בית אלהים, שער היסודות מ׳Beit Elohim, Shaar HaYesodot 40
א׳והראיה הלקוחה מן הקבלה על ידיעת ה', תהיה בידיעתו הדברים העתידים והנסתרים, כי לידיעת הדברים ההווים ונגלים אין צורך להביא ראיה לא שכלית ולא חושיית ולא מן הקבלה, כי ברואיו השפלים יודעים ומשיגים מה שלפניהם כל אחד כפי ידיעתו והשגתו, הב"ח יודעים בטבעם מה שהוא מאכל להם ואוכלים אותו, ויודעים שאם ילכו במו אש יכוו ואם ילכו דרך גומץ בו יפלו ובורחים מהם, וידיעה זו היא טבעית להם ולזה ישתוו כולם בידיעתן זו, ואין תוספת ידיעה לזה על זה כל שהן מין אחד, והמין האנושי יש לו ידיעה זו הטבעית וידיעה אחרת שלימה מצד השכל והחושים הפועלים על ידו והיא ידיעת הדברים בסבותם ומה שימשך מהם, כי הב"ח לא ישמר כי אם בראותו האש או הדבר המזיק אבל כשחזר למקום האש והיה כבה כבר לא ישער אם נתקרר חומו ויוזק, והאדם יזכור וישער הזמן המועט שראה האש בוער במקום ההוא וישמר מחומו, ובכיוצא בידיעות אלו ישתנו דעות האנשים אלו מאלו, וכן בשאר הידיעות העליונות אלו מאלו, ומפני ההתחלפות שיש לאנשים בידיעות אלו הבלתי טבעיות צריכים לימוד זה מזה באומניות ובחכמות, משא"כ בידיעה הטבעית של בע"ח:
1
ב׳והנה האדם החומרי יודע מה שהוא רואה ויודע ומבין בחושיו דבר מתוך דבר אחר, כשרואה עשן יוצא מארובה יודע שיש תחתיו אש גם כי אינו רואהו, גם כששומע קול ראובן דופק על הפתח יודע שראובן הוא בפתח גם כי אינו רואהו, כשמריח ריח בושם ידוע צרור בכנפיו יודע כי יש שם הבושם ההוא גם כי לא רואהו, כשטועם טעם פת חטים יודע כי הוא פת חטים גם כי הוא באישון לילה ואפלה, כשממשש כעור באפלה יודע מה שממשש אם הוא אבן או בגד בלא ראות, וגם בדברים השכליים יודע ומבין דבר אחד שלא ראה מדבר שראה, ואם בידיעת הנמשך מאדם יציר כפיו ית' כך אין צורך להביא שום ראיה על הבורא ית' כי ידיעתו באלו הענייני' היא שלימה בתכלית השלימות ביום הבראה, ומה שהוא נסתר לנו ומסופק לעתיד הכל צפוי וגלוי לו יתברך, כי חושי האדם להיותם גשמיים אינם משיגים אלא השגה בלתי שלימה בדבר הגשמי שלפניהם, והשגת השכל הוא יותר מעולה שיודע הדברים בשלימות ובמופת גם במה שאינו לפניו, וכמו כן ויותר נשער ידיעת הבורא יתברך בכל הדברים, כי הוא בראם ויודע סבת התחלתם ותכליתם והוייתם והפסדם, כמו שהאומן יודע חומר הדבר שממנו צייר הכלי אם יתקיים זמן הרבה או מועט, והקונה הבלתי בקי בו אינו יודע, כן הבורא ית' יודע כל הדברים מצד שבראן אם יתקיימו לעתיד זמן הרבה או לא, ומכוין יותר לדעת השעה והרגע אשר בו יפסדו ומה שיקרה להם קודם בכל זמן קיומם, וכמו שמטמון אחד ידוע למטמינו ונעלם מעיני כל חי זולתו, כן הדברים הנעלמים מן האנשים גלויים לבורא ית', כי סבות התעלמות אותם הדברים מעיני האנשים אינו בבורא, אם סבת התעלמותם היא שלא ראם הבורא ית', הוא הרואה כל הדברים ולא יתעלמו ממנו,
2
