בית אלהים, שער היסודות נ״זBeit Elohim, Shaar HaYesodot 57
א׳ואחר שהארכנו בכל מיני הראיות בתחייה, נבאר אופן התחייה ואיכותה, איך תהיה למתים אשר מתו מקרוב ועדיין בשרם על עצמותם, ולעצמות היבשות, ולרקב העצמות, ולאותם שהיה גופם כדומן על פני האדמה ונדקדקו ונתפזרו עצמותם, ולנשרפים שלא נשאר בהם לא בשר ולא עצם, ונקח ראיה לקצת אלו העניינים ממתי יחזקאל אם היה כפשוטו כדברי חז"ל, וגם לאותם שפירשו שהיה משל יהיה סדר התחייה העתידה כפי מה שהמשילו בה, והוא מאמר הנביא על הבקעה מלאה עצמות אמר והנה יבשות מאד, ירצה שלא היה בהם ליחות כלל ולא היו מוכנים שיעלה עליהם גידים ובשר מלמעלה, ואמר לו ית' התחיינה העצמות האלה, אם בדרך הטבע יוכלו לחיות ולהתרפא מיבשותם ולחזור ללחותם העצמות האלה שהם יבשות כ"כ, ויהיה לשון התחיינה כמו ויתנו על השחין ויחי, השיב הנביא ה' אלהים אתה ידעת בדרך הטבע אין להם רפואה אבל מצד היותך ה' אלהים כמ"ש ביצירת אדה"ר וייצר ה' אלהים את האדם אתה ידעת אופן חיותם ובריאותם בדרך נס, והשיב לו האל ית' כי תחייה זו היא חזרת כל אדם שמת למה שהיה קודם מבלי שינוי, ואינה כיצירת אדה"ר שהיתה יצירתו תחלת בריאה מה שלא היה, וזה לא יתכן להיות כי אם על ידו יתברך, אבל החזרת האדם למה שהיה בו בתחלה יתכן להיות ע"י אדם נביא כיחזקאל, וכמו שראינו אליהו הנביא ואלישע תלמידו שהחיו מתים, ולכן אמר לו ית' הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות אע"פ שבדרך טבע אין לכם חיות ובריאות, שמעו דבר ה', בשמיעתכם דבר ה' ורצונו וחפצו תחיו, כי גם שאין להעצמות הכנה לשמיעה, הנה השמעת דברו וחפצו שתחיו תהיה סבה פועלת אתכם לתחייה, דומה למה שכתוב בבריאה תוצא הארץ נפש חיה, ישרצו המים וגו' כי הוא יצוה ויבראו, וכן בענין תחייה זו כי החזרת הדבר למה שהיה הוא נקל מן היצירה מתחלה, ולכן יספיק בדיבור הנביא בשם ה', ואמר הנה אני מביא בכם רוח וחייתם והוא ענין בריאותם כמו שכתבנו, והנה בכלל העצמות היא הגלגולת שבה המוח וחוליות אשר בתוכן חוט השדרה הנמשך מן המוח, וכן שאר העצמות אשר יש בהן מוח כולם הם יסוד הגוף וקיומו, אם מצד העצמות עצמם אשר הם חזקים וקשים ומעמידים את האדם על עמדו, ואם מצד המוח אשר בהם כי עם היותו רך ולח הוא מעמיד את העצמות ומקיימם, ואלו העצמות היו יבשות שלא נשאר בהם לחות מוח כלל, והיו יבשות גם כן בגוף ועצם העצמות שהיו כמו חלולים ומנוקבים ומרוקבים מצד היובש, ולכן אמר והנה יבשות מאד, יבשות שלא נשאר בהם לחות מוח כלל, מאד שנתייבשו הרבה מאד בעצמותן, ולכך היה צריך שיבוא בהן רוח להחיותם לבריאותם בעצמותם ובמוח שלהם, כי המוח שבראש תוך הגלגולת והנמשך ממנו בהיות בו כח שכלי להשכיל בכל הדברים היה צריך רוח ה' להחיותו ולהבריאו, וזהו אמרו כה אמר ה' אלהים לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. ואפשר לומר כי הבאת רוח זה הוא מה שנאמר אח"כ ויהי קול והנה רעש, כי ע"י הקול והרעש היה ג"כ רוחו אשר קיבץ והקריב עצם אל עצמו, וירצה באמרו עצם אל עצמו, כל עצם ועצם שבגוף אל עצם הגלגולת אשר הוא עיקר וממנו נמשך מוח וכח לשאר העצמות, ואח"כ אמר ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר, נראה כי המוח שבעצם גלגולת הראש ושבשאר העצמות כבר עלה בחיות העצמות ובריאותם, ולא הוצרך להעלות אלא הגידים והבשר והעור, ועל זה אמר ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, כי מכח המוח אשר בא ע"י הרוח בעצמות הגלגולת לשאר העצמות נתקרבו העצמות.
