בית אלהים, שער היסודות ל״גBeit Elohim, Shaar HaYesodot 33
א׳חל עלינו חובת ביאור אם יש הפרש באיזה דבר של קדושה בין קצת התורה לקצתה, כי מן הנראה היה כי עיקר התורה וקדושתה אינו אלא בענייני המצות ואזהרות לא בסיפורים ודברים אחרים הכתובים בתורה, וכן לא במשנה התורה שהדיבור הוא מפי משה ומצאנו ראינו כי קדושת התורה אחת היא, במה שכתוב בה מצוה או אזהרה ובמה שכתוב בסיפורי קין שידע אשתו ומה שנולדו לו מן הבנים, וסיפור תולדות אדם ונח בענייני התיבה ותולדותיו ושאר סיפורי התורה, הכל קדושה אחת לענין עבוד הגויל לשם קדושת ס"ת, כמו שהוא בשמות ובמצות ואזהרות כן הוא בסיפורים, וכן בקדושת הכתיבה בחסור ויתור אות או דיבוק, וכן בקריאה בה אפילו בציבור שוים הסיפורים לאנכי ה', ובנשבע במה שכתוב בתורה ג"כ שוה וידע קין וגו', ומשנה תורה לאנכי ה', והטעם דרך כלל כי כולה דברי אלהים חיים ומלך עולם למשה רבינו כמו שהיתה כתובה אצלו אלפים שנה, וכולה שמותיו של הקב"ה:
1
ב׳וביאור טעם זה יתחלק לשנים, הא' כי כמו שמי שממרה את פי האל יתב' בדבר גדול או קטן הסברא נותנת שהוא חייב מיתה כמי שעובר על פי מלך ב"ו, ויותר לאין קץ, וכתוב ביהושע כל איש אשר ימרה את פיך לכל אשר תצונו יומת, בין יהיה הדבר המצווה קטן או גדול לא נביט אליו כי אם אל המצוה, כן הדברים היוצאים מפי האל ית', הן בדבר מצוה חמורה הן בדברי סיפור הנראה קל ובלי צורך הם שוים במה שכולם הם דברי אלהים חיים, ויש בכולן יתר שאת וקדושה שהן נכתבין בקדושה ואינם נאמרים כי אם במקום נקי, להיותם דברים אמיתיים נאמרים מפי האל ית', וגם הדברים הנראים קלים בעינינו ראוי להאמין כי לא לבד למה שנגלה ונראה קל בעינינו הוא שנאמרו מפי האל ית', כי אם גם על מה שיש בהן מן הסודות ודברים נסתרים אשר לא יכילם רעיון כל בני אדם ולכן נסתרו מעינינו, והם בגדר וערך דברי המצות ודברים האמורים.
2
ג׳ותמצא כי באלו הב' ספרים הראשונים הנכללים בהם רוב הסיפורים, הוזכרו בהם שמות הקדש יותר משמנה מאות פעם, והשמות שהוזכרו בשני הספרים האחרים שהם ספר ויקרא וספר במדבר סיני אשר בהם רוב המצות שבאלו הד' ספרים הם כמו ז' מאות.
3
ד׳ואפשר שהיתה הכוונה להורות ולרמוז לנו הענין שכתבתי, כי גם שהם סיפורים ודברים קלים כפי הנראה, עם כל זה יש בהן מן הקדושה והמעלה מה שנעלם מעינינו, ועל ידי השמות הקדש הנזרעים והנטועים בתוך הסיפורים יתעלו אותם הסיפורים והיו קדש, ובשני הספרים האחרים להיותם מרובים במצות לא הוצרך להזכר עליהם כל כך שמות הקדש, ולכן אפשר ג"כ כי ע"ז היו שמות הקדש אשר נזכרו בספר משנה תורה כפלים או יותר מכל ספר מהספרים הראשונים, להורות כי גם כי לפי לשון הספר נראה שנאמר מפי משה רבינו, האמת הוא כי הכל היה דברי אלהים חיים, כי בכלל התורה שהיתה גנוזה לפניו אלפים שנה קודם שנברא העולם היה ספר משנה תורה, ומפני שהוזכרו בו מצות שהוזכרו כבר בספרים הראשונים שלא הוזכרו עדיין, כי לכך נקרא משנה תורה, וגם שהוא כמי שמדבר משה אל בני ישראל, הוזכרו בו יותר מת"ת שמות הקדש, לקדש את דברי הספר ההוא כמו שאר הספרים שמורה לשונם יותר שנאמרו מפי הגבורה למשה רבינו, וכן תמצא כי כל שמות הקדש שהוזכרו בתורה הוזכרו קודם באלו השני ספרים הראשונים, והם שם בן ד' ושם אלהים ואל שדי ושם אדני ושם אהיה, כי שם צבאות שהוא תשלום כל השמות שאינם נמחקים לא הוזכר עד שבאה חנה, והיה זה רמז ג"כ כי לא נתוסף קדושה ומעלה בשאר הספרים יותר מקדושת ב' הספרים הראשונים, גם כי יש בהם מהסיפורים שנראים דברים קלים והם חמורים לפי האמת.
4
ה׳והטעם השני להיות קדושה בסיפורים כמו במצות התורה, הוא כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה היא ויש צירופי שמות בסיפורים כמו בשאר התורה, כמו שהוא ידוע ליודעים חינה של תורה, ואני אומר לפי דרך זה כי מה שאמר כי כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, הוא, כי האותיות הנכללות בשמות שאינם נמחקים הם י"ב אותיות יה"ו, אד"נ, ל"מ, ש', צב"ת, ובסדר האל"ף בי"ת הן א"ב דה"ו י' למ"נ צ' ש"ת, והאותיות שאינן נכללות בשמות הן עשרה, ג' זח"ט כ' שע"פ ק"ר, ונאמר כי כל אות הסמוך ונוגע באות מאותיות השם יקדש, והנה הב' מקדשת הגימ"ל שאצלה, והדל"ת והה"א והוא"ו מקדשות הזי"ן והחי"ת והטי"ת שאצלן, שלשה כסדרן כנגד שלשה כסדרן, והיו"ד מקדשת הכ"ף שאצלה, והלמ"ד מ"ם נו"ן מקדשות הסמ"ך עי"ן פ"ה שאצלן, והצד"י מקדשת את הקו"ף שאחריה, והשי"ן מקדשת הרי"ש שלפניה, האל"ף והתי"ו אינן מקדשות שום אות פרטית כי הן כוללות כל האותיות מלפניהן ומלאחריהן, והרי כל התורה כולה שהיא מחוברת מכ"ב אותיות היא שמותיו של הקב"ה, כי כל האותיות הם שמותיו ית' על דרך זה:
5