בית אלהים, שער היסודות ל״דBeit Elohim, Shaar HaYesodot 34
א׳והעיקר התשיעי כי התורה הזאת מועתקת מאת הבורא לא מזולתו, ועליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע, לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, שנאמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, עכ"ל הרב ז"ל פרק חלק.
1
ב׳וענין עיקר זה כי גם שיסדנו בעיקר השמיני אמיתת תורה מן השמים, היה אפשר להאמין כי היא אמתית מאתו ית' אבל לא שתהיה מראשיתה עד סופה אותיותיה ומלותיה וסדרה מפי האל ית', אלא אחר שהיה בא הדיבור למשה רבינו על ענין אחד היה כותב הענין ההוא המכוון כפי מה שהיה נראה לו, ולא בלשון עצמו שנאמר לו ולא כסדר שנאמר לו, אלא כפי מה שיזדמן למשה רבינו בשעת כתיבתו, ולכן הוצרכנו לעיקר הזה, כי אמיתת התורה היא בשלימות לא לבד בענייניה דרך כלל ופרט אלא גם מלותיה ואותיותיה וסדרה מראשיתה עד אחריתה היא מועתקת כולה מאתו ית', וכמו שעשרת הדברות הוא ית' המדבר ואומר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, באלו האותיות והתיבות כסדרן וכמו שכתוב (שמות ל"ג) והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות, כן כל התורה כולה נאמרה למשה רבינו באותן האותיות והתיבות כסדר הכתוב בתורה, אע"פ שנראה מלשונה שהיא נאמרת ע"י אמצעי המספר, ואומר כי בראשית ברא אלהים ושאמר יהי אור ויהי רקיע, יש לנו להאמין כי בזה הלשון ממש נאמר לו שיכתוב בראשית ברא אלהים וכתב, וכן כל התורה כולה עד לעיני כל ישראל נכתבה פעם כמדבר ע"י אחר אמצעי ופעם כמדבר הוא עצמו, וכפי מה שכתבנו בפרקים הקודמים, ולהיות חומר מעלה בעשרת הדברות שהם כוללים כל מצות התורה כולה, נאמרו בלשון האל יתב' המדבר הוא עצמו להם לזרזם ולתת להם מעלה וכבוד כי פיו המדבר אליהם.
2
ג׳ומפני כי מזה היה נמשך להם ג"כ עונש ואשם יותר אם יעברו על דברו הנשמעים מפיו עצמו, כי אינו דומה הנזהר על הדבר מפי המלך בעצמו לנזהר על פי שלוחו, וכמ"ש ליואב (ש"ב י"ח) כי באזנינו צוה המלך וגו', לכן חששו ישראל ואמרו למשה רבינו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, כי בדברו עמנו פה אל פה נהיה נענשים למיתה ח"ו אם נעבור על דבריו.
3
ד׳כי התועלת הנמשך מדבורו אלינו כי נהיה זריזים יותר בקיום דברו בשמענו אותם מפיו, גם שנשמע הדברים מפיך נשמע ונקבל לעשות, וזהו הנרצה באמרם דבר אתה עמנו ונשמעה, והוא השיב להם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, ויהיה נסות מלשון הרימו נס, כי לתת לכם מעלה וכבוד לזכותכם שתשמעו באזניכם דברו ותהיו כנביאים בא האלהים, כי בזה תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו בשמעכם את דבריו מפיו לפיכם, לא להענישכם יותר אם תעברו:
4
ה׳ונחזור לענין כי כל התורה כולה מראשה לסופה נאמרה למשה רבינו ככתבה וכלשונה, מבלי שינוי לשון או אפי' אות א' כ"ש ענין מהעניניה הכתובים בה, וימשך מזה כי לא יפול שום שינוי בה לעתיד, כי אם היתה נאמרת מפי משה רבינו שאמר אלו הענינים והוא כתבם כפי מה שנראה לו, היה אפשר שיפול איזה שינוי בלשונה או בכתבה לא בכלל עניינה, כי לא היינו נזהרים אלא בשמירת עניינה, אבל מאחר שנתאמת לנו כי ציור כתיבתה ג"כ הוא מאתו ית' לא יהיה מקום שיפול בה שום שינוי, כי מי הוא זה אשר יבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו, וגם מי הוא אשר יושיט ידו לשנות בתוספת או גרעון במה שכתב מפיו ית', כי במה שיראה לו שצריך תוספת או גרעון יחשוב כי אל דעות ה' ולא קצרה ידו ומדעו מהשכיל על כל דבר ודבר שיהיה שלם ולא יצטרך לתוספת או גרעון, כי הוא ית' הבורא כל העולם ויודע מה שעתיד להיות, ובוחן לבות וכליות מתחלת נתינת התורה ידע מה שיהיה עד סוף הימים ושלא תצטרך לתוספת ולא לגרעון.
