בית אלהים, שער היסודות מ״בBeit Elohim, Shaar HaYesodot 42
א׳והעיקר הי"א, כי השי"ת נותן שכר למי שעושה מצות התורה ויעניש למי שעובר על אזהרותיה, וכי השכר הגדול העוה"ב והעונש החזק הכרת, וכבר אמרנו בזה הענין מה שיספיק, והמקרא המורה על היסוד הזה מה שנאמר (שמות ל"ד) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא, והשיב לו השי"ת מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, ראיה שיודע העובד והחוטא לתת שכר לזה ועונש לזה, עכ"ל הרב ז"ל פרק חלק על עיקר זה.
1
ב׳כוונת עיקר זה כי אין השכר והעונש הבא לאדם מצד מעשיו הטובים או הרעים לעיני בני אדם או לפי ההנהגה המדינית, אלא השכר הוא לעושה מצות התורה והעונש לעובר עליה, וכמו שהמצות והעבירות הן כתובות בתורה שהיא מהעולם העליון כן הבא בסבתן שכר או עונש הוא בנפש החצובה מתחת כסא הכבוד אחר פרידתה מן הגוף, והשכר והעונש בשאר הדברים הוא בזה העולם כמו ששאר הדברים הן גשמיות ואינן כתובות בתורה, וכן יש שכר מצות בזה העולם כשאינן נעשות לשמן, וכמש"ה (משלי ג) בשמאלה עושר וכבוד בזה העולם, כיון שהוא מכוין לדבר גשמי יבא לו שכר גשמי, וכן הרשעים שיש להם קצת מצות כיון שרוב מעשיהם רעים מורה על קצת המצות שעושה שאינן לשמן ולכן שכרם בזה העולם וכמשה"כ (דברים ז') ומשלם לשנאיו אל פניו וגו', ואמרם שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו שכר המצות הנעשות כמצותן לשמן, והדברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב כמו ששנינו במשנה (פאה פ"א) הן הדברים שיש בהן מצוה לעושה ותועלת לאחרים, לא כציצית ותפילין וכיוצא בהן שאינן אלא לעצמו, ולכך אוכל פירות בעוה"ז כנגד התועלת הגשמי הנמשך לאחרים במה שעושה הוא עמהם, והקרן קיימת לו לעוה"ב כנגד מה שהוא עושה מה שנצטוה בתורה מבלתי השקפה אל הנמשך, וזהו שהאריך בעל המשנה לומר אלו הדברים שאדם עושה אותם אוכל פירותיהם כו', והיה מספיק שישנה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם וכו', אלא להשמיענו כי גם שנראה עיקר עשייתן היא למה שנמשך מהן טוב לאחרים והוא דבר גשמי אפ"ה העושה אותן בשביל מה שנצטוה בתורה יש לו קרן לעוה"ב, ולכן שנה שאדם עושה אותן:
2
ג׳וכמו כן יש עונש עבירות בזה העולם כשנעשות בשוגג או בהסתת יצה"ר, כיון שהן על ידי דבר גשמי כן ענשן הוא גשמי, וכן הצדיקים שיש להם קצת עונות ממה שהוא קרוב לנמנע לבעל חומר לימלט מהן, כיון שרוב מעשיהם טובים מורה על קצת העונות שעושים שהם בשוגג או בלתי השגחה ולכן עונשם בזה העולם, וכמו שאמרו שהשי"ת מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כדכתיב (תהלים נה) וסביביו נשערה מאד:
3