ג׳כי ראיית האדם שהיא ע"י חושים גשמיים לא תשיג כשיש מסך מבדיל, וראיית הבורא ית' שהיא עצמית אין שום מסך מבדיל בינה לדבר הנראה, כי אפי' באנשים מי שראייתו חזקה צופה ומביט מתוך ידיעה דקה ולמרחוק יותר מחברו, ואם סבת ההתעלמות הוא שראו ושכחו, אין שכחה לפני כסא כבודו, כי זכירת האדם היא על יד כח גשמי ובאורך הזמן תבטל, והשכחה מצויה בזקנים, וזכירת הבורא ית' הדברים אינה בכח גשמי ולא תשכח, וכן ראיית הבורא יתברך היא מתמדת, כי האדם הרואה בחוש גשמי תפסק ראייתו לעתים כשישן או כשלא יביט בדבר ההוא או לא תהיה לפניו, מה שלא יקרה דבר מזה בראיית הבורא שהיא עצמית ואין לה שום סבת ההפסק, כי סבת ההעלם הנופל בכמו אלו הדברים אינו מצד עצמם שהן נעלמות ונסתרות, אלא מי שלא ראם ולא ידעם, כי מי שיצא מעיר אחת ביום אחד ללכת לעיר אחרת רחוקה כמו ששה ימים, יודעים בני העיר שיצא ממנה וידעו יציאתו שבליל ב' הוא במלון פלוני הידוע שמגיעים לו ביום אחד, אם לא יקרה שום מקרה, וכן בשאר הלילות, ושיגיע למחוז חפצו ביום ששי, ובני העיר שבא אליה לא ידעו דבר מזה עד הגיעו אליהם, ואם היה אומר אדם אחד מגיד עתידות פלוני הוא במקום פלוני עתה היה מגלה דבר נסתר לבני אותה העיר, ואם היה אומר מיום א' פלוני יהיה פה ביום שבת היה מגיד דבר עתיד, גם כי הוא ידוע לכל בני העיר שראו שיצא משם, ואם מה שהוא נעלם מכמה אנשים אפשר שיהיה נגלה לכמה אנשים, כל שכן שהוא נגלה לבורא יתב', כי כל העולם לפניו, ואין לו סבה מונעת הידיעה, ואין ידיעתו בדברים נעלמים ועתידים כאלו דבר נפלא לבורא ית', שהעולם כולו לפניו, כמו שאינו דבר נפלא למי שראה שיצא פלוני ממקום פלוני שיאמר שיגיע למקום פלוני ביום פלוני ולא קרה שום מקרה שיפסיק הגעתו וכיון היום והשעה:
3
ד׳וכמו כן בידיעת הדברים העתידים והנעלמים מצד עצמם שהם כדבר נפלא לפני האנשים אינם דבר נפלא לפני הבורא ית', כי מן האנשים החכמים יעלם אמיתות תוכן גלגלי השמים וצבאותם ואם יש במקצתן יוצא מרכז או גלגל הקפה והשכלים הנפרדים כמה הם ואם הם מניעים הגלגלים וכיוצא בדברים העמוקים האלו שזה אומר בכה וזה אומר בכה ואינו ידוע מי מכוון אל האמת, ומן הבורא ית' לא יעלם דבר וגם אינם דברים עמוקים אצלו אלא כמו שהאדם יודע ומשיג אמתת מה שלפניו מבלי שום ספק ואין בידיעה זו מעלת ידיעה כי הוא דבר פשוט, כמו כן ידיעת אלו הדברים הוא דבר פשוט לבורא כיון שהם מסודרות לפניו כמו שבראם ואין לפניו דבר נעלם ונסתר:
4
ה׳וכמו כן בדברים העתידים שאין שום ידיעה מהם לאנשים ואפי' לחכמים כי אם בדרך חכמה שדנים שיהיה כך או לא יהיה כך, אפי' שלפעמים הם מכוונים אל האמת הוא כדבר נפלא ועמוק אצלם, מה שאינו כן אצל הבורא ית' כי הוא יודע איכות הדברים מזמן שבראם ומה שיקרה בהם עד סופם כפי מה שסדר הנהגתם בשעת הבריאה, וכמו שיודעים קצת האנשים בשעת הערב שמש בכל יום שיחזור ויזרח במזרח לסוף שעות וחלקים קצובים כפי חדשי השנה, ויודעים שמתקופת טבת ועד תקופת תמוז יתקצרו הלילות וצל העמוד בחצי היום, ומשם והלאה יתארכו, כן הבורא יתברך יודע כל מה שימשך בעולם השפל מסבוב הגלגלים ומהלכי הכוכבים משעת שבראם והציבם על מתכונתם, וידיעתו שלימה וצודקת בכל הדברים הנעלמים והעתידים יותר לאין ערך מידיעת החכמים בכמו אלו הדברי' שהם עתידים להיות ע"פ אופני הנהגתם בכל שנה ושנה, גם כי היא ידיעה קלה.