5
ו׳ולא לבד תורה שבכתב היא שלימה מבלי תוספת וגרעון, אלא גם תורה שבעל פה אי אפשר ליפול בה תוספת או גרעון מן הטעם הנזכר, כי סדרה ומלותיה עצמן כמו שהן כתובות בתורה נאמרו למשה מסיני, ונמסרו לו דרכי הלמודות ריבויים ומיעוטים קלים וחמורים וג"ש ושאר מדות שהתורה נדרשת בהם, אשר אי אפשר ליפול בהם תוספת וגרעון כי הן נלמדות מן הכתובים המדויקים ככתבם וכלשונם מפי הגבורה, וכן ההלכות שאין להם סמך בכתוב והן הלכות למשה מסיני הן ידועות וקצובות שאין התוספת והגרעון נופל בהם.
6
ז׳ושלימות התורה אשר לא יפול בה תוספת ולא גרעון, יתבאר מכמה פנים וראיות מן השכל, מצד הנותן, ומצדה, ומצד המקבלים, ומצד האמצעי בנתינתה.
7
ח׳אם מצד הנותן והוא האל ית' היא שלימה, כי כמו שלא יפול בו ית' שינוי לעולם כן לא יפול שינוי במה שנאמר מפיו ית' לעולם, כי לא ימשך שינוי ממה שאין בו שינוי, וזהו שרמז בכל מקום שאמר אני ה' אחר קיום מצות רמז מה שכתוב (ויקרא י"ט) ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אותם אני ה', כי ראוי ומחוייב לכם שתשמרו בלבבכם החקים והמשפטים שיש להם זמן קבוע עד בוא זמנם וכן השאר ותעשו אותם, אני ה', כמו שאני ה' ואין בי שינוי לעולם כמו כן בחקותי ומשפטי לא יהיה בהם שינוי וחילוף לעולם.
8
ט׳וכן מצדו ית' באופן אחר, והוא מצד פעולותיו ית' שראינו מה שפעל ועשה בעולם התחתון נוהג על המנהג שבראו, הארץ מוציאה מן הנזרע בה והב"ח מולידים כדומה להם, לא ישתנו סדרי בראשית וטבעי הדברים כולם, וכן השמים והארץ לא ישנו את תפקידם, ויותר מהמה ראוי ומחוייב שלא יפול שינוי וחילוף בתורתו אשר היא אלהית ונבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם.
9
י׳ואם מצדה ג"כ יתחייב שלא יפול בה שינוי וחילוף, כי דרכיה דרכי נועם וכתוב יושר דברי אמת, ומה שהוא אמת לא יגרע ולא יוסיף, וכמו שאמר המשורר אחר סיפורו מן מעלותיה ושלימותה, יראת ה' טהורה עומדת לעד, כי מזה נמשך ומחוייב שתעמוד לעד ולא יפול בה שינוי וחילוף כלל כיון שהיא תמימה ונאמנה, והיותה תמימה מתבאר ממה שהיא כוללת ונותנת חיים לעושיה בעוה"ז ובעוה"ב, כי יש מצות שהשכל מחייבן ומצות שאין השכל מחייבן, והמצות שהשכל מחייבן כמו מה שבין אדם לחבירו בגופו וממונו כי בהן יש קיום בישוב הנהגת העולם, ובהיות שכל האדם מיושב מבלי מעיק ומציק מפנה עצמו לשאר המצות המיישרות ג"כ את האדם להצלחת עוה"ב, והן המצות שאין השכל מחייבן, שתכלית כוונת קיומן הוא לשכר הצפון בעוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתו, כי כפי חומר אותן המצות עצמן, שאין השכל בהיותו בזה החומר העכור משיג את טעמן כמו שאין השכל משיג מהות העוה"ב.
