בית אלהים, שער היסודות נ״בBeit Elohim, Shaar HaYesodot 52
א׳ואחר שהבאתי ראיות לביאת המשיח מן השכל ומן החוש, נקל זאת בעיני להביא ראיות מן הקבלה תורה נביאים וכתובים מתפרשות בדברי חז"ל על הכתובים, אמרו ז"ל בראשית ברא אלהים ששה דברים קדמו לבריאת העולם יש מהם שנבראו ויש שעלו במחשבה להבראות, התורה וכסא הכבוד נבראו, תורה מנין ה' קנני ראשית דרכו, כסא הכבוד מנין דכתיב נכון כסאך מאז, האבות וישראל ובית המקדש ושמו של המשיח עלו במחשבה להבראות, האבות מנין דכתיב כענבים במדבר וגו', ישראל מנין דכתיב זכור עדתך קנית קדם, בית המקדש מנין שנאמר כסא כבוד מרום מראשון, שמו של משיח מנין שנאמר יהי שמו לעולם.
1
ב׳כוונת קדימת הדברים לבריאת העולם, הוא הסכמתו ית' לברוא אותם כיון שהיה בורא העולם כי לא יהיה קיום והעמדה לעולם אם לא יקדמו אלו, ולכן אמרו כי כל הששה דברים קדמו לעולם, אבל יש מהם שנבראו בפועל קודם בריאת העולם והם תורה וכסא הכבוד, ויש שעלו במחשבה להבראות קודם שנברא העולם ונמלך אח"כ האל ית' כביכול שלא לברוא אותם כי אם אחר כך לסבה ידועה אצלו, או שנאמר שעלו במחשבה קודם בריאת העולם שנבראו אח"כ ולמעלתם עלו במחשבה קודם, ולא נבראו מיד כשעלו במחשבה כשאר הדברים הנבראים בששת ימי בראשית שנבראו מיד במחשבה לברוא אותם:
2
ג׳וסבת הבריאה בפועל תורה וכסא הכבוד קודם בריאת העולם, הוא כי אין קיום והעמדה לעולם בשום אופן כי אם במציאותם ובקיומם:
3
ד׳אם התורה כי היא קיום העולם וזולתה אין לו קיום, כי בשבילה נברא העולת כאמרת ז"ל בשביל התורה שנקראת ראשית, וגם כי לפי בריאת העולם היתה תכונת בריאתו שיתקיים בקיום התורה ויחרב בביטולה, כי כמו שבבריאת האדם שהוא עולם קטן יש הוראה כי אין לו קיום כי אם בקיום התורה בהיות איבריו רמז למצות עשה רמ"ח וגידיו כנגד מצות לא תעשה שס"ה, כן העולם הגדול יש רמז בתכונת בריאתו בידיעת בוראו לענין קיום המצות ע"י האנשים הנבראים בו, ויש רמז בזמן שהם שס"ה ימות החמה למצות לא תעשה שאם לא יתקיימו בו גם הוא לא יקיים את תפקידו, ואם כן קיום העולם תלוי בקיום התורה במין האנושי, כי כך היתה דעת הבורא יתברך ליתן אותה לכל העולם אם ירצה לקבלה ולקיים אותה ואם לא יקיימוה יחרב העולם:
4
ה׳ואם כסא הכבוד, הוא גם כן סבת בריאת העולם ובזולתו היתה בריאת העולם לבטלה, כי הוא הוראה על השכר הצפון לצדיקים בנפשותם החצובות מתחת כסא הכבוד, כי מכבוד כסא כבודו הוא חולק כבוד ליראיו ושכר לנפשותם בג"ע ועוה"ב הנמשכים מהוד והדר כבוד כסאו, כי עיקר בריאת האדם בעולם הוא לשיקנה מעלה וכבוד לנפשו בקיום התורה והמצות, בהיותו מורכב וקורץ מחומר וצורה אשר היצר הרע עומד לימינו לשטנו ועכ"ז הוא מתאמץ ומתרברב בחכמת נפשו ובחריצות יצר הטוב לעסוק בתורה ולקיים כל מצותיה, אין ספק כי בזה יש לו שכר הרבה בעמלו אשר יעמול תחת השמש וקונה עולמו בהשתדלותו, ובזה יש לו שכר ותגמול יותר מן המלאכים כי אין להם יצר הרע שיעכבם בפעולתם וימנעם מלהשיג רצון קוניהם, ועל זה אמרו גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, וזו היתה כוונת בריאת העולם כי הנפשות הן נחצבות מתחת כסא הכבוד ומשיגות מיקר תפארת השכינה כל נפש כפי מעלתה, וכל ישעה וחפצה בעוה"ז הוא לחזור אל מקומה אשר ממנו נחצבה והרי היא היתה בו מקודם, ומה הרויחה בהיותה מורכבת בחומר השנים אשר היתה נעצרת ואדוקה בגוף, אין זה כי אם ההשתדלות והבחירה אשר בחרה נפש הצדיק בעולם הזה לעבוד הבורא ית', כי בזה קונה בפיה ובלבבה שכר עולם הנשמות מתחת כסא הכבוד, ולא תצטרך לחסד ורחמים הנעשה לנשמות תחת כסא כבודו כי לא היה דרך שכר אלא דרך חסד כמו שנזכר, ונתבאר סבת קדימת בריאת התורה וכסא הכבוד לבריאת העולם:
5
ו׳וסבת הארבעה דברים אשר עלו במחשבה להבראות קודם שנברא העולם, הוא גם מפני כי הן סבת קיום העולם אבל אין ביטולו תלוי בקיומם, כי אחר שנבראת התורה היה יכול להתקיים העולם על ידי מי שיקבל התורה ויקיים מצותיה אי זו אומה שתהיה שתקבל את התורה, כ"ש אם כלל המין האנושי היו מקבלים אותה ולא היה צורך לייחד את האבות לבדם בקיום התורה בלתי מצווים ועושים, ולא את ישראל שיהיו מיוחדים בקבלת התורה בזכות האבות, ולא בית המקדש בירושלים נחלת ישראל, ולא שמו של משיח בן דוד, כי בקבלת התורה וקיומה על ידי אומה אחרת או על ידי כלל עדת האומות ובכללם אומת ישראל היה יכול להתקיים העולם, ועכ"ז עלו במחשבה להבראות, על כי האל ית' צופה ומביט עד סוף כל הדורות, וראה כי לא ירצו שום אומה לקבל את התורה גם כי יזמינם לקבלה וכמו שדרשו על פסוק ה' מסיני בא וזרח משעיר וגו', ולכן עלה במחשבתו יתברך לברוא האבות שיקיימו התורה כולה שקבלוה כדי שיגן זכותם על זרעם לקבלה, ואף גם זאת הוצרך לכפות עליהם את ההר כגיגית כמו שדרשו חז"ל, ויהיה כוונת הכפייה על האבות שנקראו הרים כי אחר שקיימו הם את התורה חייבים בניהם על כרחם לקיימה, וכן נאמר דרך דרש כי ענין מה שכפה עליהם את ההר הוא כי לא הוכנו ישראל לקבל התורה אלא אחר שעמדו במצרים ונשתעבדו בה כל אותם השנים, ובזה נכנע לבבם בהיותם עבדים והוציאם האל יתב' כדי שיעבדוהו, כמו שכתוב כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, ובהיותם כבר נכנעים שם נכנעו גם כן לקבלת התורה, כי כן היתה כוונת האל יתברך לכפות ולשעבד אותם שם כדי שיהיה נקל להם קבלת התורה וקיומה, וזהו מה שכפה עליהם את ההר הוא הר גבוה ותלול אומת מצרים אשר שיעבדו אותם לבנות ערי מסכנות, ויהיה ההר רמז גם כן אל ר"י שנים אשר עמדו במצרים גרים בארץ לא להם גם כי לא נשתעבדו ברוב אלו השנים, וכמו שעלו במחשבה האבות וישראל לכוונה הנזכרת כן עלו במחשבה בית המקדש ושמו של משיח, כי מקבלת ישראל את התורה נמשך ביאתם אל הארץ כי בה יהיו לו סגולה מכל העמים ועליה זכו ליכנס בארץ, כי אין קיום לכלל המצות כי אם בא"י, ואז נתקיים ייעוד הארץ אשר נשבע לאבותם, ומאז רצה האל ית' שלא יהיה שום שר ומזל על א"י כמו שרצה שיהיה ישראל מיוחדים לחלקו ונחלתו, כמו שאמר הכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ואוירא