5
ו׳וציירנו ידיעת האל יתב' בכל הדברים הנגלים והנעלמים ההווים והעתידים בעולם השפל שיכול לידעם, גם כי היתה ידיעתו דומה לידיעתנו, שלא יצדק כל זה כי אם בידיעת העתידות והנעלמות שהן מסודרות כסדר בריאותן כפמ"ש, לא לעתידות הבלתי מסודרות ולא נמשכות מדבר מה, ולא בנעלמות כידיעת מחשבות של בני אדם וכיוצא בדברים הנעלמים, כמו מ"ש שמואל לשאול (ש"א י') בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים וגו' ואמרו אליך נמצאו וגו', וב' האותות האחרים, כי גם שנאמר ע"פ הידיעה הדומה לידיעתנו שראה האל יתב' מן השמים ב' האנשים באים ושער בהשערתו שימצאו אותו בצלצח, וע"ד זה ימצאוהו ג' אנשים עם מה שהיו נושאים באילון תבור ושיפגע בחבל נביאים יורדים מהבמה ואמר כל זה לשמואל שיאמר לשאול, או שהוסיף חוש ראייתו בהיותו נקרא רואה עד שהוא ראם ושער המקום שימצאם וכיון לאמת, אבל מה שאמר שיאמרו לו נמצאו האתונות וגו' והנה נטש וגו' ושישאלו לו הג' לשלום ויתנו לו ב' לחם ושיצלח עליו רוח ה' ושיתנבא עם חבל הנביאים, כל ידיעות אלו אינם מושגות בידיעה דומה לידיעתנו:
6
ז׳ולזה נצייר אופן ידיעות אלו ובקרבם אל השכל, ונאמר כי ידיעת לבות בני אדם אצל הבורא הוא כידיעת האדם מה שרואה בעיניו, כי אין הבשר מסך מבדיל מלדעת מחשבתו, כי אפילו בדברים הגשמיים יש דברים דקים שאין הבשר והעור או היותר גס מהם מסך מבדיל להם, כמו שתאמר כי לחות המים ודקות הרוח נכנס בגוף האדם ואין הבשר הספוגיי מסך מבדיל להם, וחום האש הנוגע וממשש בצד אחד מהאבן או מעשת הברזל יחמם גם הצד האחר שלא נגע בו ועבר החום דרך כל העובי עד הצד האחר מצד דקותו, ובראות זכי העינים או שומת דבר ידוע בעינים, וכמ"ש בברכות, משיג לראות גופי השדים גם כי אינם אלא מב' יסודות אש ורוח הבלתי מושגים לרוב האנשים, והדברים הדקים והרוחניים אין הדברים הגסים וגשמיים מסך מבדיל לפניהם.
7
ח׳והנה דניאל שכתוב בו והתיו לדניאל ורמו לגובא וגו' והתית אבן חדא ושומת על פום גובא וחתמא מלכא וגו', ולא היתה מסך מבדיל למלאך שאמר דניאל אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא וגו', וכל שכן אצל הבורא יתב' שאין שום מסך מבדיל לפניו לראות מה שבתוכו, וכמו שהאדם רואה ויודע פעולת הכלי כשהוא פועל כן האל ית' רואה ויודע מחשבת הלב, כי הוא ברא הלב להבין והכליות ליעץ והבינה, והעצה שאדם חושב בלבו וכליותיו היא דבר שכלי, והשכל הפשוט יודע אותה אחר שאין מסך מבדיל לפניו, וכמו שאה"כ אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', ועל דרך זה שידע שמואל הנביא דרך נבואה מה שידברו לשאול האנשים שימצא בדרך.
