בית אלהים, שער היסודות כ״וBeit Elohim, Shaar HaYesodot 26
א׳ונאמר כי הראיות על כי תורתנו התמימה היא מפי הגבורה, ילקחו מן התורה עצמה, שהיא המורה על אמתותה, מן הסברא, מן המוחש, מן הקבלה.
1
ב׳והראיה מן הסברא על שהיא אמתית מפי הגבורה, ילקח מן הדברים המפורשים בה, כמעשה המצות ומניעות העבירות, ומספורי התורה ממה שקרה מבריאת העולם ועד זמן נתינת התורה, ומן היעודים הכתובים והנרמזים בה לעתיד שנתקיימו.
2
ג׳ונתחיל בענין המצות ואזהרות שהן עיקר תכלית נתינת התורה המורים על אמתתה מפי הגבורה, בהיותם חקים ומשפטים צדיקים והם כוללים במה שיתנהג בגופו ובממונו ודעותיו.
3
ד׳כל מאכל אסור וביאה אסורה נכללין בגופו, וכן כל מה שהוא מצווה לאכול ולישא אשה וליבם אשת אח, ונכלל כל זה בספר נשים וס' קדושה, שהם שבעים אזהרות וי"ז מצות הם פ"ז, וכן מה שהוא אסור באכילה מצד דבר אחר לא מצד עצמותו, כטבל ותרומה וקדשים לזרים וקדשים שהם אסורים אפילו לכהנים, והאסורים שיש להם מתירין כחמץ וחדש, שיש בקדשים מצות עשה ארבע, לאכול כהנים בשר קדשי הקדשים ושיורי מנחות ואכילת פסח ראשון ושני, ויש בתרומות ומעשר וקדשים אזהרות כ"ח שלא יאכל כך וכך, ובחמץ יש שלשה לאוין באכילה, ומצות אכילת מצה וטבל וחדש נכללו בהלכות מאכלות אסורות, ואזהרות נזיר באכילה ד', נמצאו כל איסורי ביאה ואכילה התלוים בהם פ"ז ומ"א הם קכ"ח, וכן בכלל גופי כל דיני ע"א ומה שתלוי במעשה וכל שאר ספר מדע ובכלל ידיעות והם כולם ט"ז מצות נ"ט אזהרות, וספר אהבה מצות י"א, וספר זמנים מצות י"ט אזהרות ט"ז שהם ל"ה, נסיר ארבע מהלכות חמץ הם ל"א, וכל מה שנכלל בהלכות שבועות ונדרים ונזירות זולת ד' אזהרות של אכילת נזיר והם שלשה, וחמשה של כלאים הם קל"ה, וספר עבודה וספר קרבנות וספר טהרה אזהרות ע"ז, ומצות פ"ה הם קס"ב, נסיר ארבע וכ"ח הוא ל"ב, נשארו ק"ל, וקל"ה וקכ"ח הם שצ"ג, כל זה בגופו ובממונו.
4
ה׳מה שיש בהלכות ערכין שבעה, וכל ספר זרעים זולת כלאים לאוים ל"ב ומצות ל', הם ס"ב, וספר נזיקין וקנין ומשפטים ושופטים שהם כולם בממון, מצות ששים ואזהרות כ"א הם קנ"א, וס"ב הם רי"ג, ושבעה הם ר"כ, על שצ"ג הם תרי"ג מצות, שצ"ג שהגוף עושה אותן ור"כ בממונו ובהונו שעולה תרי"ג.
5
ו׳ובכללן מה שתלוי בדעות בספר מדע וקצת בספר שופטים, וכן יש שם קצת מצות שהם תלויות בו יתברך.
