בית אלהים, שער היסודות ל״וBeit Elohim, Shaar HaYesodot 36
א׳יש מקום לקטני אמנה להרהר על אמונת עיקר זה על דבר המחלוקות שנחלקו חכמי ישראל משנים קדמוניות, מזמן הסמיכה נשיא ואב ב"ד זה אומר לסמוך זה אומר שלא לסמוך עד שרבו תלמידי שמאי והלל וח"ו נעשית התורה כשתי תורות, וכן האמוראים והגאונים והחכמים הבאים אחריהם עד היום חולקים זה מתיר וזה אוסר זה פוטר וזה מחייב זה מטמא וזה מטהר בדבר אחד, ואם האמת הוא כמי שמתיר או מטהר או פוטר יהיה שכנגדו מוסיף על מה שכתוב בתורה, ואם הוא כדברי האחר יהי' שכנגדו גורע ממה שכתוב בתורה, וכמו שאמרו זה לזה במשנת זבחים אם כן אתה מוסיף על מה שכתוב בתורה, א"כ אתה גורע וכו', ואם נחפש נמצא מחלוקת זה ברוב דיני התורה, ועם מה שכתבתי בפ' שלפני זה שעיקר האזהרה בבל תוסיף ובל תגרע הוא בתורה שבע"פ יקשה יותר כי רוב המחלוקת שנפלו בין החכמים הם בתורה שבע"פ:
1
ב׳ותשובת דבר זה כפי דיני התורה היא, כי התורה צותה אחרי רבים להטות, והוא כי אחר שמסר האל ית' למשה רבינו כללות פירוש התורה ופרטותי' בסיני מה שאי אפשר בטבע שכל אנושי לקבל לריבויים ועמקם כדכתיב (איוב י"א) ארוכה מארץ מדה, והוא ריבוי אריכות דיני התורה, ורחבה מני ים והוא רוחב עומק דיני התורה כעמקה של ים, ולא למדה משה אלא מפי הגבורה שהיה נותן בו כח לקבל כל אורך ורוחב דיני התורה בפרטות אפילו מה שתלמיד עתיד לומר בפני רבו, והוא לא היה יכול ללמוד לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ולכל ישראל כל מה שלמד, כי מה שלמד מפי הגבורה ביום אחד מן המ' יום לא היה מספיק ללמדה להם בשנה אחת מן המ' שנה שנתעכבו במדבר, ואם הספיק ללמד להם בשנה אחת מה שלמד ביום אחד ונמצא שלמדו כל התורה במ' שנה כמו שלמדה הוא במ' יום, היה מפני שישראל שבאותו הדור היו מוכנים ששמעו כולם מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך והיו דור שכלו דור דעה, ולא ניתנה תורה שלימה כמו שלמדה משה רבינו מפי הגבורה אלא להם שהיו אוכלי המן לחם אבירים לחם שמלאכי השרת ניזונין ממנו, ומשם והלאה בדורות הבאים היו מוסרים זה לזה כללי התורה וקצת פרטות, כי לא היו מספיקים הדורות הבאים ללמוד כל התורה כמו שלמדוה יוצאי מצרים, אלא שהיו דורשים התורה במדות שהיא נדרשת בהם כפי מה שנמסרו בידם ללמוד מהם פרטי דיני התורה כל אחד כפי חכמתו וכפי השגתו לדרוש וללמוד הרבה בדיני התורה בלי שום מחלוקת, כי כל זמן שהיתה נבואה בישראל היו מוכנים ללמוד דיני התורה על ידי המדות שנדרשת בהם בלי שום מחלוקת כנתינתן מסיני, ואחר אנשי כנסת הגדולה שפסקה הנבואה לא היו מוכנים ללמוד כל הדברים בבירור, והיו נופלים להם ספקות בעניני הלמידות עד שהיו באים לידי מחלוקת מצד קבלתם, זה מתיר וזה אוסר וכו',
2
ג׳ולזה אמרה המשנה משה קבל תורה מסיני, כי לא היה כח והכנה בידו ללמדה כי אם מסיני מפי הגבורה, וכן למדה לכל ישראל כמו שבארנו, אלא מפני שיהושע היה נכנס לארץ והיה מלמדה הוא ובית דינו לדור אחר שלא שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך ולא היו מוכנים ללמוד כולה אלא כללותיה וקצת פרטותיה, לכן אמר שמסרה ליהושע, כלו' שמסר לו שילמדה דרך כללות על ידי המדות, דרך מסירה שיוכלו ללמוד פרטיה מן כללותיה, וכן עד אנשי כנסת הגדולה שמסרוה הנביאים להם, ואחריהם שפסק' הנבואה נולדו הספקות והמחלוקת כמו שנתבאר, ועל זה אמרה תורה אחרי רבים להטות, במה שיחלקו בו בדיני התורה בדורות הבאים ואחר שיטו אחרי רבים הרי זה כמו הלכה למשה מסיני, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, והמיעוט נגררים אחר הרוב, והרי שאין בכל דיני התורה לא תוספת ולא גרעון כי הכל הולך אחר הרוב, ומה שאמרו (ביבמות י"ד) על מחלוקת צרת הבת איכא מ"ד לא עשו ב"ש כדבריהם ואיכא מאן דאמר עשו וכו', אפ"ה אחר שנפסקה הלכה כב"ה הרי היא כהלכה למשה מסיני ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע וכן בשאר התנאים והאמוראים החולקים בדיני התורה אחר שנפסק הלכה כאחד מהם.
3
ד׳ולא לבד בענין המחלוקות עשה רושם הפסק הנבואה, אלא גם לענין השמטת חלק מישראל מתורה שבעל פה, והם הצדוקים וחביריהם, כי תורה שבכתב לא יכלו להכחישה להיותה כתובה וחתומה מזמן נתינתה והיה ס"ת ביד כל שבט ושבט מכתיבת מרע"ה, ותורה שבע"פ גם כן כל זמן היות נבואה בישראל לא יכלו להכחישה, כי כמו שהיו רואים שהיתה הנבואה משפעת בישראל, כך היו מאמינים ג"כ בתורה שבע"פ שניתנה למשה בנבואתו בפירוש התורה גם כי לא נכתבה, אבל אחר שנפסקה השפעת הנבואה הכחישו ג"כ מה שהיה להם מקובל בפירוש התורה מנבואת משה, כיון שלא היה כתוב בפירוש מאז עד עתה:
4