בית אלהים, שער היסודות ל״טBeit Elohim, Shaar HaYesodot 39
א׳והעיקר העשירי, כי השי"ת יודע מעשיהם של בני אדם ואינו מעלים עינו מהם, לא כדעת מי שאומר עזב ה' את הארץ אלא כמו שנאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וגו', וירא ה' כי רבה רעת האדם וגו', ונאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו', ע"כ לשון הרב ז"ל בעיקר זה.
1
ב׳וכוונת עיקר זה וביאורו הוא כי ידיעתו ית' היא מקפת בכל מה שברא ומתמדת לעולם, ואין שום רגע בכל הזמנים שלא ידע האל ית' כל עניני העולם העוברים ההווים והעתידים, כי היה עולה על הדעת, כי ידיעתו ית' מקפת בכל מה שברא ויודע סתרי כל הדברים ומה שישתלשל מהם כשרוצה לדעתם, אבל לפעמים מעלים עינו מהם ואינו רוצה לדעתם, וזה אי אפשר להיות כי האדם שהוא משתמש בכלים חומריים והם החושים אינו משיג ויודע הדברים אלא כשהוא משיגן בחושים או שמדמה אותן אחר כך בחוש המשותף, וכל שלא ראה דבר אחד או דומה לה לא יוכל לדמותו, ואפילו מה שראה וידע כשאינו רואהו ואינו מדמהו אינו יודעו, ולפעמים אינו רוצה לראותו ולא לדמותו, וכשהוא משיג דבר אחד אינו משיג אחר, כל זה הוא בידיעת השגת הדברים הגשמיים על ידי החושים ידיעה שלימה או חסרה כל אחד כפי השגתו, וכן בהשגת השכל יקרה כל זה שאינו יודע דבר שכלי כי אם בעת שהוא משיג אמתתו בשכלו בראיותיו ומופתיו או כשחוזר ומחשב בו ויודע שהשיגו וידעו ידיעה גמורה וברורה, וכשאינו חוזר וחושב בו אין לו בו ידיעה, וכל ידיעות אלו הן בכח בין שתהיה ידיעה אמתית או לא, ואין לאדם ידיעה בפועל כ"א בזמן התעסקו בה כמ"ש:
2
ג׳אבל ידיעת האל ית' היא ידיעה אמתית ובפועל בכל הנבראים ומתמדת בכל רגעי הזמנים ובכל הנבראים, בבת אחת היה יודע שיחטא אדם הראשון ושיזכה משיח בן דוד וידע שצחקה שרה בקרבה ומה שאמר המן בלבו הכל בבת אחת כל מה שהיה והווה ויהיה, שאם בבריאת הנמצאים לא היה צריך פועל ולא זמן אלא ברצון לבד נעשו השמים והארץ וכל צבאם אלא שרצה שיהיו נעשים ונבראים בששה ימים ועשרה מאמרות בתחלת רגע כל יום או בסופו, כל שכן בידיעת כל הנבראים שברא שהוא יודעם כולם כאחד, כי יותר נקל הוא לידע מלברוא, שהאדם יודע ואינו בורא, וכמו שהאדם יודע מה שעשה בידיו מהותו ואיכותו כל זמן שהוא לפניו או שזוכר אותו, כן ויותר יודע האל ית' לעולם כל הנבראים מהותם ואיכותם ומה שנמשך מהם, כי הוא בראם והם לפניו תמיד ואין לפניו שכחה, כי האדם שוכח מה שאינו לפניו והוא ית' כל מה שברא הם לפניו גלויים וצפויים, וכמו שהאדם יודע מטבע מה שבתוך כיסו כשהוא לפניו גם כי אינו רואהו, כן ויותר הוא ית' יודע מה שבלבו של אדם כי הוא לפניו לעולם ואין בשרו וצלעותיו ועובי בשר לבו עד החלל מסך מבדיל למה שבתוכו, אם נולד בחללו דבר גשמי או חושב בו מחשבה טובה או רעה או משתנה ממחשבה אחת לזולתה, וכ"ש הדברים הצפונים ונסתרים במטמונים כי אין מחיצה של ברזל מפסקת בידיעתו,
3