דארעא דישראל מחכים מצד היותה חלק ה' וארצו אשר הוא דורש אותה תמיד וגו', ועיני ה' אלהינו במקום המיוחד שבה לשכון שכינתו בבית המקדש, ואילו לא היו ישראל מיוחדים בקבלת התורה לא היו מיוחדים גם כן בארץ הקדושה ובבנין בית המקדש, כי אולי לא היה צורך שיבנה אם כל האומות היו מקבלים התורה כי היה העולם מתקיים ע"י קיומה בכל העולם, וכן אולי לא היה צורך לשמו של משיח, אבל כיון שצפה הקב"ה שלא ירצו האומות לקבל התורה עלה במחשבתו מאז לברוא האבות וישראל ובהמ"ק ושמו של משיח כמ"ש:
6
ז׳ומה שאמרו שמו של משיח ולא אמרו שעלה במחשבה שיברא המשיח עצמו כמו שאמרו על האבות, הוא להורות על כי המשיח יהיה מיוחד בשמו לישראל ולא לכלל האומות, כמו שכתוב משיח אלהי יעקב, ושמו המיוחד לו משיח בן דוד, ושאר השמות אשר נקבו לו חכמים ז"ל בפרק חלק ובפרקי בן עזאי מורים על ההצלחות והישועות אשר יהיו לישראל בימיו, ולשאר האומות אין להם חלק ונחלה בהם:
7
ח׳וכמו שיצא מכח המחשבה אל הפועל ברית האבות וישראל ובית המקדש, כן אנו בטוחים שיצא לפועל מחשבת בריאת שמו של משיח שיגלה במהרה בימינו אמן. ואני אומר כי כמו שיצא לפועל מחשבת בריאת האבות אחר אלפים שנה כנגד אלפים שנה שקדמה בריאת התורה לעולם, ובריאת ישראל בקבלת התורה אחר כך ארבע מאות וכמה שנים, ובריאת המקדש אח"כ ארבע מאות וכמה שנים, כן נברא שמו של משיח אחר בריאת המקדש ארבע מאות וכמה שנים בזמן חרבן בית המקדש, וכמו שאמרו חז"ל כי ביום שנחרב בית המקדש נולד משיח ואין לנו בו אלא שמו כל זמן שאינו נראה לנו ולא בא אלינו ולכן אמרו שמו של משיח:
8
ט׳וכן רומז ענין שמו של משיח כי שמו מפינו לא מש ולא ימוש, כי בכל דור ודור מצפים ביאתו ובכל יום אם בקולו נשמע, וגם אם יתמהמה אנו מחכים לו בכל זמן, ובזה הבטחון אנחנו עוברים צער וצרת הגליות והשיעבודים ההווים עלינו, וזו היא כוונה מה שהסכימה מחשבת חכמתו ית' קודם בריאת העולם לברוא שמו של משיח, והוא שיהיה מעותד ומוכן המשיח לבוא בכל דור ודור אחר החרבן אם ישובו ישראל בתשובה, וגם הדורות שעברו שלא בא היה שמו שגור ומורגל בפיהם שיבוא ויש להם שכר טוב בבטחונם אלא שלא שבו כראוי תשובה שלימה, וזהו שהוכיחו מן הכתוב (תהלים ע"ב) יהי שמו לעולם, כי בכל הדורות יהי שמו שגור בפי הכל, ובהגיע תור וזמן ביאתו בוא יבוא ולא יאחר להציל אותנו מכל הצרות הבאות עלינו ולגאול אותנו מן הגלות הזה, נמצא כי שמו הועיל לנו קודם ביאתו בהיותנו בוטחים שנזכה לראותו כמו שנזכר, וזהו ענין בריאת שמו, ויועיל בעצמותו והדרו לדור שיזכה לראות נועם תואר הדרת פני כבודו להושיע ולהרגיע את ישראל, וגם כי הביאו ראיה לכל אחד מן הששה דברים מפסוק בפני עצמו, נכללו כולם בפסוק בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, כי שלשה מהן הן מן השמים, תורה וכסא הכבוד וביהמ"ק שהוא מכוון כנגד של מעלה, וגם שעתיד לירד בנוי מלמעלה, ושלשה מן הארץ אבות וישראל ומשיח, כי מן הראשונה שהיא התורה הנרמזת במלת את שהיא כוללת מאל"ף עד תי"ו עד השלישית שהיא בית המקדש, הם נכללות במלת השמים, ושאר השלשה תשלום הששה הנרמזות בוא"ו ואת הארץ הן נכללות במלת הארץ:
9
י׳ויש כמה מאמרים בדברי חז"ל על ענין ביאת המשיח, מהם ברמיזה ואסמכתא על הכתובים תורה ונביאים וכתובים, ומהם בלא רמז על הכתובים, לא אחוש להביאם כי אין בהם ראיה הכרחית כי אם דרך קבלה מה שראוי להאמין בדבריהם כי כולם דברי אלהים חיים, ואפילו אותם שיש להם רמז בכתוב אין ברמז ההוא הכרח בכתוב כ"א מצד קבלת חז"ל, כמו מאמר זה בענין שמו של משיח שאין הכתוב של יהי שמו לעולם מכריח ענין קדימת שמו של משיח לעולם, כי אפשר לפרש הכתוב באופן אחר, אלא מצד ענין הקבלה, ומפני זה נביא ראיה מן הכתובים אשר אי אפשר לפרש בענין אחר כ"א בענין המשיח, וגם כי זה ג"כ הוא דרך קבלה ומן התורה ונביאים וכתובים, עכ"ז מתיישב בהם לב המאמין ובעל הסברא בהיות הדבר מפורש בכתובים. אחר שהוא ידוע מדרך הסברא והחוש כי דברי התורה ונביאים וכתובים הם אמתיים על ידי משרע"ה ותלמידיו הנביאים הבאים אחריו, כי הוא מפורסם וגלוי לכל העמים כי לא נפל מדבריהם ארצה בכל מה שיעדו בזמנם לעתיד ונתקיים, וכן יתקיימו יעודי המשיח וכמו שכתבנו כל היעודים שנתייעדו בתורה ונתקיימו בפרק כ"ט ול' משער זה:
10
י״אוהנה הר"מ ז"ל בעיקר זה כתב ומי שנסתפק לו או נתמעט אצלו מעלתו כפר בתורה שיעד בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ופרשת אתם נצבים וגו'. ומפני כי בנבואות הנביאים המורות על יעודי המשיח יש מהן שאינן מבוארות ואפשר לפרשם על עניינים אחרים, ויכול האדם להסתפק בהם אם נאמרו על המשיח או לאו, כתב הרב כי מי שנסתפק לו וכו' כפר בתורה שיעד בה בפירוש בפרשת בלעם, כי נראה כי בנבואת בלעם אין מי שיוכל להסתפק ולפרש הכתובים שיורו על ענין אחר אלא על ענין המשיח ומי שיסתפק אינו אלא כופר בתורה, כי בפירוש נזכר בה ענין המשיח, וענין יעוד המשיח המפורש בנבואת בלעם הוא בנבואתו הרביעית אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב וגו' והיה אדום ירשה וגו' וירד מיעקב וגו', הרמב"ן ז"ל מפרש כל הכתובים על מלך המשיח, ורש"י ז"ל מפרש וירד מיעקב לבד על מלך המשיח, וגם לפירוש רש"י ז"ל נפרש כינוי אראנו אשורנו על מלך המשיח, כי יראה מעלתו ולא עתה בכיבוש ראשון זה שכבש יהושע וישראל, וישור עוד מעלתו לזמן ולא קרוב בכיבוש שני, כי בכיבוש ראשון זה דרך כוכב מיעקב וגו' ומחץ פאתי מואב, ועל כיבוש שני אשר לא קרוב אמר והיה אדום ירשה, כי מאז קמה אומת אדום ונתפרסמה בעולם על כל אויביה ועכ"ז ישראל עושה חיל בימיהם, והוא רמז למלכי בית חשמונאי אשר עשו חיל והכניעו לאדום כמה פעמים, ועל מלך המשיח עצמו שאמר עליו אראנו ואשורנו אמר עתה וירד מיעקב, כי הרידוי והממשלה שלו תהיה מיעקב מזמן שנקרא שמו יעקב על שם וידו אוחזת בעקב עשו, כי בסוף ממשלת עשו יהיה מלך המשיח רודה בו ויתקיים ורב יעבוד צעיר ואז יאביד שריד מעיר, וכמ"ש במלך המשיח וירד מים עד ים, ובעשו ולא יהיה שריד לבית עשו כמו שפירש רש"י ז"ל.
