בית אלהים, שער היסודות נ״אBeit Elohim, Shaar HaYesodot 51
א׳הראיה מן החוש קשה להביאה, כי לא נתברר בחוש ביאת המשיח כי עדיין לא בא ולא אכלוהו בשום זמן אפילו בימי חזקיהו כמאמר הלל, ואם כל זה תיקל גבורת הבאתה בעיני משאר הגאולות אשר נתראו בחוש, כמו יציאת מצרים שכתוב ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ונאמר למשה כשנשלח להוציאם וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וגו' אל ארץ זבת חלב ודבש וגו', ונאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, ונתקיים הכל היציאה ברכוש והעבודה בהר המצויין והביאה לא"י והיותה ארץ זבת חלב ודבש, והיה קיום יעוד זה באותות ובמופתים וביד חזקה ובזרוע נטויה, ויש ממנו ראיה מן החוש כי הגאולה העתידה המיועדת בנסים ובנפלאות גדולים מהם תתקיים כמו שנתקיימה זאת, וגם כן יש ראיה מן החוש משאר הגאולות אשר נגאלו ישראל בשאר השיעבודים אשר נשתעבדו, אלא שגאולת מצרים היא דומה יותר לגאולה העתידה בריבוי הנפלאות אשר נעשו בה, גם כי אין להם ערך אל הנסים ונפלאות אשר יהיו בימים ההם, וכמו שאמר הנביא ע"ה (ירמיה ט"ז) לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו' מארץ מצרים וגו' אשר העלה מארץ צפון וגו', ועל זה אמר הנביא (מיכה ז') כימי צאתך מארץ מצריה אראנו נפלאות, והוא נודע כי הנפלאות אשר יראנו הן רבות באיכות וכמות יותר מנפלאות מצרים, אלא הכוונה היא להביא ראיה מן החוש, כי כמו שהראנו נפלאות בימי צאתנו ממצרים נהיה בטוחים ג"כ בביאת הגואל המשיח, כי משם ראיה כי גאולת מצרים היא דומה יותר משאר גאולות לגאולה העתידה, ולז"א אראנו נפלאות כי שניהם דומות זו לזו בריבוי הנסים והנפלאות כמו שכתבתי:
1
ב׳ותשוב תתפלא בענין הנסים והנפלאות המיועדי' להיות בזמן הגאולה, כי הוא מן ההכרח שיהיו נסים ונפלאות גדולים ונאמנים כנסי מצרים לעין כל, אשר לא יסופק בהם לומר שהם בדרך חכמה או מכשפות כמו שהיו חושדים פרעה וחכמיו את משה ואת אהרן, וביאור זה כי ריבוי הנסים והנפלאות שנעשו במצרים הוצרכו משני פנים, האחד מצד ישראל שהיו בלתי מאמינים, ומצד פרעה ומצרים, אם מצד ישראל הוא ידוע כי הם לא היו מאמינים בגאולה כי אם קצת מיעוט שבהם שהיתה להם זכר מסורת מיד אביהם שיהיו נגאלים בלשון פקידה, וגם ראינו כי לא מצד תשובה נגאלו כי לא שבו בתשובה ולא צעקו לה' לשישוב להם וירפאם, ומה שצעקו לא היה מצד תשובה אלא מצד העינוי כמו שצועק המוכה על מכתו מצד צערו, וכמ"ש ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, כי לא צעקו אלא מצד אנחת וצער העבודה, ואף גם זאת הצעקה לא היתה לאל יתברך כי אינו כתיב ויצעקו אל ה', ועכ"ז עלתה צעקתם אל האלהים ושמע נאקתם אשר היו נואקים מצד העבודה, וזכר להם ברית אבות כמו שכתוב ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, ולא כן היו הגאולות אשר נגאלו ישראל מן השיעבודים אשר היו משועבדים תחת האומות, שהרי בספר שופטים על מה שעברו על מאמר ה' והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם ואבדתם וגו' והתנחלתם וגו' והם לא כן עשו, כתיב ולא הוריש מנשה את בית שאן ואפרים לא הוריש, וכן בזבולן ואשר ונפתלי, והיה סבה שלחצו האמורי את בני דן, והיה בזה קיום תחלת יעוד והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וגו', וכתיב ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים ואמר אעלה אתכם וגו', ויהי כדבר מלאך ה' את הדברים האלה וגו' וישאו העם את קולם ויבכו וגו' ויזבחו שם לה', וכתיב אח"כ ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וגו', כי עתה מה שעשו מענין אשר לא הורישו את הכנעני היה רע להם ולעיניהם וכמו שכתוב לשכים בעיניכם, אבל מה שעשו עתה היה רע בעיני ה' וגו' והוא עבודת הבעלים והעשתרות, ולכן חרה אף ה' בהם ויתנם ביד שוסים וגו' והיה מקים להם