10
י״אוכן מצדה באופן אחר יחוייב שתהיה עומדת לעד ולא יפול בה שום שינוי, והוא מה שנודע מפרסום נתינתה בקולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד, כי מזה יש הוראה על קיומה לעתיד, כי הדברים הנעשים בפרסום גדול יהיה בטוח העושה אותן שלא יפול בהן שום שינוי וחילוף לעתיד, כי השינוי בדבר ואפילו לאחר זמן הרבה יורה חסרון בתחלת הדבר ההוא, כי הדבר השלם בתחלתו לא ישתנה בסופו.
11
י״בוהנה אלו הארבעה דברים שנראו בנתינת התורה יורו על קדימותה ושלא יפול בה שום מין מהשינויים, והם ד'.
12
י״גשלא תהיה נחלפת בתורה אחרת, ושלא תהיה עניינה בנוסחא אחרת, ושלא יהיה נגרע ממנה דבר, ולא נוסף ג"כ, וענין הקולות הם הוראה לקיום התורה שלא תהיה נחלפת בתורה אחרת, ולכן ניתנה בקולות ובקולי קולות, כי קולה ישמע לעולם ולא זולתה.
13
י״דוענין הברקים מורים על הנסיחה, כי גם שעניינה יהיה קיים לא תנתן לנוסח אחר, אלא כמו שהיא מבראשית עד לעיני כל ישראל, כמו הברקים כי גוונם אינו משתנה.
14
ט״ווענן כבד על ההר יורה על הגרעון שלא יפול שום גרעון בשום דבר חוקיה ומצותיה, כמו הענן שהיה כבד על ההר ולא נמחה כעב וכענן אחר שנאמר בו מחיתי כעב וגו'.
15
ט״זוענין קול השופר חזק מאד יורה על שינוי בתוספת כקול השופר שהיה חזק מאד ולא יעריך אדם ולא ישער תוספת על הקול ההוא, וגם כי התיחסות כל אחד מהדברים לכל אחד מהשינוים אינו מוכרח, די שיהיו ארבעה כנגד ארבעה.
16
י״זואלו ד' מיני השינוים זכרם הכתוב ג"כ, על התוספת והגרעון אמר לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו וגו', ועל הנסיחה אמר בסוף ג"כ אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל כל בני ישראל וגו', כלומר אלה ככתבם וכלשונם, ועל חילוף התורה אמר בסוף חומש הפקודים אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל, כי המצות והמשפטים האלו והם תרי"ג מצות לא יתחלפו באחרים לעולם, וכן אמרו חז"ל, כה תאמר לבית יעקב, כה בלשון הקדש, כה כסדר הזה, והוא ענין הנסיחה, כה בענין הזה והוא ענין החילוף, כדי שלא תפחות ולא תוסיף.
17
י״חוהם מצד המקבלים והם ישראל ראוי ומחוייב ג"כ שלא תשתנה התורה, כיון שהם זרע קדש ברוכי ה' בני אברהם יצחק ויעקב והנמשכים מהם עד מרע"ה שכולם קיימו את התורה קודם נתינתה, ואיך ימירו או יחליפו אותה בניהם אחרי נתינתה וקבלתה, ואם המקבלים אותה עצמם ראו עוצם נתינתה במעמד הר סיני בקולות וברקים ונתאמתו שהיתה מאתו ית' והורישוה לבניהם והעידו להם על אופן נתינתה ואמתתה, איך יקומו בניהם אחריהם ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו ח"ו, אדרבה הבאים אחר נתינת התורה יהיו תחת אבותיהם ויאמתו ויקיימו אותה לאלפי דורות, כמו שהם יודעים ומקיימים כי הם זרע האיתנים אברהם יצחק ויעקב, וכמו שיעד הכתוב לא תשכח מפי זרעו, כי כמו שהם יהיו ידועים ונכרים לעולם כי הם זרע כל אחד מן האבות הרמוזים למעלה, באמרו כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו וגו', כן לא תשכח השירה הזאת אשר היא לפניו לעד ולקיום, ותשלום ספר התורה כי קיום התורה בכל הדורות מורה על היותם בני אברהם יצחק ויעקב, כי לא נפל בלבול ולא עירוב בזרעם, וכן לא יפול שום חילוף בתורה, כי זה תלוי בזה כי היא מורשה לקהלת יעקב אבינו ע"ה, ואין לאומות ולבלתי מקיימים אותה שום חלק ונחלה בה, וכמו שכתוב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וגו', ובהיותם זרע ברור ונקי לאבותם הם שלמים במדות גופם ובמדות נפשם החצובה מתחת כסא הכבוד מקום מחצב נפשות האבות ע"ה, והם מקיימים התורה המורשה להם מהם הכוללת מדות הגוף והנפש, והרי הם מאמתים ומקיימים נתינת התורה מאתו ית' כאילו נמצאו הם בעצמם במעמד נתינתה בהר סיני, וזה ירצה מה שאמרו חז"ל שנפשותיהם של כל הדורות הבאים מישראל נמצאו במעמד הר סיני, כי היותם זרע נבחר בגוף ובנפש ממקבלי התורה מורה על קיומה לעתיד בלי שום שינוי כאילו היו הם עצמם במעמד נתינתה, עם שאין המדרש יוצא מידי פשוטו.
