בית אלהים, שער היסודות מ״אBeit Elohim, Shaar HaYesodot 41
א׳יקרה לקודמים ספיקות בענין הידיעה, אם הוא יתב' רואה ושומע ויודע כל הנעשה בארץ איך הוא סובל ועובר על פשע הרשע המכתיר ומכניע את הצדיק, כי בזה וכיוצא בו מרוע סידור הנהגת העולם יצא משפט ידיעתו מעוקל לפי דעת והשגת בני אדם, וכן כי מענין הידיעה תתבטל בחירת האדם, והכתוב אומר החיים והמות נתתי לפניך ובחרת בחיים, וכתיב הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב וגו', וענין ספק רוע סידור הנהגת העולם יתבאר היתרו בע"ה בביאור העיקר הבא אחר זה והוא שכר ועונש, אבל ענין הבחירה הנמנעת מן האדם בידיעתו יתברך קודם מה שיבחר אחר כך, הוא דבר צריך ביאור רב, לפי שהספק הזה נופל בכל אישי האדם בכל הדורות ובכל מעשי האדם אם טוב ואם רע, משא"כ ברוע הסידור כי אינו נוהג על הרוב:
1
ב׳ואקדים קודם כי גם שהבחירה הוא ביד האדם לעשות טוב ורע כחפצו, אין זה גרעון בחוקו יתב', כי הוא יתב' רצה לתת כח ובחירה ורשות ביד האדם שיוכל לעשות כרצונו ולא יהיה לו שום מניע ומכריח כלל על שום פעולה מפעולתו, כדי שיהיה לו שכר טוב במעשיו הטובים אשר עשה בבחירתו ורצונו, שאם היה מוכרח וכפוי במעשיו הטובים והרעים לא היה מן הראוי לתת לו שכר על הטובה ולא להענישו על הרעה, וכמו שאמר הכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו', אשר אנכי מצוך היום לאהבה וגו', וחיית ורבית וגו', כי הוא יתברך נתן לפני האדם דרך החיים והמות והטוב והרע, והוא מעשה המצות והאזהרות, כי בזה יחיה וירבה אחר שיעשה בבחירתו הטוב והוא דרך החיים, ויתרחק בבחירתו מן הרע והוא דרך המות, וכן אמר אחר זה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך, כי מצד היות פעולותיו בבחירה יחיה מצד פעולותיו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' תשובה:
2
ג׳ואחר זה אומר כי בענין המצות והאזהרות יש צד ומקום לבחירת האדם בהן שלא תכריח ידיעתו יתברך אותן מקודם עשייתן, והוא הציווי שצוה בין זמן ידיעתו ית' הפעולה ההיא מקודם ובין זמן עשייתה, כי אם נאמר שהאל ית' יודע מתחלה שהאדם יהיה צדיק או רשע הרי הוא מוכרח במעשיו, כי ידיעתו יתב' מבטלת בחירתו ועושה אותה הכרחית, אבל נאמר כי הוא יתב' ידע מתחלה כי כאשר יצוה את בניו בני אברהם יצחק ויעקב לעשות צדקה ומשפט והוא קבלת התורה, שמהם יבחרו לקיים אותם והם הצדיקים, ומהם יבחרו שלא לקיימם והם הרשעים, וגם אחר נתינת התורה כל איש קודם שיגיע לכלל איש הוא בלתי מצווה ואח"כ הוא מצווה, וידיעה זו אינה מכרחת אותם לעשות מה שיעשו אחר כך בבחירתם אם טוב ואם רע, כיון שמתחלת ידיעתו יתברך עד זמן ציווי לא היתה ידיעתו מכרחת אותם כלל, כי כל מה שהיו עושים קודם זמן הציווי לא היו נשכרים אם היה מעשה טוב ולא היו נענשים אם היה מעשה רע, כי אין שום דבר טוב או רע כי אם מה שהוא מצווה מאת האלהים ומה שהוא מוזהר ממנו, ואם כן אחר הציווי ג"כ נשאר בבחירתו הקודמת, כי