שופטים להושיעם, ואח"כ ביאר בפרט ענין חטאתם והשופט אשר היה מושיע אותם כשהיו צועקים אל ה' כמו שכתוב ויצעקו בני ישראל אל ה' ויקם להם מושיע את עתניאל בן קנז, והוסיפו לעשות הרע וחיזק עליהם את עגלון עד אשר צעקו אל ה' והקים להם מושיע את אהוד בן גרא, וכן עד כמה פעמים כתיב בהם שצעקו אל ה' והוא ענין התשובה מאשר חטאו בו ובזה היו נושעים, ולא כן היה תשועת ישראל ממצרים כי לא נגאלו בתשובה אלא בזכרון ברית האבות, והענין הוא כי לא היו מעלים אל לבם ענין עוצם רפואת התשובה לחטאם וגם לא היו מחשיבים עצמם לחוטאים ולא היו משימים עצמם רשעים, כי לא נצטוו עדיין בשום מצוה לשיענשו על עברם עליה אלא מה שהיה להם מסורת מאבותם שהיו שומרים מצות ה' והיו בלתי מצווים ועושים, וענין מה שזכו יוצאי מצרים להיות נגאלים ולא אחיהם הרבים מהם והם אותם אשר מתו בשלשת ימי האפילה, אשר אלה היו אחד מחמשה או אחד מחמשים או אחד מת"ק מהם, כי המתים היו רשעים ולא היו מוכנים לשוב ולא לקבל את התורה המיועדת להם אז, כמה שאמר הקב"ה למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, ואלו שנשארו לא היו רשעים במעשיהם כמו אלה והיו מוכנים לקבלת התורה, והם דור המדבר אשר להם ניתנה תורה למורשה.
2
ג׳ואחר שנתבאר כי יוצאי מצרים לא נגאלו בתשובתם אלא בחסדי ה' וזכרו ברית האבות היותם נכונים לקבלת התורה, והדורות הבאים בימי השופטים ואחריהם לא היו נגאלים אלא בתשובה, א"כ היה צורך גדול ענין ריבוי הנסים והנפלאות במצרים לשיאמינו ישראל בגאולה העתידה לבוא להם, וגם לנקמת מצרים על מה שהרעו להם, והנה האותות הראשונים אשר נצטווה מרע"ה לעשות היה בשביל ישראל ועליהם האמינו כמ"ש ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בנ"י וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו, והאותות שנעשו בביאת המכות היו צריכים לסבת ישראל שישמחו שנמדדו המצרים במדה שמדדו להם, כמו שיחסו במדרש כל מכה לכל צער שהיו מצערים לישראל כדומה לו ולסבת מצרים: וכן הנסים העתידים להיות בזמן המשיח יהיו מרובים באיכות ובכמות, גם כי ישראל שומרים את התורה ומאמינים בה מפני מה שעבר מן הזמן בשיעבוד וגלות ישראל ולא נתגלה קצת עדיין וכמעט יהיו נואשים מן הגאולה עד שתבוא, ויאמינו בה ויהיו לבותם בטוחים בהתמדתם מצד ריבוי הנסים אשר יהיו אז, וכן סבת ריבוי נסים שיהיו אז הוא כי היא גאולה שלא תהיה אחריה גלות, ובמה נהיה בטוחים שלא תהיה אחריה גלות, אלא במה שכל הגוים והעמים אשר הגלונו ושיעבדו בנו וזולתם יעלה על לב הטובים מהם שיהיה לב רובם להכנס תחת עול התורה ולהסתופף תחת כנפי האל יתברך, ואז יהיו כמשועבדים לנו בהיותנו אנחנו קודמים להם בקבלת התורה והסתופפות תחת כנפי השכינה, ואז יתקיים הכתוב אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, ואמר אהפוך על כי הוא ית' בזמן נתינת התורה היה מחזר אחר כל אומה ואומה שיקבלוה כמו שדרשו ז"ל, ולא רצו לקבלה בהיותם ערלי לב וערלי בשר, ועתה בזמן המשיח והתחייה יהפוך את לבם לטובה ובזה יתקיים כוונת בריאת העולם כי לא נברא אלא בשביל התורה, וכל זמן שכל העולם כולו אינם מקיימים התורה אין הבריאה בשלימות כי אין קיום העולם כי אם על התורה, וכמו שקודם שקבלו ישראל התורה היה העולם מתקיים בחסדו יתב' כ"ו דורות כנגד כ"ו כל"ח, כן אחר נתינתה אינו מתקיים שאר העולם והוא ח"ל אשר הוא מושב כל העמית כ"א בחסדו ית' אשר הוא משפיע טובה וברכה עד בלי די בא"י בזכות ישראל מקיימי התורה, ומברכותיה יבורכו שאר הארצות בחסדו ית', וכמו שדרשו על הכתוב (איוב ה') הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות, ובשבילם יקבלו התורה ויקראו כולם בשם ה' ויעבדוהו שכם א', כלומר ביחד לא שיהיו ניזונים בחסד ע"י ישראל כמו שהיה עד עתה ואז יתקיים כל העולם בזכות התורה כי כל באי עולם יקיימוה ולא יצטרך החסד הנזכר.