8
ט׳וגם הדברים העתידים שיודיע הבורא ית' קודם הוייתם וצאתם לאויר העולם ואינם מסודרים מפאת המערכת אלא בהשגחה מאתו יתב' אלא בשכר ועונש פרטי או כללי, יודעם הכל יתב', בידיעת הויות בני האדם העתידים להתהוות כפי סדר התולדה ומה שיעשו, אם ראויים להביא עליהם טובה ידע שיביאה וכן להפך, כמו שידע שתשחת הארץ לפניו בזמן נח ושיביא עליהם את מי המבול, ושאחר זה יהיו כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויאמרו איש אל רעהו הבה נבנה לנו עיר וגו' ויפץ אותם משם על פני כל הארץ, והודיע לאברהם אבינו שיהיה לו זרע ככוכבי השמים ויירשו את הארץ ויהיו גרים קודם בארץ לא להם וגו', וגם את הגוי וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, וכל הענין כמו שהיה, וכמו שהעידה התורה שידע כל מה שאמר לאברהם ת"ל שנה קודם, כן ידעו משעת בריאת העולם וקודם בריאתו, כי לא נולדה שום סבה לשידענו ת"ל מן השנים קודם היותו ולא אלפים או יותר, וכן מן הראוי שהיה יודע היותר קרוב מזה מבריאת העולם, והוא ענין דור המבול ודור הפלגה, וגם מה שאירע לדור המבול הודיע לנח הרבה מן השנים קודם שימחה את האדם אשר ברא.
9
י׳ולבלתי מאמין ומפקפק בעדות התורה שהודיע לנח ולאברהם אבינו כל מה שהיה אח"כ אשר ממנו וכיוצא בו נוכיח כי הוא יודע כל העתידות, נביא לו ראיה מן החוש, מן העונש והפרעון שמביא האל יתברך על הרשעים אחר שהרשיעו, כי אין אומה ולשון שתכחיש מה שהאל ית' הביא את המבול מים על הארץ כשנשחתה הארץ לפניו בזמן נח, ושצוה לנח קודם כמה שנים שיעשה לו תיבת עצי גפר וכו', ולעשיית התיבה היה צריך כמה שנים אשר מאז ידע נח והודיע לרבים שיביא האל ית' את המבול מים על הארץ, ואם הודיעו האל יתב' ענין המבול קודם היותו זמן מה, ולדעת רז"ל ק"כ שנה קודם, א"כ היה יודעו קודם לזה הזמן מבריאת העולם וקודם, כי לא נולדה שום סבה לשידענו כשהודיעו לנח ולא קודם, וא"כ מה שנודע בכל דור מדור הקודם לו עד דור המבול מבני נח שראו בחוש שנעשית תיבה אחת לשינצלו בה ממי המבול, נראה שנודע להם קודם מאת ה' ית' שהיה יודע כל מה שישחיתו דרכם ושיביא עליהם את מי המבול ברשעתם כמו שנזכר, וכן נודע לכל הדורות ענין יציאת מצרים ושקודם יציאתם באו משה ואהרן בשליחותו ית' שישלחם, ושהתרה בהם על כל מכה ומכה קודם בואה, ושלא יכלו החרטומים לעשות מה שעשו הם ואמרו אצבע אלהים היא, והם ידעו מפי האל ית', וכמו שידע האל ית' נאקת בני ישראל וצעקתם ואמר מאז להוציאם ע"י שלוחיו, היה יודע ג"כ מקודם כמו שנאמר, וכל זה הוא ידוע לכל אומה ולשון דרך כלל בלי עדות התורה שהעידה כל הדברים בפרט, ורמזה לחכמי התורה כמה דברים אחרים מן הנסים שהיו ולא נזכרו בפירוש:
10
י״אוגם מן העונשים והפורעניות שמביא האל ית' לרשעים יש ראיה לידיעת האל יתב' כל העתידות אפילו אותם שאינם מסודרים מפאת המערכה, כמו השחתת הארץ לפני האלהים ומילוי הארץ חמס מדור המבול, כי כל אלו המעשי' הרעים ומחשבות לבם רק רע כל היום בבחירתם שעשאום מבלי שום מניע ומכריח וידעם האל ית' קודם שחשבום ושעשאום, מכיון שראינו שהעניש אותם ונפרע מהם בדברים נפלאים, כמו הבאת המבול לדור הרע ההוא והפצת דור הפלגה ומכות שהביא על המצריים במצרים, שהדבר ידוע וניכר לכל העולם כי המבול בא בדור ההוא על מה שהרשיעו הדור ההוא, והפצת דור הפלגה על אשר יזמו לעשות, והמכות על אשר הרעו וענו לישראל, כי באו כל העונשים האלו מיד אחר שהרעו הדור ההוא הרעות הידועות ולא קודם ואח"כ, והיא הוראה כי על מה שעשו באה להם הרעה ההיא ולא מקרה היה להם, מצורף מה שהיו הרעות מיוחסות ודומות למה שהרעו וחטאו אשר היא ג"כ הוראה שבמדה שמדדו בה מדד להם האל יתברך:
11
י״בובהיות העונשים הנזכרים בדברים נפלאים משנים טבע העולם וסידורו, אם לא היה ידוע לאל יתברך מקודם בריאת העולם שכשיחטאו בדורות הבאים יצטרך לשנות סדר הבריאה ליפרע מהם, לא היה יכול אח"כ ליפרע מהם בכמו הענין ההוא שנפרע מהם מיד אחר שהרעו ובמדה כנגד מדה כנזכר, והיה צריך לברוא שמים חדשים וארץ חדשה עתה תצמח ליפרע מהם, ואחר שראינו שאין כל חדש תחת השמים ועל ידי מה שברא משעת הבריאה כוכבי השמים וכסיליהם שינה את טבעם בעת ההיא ליפרע מהם ואח"כ חזרו לאיתנם, נראה דבר מבואר כי מתחלת הבריאה ידע כל מה שירשיעו הדורות הבאים והכין מאז בריאת עליונים ותחתונים באופן וסדר שישתנו בזמן הפרעון ויחזרו אח"כ למה שהיו מקודם, כמו שהיה בכל הזמנים שנפרע האל ית' מהדורות הפושעים והמורדים בו:
12
י״גוכמו שהוא יודע מה שיחטאו הדורות הבאים כן יודע מה שיחטאו הפרטים בפועל ובמחשבה כמו שנזכר, וכן כל מה שיחשבו ויעשו כלל או פרט מן האנשים הכל צפוי לפניו ית':
13
י״דונחזור אל הראיה הלקוחה מן הקבלה על ידיעת השי"ת כל הדברים ההווים והעתידים הנגלים והנסתרים, ונמצא הדבר מבואר בכל התורה ונביאים וכתובים, וכמו שראינו בתחלת התורה והבריאה שידע האל ית' כל מה שנעשה בעולם מבריאת האדם עד מיתת מרע"ה וכניסת ישראל לארץ, הן מה שאירע לפרטיים אדם נח אברהם יצחק יעקב ובניו וכל זרעו, הן מה שאירע לכלל בדור המבול והפלגה וסדום, ושאר הדברים הנזכר בתורה ממה שנוגע לאומה ולזולתה במשך אלפים ותפ"ח שנים, ובקצתם נזכר שהודיע הדבר קודם היותו, וכמו שידע מה שנזכר בכל השנים ידע ג"כ כל מה שאירע בעולם באלו השנים ממה שלא הוצרכה התורה להזכיר בפירוש, ומה שאירע אחר חתימת התורה גם כן, והעידה התורה על ראייתו וידיעתו כל הדברים שברא במה שראה כל אשר עשה כי טוב הוא בהווה ובעתיד, כי ראה שהיה טוב עתה וגם לעתיד בכל זמני הויית העולם, שאם מה שראה שהיה טוב לא היה אלא על ההווה לא היתה שלימה הטובה הבלתי מתמדת ולא היה נאמר עליה כי טוב, וכן ראה להווה ולעתיד כי לא היה טוב היות אדם לבדו ועשה לו עזר ולבאים אחריו זכר ונקבה בראם ויברך אותם בהווה ובעתיד, ואחר המבול אמר זאת אות הברית וגו' את קשתי נתתי וגו', והיא אות ברית לדורות עולם כשאין צדיק בדור, כי מאז ידע כי בדור שכולו חייב יראה הקשת ובדורו של רבי יהושע בן לוי וצדיקים כיוצא בו לא יראה, וכמו שרמז בכתוב שאמר (בראשית ט') את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ, ר"ל ביני ובין הדור הרע הנמשך אחר חומר הארץ, וחזר ואמר וראיתיה לזכור ברית עולם ביני ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ, והוא דור הרשעים כמו שנזכר, וצריך לתת טעם לכפל ואריכות כתובים אלו ואין כאן מקומו, וראה וידע כל מה שהיו עושים דור הפלגה בבנין העיר ומגדל, ומה שהיו מדברים שיעשו להם שם ומה שהיו חושבים במחשבתם לעלות לרקיע ולהלחם בו, ודברים כאלו שלא היו מוציאים אותם מפיהם כדכתיב אשר יזמו לעשות, הרי שראה מלמעלה דבר שהיו עושים בגלוי והוא