6
ז׳הכלל שכל המצות תלויות במה שיתנהג האדם בגופו ובממונו ודעותיו לעבודת ה', והן נכללות במה שאמר הש"י (דברים ו') ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, לבבך הם הדעות שתלויות בלב, נפשך שימסור גופו לעשות מה שהוא חייב במצות הגוף, מאדך שיתנהג בממונו כפי מה שסידרה לו התורה, כי כל משפטיהם צדק ואמת, ולא מצאו החולקים עלינו מקום להכזיב את דינינו כי אם בעבד ואמה שנראה להם שיהיו הבעלים חייבים בנזקן כשורו וחמורו, והשיבו להם שאם יתחייבו הבעלים בנזקן כשיקניטם רבם ילכו וידליקו גדישו של אחר כדי שיתחייבו הבעלים לשלם:
7
ח׳והנה ראינו כי מצות התורה ואזהרותיה נקראו בתורה בלשון מצות וחקים ומשפטים ותורות וברית ועדות, וברוב הפעמים נקראו חקים ומשפטים ומצות, וחקים ומשפטים הוזכרו בתורה ביחד בלשון ציווי וכולל ב' פעמים, מהם ארבעה שנזכר בהם מצות ג"כ, וחק נזכר בלא משפט יותר מי"ד פעמים, ומשפט בלא חק שלש פעמים, ומצוה בלא חק ומשפט שניהם ביחד יותר מכ"ד פעמים, ותורות ב' פעמים בדברי יתרו, ועוד אלה החקים והמשפטים והתורות, וברית אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו', את בריתו עשרת הדברים וגו', אלה דברי הברית וגו', ועדות נזכר בתורה אלה העדות והחקים והמשפטי' וגו', שמר תשמרון את מצות וגו' ועדותיו וחקיו אשר צוך, הרי שחק נזכר יותר בתורה כ"ד פעמים עם משפט וי"ד בלא משפט, ומשפט נזכר כ"ד פעמים עם חק ושלש בלא חק, ומצות ארבעה וכ"ד, ותורות שלש פעמים, וברית ועדות שתי פעמים, ועתה ראוי לבאר אם לשונות אלו הם כוללים על כל התורה כולה או אם הם פרטיים על קצתם:
8
ט׳ונאמר כי לשון מצוה הוא ידוע כי הוא כולל כל התורה כולה, כי כולה היא מצוה מאת האל ית' שנצטוינו לעשות, ולכן הוזכרה הרבה פעמים בתורה היא לבדה בלשון מצוה ובלשון מצות, כשהיא בלשון מצוה והיא כוללת כמו והתורה והמצוה וגו', וזאת המצוה החקים והמשפטים, יורה כי כל התורה היא כמצוה אחת, לענין כי אע"פ שעשה האדם רוב מצות התורה לא נפטר מלעשות מיעוטן, כי הם כמו מצוה אחת וצריך לגומרה, וכמו שדרשו על מצוה אחת שצריך לגומרה אם התחילה ממה שכתוב (דברים ח') כל המצוה אשר אנכי מצוך וגו', אם התחלת במצוה תגמור אותה, וכן נדרוש אותו לענין כל המצות, וכשהוא בלשון רבים מצות, יורה על כי יש לו שכר גדול על כל אחת ואחת ואין שכר מצוה אחת נבלעת בשכר מצוה אחרת.
9
י׳ולשון תורה כשהיא בלשון יחיד היא כוללת כל התורה כולה, וזאת התורה אשר שם משה, וכשהיא בלשון רבים אפשר לפרש על תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אבל מפני שלא נמצא תורות לבדו אלא עם חוקים ומשפטים (שמות י"ח) והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו, והזהרתה אתהם את החקים ואת התורות (שם), אלה החקים והמשפטים והתורות, נפרש רבוי התורה, לשון מצות, כי התורה תקרא תורה על כי היא מורה את הדרך הישר, וכן כל מצוה תקרא תורה ומצות ותורות על דרך זה, וכשהמצוה או מצות נזכר עם חקים ומשפטים אינו כולל כל התורה כולה אלא קצת המצות אותן שאינן נכללות בחקים ומשפטים, וכן תורות כשהוא מחובר עם חקים ומשפטים אינו מורה אלא על קצת מצות, וכשהוא עם חקות ומצות כמו (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי, אז יהיו המשפטים בכלל מצות ותורות.
10
י״אושם עדות הוא על המצות שנצטוינו בהן על דברי נסים ונפלאות, כמו שבתות וימים טובים שהם עדות על כי השם ית' ברא העולם, והוציאנו ממצרים, ונתן לנו את התורה, והושיבנו בענני כבוד.
11
י״בוענין לשון ברית ידוע, והוא כריתת ברית על קיום התורה כברית בין הבתרים, ומפני כי עיקר התורה עשרת הדברים נזכר בזה הברית (דברים ד') ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים וגו', ועל כל התורה כולה אמר (שם כ"ט) לעברך בברית ה' וגו'. ועל זה נבאר על מה יורה כל א' מאלו הענינים מצות חקים ומשפטים עדות ותורות כשהם באים סמוכים זה לזה.
12
י״גוהוא כי לשון מצוה הוא כולל כל המצות שבכולן נצטוינו, וצריך האדם לכוין בעשייתן מפני שהוא מצווה בהן מאתו ית', כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, ולכן נזכר לשון המצות ברוב המקומות לבדן כי הן מורות על כולן.
13
י״דובכל מקום שנזכר חק לבדו אינו מורה אלא על הדברים הידועים שהם בכלל חק, וכן כשנזכר משפט לבדו אינו מורה אלא על מה שמורה ענין משפט כמו כשהוא סמוך למצות, והדברים שמורה עליהם לשון חק הם המצות שאין טעמם ברור לכל.
14
ט״וומשפטים הם מורים על שני ענינים, הא' על משפטים שבין אדם לחבירו, והב' על עונשי העבירות שהשופטים שופטים דיני כל עונש ועונש כפי מה שכתוב בתורה, כענין מלקות וארבע מיתות בית דין, וכמו שפירש הרמב"ן ז"ל על (ויקרא כ"ו) ואם את משפטי תגעל נפשכם.