ד׳כי האדם שראייתו מושגת ע"י חוש גשמי, הדבר הגשמי מבדיל ראייתו, אבל ראיית האל ית' שאינה גשמית אין הדבר הגשמי מסך מבדיל לה, וכל ד' יסודות והנמשך מהם ועצם ראשון וגשם החמישי ועולם המלאכים ג"כ כדבר גשמי לערך מהותו ית', כי כולם ברואיו ותלויים בו ולא יצוייר קיומם זולתו כמו שלא יצוייר קיום הבית בהריסת יסודותיו, כי האדם שעושה כלי בידיו אחר שגמרו מתקיים בעצמו גם כי יצוייר העדרו ושיעדר בפועל מפני שאין הכלי צריך אליו אחר שנגמר, אבל כל מה שברא האל ית' ברצון ובמחשבה לבד לא בפועל גשמי אין קיומם מתמדת כי אם ברצונו ומחשבתו ולכן לא יצוייר קיומם זולתו, וכמו שאמר הכתוב (תהלים ל"ג) כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, כי לסבת שהיו ונבראו כל הדברים באמירתו וחפצו יתב' צריך עדיין רצונו וחפצו לקיומם ועמידתם, כי הפועל הטבעי שברא האל ית' הוא נמשך ומשתלשל מיום ליום להוציא ולהוליד כדומה לו בלי הפסק התמדת רצונו ית' עליו, ולא שתאמר כי ברצונו הקדום בשעת הבריאה לבד הוא שמשתלשלים כל הדברים אח"כ על טבעם שברא בהם ואינם צריכין רצון מתמיד בכל זמן, כי אחר שבריאת טבע זה הוא ברצון לבד לא בפועל א"כ אין לו קיום כי אם ברצון מתמיד, ופעולות האדם הנעשות בדבר גשמי אינם מולידות אחרות תחתן, ואחר שישבר כלי אחד צריך לעשות אחר מחדש במקומו, ולא ישתלשל כלי מכלי, כי בגמר עשיית הכלי הראשון נסתלקה פעולת האדם האומן ממנו ויתמיד מה שיהיה בטבעו עד שיפסד ויעשה אחר, אבל בריאת האל יתב' אינה כך שיברא אנשים וב"ח וצמחים וכשיכלו יברא אחרים תחתיהם, כי זה היה חסרון בחקו יתב', אלא ברא הראשונים ושם בטבעם להוציא אחרים תחתיהם, ורצונו וחפצו המתמדת בהשתלשלותם היא המקיימת ומעמדת אותם עם השלימות אשר הטביע בם בתחלת בריאתם, כאמרם כל מעשה בראשית בקומתם נבראו בדעתם נבראו ובצביונם נבראו, כדכתיב ויכולו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם.
4
ה׳ופירוש בקומתם שנגמרה כל קומתם מתחלתן, ולדעתם שהודיעם שיבראו וניאותו, וצביונם דמות שבחרו להם, ולפי הכוונה במקום זה ירצה על שלש שלמיות אשר יש בבריאת האל ית' ממעשה האומן, והם ההשתלשלות והדמיון באיכות ובכמות, כי ענין הקומה יורה על ההשתלשלות וההולדה להיותו קיים לעולם, ואיפשר שישתלשל ולא יהיה דומם לו באיכותו וטעמו, לזה אמר לדעתם נבראו, כי איכות הדבר ומהותו הוא דעתו, והיה אפשר גם כן להיותו משתלשל כדומה לו באיכותו ולא בצורתו וכמותו, ולז"א בצביונם נבראו, כי צורת הדבר לפי ערך כמותו הוא צביונו, ושלימיות אלו הטביע האל יתברך בנבראים בתחלת בריאתם כדי שיהיו קיימים במין, וכמו שאמר הכתוב ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, כי בבריאת מה שברא כבר בששת ימי בראשית כלו השמים והארץ וכל צבאם, כי כמו שגשמי השמים הם קיימים באיש כן גשמי הארץ קיימים במין, ובמה שנעשה כבר יתקיים העולם לעתיד ואין כל חדש תחת השמש, כי כל מה שישתלשל לעתיד הוא מכח מה שנברא כבר בששת ימי בראשית, וזהו שאמר וכל צבאם והם צבא כל מה שהוא עתיד להשתלשל לעתיד מכל מין ומין כדומה לו, כי שלש השלמיות נכללים בצבאם והם מוטבעים בהם בתחלת בריאתם כנזכר, מצד מעלת האומן והוא הבורא ית', ולזה הוא מבואר כי אין כח וידיעה בשום אדם לעשות שום דבר הדומה לדבר הטבעי, כי