הבנין, ושמע מלמעלה מה שהיו מדברים, ואח"כ כתיב וירד ה' לראות את העיר וגו' ואם לא ראה ושמע מלמעלה לא היה יורד לראות, וענין הירידה היא מפני שהם היו בונים מגדל וראשו בשמים ודעתם וכוונתם היתה שלא היתה לו השגחה וכח בתחתונים לכן כתיב וירד ה' לראות את העיר, כי ההשגחה בתחתונים תקרא ירידה אצל רוממות כבודו ית', ומן ההשגחה ימשך השכר והעונש כמ"ש אחריו וירד ה' וגו' ויפץ ה' אותם, והוא העונש הראוי להם מדה כנגד מדה, הם היו שפה אחת ודברים אחדים, שלא יוכלו קצתם להקשר ולהוועץ להבדל אלו מאלו, וגם כן היו רוצים בני כל המשפחות הנמצאים בדור ההוא והם בני נח כי מהם נפצה כל הארץ להיות כולם ביחד באותה בקעה בעצה אחת, ולכן הענישם האל ית' שבלל שפתם שלא ישמעו איש שפת רעהו ולא יוכלו להקשר ולהוועץ בעצה אחת אפי' היו כולם בבקעה ההיא, ועוד הפיצם ה' על פני כל הארץ כנגד מה שאמרו הם פן נפוץ, ועל דרך זה ראינו בכל סיפורי התורה שידע האל ית' מן השמים כל הדברים הגלויים הנעשים בארץ והנסתרים ומשגיח בהם ומשכירם ומענישם, והיא ירידה אצל כבודו כביכול בהיותו מרום וקדוש לשכון את דכא ושפל רוח, וכמו שכתוב בהשחתת סדום ג"כ ארדה נא וגו', וביעקב כתיב אנכי ארד עמך וגו', ובנתינת התורה ירד ה' וירד ה', וכתיב ירד עמוד הענן, וירד ה' בענן ג"פ:
14
ט״וובענין ידיעתו ית' כתוב בתורה כמה פעמים לשון ידיעה בו ית', כי יודע אלהים, כי ידעתיו למען וגו', גם אנכי ידעתי כי בתם וגו', ידעתי כי ירא אלהים אתה, וידע אלהים, כי ידעתי את מכאוביו, ואני ידעתי כי לא יתן, ידעתי כי דבר ידבר הוא, ואדעה מה אעשה לך, ידע לכתך את המדבר, לדעת את אשר בלבבך, וכן נאמר לפרעה בענין ידיעתו יתב' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, והוזכר בתורה ידיעתו יתב' מעשי בני אדם והשגחתו עליהם דרך כלל כאנשי דור המבול והפלגה וסדום ועמורה, ובפרט נח אברהם יצחק יעקב משה ואהרן והבטחה לזרעם ביעודים הטובים, ובזמן נתינת התורה הבטחה להם ולזרעם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו', ואמר תכתוב ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ.
15
ט״זואמר אל אלהי הרוחות לכל בשר, ובמשנה תורה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ וגו', כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים וגו', מן השמים השמיעך את קולו וגו' ועל הארץ הראך וגו', הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה וגו', ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד וגו', ואלו הם כתובים מבוארים בידיעת האל יתברך, וכל כלל התורה במצותיה וסיפוריה יש בה הודאה ג"כ לידיעתו ית'.
16
י״זולשון שמיעה מצאנו ג"כ בו ית' כמה פעמים, כי שמע ה' אל עניך, וישמע אלהים את קול הנער, כי שמע אלהים, כי שמע ה' כי שנואה, וישמע אל לאה, וישמע אליה אלהים, וישמע אלהים את נאקתם, ואת צעקתם שמעתי, וגם אני שמעתי, בשמעו את תלונותיכם, בשמוע ה' את תלונותיכם, כי שמע את תלונותיכם, שמעתי את תלונות, שמוע אשמע צעקתו, ושמעתי כי חנון אני, וישמע ה' ויחר אפו, גם בנו דבר וישמע ה', וישמע קלנו, וישמע ה' בקול ישראל, וישמע ה' את קול דבריכם, שמעתי את קול דבריכם, ולא שמע ה' בקולכם, וישמע ה' אלי, וישמע ה' את קולנו, והשמיעה בו ית' היא הידיעה אלא שהיא נאמרת על קול ודיבור.