1
ב׳והנה רצה האל יתב' שתהיה תחייה זו על ידי דיבור נביא שאמר הנביא על העצמות האלה וגו' כה אמר ה' לעצמות וגו', ונבאתי כאשר צויתי ויהי קול וגו', ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם וגו', כי אם היה מחיה אותם בלא הודעה לנביא היה אפשר לומר כי מעצמם חיו קרוב לדרך הטבע כזרע היבש כחרס הנופל ונטמן באדמה ועם היותו מעופש צץ ויוצא לימים מתחת הארץ, ולכן אמר העצמות היבשות שמעו דבר ה', להודיע כי העצמות ההם לא נכנס בהם שום לחלוחית מצד היותם בקרקע לשיציצו מעיר כעשב הארץ, או כזרע הנופל בארץ וחוזר וצומח, אלא היו יבשים וכמו שאמר למעלה והנה יבשות מאד. ואמר שמעו דבר ה', כי ע"י שמיעת דבר ה' שהיה רצונו יתב' להחיותם יהיו חיים לא בדרך הטבע או קרוב לו: עוד רמז לו במה שאמר הנבא בן אדם, כי היה אפשר שיחשוב הנביא כי מצד גזירת המזלות נהיה הדבר הזה כי מזל כוכב אלו שמתו ונקברו בתוך בקעה זו חייב בשעה זו שנהפך עליהם הגלגל לטובה שיחיו ויקומו על רגליהם ברגע שהורה הגלגל לא יקדם ולא יאחר, ולכן אמר לו האל יתב' הנבא בן אדם ואמרת וגו', כי הדבר תלוי בנבואתך ודיבורך באיזו שעה שתרצה להנבאות עליהם גזרתי אומר שיחיו על ידך, ולכך אמר הוא ונבאתי כאשר צויתי, כלו' בשעה שרציתי להנבאות ולומר להם אמרתי העצמות היבשות שמעו דבר ה' כאשר צויתי שאומר כך בשעה שארצה, ואז היה קול מיד בשעה שנבאתי והנה רעש וגו', ובזה נודע וניכר כי דבר ה' הוא, ואמר ותקרבו עצמות וגו', וראיתי מיד כי כבר היו הגידים עליהם ובשר עלה הכל יחד באותה שעה מבלתי קדימת צמיחה או ליחות בעצמות ולא בעלית הבשר וקרימת העור, ואמר ורוח אין בהם, מפני מה שנא' לו מקודם וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם, שהיה נראה כי מיד שיעלה הבשר והעור יהיה נתינת הרוח בהם, ולכן ראה הנביא ותמה על כי לא היה בהם רוח כמו שנאמר לו, ולכן אמר ורוח אין בהם כמו שנאמר לי וכמו שהתנבאתי כאשר צויתי שיעלה עליהם גידים וגו' ושיתן האל יתב' בהם רוח ויחיו, ואז אמר לו יתברך הנבא אל הרוח וגו', הכוונה כי גם שנאמר לו הכל ביחד יש הפרש, כי יצירת כל הגוף על העצמות היבשות נוצר מיד בדיבור הנביא מאת האל יתב', אבל נתינת הרוח אינה בריאת הרוח ולא יצירתה, כי הרוח היא הנשמה שנחצבה מימי עולם מתחת כסא הכבוד והיתה כבר בגוף האדם וחוזרת אליו בעת התחייה, היה צריך דיבור בפני עצמו לשתחזור לגוף ולא שתבוא מעצמה כיצירת הגוף שהיה נראה שהיתה נוצרה ביצירת הגוף, ולכן נאמר אליו הנבא אל הרוח שהיא הנשמה הקדומה שהיתה בהם מאז, ולשון הנבא זה יהיה מקור ולא ציווי, כלו' צריך להתנבאות על הרוח פעם א' כמו שנבאת, ועוד שנית הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כי הנשמה ששכנה כבר בגוף אדם א' ונצטערה בו להכניעו בעשיית המצות לא תחזור מרצונה לגוף בדיבור א', אלא תכין עצמה לקיים דיבורו כשיוסיף שנית לצוות אליה, להראות כי על כרחה היא חיה בגוף, וזהו שאמר הנביא ורוח אין בהם כלומר הרוח לא הגיע עדיין אליהם ובתוכם אבל היה מוכן לבוא, והכנה זו היתה שיצאה מעולם הנשמות לעולם הזה ועמדה בקצה ד' רוחות העולם הזה, ועל זה אמר ואמרת אל הרוח, כי בהיותו בעולם הנשמות לא היתה השגה לנביא לדבר אליה לנוכח, ועתה שיצאה משם אל עולם זה ישיג לדבר אליה לנוכח, וכמו שאמר ואמרת אל הרוח כה אמר ה' מד' רוחות העולם שאת עומדת בהן וכמו שנאמר בואי משם ופחי וגו', וענין הביאה מד' רוחות העולם ולא מרוח אחת, מפני שכמו שנתהוה