18
י״טוכן מצד המקבלים באופן אחר לא יקרה בתורה שום שינוי וחילוף, וזה מצד השכלתם וחכמתם מכל העמים, וכמו שכתוב (דברים ד') ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, אמר שראוים לשמור לעולם ולעשות את דברי התורה בלי שום שינוי, מצד כי היא חכמתם ובינתם לעיני העמים, הם יודעים כי חכמת ישראל היתרה מכל האומות היא מצד התורה, ובפרט אשר ישמעון את כל החקים וגו', כי מהחקים אשר אין טעמם נגלה כי אם לישראל תראה חכמתם ובינתם לעיני העמים ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, כי גם שהחכמה היא קנויה להם מצד התורה גם הם מצד עצמם הם חכמים ונבונים ומצד חכמתם ותבונתם השיגו וזכו למעלת חכמת התורה, וכמו שכתוב (דניאל ז) יהיב חכמתא לחכימין, וכן אמרו חז"ל (קידושין מט) עשרה קבין חכמה ירדו לעולם ט' נטלה א"י ואחד כל העולם כולו, ולא אמר ט' נטלה ארץ כנען אלא א"י, אוירא דארעא דישראל מחכימה לישראל.
19
כ׳והנה הכתוב הזה שאמר ואמרו רק עם חכם ונבון וגו' דבר לעתיד כי כשיבאו לא"י ויתחכמו בה יותר מכל האומות אז יאמר עליהם רק עם חכם וגו', שהרי בכתוב הקודם לזה אמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וגו' לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה, וסמך מיד ושמרתם ועשיתם וגו' ואמרו רק עם חכם ונבון וגו', כי מצד שקבלו התורה וישכנו בארץ ישראל יהיו משיגים חכמה יתירה לעיני כל העמים, וסבת היות אוירא דארעא דישראל מחכים מצד כי אדם הראשון נברא ממבחר א"י והוא מקום המזבח, כמו שדרשו ז"ל (ב"ר פי"ד) כתיב הכא עפר מן האדמה וכתיב התם מזבח אדמה, והאל ית' אחר שציירו מן המקום המובחר ההוא נפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה כמו שתרגם אונקלוס ע"ה לרוח ממללא, והיא חכמתו ובינתו המושגת לו מאתו ית' במבחר א"י, ונתברר ונתלבן זרעו של אדם הראשון באבות ובניהם אחריהם עד שחזרו למקום מחצב אביהם הראשון, וחכמת אדה"ר תאיר פניהם בהיותם במקום המובחר ליצירת גופו ומקום שנופח בו נשמת חיים מאתו ית', כי היא סבת היות אוירה מחכים מהתפשטות בה אויר נפיחתו נשמת חיים בשפע באדם הראשון, ולכך אין הנבואה שורה אלא בארץ ישראל, כי שם היתה תחלת התנוצצות רוח ושפע האל ית', ונתברר שלא תשתנה התורה מצד המקבלים והם ישראל:
20
כ״אואם מצד האמצעי והוא מרע"ה, יתברר ג"כ שלא תשתנה התורה, כיון שהיה מבחר המין האנושי בנבואתו ולא קם עוד נביא בישראל כמשה, ולא לבד היתה עוצם ויתרון נבואתו על שאר הנביאים בשעת נתינת התורה, כי אם ג"כ קודם נתינתה, וכמו שאמר הכתוב אשר ידעו ה' פנים אל פנים וגו' לכל האותות וגו' לעשות בארץ מצרים וגו', כי מאז ששלחו הפליא להגדיל ולהבדיל נבואתו משאר הנביאים, כדי שיהיה בו כח והכנה לעלות לשמים ולקיים כל התורה כולה והגיע לשלימות אשר אין כח בחק שום אדם להגיע ולא נגרע ממנו דבר איפשרי להשפיע על ילוד אשה שלא הושפע בו, ואם היה אפשר בחק אדם שיושפע עליו יותר היה מושפע ממנו ית', וא"כ ימשך מזה כי גם התורה שניתנה על ידו עליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע ולא יפול בה שינוי כלל, כמו שלא נפל שום שינוי בנבואתו בכל זמן שהיה מתנבא מתחלת נתינת התורה ועד סופה בתוך ארבעים שנה, ודי בזה הערה מה שלא קרה שינוי בטבע גופו כמו שכתוב לא כהתה עינו ולא נס ליחה.