11
י״בוהיה היעוד הזה על ידי בלעם, ברצותו לקלל ישראל ולאבדם מעל האדמה הראה לו הקב"ה מעלתם וממשלתם מתחלתם עד סוף הימים, כדי להקהות את שניו ואת שני בלק והאנשים אשר עמו, וגם שיתפרסם בכל האומות מעלת ישראל העתידה, כי יאמינו כולם את דברי בלעם המפורסם ביניהם לקוסם ואח"כ לנביא, ויתאמת ג"כ יותר נבואתו מנבואת אחרים על כי הוא בחכמת קסם שלו ראה קודם כל מעלת ישראל העתידה, ואח"כ באה לו הנבואה בסגנון אחד כפי מה שראה הוא קודם, וכמ"ש הרמב"ן ז"ל על מאמר השנוי בספרי ומשל טבחו של מלך, שיורה שהיה בלעם יודע מעצמו אחר כוונתו שהשם יאמר לו מה אקוב לא קבה אל וכל הענין ואחר כך ישמע הדיבור במלות ההם אשר חשב בלבו, וע"ז שיבח עצמו בנבואה זו יותר ממה ששיבח עצמו בנבואות הקודמות, במה שאמר נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון אשר מחזה שדי יחזה, כי רצה לייחס כל נבואתו זאת המיעדת טובה לישראל שמעם ה' צבאות יצאה, כי גם שבחכמתו חכמת הקסם ראה אותה לא נתקיימה בדעתו עד אשר ראה אותה בנבואה. ומפני כי הדברים העתידים יודעו קצתם מעולם השפל על ידי השרים, וקצתם יותר אמתיים מעולם האמצעי ושרי מעלה הממונים על הכוכבים והמזלות, וקצתם אמתיים וקיימים יותר מעולם העליון על ידי המלאכים המגלים בהשבעות מה שמשיגים למעלה, לזה אמר שומע אמרי אל ויודע דעת עליון מחזה שדי יחזה, כנגד ג' מדרגות הנזכרים, כי לא סמך על שום אחד מהם במה שהשיג מהם קודם כמו שנתבאר, אלא הכל היה מאת ה' יתברך, ואמר לשון שמיעה וידיעה וחזייה, כי החכמות וההשגות יושגו על ידי שמיעה מרבותיו וקבלת סופרים, וע"י חזייה וראיה מפי ספרים, וע"י מה שמשיג האדם ויודע משכלו אחר שכבר שמע וראה, והיתה כוונתו בזה כי כל השגתו בשמיעה וראיה וידיעה הכל שמע וראה וידע אחר כך מהאל יתברך כמו שאמר נאום שומע אמרי אל וגו', וייחס השמיעה לאל והחזייה לשדי והידיעה לעליון, לרמוז שהשיג לדעתו בנבואת מדרגת אדם הראשון והאבות ומשה רבינו, כי באדם הראשון ואשתו נאמר וישמעו את קול ה' מתהלך וגו', ובאבות נאמר לשון חזייה והיא הראיה כמו שכתוב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, וכתוב בפירוש בכל אחד מהם לשון ראיה, באברהם פעם שלישית וירא אליו ה', ביצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא, ביעקב וירא אלהים אל יעקב עוד וגו', ובמשה נאמר ושמי ה' לא נודעתי, כנראה שלמשה נודע, וכתיב אשר ידעו ה' פנים אל פנים, ולכן יחס הידיעה לעליון והוא שם ההוי"ה כי הוא עליון על כל השמות במעלה וקדימה לעולם כמו שכתב הרב ז"ל בספר המורה, וכמו שכתבתי בפ"ד משער זה, והוא