17
י״חהרי שקבלת תורת משה ע"ה מעידה על ידיעתו ית' מן השמים מה שנעשה בארץ מן הגלוי והנסתר וההווה והעתיד, ושמיעתו מן השמים מה שנאמר בארץ ומה שיש בלב האדם, וכן בנביאים הוזכרה ידיעתו ית'.
18
י״טביהושע אל אלהים ה' הוא יודע. ובשמואל כי אל דעות ה', ואתה ידעת את עבדך. במלכים תדע את לבבו, כי אתה ידעת לבדך את לבב בני האדם.
19
כ׳ישעיה ואין צור בל ידעתי, מדעתי כי קשה אתה וגו', ואגיד לך מאז בטרם תבא השמעתיך, כי ידעתי בגוד תבגוד.
20
כ״אירמיה בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ואתה ה' ידעתני, אתה ידעת, ה' ידעת מוצא שפתי, ואתה ה' ידעת את כל עצתם, כי אנכי ידעתי את המחשבות, ואנכי היודע ועד, אני ידעתי נאם ה'. יחזקאל ומעלות רוחכם אני ידעתיה, ה' אלהים אתה ידעת.
21
כ״בתרי עשר הושע אני ידעתי אפרים, אני ידעתיך במדבר. עמוס רק אתכם ידעתי, כי ידעתי רבים פשעיכם. זכריה הוא יודע לה'.
22
כ״גבכתובים תהלים כי יודע ה' דרך צדיקים, ידעת בצרות נפשי, יודע ה' ימי תמימים, ה' אתה ידעת, כי הוא יודע תעלומות לב, ידעתי כל עוף הרים, אתה ידעת לאולתי, ידעת חרפתי ובשתי, ה' יודע מחשבות אדם, כי הוא ידע יצרנו, ה' חקרתני ותדע, אתה ידעת שבתי וקומי, הן ה' ידעת כולה, ואתה ידעת נתיבתי.
23
כ״דאיוב כי הוא ידע מתי שוא. דניאל ידע מה בחשוכא. עזרא ידעת כי הזידו עליהם. דברי הימים ואתה את עבדך ידעת, תדע את לבבו, כי אתה לבדך ידעת.
24
כ״הוכן הוזכרה לשון שמיעה בנביאים, ביהושע לשמוע ה' בקול איש, ולא אביתי לשמוע לבלעם. שופטים ה' שומע בינותינו, וישמע האלהים בקול מנוח. שמואל וישמע מהיכלו קולי.
25
כ״ומלכים לשמוע אל הרנה, לשמוע אל התפלה, ושמעת אל תפלת עבדך, ואתה תשמע אל מקום שבתך, ושמעת וסלחת, ואתה תשמע השמים ב"פ, ושמעת השמים ד' פעמים, לשמוע אליהם בכל קראם, שמעתי את תפלתך, וישמע ה' בקול אליהו, וישמע ה' אליו כי ראה, אולי ישמע ה' אלהיך, אשר שמע ה' אלהיך, הטה ה' אזנך ושמע, ושמע את דברי סנחריב, אל סנחריב מלך אשור שמעתי, שמעתי את תפלתך, וגם אנכי שמעתי נאם ה'.
26
כ״זישעיה אינני שומע, והשמיע ה' את הוד קולו אולי ישמע ה' אלהיך, אשר שמע ה' אלהיך, אתה שמעת אשר עשו, הטה ה' אזנך ושמע, ושמע את כל דברי, שמעתי את תפלתך, אשמיע אתכם, והשמעתי ואין בכם, מאז השמעתיך, מי השמיע, ומפי יצאו ואשמיעם, בטרם תבא השמעתיך, השמעתיך חדשות, משמיע שלום, משמיע ישועה, ולא כבדה אזנו משמוע, הנה ה' השמיע אל קצה הארץ, עוד הם מדברים ואני אשמע.
27
כ״חירמיה הקשבתי ואשמע, ולא אשמע אליהם, כי אנכי שומע, בעת קראם אלי אינני שומע אל רנתם. אשמיעך את דברי, אמרת לא אשמע, שמעתי את אשר אמרו הנביאים. יחזקאל קול גדול ולא אשמע אותם, שמעתי את כל נאצותיך, דבריכם אני שמעתי. תרי עשר, מיכה ישמעני אלהי. נחום משמיע שלום, שועתי ולא תשמע, מלאכי ויקשב ה' וישמע.