21
כ״בוכן מצד האמצעי והוא מרע"ה באופן אחר, כי כמו שסיפורי התורה והגדותיה שנאמרו על ידו הן אמתיות ולא יפול בהן תוספת ולא גרעון, כן במצות התורה ואזהרותיה שניתנו על ידו לא יפול בהן תוספת ולא גרעון, כי התורה היא שוות החלקים, ואם בסיפורים שהוזכרו בתורה אי אפשר ליפול בהם שינוי כי מה שהיה כבר היה, כ"ש בעיקר התורה והיא מצותיה ואזהרותיה, ונתבאר מכל זה מן הסברא הנכונה כי לא יפול שום שינוי בתורתנו התמימה.
22
כ״גוהראיה מן החוש, ממה שראינו כל זמן משך הנבואה בישראל שלא דבר שום נביא אמת שום דבר שיראה נגד מ"ש בתורת משה, וכל דברי הנביאים מסכימים בנבואתם למה שכתוב בה ושאין לגרוע ממנה ולא להוסיף עליה, וכמו שאמרו בראש מגלה אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, וכיון שאינו רשאי לחדש והוא התוספת, כל שכן לגרוע, ומה שאמר אליו תשמעון אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה כמו אליהו בהר הכרמל, הרי סיימו ואמרו הכל לפי שעה, שמע לו, דהוה מיגדר מלתא שהשיבן על ידי כן מע"א, וכמו שהביאו ביבמות (דף צ').
23
כ״דאבל לבטל או לחדש שום מצוה אין כח ביד שום חכם ואפי' נביא שיאמר כך מפי הגבורה לא נאמינהו, כי גם שהכתוב אמר לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו, שנראה שאנו מוזהרים בכך, אבל אם האל יתב' יצונו לעתיד מצוה מחודשת או יגרע ממצותיו מי יאמר לו מה תעשה, אפ"ה האל יתברך אמר שלא תשתנה כי לא תפול בה שינוי מצד שלימותה, ואפי' הוא ית' לא ישנה אותה כי הוא בראה בכל השלימות האיפשרי מקודם שנברא העולם וידע כי לא יפול בה שינוי לא בתוספת ולא בחסרון, כי הדבר השלם והאמתי לא יפול בו שינוי כלל, וכמו שכתוב לא בשמים היא, שירצה לפי כוונה זו שמן השמים ג"כ לא יחדשו בה דבר כיון שניתנה כבר בשלימות מן השמים:
24
כ״הוכן ראיה מן החוש כי הוא מן הידוע כי יפול שינוי בדברים לפי רוב השנים ושינוי הזמנים ושינוי האנשים והמקומות.