לא תכריחנו הציווי שנצטוה עתה לעשות מה שיבחר לעשותו אח"כ, כמו שקודם הציווי היתה בחירתו בחירה בלי שום מכריח לטוב ולרע כי איננו כמו שנזכר, ולא נתוסף דבר בדעה אחר הציווי לשתכריח אותו למה שיבחר אח"כ, וגם שתאמר כי תחלת הידיעה תכריח את סוף המעשה ואין כאן בחירה ולא שכר ועונש, אם תשכיל תראה ותדע כי יש שכר לפעולת הטוב ויש עונש לפעולת הרע, כי אין השכר והעונש על המעשה הטוב לבד כי אם על כוונת העושה לקיים מצות בוראו ג"כ, וא"כ ידיעתו יתב' היא שיבחר זה לעשות הטוב להיותו מצווה מאתו ית' וכן יתרחק מהרע להיותו מוזהר מאתו, ואם על המעשה עצמו נראה כמוכרח מצד הידיעה הקודמת, ואינו מוכרח על כוונת המעשה והוא בהיותו מצווה, כי ידיעתו היא שיבחר הטוב מצד מה שנצטוה ויש לו שכר על מה שעושה בשביל הציווי שנצטוה ועונש על מה שעבר על מה שהוזהר ממנו יתב', כי אם על המעשה עצמו הטוב או הרע נראה כמוכרח, מצד הידיעה על כוונת המעשה והוא מצד ציווי יתב' שממנו ימשך השכר והעונש אינו מוכרח כיון שקודם הציווי לא היתה ידיעתו מכרחת כלל, כי בין שיעשה או לא יעשה לא היה נשכר ולא נענש כיון שלא היה מצווה כמו שנזכר כבר.
3
ד׳וכל זה הוא במצווה ובמוזהר שיש איזה מקום לבחירת הטוב והרע להשכיר ולהעניש ולא תכריחם הידיעה הקדומה, אבל במעשה הרשות ובלתי מצווה ומוזהר, גם כי לפי הנראה הידיעה תכריחהו אין בזה חשש כיון שאין בהם שכר ועונש, וגם בדברים שיש לו שכר כמו מה שאינו מצווה ועושהו דרך גדר וחומרא לפנים משורת הדין, השכר נמשך לו מצד מה שהוא מצווה בדבר הדומה לו, וגם בדברי הרשות שאין להן מבוא בענין המצות והאזהרות לפעמים ימשך וישתלשל מהן מצוה ואזהרה, כמו אם הלך בדרך רשות ונזדמנה לו שם מצוה או עבירה שאם לא היה הולך לא היה עושה אותה, ואם על ההליכה שהיא רשות הוא מוכרח יהיה מוכרח גם על עשיית המצוה או האזהרה, והרבה מצות והאזהרות נעשות על דרך זה בסבות קודמות, וגם על דרך זה לא יקשה בהיות ענין השכר על בחירת כוונת היותו מצווה כנזכר:
4
ה׳וכן יש דרך ישר לפני איש להיות הבחירה בידו ולא תכריחנו ידיעתו יתברך למה שירצה לעשות הן טוב הן רע, והוא כדמיון אדם שגילה לחבירו ענין מה שרוצה לעשות שהחבר יודע מה שבלב חבירו לעשות וידיעתו אינה מכרחת אותו לעשות מה שאמר שיעשה אם תשתנה מחשבתו, כן האל יתב' יודע ובוחן לבות וכליות מה שיעשה ויבחר בלי שיוגד לו וידיעתו זאת איננה מכרחת אותו לעשות מה שיעשה, ומפני כי ידיעתו יתב' היא שלימה בלי שום גרעון, ולא כידיעת האדם מה שגילה לו חבירו שיעשה שאינו יודע הוא אם תשתנה מחשבתו או לא, והאל יתברך יודע הכל, ולזה נאמר כי מה שיש גרעון בידיעה על ב' דרכים אלו, כי לא נדע ונשיג באיזה אופן היא שלימות ידיעתו שלא תכריח כי ידיעתו ומהותו הכל אחד כמאמר הרב ז"ל שם בהלכות תשובה, והרוחנו בשתי דרכים אלו שהידיעה הפשוטה לא תכריח מעשה הבחירה כמו שנזכר, אבל לשלימות ואמות ידיעתו יתב' שלא כשאר הידיעות נסמוך על דברי הרב ז"ל כמו שנז':
5