ד׳וכמו שאין השכר והעונש הרמוז בתורה על מה שהוא טוב או רע בעיני בני אדם או לפי ההנהגה המדינית אלא לעושה מצות התורה או עובר עליהן כמש"נ, כן על שאר הדתות הנימוסיות או בדויות אין על העושה או העובר שום שכר ועונש אפילו לבעלי הדת ההיא, כיון שאינה מאתו ית', ואינם נענשים אלא בעברם על ז' מצות בני נח אשר כלל העולם נכללים בהם, כי ג' בני נח מהם נפצה כל הארץ, ואין להם שכר נצחי בשום פועל טוב כי אם בקיום שבע המצות, וכמו שאמרו חסידי או"ה יש להם חלק לעוה"ב כפי מדרגת מה שקנו ממנו בעשיית מצות אלו או קצתן, וכמשה"כ (דברים י"א) והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו', לא יעד השכר והעונש כי אם על עושי מצות התורה או על העוברים עליה, וכמ"ש אשר אנכי מצוה אתכם היום על מה שיצטוו או יהיו מוזהרים לעתיד כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ההוא אמר בתורתו (שם ד') לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום וגו' לא תגרעו ממנו לשמר וגו', ולא יעשה, ודבר (שם לג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ולא יקימנה:
4
ה׳ולהיות בלעם גדול נביאי האומות הזכיר ענין זה בנבואתו, להורות ולרמוז על העתיד לבא אם יקומו נביאים אחרים לקרוא בשם ה' על חידוש דת אחרת שלא יאמנו דבריהם, ועל השתים המפורסמות אמר על הראשונה לא איש אל ויכזב ועל השנית ובן אדם ויתנחם, כי האחת מכזבת וחולקת על דברי התורה הקדומה והאמתית יותר מן השניה בערך המכזב אל המתנחם ושב מדבורו:
5
ו׳וגם כי בהכחשה אי זה עיקר מן העיקרים הוא כופר בתורה, עכ"ז המכחש בשכר ועונש הוא חמור ונענש יותר, כי עם היותו כופר נמשך מהכחשתו זאת לזלזל בלימוד התורה וקיום מצותיה אחר שאינו מאמין בשכר ועונש בעוה"ב, ועל כן נתיסד ספר איוב להוכיח אמיתת שכר ועונש מה שלא הוצרך בשאר העיקרים להאריך בהם אחר הודעתם, כדי שלא יכשלו בו רבים ויענשו בעוה"ז ובעוה"ב, וכן נרמז ונזכר ענין שכר ועונש במקומות הרבה בתורה ובנביאים וכתובים לסבה הנזכרת, כי ענין מעשה האדם טובים או רעים הווה ומצוי בכל יום, וכן הוא השכר והעונש בהשגחתו ית', ולכן צריכין אנו להאריך בעיקר זה ולהביא כל מיני הראיות:
6
ז׳והראיה הלקוחה מן השכל תהיה מכמה פנים, מצד הבורא ית' שברא את האדם, ומצד הזמן שבראו, ומצד האדם עצמו והוא הנברא:
7
ח׳אם מצד הבורא ית' כיון שכתוב בבריאת האדם ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו וגו', יתחייב שיהיה דומה לו בפעולות טובות ובצדק ויושר בכל פעולותיו ומדותיו הנמשכות מאבריו וחושיו אשר נבראו בצלמו בצלם אלהים, כי בצלמו מורה על דמות האברים שבאדם, ובצלם אלהים מורה על מה שנמשך מהם והם הפעולות והמדות שיהיו דומות לפעולותיו ומדותיו ית' כמו שדומה לו בדמות האברים, ע"ד שתוף השם שנקרא איש ושנזכרו בו ית' עין ואזן וידים ורגלים, ואם יעשה כך ראוי שיהיה לו שכר טוב על שנתן מעלה וכבוד למה שנברא בו דוגמא של מעלה, כי בזה יאמין בלי שום ספק כי הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט וגו' בהוראת ברואיו, ואם לא יעשה כך ראוי שיענש על מה שמטיל