25
כ״ווביאור זה כי אחר שהאנשים אינם עומדים לעולם על תכונה אחת ועל כוונה אחת כי תשתנה תכונתם ודעתם לפי שינוי הזמנים, יהיה מן ההכרח שישתנו דבריהם ומעשיהם ולא ישובו לסדרן הראשון, ואחר שראינו בכל הזמנים החולפים כי כלל האומה הישראלית לא סרו מלהחזיק האמת שקבלו אבותם, בין בהיותם בשררה על אדמתם בין בהיותם בעבדות בארץ לא להם, יתחייב כי נצחיות התורה ואמתותה היא העומדת להם בכל הזמנים והמקומות המשתני' שיהיו נכונים ומזומנים לעולם ללמידתה וקיום מצותיה, ולא ישנו את תפקידם בשינוי ההוא עליהם לפי רוב השנים, וזו היה הנראה על היותה נצחית וקיימת לעד מבלי שינוי להיותה תורה אלהית, כי יותר נזהרים בה האומה הדבקה בה' בהיותם בגלות מבהיותם בגאולה, ונותנים לב לדעת כי מה שרפו ידיהם ממנה היתה סבת גלותם ומוסרים נפשם עליה בגלותם, וכמו שאמרו ז"ל או יהודי או צלוב, וכמה פעמים בימי השופטים נכשלו ישראל בעבודת אלילים ועברו דברי התורה וניתנו ביד אויביהם וזעקו אל ה', כי ידעו כי על אשר עברו את דברי הברית באה להם הצרה ההיא ושבו לו ורפאם והצילם מלוחציהם,
26
כ״זוזו היא ראיה לנצחיות התורה כי מרפים ידיהם ממנה יכשלו ויתנו לב לשוב לקיימה על איתנה הראשון, ולא ינסו ברצותם לחדש להם דת אחרת לראות הייטב להם בה, והעוברים מישראל הוא לתוקף יצרם ותאותם יביא להם לחטוא ומיד מתחרטים ואפי' הפושעים במרד ובמעל הם יודעי' רבונם ומכוונים למרוד בו וזדון לבם משיאם לומר מי אדון לנו כל אשר תמצא ידינו לעשות בכחנו נעשה ולא יחושו לעונש שאחר המיתה עם היותם יודעים אותו, וכמאמר אחד מהם כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי, והבא אחריו אמר קמאי לא ידעי לארגוזי כלום אנו צריכים אלא לאורו יש לנו זהב פרוים וכו' אמרו לו והכתיב לי הכסף ולי הזהב וגו' אמר להם כבר נתנו לנו דכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן וגו',
27
כ״חהרי שאין סבת חטאתם פקפוקם באמיתת התורה או סכלותם באמיתת הבורא, שהרי יודעים רבונם ומכוונים למרוד בו ומביאין ראיה מדבריו שהם דברי התורה למה שיעלה בדעתם לעבור על דבריו ולחלוק על רצונו וחשבו מחשבות לבטל את התורה ומצותיה, ולא עלה בידם עם היותם מלכים וסגנים ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, וזהו מצד נצחיות התורה כאשר הבטיחנו בה כי לא תשכח מפי זרעו, וראינו כמה מן המלכים מן האומות שחדשו להם דת ושמעו להם עבדיו ועזבו את הקודמות וכי יתקצפו במלכם ובאלהיהם יפנו לבם לאחרת, מה שלא קרה בדת האלהית, כי הבועטים למלאות יצרם בעת תאותם אחר כך יזכרו וישובו אל ה' הם או בניהם, וזהו מסגולת נצחיות התורה האלהית ובכל הדורות, וכמו שאמר הכתוב אחר אמרו כי לא תשכח מפי זרעו אמר כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום, כאילו העיד האל ית' כי מה שאכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים וגו' הכתוב למעלה, ידע הוא ית' כי מצד יצרו המפתה אותו הוא שעשה ולא יתמיד בו אלא שישוב אחר שחטא וכמ"ש אשר הוא עושה היום.