כל חכמי העולם לא יוכלו לברוא אפילו יתוש אחד, כי האדם אין לו יכולת לעשות כי אם דבר גשמי, וגם אם יוכלו לצייר או לעשות דמות יתוש, החיות אשר בה גם כי הוא גשמי אינו נתפש בידי האומן לזורקו בתוכו ולהמציאו, וכמו שאמר הכתוב אין אדם שליט ברוח, וגם אם היה לו יכולת על זה לא היה יכול להטביע בו שיוליד כדומה, וגם הדברים אשר אינם משתלשלים כדומם אין כח באדם לעשות כמותם, כי אין האדם יכול לעשות משברי אבנים אבן אחת כמו שהיא נבראת בטבעה שלימה ולא שום דבר דומה לדבר הנברא בטבע, כי אין יכול על הטבע זולתו ית' בכח ידיעתו בה בכל הזמנים, וימשך מכל זה מה שרצינו לבארו, והוא כי ידיעת האל יתברך מקפת בכל הדברים כולם ביחד בכל הזמנים:
5
ו׳עוד אני מבאר בהקפת ידיעתו יתב' בכל הנבראים, כי בידיעת עצמו יודע כל ברואיו.
6
ז׳וביאור זה כי כל ידיעה יש לה כח אשר היא סבת הידיעה וב' ידיעות יש להן ב' כחות אשר היו סבתן, ואלו הכחות הם רוחב שכל האדם או קיצורו וכפי כח שכלו תהיה פועל ידיעתו, כי לא יוכל להוציא לפועל יותר ממה שיש לו בכח, וכמו שבדברים הגשמים שלא יוכל האדם או הב"ח לטעון יותר ממה שבכחו, ומהשערת כחו יהיה נודע מה שיטעון בפועל, כן בדברים השכליים לא יוכל להוציא לפועל מה שאינו בכחו ומידיעת הכח יהיה נודע הפועל, ואחר שהאל ית' יש לו כח ויכולת על כל מה שברא ויותר לאין תכלית, אם כן הוא יודע בכל בידיעת עצמו וכחו, ואף העתיד להיות, כיון שהוא נמשך מכח יודעו כידיעת כחו ויכלתו, וכל זה הוא ראיה מן השכל על הידיעה:
7
ח׳והראיה מן החוש היא מכל ראיות ההשגחה מן החוש, כי ההשגחה היא על הקדמת הידיעה, וכן מן הראיות שיש על אשר לא יפול בו ית' שום שינוי, כי אחר שידע האל יתברך כל הדברים כשבראם לא תפסק ידיעתו כי לא יפול בו שום שינוי, וכן אם לא היה יודע כל הדברים העתידים עד שיהיו היה בו שינוי ח"ו כשידעם, וראינו כי אדם הראשון ידע כי האל ית' ראה וידע שאכל מעץ הדעת כשאמר לו המן העץ וגו', וגם שהיה יודע מה שעתיד להיות כשאמר לנחש ואיבה אשית וגו', ולאשה אמר הרבה ארבה עצבונך וגו', ולאדם אמר כי שמעת וגו' ארורה האדמה בעבורך בעצבון וגו' וקוץ ודרדר וגו', כל הדברים שנאמר לו לעתיד ראם הוא ותולדותיו, וכן ידע שהרג קין את הבל אחיו וידע מה שהיה לעתיד בנקמתו אשר יעד לו שבעתים יוקם, וידע וראה כי רבה רעת האדם בארץ וכי נח היה צדיק תמים ושינצל הוא ואשר אתו בתבה, וידע מה שיזמו בלבם לעשות דור הפלגה ושיפיצם משם, וידע יושר לבב אברהם אבינו ושיהיה לגוי גדול ונברכו בו כל משפחות האדמה כמו שהיה לעתיד, וידע לקיחת שרה בית פרעה ונגע אותו, וידע נתינת הארץ לזרע אברהם ושימת זרעו כעפר הארץ, וכן כל היעודים שבתורה שהודיע אותם קודם היותם ונתקיימו, הם ראיה חושיית שהוא ית' יודע העתידות, וידע ושמע זעקת סדום ועמורה, ולקיחת שרה אל אבימלך, וידע שכלו המים מן החמת שנתן אברהם להגר, וכן כל הדברים שנזכרו בתורה ידיעת השי"ת עליהם הם ראיה מן החוש על ידיעתו בכל הדברים ובכל הזמנים, וכן אמר רבי יוחנן בסנהדרין משום רשב"י מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה.