מום במה שנברא בו דוגמא של מעלה ונותן פתחון פה למטיח דברים כלפי מעלה שיש עול בחקו ית' ח"ו כמו שיש בברואיו, וכמשה"כ (שם ל"ב) הצור תמים פעלו וגו' שחת לו לא בניו מומם וגו', יאמר לפי זאת הכוונה כי מצד שהוא צור תמים פעלו כלומר האדם אשר יצר, כל שכן הוא תמים ביצירתו ופעולותיו, יורה על כי כל דרכי הצור ית' הם משפט אל אמונה וגו', ואם שחת דרכיו כביכול שהוא משחית ומטיל פגם למעלה והוא מראה כי אינם בניו מפני מומם:
8
ט׳וכן מצד הבורא באופן אחר, שנפח באפיו נשמת חיים כדכתיב ויפח באפיו וגו', וא"כ יתחייב גם כן שיהיה דומה לו בפעולות הטובות ובצדק ויושר בכל מה שנמשך מכח נשמתו כיון שהיא נפוחה מפיו וחצובה מתחת כסא כבודו, ואם יעשה כך יהיה לו שכר טוב, ואם לאו יענש שהוא מטיל מום בנפש החצובה ממקום הקדש ומחשיב נפש האדם העולה היא למעלה כנפש הבהמה היורדת למטה לארץ:
9
י׳וכן מצד הבורא באופן אחר, מצד היותו יציר כפיו אפילו לא היה נברא בצלמו ולא היה נופח בו, כי בכל מה שברא האל ית' לא הוזכר כי הוא בעצמו בראו, כי הוא צוה ונבראו כדכתיב ויאמר אלהים יהי אור, ויאמר אלהים יהי רקיע, יקוו המים, יהי מארת, ישרצו המים, תוצא הארץ, ואחר שכתוב יהי מארת יחס אותה ההויה לו ית' באמרו ויעש אלהים את שני המאורות וגו', ואחר שאמר ישרצו המים יחס ההשרצה לו ית' ואמר ויברא אלהים את התנינים, ואחר שאמר תוצא הארץ נפש חיה ביום ששי אמר ויעש אלהים את חית הארץ וגו', ובבריאת האדם לא נאמר כך אלא ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו וגו', ועל זה אמר ויברא אלהים את האדם שנאמר עליו נעשה אדם, יחס לו ית' הבריאה כולה ואמר אחר כך וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו', הנה שהזכיר שהיה יציר כפיו ית' מה שלא נאמר בשום נברא, ולכן יתחייב שישובח בהיותו צדיק וישר דומה למי שיצרו, ויגונה אם לא יהיה כך כי הוא מטיל פגם כביכול ביוצרו:
10
י״אוכן מצד הבורא ית' באופן אחר, ממה שכתוב וייצר ה' אלהים את האדם וגו' יחס היצירה לשם ההוי"ה ואלהים, כי מצד ההוי"ה יורה על תשלום שכר למתהלכים בה לפניו באמת, ושם אלהים על שהוא עתיד ליפרע מן הרשעים ולכן סמוך לזה ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וגו' ויצמח ה' אלהים כל עץ נחמד למראה וגו' ועץ הדעת וגו', כי מה שנטע ומה שהצמיח בגן עדן היה לתת שכר טוב לאדם כשייטיב מעשיו, ואם הרע ירעו הם ומלכם יספו וידחו ממנו לגיהנם הקרוב לו, ולכן הזכיר בנטיעה וצמיחה ה' אלהים, וכן בכל ענייני האדם הנמשכים.
11
י״בואם מצד הזמן שבראו יש ראיה ג"כ לשכר ועונש שהרי נברא ביום הששי הסמוך ליום שבת קדש ותיכף להשלמת בריאתו ויצירתו נכנס לשבת שהוא יום מנוחה מעין עוה"ב, והוא תגמול מעשים הטובים, וכמו שאחז"ל (סנהדרין לח) למה נברא אדם הראשון בע"ש כדי שיכנס למצוה מיד, והוא ענין תכלית בריאתו לעשות ולקבל שכר ושניהם נכללות ביום השבת.