המיוחד לנבואת משה כמו שכתוב (במדבר י"ב) ותמונת ה' יביט, ובשלשת נבואות הראשונות הוצרך לקרבנות בלק פר ואיל בכל שבעה מזבחות כדי שתחול עליו הנבואה, מפני שהיתה כוונתו לקללם שלא מרצון האל ית', ועתה שהיה רצון האל שיתגלה ענין המשיח על ידו לסבה הנזכרת למעלה לא הוצרך לקרבנות בהשגת נבואה זו, ויחר אף בלק על פר ואיל שהקריב ג' פעמים בכל מזבח שהיו לבטלה, ויחר אף ה' בם על פר ואיל שהקריבו לקלל את ישראל, וילכו כמ"ש ויקם בלעם וילך למקומו וגם בלק הלך לדרכו:
12
י״גוכן מ"ש בפרשת נצבים בענין יעוד המשיח אי אפשר לפרש הכתובים לענין אחר, ולכן כתב הרב ז"ל כי מי שנסתפק לו כפר בתורה שייעד ג"כ בפ' נצבים, כי נראה שאין להסתפק בכתובים אלו שיורו על ענין אחר אלא על ענין המשיח והיא פרשת והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, והוא ענין הברכות והקללות אשר בפרשת כי תבא, הברכות נתקיימו בבית ראשון ושני, והקללות בחרבן בית שני ובכל מה שאירע לנו עד עתה ועד זמן שיבא משיחנו, וכמו שאמר בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה, והוא הדיחוי אשר נדחנו אחר חרבן בית שני בכל הגוים ובכל הארצות, מה שלא היה בחרבן בית ראשון כי כולם גלו לבבל, וכן מה שכתוב ושבת עד ה' אלהיך וגו' ושב ה' אלהיך וגו' אם יהיה נדחך וגו' והביאך וגו' ומל ה' אלהיך וגו' ונתן ה' אלהיך וגו' ואתה תשוב וגו' והותירך ה' אלהיך וגו', כל אלו הכתובים לא נתקיימו בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים והוא גלות בבל, ולא היו נפוצים אז בכל העמים לשיצטרך לומר ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' וגו', וגם לא היו נדחים בקצה השמים לשיקבצם ויקחם משם, וגם לא הוכנו לשימול לבבם לאהבה ה' ולשוב לשמוע בקול ה' כמ"ש ומל ואתה תשוב, כי גם שבבית שני היו יראי חטא ובעלי תורה ולא נחשבו לעובדי עבודה זרה ומגלי עריות ושופכי דמים כאנשי בית ראשון, עכ"ז נמצאו ביניהם עדת רשעים אשר הרשיעו להבדל מקהל ישראל, כמו הצדוקים והביתוסים ושאר רעות אשר נמצאו בסוף בית שני, ולא נותרו לטובה בבנין הבית השני אלא שנחרבו בעונותיהם, ואם כן הוא ידוע כי אלו הכתובים לא נתקיימו עדיין עד זמן ביאת משיחנו, כי אנו בטוחים שיתקיימו בנו או בבנינו שנשוב עד ה' והוא ישיב את שבותנו ויקבצנו ממקומות שנדחנו שמה וימול לבבנו וגו' ונשוב ונשמע בקול ה' ויותיר אותנו לטובה וגו', ואם לא נעשה ברצון יכוף אותנו עד שנשוב וכמו שדרשו חז"ל, והנה הם עשרה פסוקים ונזכר בהם ה' אלהיך עשרה פעמים והם רמז על גאולתנו ועל פדות נפשנו לעולם בלי שום שיעבוד אחר כך:
13