15
ט״זונראה שכשהמשפטים סמוכים לחקים הם מורים על העונש שעל החקים, כי רוב העונשים הם מצד החקים עונשי ביאות אסורות, וכמ"ש הכתוב אחר שהזכיר פרשת עריות (שם י"ח) ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי, ואמר אח"כ לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם וגו', וכן בפרשת קדושים אחר שכתב עונש העריות כתב ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי וגו', ואמר ולא תלכו בחקת הגוי וגו', שנראה שהביאות האסורות הן וענשיהם הן חק, וסמך אליהן משפטים והוא משפט הביאות והן העונשין, כי משפטי הדינין אין ענינם בזה המקום שלא הוזכרו, ובמקומות שהוזכרו חקים ומשפטים הרי כלל אותם.
16
י״זהמשפטים כוללים שני הענינים, עונשי החקים וענין הדינים, ואז החקים כוללים גם כן כל מה שהוא חק, ולכן תמצא שהוזכרו חקים קודם משפטים ברוב המקומות שהוזכרו שניהם ביחד, כי המשפטים הם עונשי החקים, ומורים ג"כ על דינים שבין אדם לחברו בממון כמו שכתבתי, וכן ברוב המקומות שהוזכרו שניהם, הוזכרה שמירה בחקים ועשייה במשפטים, כי החקים שאין טעמם נגלה צריכין שמירה רבה יותר מהמשפטים, וכן מפני שהם בינו לבינו צריכין אזהרה לשמירתן יותר מהמשפטים שהם בינו לבין חבירו שיתבענו בדין, וכן בענין העונשים הם ביד הדיינים ואינן צריכין אזהרה, וכמו שאמר יתרו למשה על מה שאמר (שמות י"ח) ושפטתי בין איש וגו' והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו, השיב לו והזהרתה אתהם את החקים ואת התורות וגו' ואתה תחזה מכל העם ושפטו את העם וגו', כי בענין החקים והתורות שהם בינם לבין עצמם צריך שתזהירם, כי לענין המשפטים במנוי השופטים יבואו הבעלי דינין מעצמם וישפטום:
17
י״חונראה כי כל מצות התורה הן נכללו בכלל חקים ומשפטים, שהוזכרו בתורה שניהם ביחד יותר מעשרים פעמים, וחקים הם על מצות שבין האדם למקום, והם רוב מצות התורה ואזהרותיה, ומשפטים על מה שבין אדם לחברו הם כל התורה כולה, ומפני שחקים כולל רוב המצות הוזכרו בראשונה.
18
י״טוכשנזכרו מצות ג"כ עם חקים ומשפטים בארבעה או בחמשה מקומות, אז יורה לשון מצות על האמונות והדעות שאין בהן מעשה רק מצות מאת ה', וחקים יכללו אז כל מצות ואזהרות שיש בהן מעשה והן בינו לבין האל יתב', ומשפטים מה שבין אדם לחבירו, ונכללה כל התורה בשלשתן, ולמעלת האמונות והדעות מפרט אותן בלשון מצוה גם כי היו נכללות גם כן בכלל חקים ומשפטים כמו שפירשתי:
19
כ׳ולשון עדות כבר בארנו שמשמען הוא על המצות שידוע שנצטוינו בהן על דברי נסים ונפלאות כמו מצות זמניות, ותורות גם כי הוא כולל כמו מצות כמו שכתבנו למעלה, עם כל זה נוכל לפרשו גם כן על הקרבנות, כי בכולם נזכר לשון תורה, זאת תורת המנחה, זאת תורת החטאת וגו', זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, כי אין בהם מעשה כי אם לכהנים, ואין לישראל בהן כי אם ההוראה והלמידה לכהנים, ובזה יש להם שכר כמו אם היו עושים, וכמו שאמרו זאת התורה לעולה למנחה, כי קריאתן הוא כעושה אותן, ועל זה לא נמצא שהוזכרו תורות עם חקים ומשפטים אלא פעם אחת בסוף תורת כהנים פרשת בחקתי, כי אחר שהוזכרו כל דיני הקרבנות ואח"כ מאכלות אסורות וביאות אסורות עד אחרי מות, ואח"כ פרשת קדושים שנאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה, ואח"כ פרשת אמור ובהר סיני במצות זמניות ושאר מצות שבין אדם לחברו, אמר אח"כ על כולם אלה החקים והמשפטים והתורות וגו', שכלל כל הדברים הנזכרים למעלה ועל כולן הזהיר בענין התוכחות, והשלים הספר במה שאמר אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני, כי כולן נכללות בכלל מצות כמו שכתבנו, ויש לו שכר גדול על שהוא עושה אותן כמצותן:
20