3
ד׳ויש סעד לענין זה מענין בריאת העולם שנברא בשביל התורה, וכן אדה"ר שהוא עיקר העולם נברא הוא וכל זרעו בשביל התורה, ובהיותו יציר כפיו של הקב"ה היה הוא מוכן וזרעו מוכנים לקבלה אלא שהרעו רוב זרעו ולא זכו אז לקבלתה כי אם עם ה' אלה ומארץ מצרים יצאו לעבוד ה' אלהים על ההר הזה המצווים בהלכות התורה כולה, וכמו שכל הדברים יחזרו אל תכונתם הראשונה בזמן העתיד כמ"ש הכתוב (ישעיה י"א) ופרה ודוב תרעינה יחד ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן, כן העמי' יחזרו אל תכונתם הראשונה, והוא היותם בני אדה"ר אשר היה יציר כפיו של הקב"ה, ויוכנו להיותם ממקבלי התורה כמו שהיו מזמן אדה"ר, וע"ז הענין ראינו בכל הדורות אשר באים קצת מכל האומות לחסות תחת כנפי השכינה ולהתגייר, כי הם חוזרים אל הכנתם הראשונה כמו שנזכר. ואצלי עוד טענה בזה, כי כשחזר האל יתברך עם התורה לאומות ולא רצו לקבלה, מסתמא היו בין כל אומה ואומה מעטים אשר היו רוצים לקבלה, ולא עלה בידם כי היו בטלים ברוב, כי אין שום דבר מוסכם בכל העולם מדעת כל העולם כי אם מרובם, כי הדעות של בני אדם מתחלפות וא"א שיסכימו כולם על דבר א' אפי' יהיה דבר הגון כל שכן דבר שאינו הגון והוא סרבנות קבלת התורה, ואחר שהיה בכל אומה מיעוט הרוצים בה ולא עלה בידם רצה הקב"ה שלא לקפח שכרם ונתן מקום לזרעם אחריהם שיתנו אל לבם לקיים מחשבת אבותם אשר היה רצונם לקבלה ולא עלה בידם, וקרוב הוא כי כל המתגיירים בדורות החולפים וההווים שהם מאותם שרצו רגלי אבותם לעמוד בהר סיני ולא עלה בידם כנזכר, ובזמן העתיד אפי' זרע הבאים מאותם שלא רצו יחזרו למקור הראשון יציר כפיו של הקב"ה, כי הוא הנותן כח והכנה לכל זרעו בהיותו יציר כפיו לשיהיו ראויים כולם ומרוצים לקבלה לעבודת ה' כמו שנזכר. ובכל זה יש ראיה בביאת המשיח כי הוא מוכרח שיבואו כל העמים לרצון קבלת התורה מצד הכנתם הראשונה, ולא יתכן זה כי אם בביאת המשיח כי ע"י הנסים והנפלאות יאמינו כל העולם ויהפך לבם לעבודת ה' כמו שנז':
4
ה׳וכן אפשר לומר כי אותם שיצאו מן כל ישראל לדת האומות בכל הזמנים העוברי', הוא כי באולי אבותם אשר היו בזמן נתינת התורה מיעוט ישראל לא קבלו בסבר פנים יפות עד שכפה עליה' את ההר כגיגית, ונמשכו אחר הרוב, ולכן יצאה פרי מחשבתם לפועל בדורות הבאים שיצאו מן הכלל ופרקו מעליהם עול התורה.