12
י״גוכן מצד הזמן באופן אחר, שנברא בסוף כל מה שנברא בששת ימי בראשית שאין להם שכר ולא עונש והם הדומם והצומח והב"ח, כי אין להם שום תכלית כ"א לזה העולם התחתון, והאדם שנברא בסוף יש לו תכלית לסוף והוא מה שמוכן לנפש האדם אחר צאתה מזה העולם תגמול מה שעשה בעוה"ז:
13
י״דוכן מצד הזמן באופן אחר, שכל מעשה בראשית לא' הוגבל זמן לבריאתם כי ברגע הראשון שבכל יום מן הששה ימים נבראו ברצונו ית', וכמ"ש בימי בראשית ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויום שני ושלישי וכו', הכוונה כי אחר שנברא כל מה שנברא באותו יום היה כל הערב וכל הבקר של אותו היום, ובבריאת האדם הוגבלו י"ב שעות של יום ששי לבריאתו, וכמו שאחז"ל בסנהדרין שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם ג' נמתחו איבריו ד' נזרקה בו נשמה וכו', כי בזה מורה כי יש כוונה ותכלית אחר לבריאתו מבריאת שאר הדברים שנבראו, והוא עשיית הטוב והרע ותגמולם והם השכר והעונש המקווה אחר המות, והכל נכלל בזמן בריאתו שנצטוה וסרח ונידון ונטרד והלך לו בארבע שעות האחרונות של הי"ב שעות, אשר בזה הורה לעתיד כי לכך נוצר לשיצטווה ולא יסרח ויהיה לו שכר בג"ע כמו שהיה לו עתה בזמן הבריאה, ואם יסרח יטרד משם כמו שנטרד עתה תוך זמן הגבלת בריאתו:
14
ט״ווכן מצד הזמן באופן אחר, והוא כי תחלת המחשבה סוף המעשה בדברים הטבעיים, כמו שהיה בבריאת העולם כי תחלת המחשבה היתה לברוא את האדם השולט על הכל והוא היה סוף המעשה, ולהורות על תחלת המחשבה היו גן עדן וגיהנם שהם מקום השכר והעונש מכלל הדברים שעלו במחשבה להברא קודם שנברא העולם ונבראו ג"כ בתחלת הבריאה ביום ראשון וביום שני, וכמ"ש גן בעדן מקדם, וכתיב (ישעיה ל') כי ערוך מאתמול תפתה, וביום ראשון כתיב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך מלמד שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, וכמו שאמרו בחגיגה שביום שני נברא גיהנם כמו שדרשו ביום שאין לו אלא אתמול והוא יום שני, וכמ"ש בפסחים (נ"ד) מפני מה לא נאמר כי טוב בשני מפני שנברא בו אור של גיהנם.
15
ט״זויש רמז במה שנברא האור שנגנז לצדיקים ביום ראשון ואור של גיהנם ביום ב' כי השכר הגנוז לצדיקים לעוה"ב הוא בשביל מעשיהם הטובים בין שעשו אותם כל ימיהם בין שהרעו בתחלה ושבו בתשובה בסוף, והרשעים אינם נענשים אלא כשלא שבו בתשובה והוציאו כל ימיהם בבהלה, וזהו מ"ש מאתמול ולא אמר מיום שני בפירוש, ור"ל כי ערוך תפתה ביום שאין לו אלא אתמול שלא נברא גיהנם אלא לאותם שכל זמן שעמדו בזה העולם והוא אתמול היו רשעים והוא זמן אחד, לא לאותם ששבו בתשובה והיה להם ב' זמנים זמן הרשע וזמן התשובה, והשכר הגנוז לצדיקים נברא ביום ראשון שאין לו זמן מוגבל קודם להורות ששכרם גנוז בין שהיו לעולם צדיקים בין ששבו וקנו עולמם בשעה אחת, ותוהא על הראשונות אינו מצוי בכל הדורות, ונ"ל כי אינו דומה תוהא על הטובות שעשה לשלא תזכרנה לו כל הטובות לשב ומתחרט על מה שחטא לשלא תזכרנה לו כל הרעות, כי מדה טובה יתירה ממדת פורענות והשב ומתחרט על עונותיו תועיל לו התשובה לשלא תזכרנה לו הראשונות, וזהו בחסדו ית' כי אין השכל גוזר שתועיל תשובת מחשבה ודברים לפעולות הרעות שעשה והתמיד, אבל התוהא על הטובות שעשה והתמיד די לו שאבד את הטובות ויהיה כמי שלא עשה לא טובה ולא רעה, וכמו שאמרו (חגיגה ט"ו) על אלישע אחר לא מידן נדייניה ולא לעלמא דאתי ליתי, לא מידן נדייניה דעסק בתורה ולא לעלמא דאתי ליתי דחטא, הרי שתוהא על הראשונות ויצא לתרבות רעה שעשה פעולות רעות ואפ"ה הועיל לו זכותו מה שעסק בתורה לשלא יהיה נידון בגיהנם, וכן מי שעשה טובות ותוהא עליהן ומת הרי הוא כאילו לא עשאן ואם לא הוסיף לחטוא לא יהיה נידון בגיהנם ולא יהיה לו שכר על הטובות שעשה, משא"כ השב ומתחרט על עונותיו שאפילו בשעת מיתה ובדכדוכה של מות מתקבלת תשובתו בחן וחסד, שמתנהג האל ית' עם החוטא שמקבל תשובתו ונותן לו שכר כאילו עשה מה שאין השכל גוזר כן, כי על תנאי כך ברא העולם לקבל תשובת החוטא, וכמ"ש ה' דברים נבראו קודם שנברא העולם ואחד מהם היא התשובה, וא"כ בשכר לא הוגבל זמן ובין שהיה צדיק כל ימיו או ששב באחרונה יש לו חלק לעוה"ב, ובענין העונש הוגבל זמן האחרון והוא שעת המיתה שהיה רשע בה ולא שב, והוא הנרמז במ"ש מאתמול יום שאין בו אלא אתמול כמ"ש.