8
ט׳וראוי ליישב קצת מהכתובים אשר כפי פשטם מורים הפך כוונה זו, והאחד מהם הוא אמרו האל ית' לאדם הראשון איכה, והוא השיב את קולך שמעתי ואירא כי עירום אנכי ואחבא, שנראה כפי פשטו שהוא ית' היה מסתפק במקום עמידת אדם הראשון, וגם הוא חשב להתחבא ממנו שלא יראהו כמו שאמר ואחבא:
9
י׳ואומר כי מה שאמר לו איכה היה להורות לו עצם חטאו במקום הנכבד אשר נצטווה עליו לעבדו ולשמרו, כי אם היה עובר על דברי האל בזולת זה המקום לא היה חטאו כ"כ חמור והיה לו להשכיל ולהיות מתבונן איה מקום כבודו ושכינת עוזו כי אם בגן עדנו ולא היה חוטא, וזהו הנרצה באמרו איכה, היה לך להביט את מקומך והוא בגן עדן והוא מקום מנוחתי כדי שלא תחטא, ולזה קרא אותו קודם ואמר לו כמדבר אליו איכה שכתוב ויקרא אלהים וגו', ומה שאמר אדם הראשון ואירא כי עירום אנכי ואחבא, לא היה נחבא שלא יראהו האל ית', אלא מפני כבוד קול שכינתו היה נראה לו בלתי הגון היותו ערום, וההתחבאות היה כמכסה לגופו בהיות מלא כל הארץ כבודו, כי אפילו בגילוי הראש אסור לילך משום מלא כל הארץ כבודו, וזהו מה שאמר הכתוב ויתחבא האדם ואשתו, מפני ה' אלהים, הרצון מפני כבוד שכינתו יתב' כמו שכתבתי:
10
י״אומה שאמר הכתוב מי הגיד לך וגו' המן העץ וגו', הרי היה גלוי לפניו כי אכלו מן העץ ושלא הוגד לו שהיה עירום אלא שנפקחו עיניהם וידעו כי עירומים היו כמש"ה ויאכלו ותפקחנה עיני שניהם וגו'.
11
י״בואפשר לפרש הכתוב שאמר לו האל יתב' מי הגיד לך כי עירם אתה אלא שמן העץ אשר צויתיך וגו' אכלת, ועל כן השיב לו האשה אשר נתת עמדי היא נתנה וגו', לא השיב לו מי הגיד לו ולא שאכל מן העץ אלא על קדימת הידיעה לו ית' שאכל אמר שאשתו היא שנתנה לו וגו':
12
י״גומה שאמר הכתוב למה חרה לך ולמה נפלו פניך, היה יודע שעל שלא שעה אל מנחתו הוא שחרה, אלא שאמר שלא היה לו טעם ודין לחרונו ולנפילת פניו:
13
י״דומה שאמר ה' אל קין אי הבל אחיך ולא אמר לו על שהרגת את הבל אחיך ארור וגו', הוא על כי לא נצטער אחר כך על הריגת אחיו ולא נכמרו רחמיו עליו.
14
ט״ווזהו שאמר אי הבל אחיך אין אתה מצטער על אחיך שאינו בעולם, ומה שהשיב קין לא ידעתי השומר אחי אנכי, שהיה נראה היותו חושב שלא היה יודע האל ית' שהרג הוא את אחיו, תהיה הכוונה כמתנצל ואומר טעיתי שלא ידעתי שהיה ראוי לי לשמור את אחי שלא להורגו:
15