28
כ״טתהלים ושמע תפלתי, ה' ישמע בקראי אליו, ה' בקר תשמע קולי, כי שמע ה' קול בכיי, שמע ה' תחנתי, תאות ענוים שמעת ה', שמעה ה' צדק, שמע אמרתי, ישמע מהיכלו קולי, ובשועו אליו שומע, שמע ה' קולי, שמע ה' קול תחנוני, כי שמע קול תחנוני, שמע ה' וחנני, אכן שמעת קול תחנוני, וה' שומע, צעקו וה' שומע, שמעה תפלתי ה', וישמע שועתי, אלהים שמעה תפלתי, וישמע מהיכלו קולי, ישמע אל ויענם, אשר לא ישמע לקול, שמעה אלהים רנתי, אלהים שמעת לנדרי, שמעת אלהים קולי, שומע תפלה, לא ישמע ה', אכן שמע אלהים, שומע אל אביונים ה', משמים השמעת דין, שמע ה' ויתעבר, שמע אלהים ויתעבר, שמעה תפלתי, הנטע אזן הלא ישמע, ה' שמעה תפלתי, לשמוע אנקת אסיר, בשמעו את רנתם, אהבתי כי ישמע ה', קולי שמעה כחסדך, ה' שמעה בקולי, ה' שמע תפלתי, ואת שועתם ישמע.
29
ל׳משלי ותפלת צדיקים ישמע. איוב תעתיר אליו וישמעך, הצעקתו ישמע אל, וצעקת ענוים ישמע. דניאל ועתה שמע אלהינו, הטה אלהי אזנך ושמע, ה' שמעה. עזרא לשמוע אל תפלת עבדך, שמע אלהינו כי היינו בוזה, כאשר שמעתי את צעקתם, ואת זעקתם שמעת, ואתה משמים תשמע ב"פ.
30
ל״אדברי הימים לשמוע אל הרנה, לשמוע אל התפלה, ושמעה אל תחנוני עבדך, ואתה תשמע מכון שבתך, ושמעת וסלחת, ואתה תשמע מן השמים כמה פעמים, שמעתי את תפלתך, ואני אשמע מן השמים, וישמע ה' אל יחזקיהו, ויעתר לו וישמע תפלתו, וגם אני שמעתי נאם ה'. איכה קולי שמעת, שמעת חרפתם:
31
ל״בוהרי לך ג"כ מקבלת הנביאים והמדברים ברוח הקדש המעידים על ידיעת השי"ת כל מה שבשמים ובארץ ושמיעתו דברי הצועקים ושואלים אליו הן רבים הן יחיד, בכל אופני הידיעה והשמיעה אנחנו מעידים שהוא יודע ושומע, והוא ית' גם כן מורה שהוא יודע ושומע אלינו, ואנחנו מבקשים ממנו שידע וישמע אלינו, והוא משיב שישמע ויענה אותנו, וכן יש בתורה ובנביאים וכתובים לשון ראייה ועניה ולשונות אחרים הנאמרים על האל יתברך להורות ידיעתו והשגחתו על התחתונים בכל פרטי הדברים.
32
ל״גואין לנו ראיות ואותות ומופתים על ידיעתו ית' ושאר העיקרים כעדות מרע"ה בתורת ה', ועדות כל הנביאים אשר הודו כולם במעלת נבואת משה ע"ה עליהם, והם ג"כ בדרך נבואתם השיגו אמתת תורת משה וכל הכתוב בה, ומה שהשיגו הם בעצמם בכל דברי נבואתם, ובפרט בענין הידיעה וההשגחה והחכמה והתבונה, להם יאתה, כי אין הנבואה שורה אלא על חכם וכו', ובכל חכמי הגוים מאין כמוהם אפילו לדעתם, והרי שמעון הצדיק שהיה משיירי כנה"ג המקבלים מן הנביאים ולמד ממנו חכמה אחד מיוחד שבחכמיהם, אלא שהתורה והנביאים והכתובים ניתנו לכלל המון בית ישראל כפי פשטן, ולכך באו בהם כל עיקרי הדת על דרך קבלה לבד, והחכמים שביניהם מבינים מתוכן אותות העיקרים ההם כפי הרמזים אשר נרמזו בהם.
33