5
ו׳וכן יש ראיה מן החוש לביאת המשיח מן היעודים אשר נתיעדו על ידי דניאל בד' מראותיו, במראה הא' ניבא ויעד על ד' מלכיות והם ד' החיות, ובסופה ניבא ויעד על החמישי והוא ביאת המשיח, במה שאמר חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וליה יהיב שלטן וגו', והוא מלך המשיח ואח"כ אמר אתכרית רוחי אנה דניאל בגו נדנה וגו', ויציבא אבעא מיניה, ופשר מיליא יהודענני אילין חיותא רברבתא די אינין ארבע ד' מלכין יקומון מן ארעא ויקבלון מלכותא קדישי עליונין ויחסנון מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא, אדין צבית ליציבא על חיותא רביעיתא די הות שניא מן כלהון וגו' וקרנא דיכן עבדא קרב עם קדישין ויכלה להון עד די אתה עתיק יומיא וגו', וכן אמר חיותא רביעיתא מלכו רביעאה תהוא בארעא די תשנא מן כל מלכותא וגו' ומלין לצד עילאה ימלל וגו' ויתיהבון בידה עד עידן עידנין ופלג עידן וגו', מלכותא ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא יהיבת לעם קדישי עליונין וגו' ומלתא בלבי נטרת: ובמראה השנית אמר ואשא עיני ואראה והנה איל אחד עומד וגו' ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש וגו', ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא ואתה סתום החזון כי לימים רבים, וכל המפרשים פירשו ערב ובקר ומנין אלפים ושלש מאות על ביאת המשיח: ובמראה השלישית כתוב ולהביא צדק עולמים וגו' ולמשוח קדש קדשים, והוא רמז על גאולתנו, וכמו שפירשו הרב הר"י אברבנאל ז"ל בפירושו לדניאל בספר מעייני הישועה:
6
ז׳ובמראה הרביעית כתוב ועתה אמת אגיד לך הנה עוד ג' מלכים עומדים לפרס וגו', וכתיב בסוף ובעת ההיא יעמוד מיכאל וגו' ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב וגו'. הרי בכל המראות נתייעד ביאת המשיח ונתייעדו קודם יעודים על ארבע מלכיות, וכמו שראינו בחוש שנתקיימו כבר כל היעודים אשר נתייעדו ד' מלכיות, כן יתקיימו היעודים אשר באו בכל המראות בענין הגאולה וביאת המשיח, ועוד יש תקוה ובטחון יותר ליעוד המשיח מיעודים הקודמים מפני שיעוד המשיח בא בכל המראות באחרונה כאילו תכלית כוונת כל הארבע מלכיות הוא לביאת המשיח, ואם מה שלא היה בו עיקר להודעתו נתקיים כ"ש שיתקיים מה שהוא עיקר המראות והוא ביאת המשיח, וכן בחלום נבוכדנצר הראשון הוזכרו המלכיות ואח"כ יעוד מלך המשיח, כמה שכתוב וביומיהון די מלכיא אינון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל וגו', וכל מלכיות הד' הנזכר בחלום ובמראות הוא מלכות ישמעאל כמו שהאריך הרב אברבנאל ז"ל במעיינותיו ותמריו, וכתב שבעים נבואות כנגד שבעים תמרים שנתנבא דניאל בד' מראותיו ושנתקיימו מהם ס' והיו"ד עתידות להתקיים, מהם חורבן והשחתת ישמעאל, ומהם בגאולת ישראל, ומאותם שנתקיימו ראיה שיתקיימו השאר, וכן מפתרון וחלום הראשון של נבוכדנצר אשר נתקיים רובו במה שקרה לד' מלכיות יש ראיה מן החוש שיתקיים גאולת ישראל הרמוז בו, כי אותו החלום הוא כמו מראות הנבואה שראה דניאל כי במראה נראה לו החלום שחלם נבוכדנצר ופתרונו:
7
ח׳וכן נתקיים בחוש הדברים אשר נתייעדו מפי חכמים שיהיו קודם ביאת המשיח, כמו מה שאמרו בדור שבן דוד בא נערים ילבינו זקנים וגו' וברייתא דר' נהוראי העזות תרבה וכו', ולכידת קושטאנטינ"ה בשנת רי"ג נתייעד בפסוק שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ וגו' כפי התרגום, וכמו שהבאתי באגרת גאולת עולם פ"ג שחברתיה בשנת ה' רצ"ה, וכן ממה שאמרו בפרקי רבי אליעזר על פסוק כי מפני חרבות נדדו וגו' שלשה מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים, שמורה על לכידת קושטאנטינ"ה ורודא"ם, וכמו שפירשו שם, וכמה דברים אחרים שנתייעדו ונתקיימו, וכן אנו בטוחים שיתקיים ביאת הגואל במהרה בימינו אמן:
8