גוף אלו העצמות יבשות בבת א', כי כולם היו שוים בצדקות ולא יקדם ולא יאחר איש מחבירו וכמ"ש ותקרבו עצמות וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה על כולם בבת א', כן תחייתם תהיה בבת אחת, ואם היו באות הנשמות כולן מרוח א' ד"מ ממזרח היה קודם על הסתם תחיית המזרחיות מן המערביות וכן משאר הרוחות, ובבואן מד' רוחות הית' התחייה שוה בבת א' לגופות העומדות במזרח ובשאר הרוחות, כי הנשמות המזרחיות יהיו נגד הגופות המזרחיות וכן בשאר הרוחות, וקדימת תחיית המתים הגופים המזרחיים החיצונים מהפנימיים אליהם וכן בשאר הרוחות, אינה קדימה ממש כי כולם בצד א', ויהיה סדר תחייתם בד' מצרנים דפלגי לארעא בקרנזול תמונה. הנקודות הם הגופים העומדים בבקעה המרובעת, ומכל ד' רוחות תבאנה הנשמות לגופים שכנגדם בבת אחת. ולא גזר האל ית' שתעלינה למעלה באויר כל נשמה נגד גופה ותרדנה בבת אחת ממש כולנה לגופים, מפני שהיה צורך שתבאנה מלמטה מארבע רוחות העולם קרובות לארץ עד שתגענה לבקעת מקום הגופים כדי שתתנהגנה להתקרב לחומר הארץ, ויהיה קרוב יותר להכנס ברצונם לחומר הגוף אשר כבר הוכן מקודם לכל א' מהן, ואמר והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד, כי גם שהיו חיל גדול בא לכולן הרוח ועמדו על רגליהם כולם בבת אחת, ואחר זה אמר לו האל ית' העצמות האלה שחיו הם ראיה ואות לכל בני ישראל הנפוצים בארצות, כי מצד הגלות והשיעבוד הם מחשיבים עצמם כעצמות יבשות ושאבד' תקותם לכן הנבא אליהם וגו' הנה אני פותח את קברותיכם וגו', אשר אתם חושבים כי אתם כמו המתים הנתונים בקברות, אני אעלה אתכם מקברותיכם לא"י ונתתי רוחי בכם, והיא החכמה היתירה אוירא דארעא המחכמת.
2
ג׳או יהיה ענין העצמות האלה כל בית ישראל המה, כי כל ישראל שגלו באותו זמן לבבל היו חושבים שבמיתתם וקבורתם שם לא יהיה להם עוד תחייה, כי עיקר תתיית המתים בא"י, וכיון שהם גלו ממנה יחשבו כי לא תהיה להם תקומת התחייה, ולכן אמר הנביא הנה אני פותח את קברותיכם, והוא פתיחת הארץ בגלגול מחילות עד א"י, ונתינת הרוח בהם בא"י, כמו שכתוב אחר כך ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם, וזהו בתחיית המתים לכלל האומה בזמן התחייה, אבל תחייה זו אם היתה בפועל לא במראה לא עלו בגלגול מחילות לא"י, מצד כי כל ישראל היו גולים אז בבבל והיא היתה כא"י להם, כמו שאמרו חז"ל (קידושין ע"א) כל הארצות עיסה לבבל.
3
ד׳ונלמוד מזה לאותם שמתו מקרוב בזמן התחייה ובשרם על עצמותם אלא שהיא כחושה או יבשה, שנקל זאת בעיני ה' לרפא הבשר והעור ולחיותם ולהשיב נפשותם אל גופם כבראשונה, וכל שכן לדור התחייה שיצאה נשמתם ומיד תשוב אליהן כעין מה שהיה בנתינת התורה, וגם שמתו זקנים ולא היה בטבעם לחיות יותר או בזמן התחייה אותם שמתו מחולי אברים שהנשמה תלויה בהם והם כעין טריפה, כמו שבעצמות היבישות יעלה הבשר ויקרם עליהם עור מלמעלה כן באלו ישוב הגוף לטבעו וישוב לימי עלומיו, כמו שהיה בימי הבחרות, שיוכלו לחיות זמן ארוך, ויתרפאו האברים אשר הנשמה תלויה בהם, לשתחול בהם הנפש החיונית ועליה שאר הנפשות ואותם שנאכלה בשרם ושיבשו עצמותם ושנרקבו ושנשרפו ושהיו דומן על פני האדמה לא קצרה יד ה' להושיעם להחליץ עצמותם לקבץ רקב עצמותם ועפר שריפתם שיחזור גופם למה שהיה, כמו שעשה במתי יחזקאל שכתוב ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, וקרוב הוא אצלו ית' לקרב המרוחק בקצה הארץ כקרוב הקרוב והגיעו אל הקרוב אליו:
4