16
י״זואם מצד האדם עצמו יש ג"כ ראיה לשכר ועונש מצד מעלת גופו משאר ב"ח ומצד מעלת נפשו החצובה מתחת כסא כבודו ונפוחה ממנו ית' באפי אדה"ר, אם מצד מעלת גופו הוא איכותו וכמותו וצורתו, אם איכותו הוא היות בשר האדם דמו ועצמותיו ואיבריו רכים וזכים שהם מתפעלים מהמקרים בסבה קלה וצריכים מלבוש וכסוי שלא יוזקו ומזון טוב מיוחד ומיוחס ומתוקן להם משא"כ בב"ח, אם כמותו היות האדם מחובר מרמ"ח איברים ושס"ה גידים, אם צורתו ותכונתו היות כל איבריו וחושיו בתכלית השלימות לפי מה שהוא אדם כמו שביארו חכמי הטבע בספריהם, והיותו הולך בקומה זקופה מצד נפשו העולה למעלה, אשר מצד מעלות גופו על שאר ב"ח ראוי שיהיה לו שכר בטובת מפעליו הנעשות בגופו, ויענש אם יעבור כיון שלא עשה מה שהוכן לעשות מתחלת בריאתו, כי מעלת הבריאה היא אם תגיע להיותה מוכנת ועושה רצון בוראה, והסלע במין הדומם שלא ידעה ולא ראתה ועשתה רצון בוראה בהוצאת המים, והדשאים במין הצומח שנשאו ק"ו בעצמם, ופרות פלשתים שכתוב בהן וישרנה הפרות שאמרו שירה, ופרו של אליהו ג"כ בב"ח וכיוצא באלו במה שלמטה ממין האדם יוכיחו כולם על מעלת המין האנושי בהיותו עושה רצון קונהו כי הוא עושה נחת רוח ליוצרו ושיש לו שכר טוב בעמלו.
17
י״חאם מצד מעלת נפש האדם יש ג"כ ראיה לשכר ועונש, כי אחר שנודע כי יש לנפש האדם השארות אחרי צאתה מן הגוף ואינה כלה בכלות הגוף, א"כ הוא מן ההכרח שיהיה לה עדון ומנוחה במקום שהיא אם היטיבה דרכיה בהיותה בגוף, ושיהא לה עונש אם קלקלה דרכיה, כי הגוף לא היה כדאי לשכר ועונש אם לא מצד הנפש החצובה מתחת כסא הכבוד כי היא המניעה הגוף והמשכלת בו לפעול מה שיפעול, ולא תלכנה כולן למקום אחד כיון שהיו חולקות במעשיהם טובים ורעים, ואין דרך ליתן להם שכר טוב על טוב פעולתן בזה העולם, כי השכר הוא בלתי מוגבל ועולם הזה יש לו גבול ושיעור, ועוד כי הנפש הנאצלת ממקום הקדושה א"א שתהיה מתמדת בגוף יותר מהזמן המוגבל לה, כי היא הפכית לגוף ובסור הכרח גבול הזמן הנגזר עליה תשוב למקומה אשר ממנו חוצבה, כאבן העולה למעלה בכח כי בסור הכח תחזור למטה, ובאותו הזמן המוגבל נשלמה פעולתה, והוא דמיון הפרי המבושל כל צרכו כי אם לא ילקטוהו יבול מעצמו וכשלקטוהו מבושל הוא עולה על שלחן מלכים, וכן נפש הצדיק אחר שנשלמה חוזרת למקומה ולפני ממה"מ תתייצב להתעדן באור החיים, וכמו הפרי הגרוע אשר לא יצלח לכל ועודנו באבו יקטף ויבול בלתי בישול ויהיה למרמס, כן נפש הרשע אחר צאתה מגופה תהיה נמבזה ונמאסת כפי שיעור עונותיה:
18