28
כ״טוהראיה הלקוחה מן הקבלה בנצחיות התורה וקיומה דרך כלל, מה שאמרה תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כי התורה שצוה לנו משה היא בנחלה ומשמשת לדורי דורות לקהלת יעקב, וכל הנביאים הבאים אחרי מרע"ה כולם הסכימו על נצחיות תורת משה ולא פחתו ולא הוסיפו עליה כמוזכר במס' מגילה, וכולם הזכירו את משה רבינו בספורי נבואתם, ביהושע נזכר כמה פעמים ובשופטים בתחלתו אשר צוה את אבותם ביד משה, ובשמואל אשר עשה את משה ואת אהרן, ובמ"א ח' כאשר דברת ביד משה עבדך, ובמ"ב י"ד ואת בני המכים לא המית ככתוב בס' תורת משה וגו', ובישעיה (ס"ד) ויזכור ימי עולם משה עמו מוליך לימין משה וגו', ובירמי' אם יעמוד משה ושמואל לפני, וביחזקאל לא הוזכר משה ואין בכל הנביאים מי שיזהיר על דבריו כמוהו, ובתרי עשר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי וגו':
29
ל׳ומצאנו ראינו הנביאים כולם מזהירים על קיום התורה, ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, ובשופטים אתם עזבתם אותי ותעבדו אלהים אחרים לכן לא אוסיף להושיע אתכם, ובשמואל אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר וגו' ועבדוהו לבדו ויצל אתכם וגו', ובמלכים במראה שנית לשלמה אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמרו מצותי וגו', וישעיה וירמיה ויחזקאל ותרי עשר רובם תוכחות לישראל על עברם את התורה.
30
ל״אוכן ראינו אותם מזהירים את ישראל על מצות פרטיות הכתובות בתורה, יהושע נצטווה למול את ישראל שנית, וכתב שעשו את הפסח ושאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי וגו', ובנה מזבח בהר עיבל וקרא את כל דברי התורה הברכה והקללה ככל הכתוב בספר התורה, והנשיאים קיימו שבועתם לגבעונים, והכה יהושע את כל הארץ וגו' ואת כל הנשמה החרים כאשר צוה וגו', ולא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה, וחלק את הארץ לשבטים ולשבט הלוי לא נתן נחלה אשי ה' אלהי ישראל הוא נחלתו, והיה החילוק ע"פ הגורל, ונתן את ערי המקלט לנוס שמה וגו', והזהיר לבני ראובן וגד על המזבח אשר בנו,
31
ל״בובשופטים עלה המלאך מן הגלגל ואמר אעלה אתכם וגו' ואתם לא תכרתו ברית וגו' מה זאת עשיתם, ודבורה היו באים אליה בני ישראל למשפט, וכן שאר השופטים, ועבדו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות והוכיחם ושבו, ושמשון נזהר בנזירות, ונקהלו בני ישראל על דבר פלגש בגבעה, ועלי הוכיח את בניו אשר ישכבון וגו' ונאמר לו למה תבעטו בזבחי ובמנחתי וגו', ובני שמואל לא הלכו בדרכיו, ונאמר ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך וגו', והמליך עליהם מלך וצדק עצמו באמרו הנני ענו בי וגו',
32
ל״גושאול הזהיר את האוכלים על הדם ואמר ושחטתם בזה ואכלתם, והוכיח שמואל את שאול על אשר לא שמע אל דבר ה' ויעט אל שלל העמלקים, והרג דוד את ההורגים את שאול ואת איש בשת, ופרץ ה' פרץ בעזא, והוכיח נתן את דוד על אשר הרג את אוריה ולקח אשתו וקיים דוד שבועתו להמליך את שלמה בנו אחריו ובנה בית המקדש ועשה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו, ועשה ירבעם שני עגלי זהב ויהי הדבר הזה לחטאת וגו', ועשה יהודה הרע וגו' ויבנו גם המה להם במות וגו' וגם קדש היה בארץ וגו' והבמות לא סרו, ובנה אליהו מזבח בהר הכרמל בהוראת שעה ונענה, והעידו על נבות בני בליעל והומת, ונענשו אחאב ואשתו איזבל, וחזק יואש את בדק הבית וכסף אשם וגו' לא יובא בית ה', ואמציה הכה את הממיתים את המלך אביו ואת בניהם לא המית ככתוב בספר תורת משה, וקרא המלך יאשיהו את כל דברי ספר הברית, וטהר את ירושלים ובית המקדש, ובשאר ספרי הנביאים ישעיה ירמיה יחזקאל ותרי עשר באו תוכחות כוללות בפרט על העבירות החמורים ויעודים ונחמות, וירמיה הוכיחם בפרט על חילול השבת:
33
ל״דוהרי שקבלנו מכל הנביאים כי תורת משה נצחית היא ושום אחד מהם לא כתב שום דבר הפך התורה, וכבר דרש חנניה בן חלקיה דברי יחזקאל שהיו סותרין דברי תורה ואלמלא הוא היה נגנז כמו שהביאו במסכת שבת, ואליהו בהר הכרמל הוראת שעה היתה וכמו שאמר ובדברך עשיתי וגו', וכן שאר הספרים שנתנו ברוח הקדש אין בהם שום דבר נגד התורה, ואפי' ספר קהלת חתם באמרו סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.
