת צפרדע וכנים, לפי שאז היה המטה בידו ועתה לא היה בידו שלקחו משה כנזכר, ואמר והמטה אשר נהפך לנחש ולא אמר אשר נהפך לתנין, מפני שעל יד אהרן הוא שנהפך לתנין ועתה שהיה ביד משה אמר והמטה אשר נהפך לנחש על ידך במדבר האלהים חורבה תקח בידך.
17
י״חולענין מה ששנה משה ואהרן בעשיית המכות ממה שנצטוו, נאמר כי מקודם אמר לו האל ית' למשה ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות, ירצה לומר כפי הכוונה פה לפעמים יהיה בידך בשעת עשיית הנס או המכה כמו שאמר ואת המטה וגו', ולפעמים תעשה הנס כמ"ש אשר תעשה בו את האותות או המכה במטה עצמו, או יאמר ואת המטה הזה תקח בידך אני נותנו ברשותך שתעשה בו האותות באיזה אופן שתרצה, או בהיות המטה בידך לבד, או בעשות בו פועל ההרמה או ההכאה, וכן נפרש את המטה הזה וגו', שיהיה בידך אשר תעשה בו את האותות, ויחזור כנוי בו ליד כשתעשה אות ביד כמו מכת חשך יהיה בידך המטה, כי יד לשון זכר, ואחר שהורשה כבר לעשות בו כפי מה שיראה לו הרי אינו משנה מרצונו ומצוויו ית' אח"כ לא הוא ולא אהרן,
18
י״טועם כל זה כשעשו כן ממש כמו שנצטוו אח"כ בשעת עשיית המכה, אמר בפירוש ויעשו כן במכת הדם והכנים שכתוב בציווי קח מטך וגו', ובעשיה כתיב וירם במטה ויך וגו', וכן בצפרדע כתיב נטה את מטך וגו', ובעשיה כתיב ויט אהרן את ידו במטהו, ולכן כתיב באלו המכות ויעשו כן וגו' כמו שנצטוו עתה בשעת העשייה, מה שאין כתוב כן בכל שאר המכות שנעשו על ידיהם, מפני ששנו מן הציווי שנצטוו עתה וסמכו על הציווי הראשון אשר הורשו מאתו יתב' מקודם שיעשו הם במטה כפי מה שירצו לפי מה שפירשנו, כדי שלא יאמרו מצרים המטה הוא שעושה המכה או היד היא העושה, היו עושים אותה לפעמים בזה לפעמים בזה כמו שהורשו קודם, שהיה בזה לדעתם יותר קידוש השם בדבר המכות, ומשה בהיותו הוא המושל העיקרי במטה שנה בכל הדברים לסבה ידועה אצלו יותר מאהרן שלא שנה אלא בפעם אחת כנזכר, גם זה לסבה ידועה אצלו וגם זה אינו שינוי כי כבר הורשו מקודם על זה כמו שנזכר,
19
כ׳ואחר שאמר הכתוב ואת המטה הזה תקח בידך וגו' ואמר ויקח משה את מטה האלהים בידו ואמר לו האל ית' ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה וגו' ולא ישלח את העם, רמז לו שיראה כל המופתים ששם בידו בהיות המטה בידו והם דצ"ך עד"ש באח"ב שהיו חקוקים במטהו והרי כולם היו בידו ויעשם ולא ישלח את העם, ורצה לומר כי יעשה כל התשעה מופתים והם התשע מכות ועם כל זה יתחזק לבו ולא ישלחם, ואז אמור לו כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח וגו' ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך, והיא המכה העשירית אשר מתוכה ומסבתה ישלח את ישראל כמו שכתוב קומו צאו מתוך עמי, ולכך אמר אחר כך פרשת בא אל פרעה אחר שנעשו כל התשע מכות, ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלח וגו', אמר אלו העומדים לפניו חקוקים במטה ועשוים כבר לפני פרעה והם הט' ועדיין לא שלחם עד בוא העשירית קדש שממנה נמשך קדושת הבכורות כמו שאמר הכתוב קדש לי כל בכור וגו', ועליה שלחם כנזכר, ובה נשלם גדולת וקדושת שמו לעיני כל העמים אחרי שנשלמו כל העשר מכות הרמוזות בדצ"ך עד"ש באח"ב, שעולים במספר קטן מ"ב כמספר שמו ית', אשר הוא פועל בו במדת הדין.
20
כ״אוכן תמצא באלו העשר האותיות, שתים מהם כפולות דל"ת ובי"ת, נמצא שנתקללו והוכו המצריים בשמנה אותיות, וכן המטה שהוכו בו הוזכר כ"ב פעמים בתורה כמנין כל האותיות נמצא שהוכו בשמנה ובכ"ב במדת הדין, לא כמו ישראל שברכם הקב"ה בכ"ב אותיות ולא קללם אלא בשמנה, ולא כמשה שברכם בשמנה במשנה תורה וקללם בכ"ב, וכל זה היה בתוך מצרים אבל אחר כך הוכו בקריעת ים סוף הגדולה על כולם, ורמוזה בשם המפורש החקוק במטה, ורמוז בשלשת הפסוקים הידועים, ויסע ויבא ויט, אשר רבועם הוא נ"ד כמנין המט"ה ושמותיו המשולשים המורה עליהם סדר שלשת הפסוקים הם ע"ב, כמנין שם המכות העשר שהוזכרו ע"ב פעמים, דם הוזכר חמש פעמים, צפרדע אחת עשר, כנים חמש, ערוב שבע, דבר אחת במקומה, שחין ארבע, ברד ארבע עשרה במקומה ושתים במכת הארבה שאצלה, ארבה שש, חשך שלש, בכורות שמנה, הם ס"ו, ושש פעמים שהוזכר בכור בפרשת קדש לי ובפרשת והיה כי יביאך הבא על סבת מכת בכורות הם ע"ב, ואם תרצה להכניס במנין דבר שני הכתוב שלא במקומו ולא במכה של אחריה שהיא שחין, אלא בהתראת מכת הברד, יהיו ע"ג, ותסלק בכור של פרשת קדש, כי לא הוזכר לשם סבת מכת בכורות, ונשארה חמש פעמים בכור בפרשת והיה כי יביאך אשר בה מזכיר קדושת הבכור והיא מכת בכורות של מצרים, ומפני שמכת דבר ומכת בכורות היתה באות דל"ת ובי"ת שכבר היתה מכה בהן בדם ובברד, היתה מכת הדבר ומכת בכורות במעט מן הזמן ברגע אחד, הדבר ממחרת כמו שדרשו חז"ל, וכן מכת בכורות בחצי הלילה, ונתיחדה מכת ברד ג"כ למכת הבכורות כי היא היתה גדולה מכל המכות כמו מכת בכורות, וממנה נתיירא יותר ונבהל פרעה כמו מכת בכורות, והותרו הספיקות וההערות שספקנו בענין המטה ושאר ספקות בכתובים אשר לא ספקנו אותם בפירוש ונתיישבו במה שכתבנו, אשר לא דברו בו הראשונים ומקום הניחו לנו אבותינו וחכמינו ז"ל להתגדר בו.
21