בית אלהים, שער היסודות ל״הBeit Elohim, Shaar HaYesodot 35
א׳וראוי לתת טעם לגדרי התורה וסייגיה שנראים כתוספת על התורה ומצותיה, וכן בענין הגרעון מה שאמרו ז"ל (סוף מכות) בא דוד והעמידן על י"א, ופי' רש"י שבתחלה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה, דורות האחרוני' לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולם אין לך אדם שיזכה ובא והעמידן על י"א כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו, וכן כל שעה הדורות שלמטה הולכים ומתמעטים.
1
ב׳והתשובה על התוספת, קלה מצד מה שפי' ז"ל כמו בשר עוף בחלב אם מוסיף ואומר שהוא מן התורה הוא תוספת בה, ואם אומר כי מן התורה מותר אלא שהחכמים אסרו אותה משום גדר וסייג אינה תוספת אלא משמרת למשמרתה של תורה, וכן משמעות הכתוב שאמר לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, כלומר שלא תוסיפו על הדבר ותאמרו כי אנכי מצוה אתכם על התוספת גם כן, וימשך מזה כי אם יעבור על התוספת לא יענש ויבא מצד זה לעבור על עצמות הדבר, בחשבו כי הכל דבר אחד, והרי שהוא בא לידי גרעון, וכמו שאמרו בסנהדרין מנין שכל המוסיף גורע שנא' כי אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, הקב"ה לא הזהירם על הנגיעה ובתוספת גרעו שדחף הנחש את חוה על האילן עד שנגעה בו, ואמר לה ראי שאין מיתה על הנגיעה אף על האכילה לא תמותו.
2
ג׳אבל התשובה על הגרעון קשה, וכתב הרמ"ה ז"ל על בא דוד והעמידן וישעיה וכו', לאו למימרא דאי עביד הני בלחוד זכו לחיי עוה"ב דא"כ בטל עונשן של עבירות ושכרן של מצות, אלא משום דקי"ל דמאן דמקיים לי' לתורה כולה מסייע ליה קב"ה ומגין עליה דלא ליתיה לידי הרהורא ואזיל לההוא עלמא בלא חטא, אבל מאן דלא מקיים לה לכולה תורה אע"ג דאית ליה רובא זכיות לא מסתייע מן שמיא לאגוני עליה מיצר הרע כד"א פ' שילוח הקן, וכיון דחזא דוד דהוו ממעטי דרי ואזלי בעא רחמי ואוקמיה למצות למיגני מיצה"ר אחד סרי ואתא ישעיה ואוקומינהו אשית והכין מסתברא עכ"ל ז"ל:
3
ד׳והרב בעל העיקרים ז"ל כתב במאמר ג' פ"ל, כי אין הכוונה לומר כי העשיית אחד עשר מצות או שלש מקנה מן השלימות האנושי המדרגה שתשיג מצד כל מצות התורה, או שבהן יקנה מדרגה מהשלימות ולא בפחות, אלא שכל אחד מהנביאים היה מתכוין לעשות כללים כוללים מצות רבות מהתורה ומדות טובות כדי שעל ידם ישיג האדם מדרגה גדולה מהשלימות וכו' קרובה למדרגה המושגת על כלל המצות אף על פי שא"א שתעלה למדרגה גדולה כמוה, עד כאן:
4
ה׳ואני תמה על פשטי מאמרים אלו, איך אמרו בא דוד והעמידן על י"א וישעיה על ו' וכו' אחר אמרם תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני וכו' שנראה שדוד העמיד אלו התרי"ג על י"א, אם הרצון הוא שאלו הי"א הם כוללים כל התרי"ג צריך לדעת באיזה אופן הם כוללים כולם, כי הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת וגו' אין הוראתם אלא על יושר המדות דרך כלל לא על מצות עשה ומצות לא תעשה, ואין בכל אלו מצות מפורשות בתורה, כי אם לא רגל על לשונו שהוא כמו לא תלך רכיל, כספו לא נתן בנשך, את כספך לא תתן לו בנשך, ושחד על נקי, לא תקח שחד, ואם הולך תמים וגו' הוא כולל רוב התורה שילך תמים בדרכי השם שיעשה מצותיו, גם לא תלך רכיל ונשך ושחד היו נכללים בו, ואם הרצון כמו שאמרו העמידן הוא שבמקום התרי"ג העמיד י"א מהן והניח זולתן כי עושה אלה והן הי"א לא ימוט לעולם, הרי אין באילו הי"א מצות מפורשות בתורה ונמנות בכלל תרי"ג מצות כ"א שלש הנזכרים שהן מצות לא תעשה, וכ"ש שביארו בגמ' שם הולך תמים זה אברהם וכו' ופועל צדק כגון אבא חלקיה ודובר אמת כגון רב ספרא וכו' ואלו אינם מצות מן התורה אלא לפנים מן השורה, ואם באלו צריך שיהיה נזהר שלא ימוט כל שכן במצות התורה ואזהרותיה המפורשות בתורה, וכן בא ישעיה והעמידן על שש שנאמר הולך צדקות וגו' אינם כוללות כל התורה אלא הן יושר המדות ולפנים מן השורה ואיך אמרו העמידן על כך וכך:
5
ו׳ולכן אני אומר כי מה שאמרו העמידן על י"א ועל שש, אין הכוונה שהעמיד י"א ושש במקום תרי"ג, ולא שהן כוללות כל התורה או רובה, אלא שראה דוד בדורו כי גם שהיו מקיימים כל התורה כולה לא היו נזהרים בדברים שהם לפנים מן השורה בכמו אלו הדברים דאבא חלקיה ורב ספרא וכו', ולכן דרש ואת המעשה אשר יעשון ותיקן שיהיו זהירים גם כן באלו הי"א דברים שהם כולם לפניה מן השורה, וכדי שיחזיקו בידם אמר מי יגור באהלך וגו' הולך תמים ופועל צדק וגו', ואמר כי עושה אלה על כלל מצות התורה לא ימוט לעולם, שהיה אפשר שימוט לפעמים גם כי יהיה זהיר בכל מצות התורה ובעשותו גם את אלה לא ימוט לעולם, וכן ישעיה ראה בדורו שלא היו נזהרים באותם הששה דברים שהם ג"כ לפנים מן השורה והזהיר עליהן, וכדי שיחזיקו בידם אמר הוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו וגו', כי ישיג בהן שכר ומעלה יתירה בהיותו נזהר בכל מצות התורה ובאילו השש שהם לפנים מן השורה, וכן מיכה על ג' שהיו רפויות בידם בזמנו, וישעיה עצמו ראה אחר כך כי המשפט והצדקה היו רפויות בידם והזהיר עליהן, וחבקוק ראה בזמנו שכמעט אבדה האמונה ונכרתה מפיהן והזהיר על האמונה שאמר וצדיק באמונתו יחיה, כי גם שיהיה צדיק והוא שומר כל התורה כולה עיקר חיותו בעולם הזה ובעה"ב יהיה על האמונה, וא"כ מה שאמרו העמידן ירצה לומר כי הראשונים היה עיקר אזהרתם לישראל על תרי"ג מצות ואלו היו מעמידין עיקר כל האזהרות על אלו הדברים הרפויין בדורם כמו שכתבתי:
6
ז׳וכן מה שאמרו שם במכות ד' גזירות גזר משה על ישראל ובאו ד' זקנים ובטלום, אין הכוונה שחלקו על דברי משה רבינו, אלא שמשה גזר אותן הד' גזרות קשות על ישראל ובאו אלו הד' זקנים ובקשו רחמים מהאל יתב' עד שנתבטל קושי אותן הגזרות.
7
ח׳ונתבאר כי אין תוספת וגרעון בתורתנו התמימה לא במפורש בה והיא תורה שבכתב ולא בפירושה והיא תורה שבע"פ:
8
ט׳ואני אומר כי עיקר הציווי והאזהרה שלא להוסיף ולא לגרוע בתורה הוא בתורה שבע"פ, כי תורה שבכתב הרי היא כתובה לפנינו וחתומה ניתנה אין מי שיוכל להושיט ידו לגעת בה בתוספת וגרעון, וכמו שהשיב המתלוצץ לינאי המלך על מה שאמר ותורה מה תהא עליה אמר הרי היא כרוכה ומונחת בקרן זוית כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד, המצות כתובות בתוכה ולא ישתכחו, ואם כן עיקר האזהרה בתוספת ובגרעון הוא בתורה שבעל פה, וכן נראה ממה שכתוב באזהרה זו לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו וגו' אשר אנכי מצוה אתכם, לא אמר על הדבר הכתוב בספר התורה הזה אלא אשר אנכי מצוה אתכם, להורות על תורה שבע"פ והיא בינו לבינינו שהוא מצוה אותנו על פה, וכמו שאמר הכתוב וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך והיא בתורה שבע"פ שנצטוינו מאתו יתב' עליה כי לא נמצא בתורה שבכתב צווי על דיני הזביחה.
9
י׳וכן מה שנאמר ליהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור וגו', עיקר הציווי הזה הוא על התורה שבע"פ, כי תורה שבכתב כפשטה אין צורך להגות בה כל ימינו ימים ולילות אלא על תורה שבע"פ נאמרה, כי רחבה מארץ מדה וגו' והיא נוהגת עם מה שכתוב בספר התורה, וזהו שאמר לעשות ככל הכתוב בו, לא אמר כל הכתוב אלא ככל הכתוב לרמוז על תורה שבע"פ שיש לה רמז ודמיון במה שכתוב בתורה על דרך המדות שהתורה נדרשת בהן:
10