34
ל״הולא באה אלינו מצוה מאת האלהים כי אם הכתובות בספר תורה משה ועליהן אמר כי ז"ה כלל האדם, רומז אל דור המדבר שקבלו התורה שהיו דור שכלו דעה וכל העולם לא נברא אלא לצוות לכל אחד מהם, ודניאל ועזרא ונחמיה הזכירו את משה רבינו בספריהם והזהירו על קיום תורתו, וכן דברי הימים שחובר על ידם, וראינו כי ממרע"ה עד מלאכי חותם הנביאים כמו תת"ן שנה והיו בכל הדורות כמה אלפים חכמים ונביאים, מהם מ"ח שנתנבאו להם לישראל, לא פחתו ולא הותירו ממ"ש בתורה, וכ"ש הבאים אחריהם שאינם כמדרגתם, נראה דבר ברור כי על התורה אין להוסיף וממנה אין לגרוע ושכלם הסכימו בכך:
35
ל״וואחריהם נלך לאנשי כנסת הגדולה האחרונים שקבלו כולם תורה שנמסרה להם מהנביאים וזקנים ויהושע ממשה רבינו, כמו ששנינו באבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, שהכוונה היא לפי הענין שאנחנו בו, שכמו שקבלה משה מסיני בלי תוספת ומגרעת כן מסרוה המוסרים תורה האחרונים והם הנביאים לאנשי כנסת הגדולה, ומהם נמשכה לתנאים הראשונים והאחרונים לאמוראים ולרבנן סבוראי והגאונים והרבנים והחכמים עד דורות הללו שאבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה, עם כל זה אנחנו יודעים את ההורה הזאת שהיא היא מה שקבלו אבותינו ע"ה על ידי משה רבינו, וכמו שהבטיחנו בתורה כי לא תשכח מפי זרעו.
36
ל״זואחשוב כי ענין מסירת יהושע התורה לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים לאנשי כנסת הגדולה, ולא שנו שאנשי כנסת הגדולה מסרוה לתנאים שבאו אחריהם והם לבאים אחריהם, מפני כי מסירת משה התורה ליהושע היתה בזמן פטירתו כשכלה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם אחר שכרת ברית אתם בארץ מואב וקבלו את התורה ונחשב כאלו קבלוה עתה מחדש, וכן יהושע מהרה מחדש לזקנים ולישראל שהיו בזמן ההוא מפני שהיו אומרים כי מפני שהיו יראים שמא לא יכנסו לארץ הוא שקבלו התורה ועכשיו שנכנסו חזרו וקבלו אותה, וכמו שכתוב (יהושע כ"ד) בחרו לכם היום את מי תעבדו אם את האלהים אשר עבדו אבותיכם וגו' ואמרו לא כי את ה' נעבוד ויאמר עדים אתם בכם וגו' ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וגו' ויכתוב וגו', ונאמר אחר כך ויעבד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים וגו', כי כמו שעבדו את ישראל כל ימי יהושע ובסוף ימיו חזרו וקבלו התורה מחדש כן עבדו כל ימי הזקנים, ובסוף זמן הזקנים חזרו הנביאים לקבלה מהם מחדש, וכן הנביאים לאנשי כנסת הגדולה, כמו שכתוב ביחזקאל שהוא מהנביאים האחרונים והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וגו' חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם, כמו שאמרו ז"ל במסכת סנהדרין, ואחר שקבלוה אנשי כנסת הגדולה לא הוצרכו למוסרה עוד לבאים אחריהם והיתה מורשה להם כנחלה הממשמשת מדור לדור, ונמצא שקבלו ישראל התורה חמשה פעמים כנגד חמשה חומשי תורה, משה יהושע זקנים נביאים אנשי כנסת הגדולה, ולכך שנו משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וגו', שהושוו כל הקבלות לקבלת משה מסיני, לומר שלא היתה בה שינוי כלל אלא שהיא נצחית.
37