בית אלהים, שער היסודות ס׳Beit Elohim, Shaar HaYesodot 60
א׳ואתחיל בשאלותי והם דברי השפל מבי"ט לארץ, ולאשר יוצאים ממנה על ידי התחייה העתידה בתכריכיהם, אם יספיקו להם לעולם, ותכריכי הקטנים אם יגדלו עמהם כמדתם ויספיקו להם לעולם, ואינו מן התימה כי כמו שנתקיימו וכמו שנתחדשו התכריכים והיו כמו שהיו קודם בשעת הקבורה מכמה אלפים מן השנים לישני אדמת עפר האבות ובני בניהם עד עולם, גם כי בלו ונרקבו התכריכים חזרו לקדמותם כמו שחזרו הגופות לקדמותם, כן תתמיד חידושם עתה לכמה מאות השנים שיחיו עד סוף אלף הששי לא יבלו שלמותיהם מעליהם, וגם יגדלו שלמות הקטנים כמו שיגדלו הם, דוגמת דור המדבר דכתיב שמלתך לא בלתה מעליך וגו':
1
ב׳וגם יש סברא לזה כי בהיות החיים לבושים לעולם בלבושי תכריכיהם, יהיה להם לאות על גופם על מה שעבר עליהם באותו העולם מהשכר והעונש שלא יחטאו עוד ויזכו בכל מעשיהם, ובשבתות ובימים טובים כמו שיתחדש להם בשבתות נשמה יתירה ויתירה יותר באותו זמן, כן יתחדש גיהוץ וציהוב בלבושים בשבתות לכבוד השבת, ואולי גם בימים טובים יתחדש ג"כ נפש יתירה וגיהוץ בלבושים בערך מה שהיתה מתחדשת נפש יתירה בשבתות קודם התחייה, וכן בלבושים דוגמת דור המדבר שהיו המלאכים מגהצים לבושיהם ומסתמא משבת לשבת ובימים טובים היו מתגהצים המלבושים לדור המדבר.
2
ג׳ועל השאלה הב' אם תהיה אכילה ושתיה להחיים כמו שהיתה מקודם או כדור המדבר וכיוצא בו, אומר כי תהיה אכילתם כעין אכילת אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה, כמו שהיו הם גם כן כעין יצירת אדם הראשון שנוצר עפר מן האדמה, והם ישני עפר שיתהוה גופם במאמר ה' מאותו העפר שנעשה מרקבון גופם, ויתהוו העצמות ויתקרבון עצם אל עצמו ויקרם עליהם בשר וגידין מלמעלה כמתים שהחיה יחזקאל, כן לענין האכילה יהיו כאדם הראשון שנאמר לו מכל עץ הגן אכל תאכל, והם פירות ג"ע מאכל רוחני יותר מן המן שהיה לחם אבירים של מלאכי השרת, וכל זמן שלא יחטאו יהיו ראויים לאכול מה שהיה אוכל אדם הראשון או מן או כיוצא בו כיון שהם כיצירי כפיו של הקב"ה כאדם הראשון כמו שנזכר:
3
ד׳ולענין אם יספיק להם סעודה לכל יום או לכמה ימים, נראה לי כי לא יצטרכו למאכל או למשתה פעמיים בכל יום כמותנו אנחנו הנולדים מזכר ונקבה, ומשנולד הילד מפני שהוא קטן הכמות וגם באיכות אין לו כ"כ חיות כי קטן שבמקרים ימיתנו, הוא צריך בכל עת מזון לפי מיעוט חיותו, ושיהיה דק כמו החלב המזוקק ממאכל אמו עד גמלה אותו כשיהיה כבן ב' שנים ואח"כ תרגיל אותו במאכלים קלי העכול לפי רכות מזגו ולא יספיק לו פעמיים בכל יום אלא כמה פעמים, כי לא יוכל בטנו בבת אחת לעכל מאכל כדי יום אחד אלא לפי שעה קמא קמא בטיל ומתעכל, עד אשר יגדל וירגיל עצמו לאכול סעודה אחת המספקת לי"ב שעות, וכמו שאמר הכתוב בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וגו', כי בערב שישכב האדם על מטתו וישן יעכל הבשר אשר היא צריכה לבישול ועיכול הרבה, והיא זנה את האדם יותר מן הלחם להיותה דבר מן החי כי אבר מחזיק אבר, וחיות הבשר מחזיק חיות האדם יותר מן הלחם שאינו אלא דבר צומח ולא חי: אבל האנשים אשר יחיו בתחיית המתים בדמותם וצלמם אשר היו בזמן מיתתם לא יצטרכו לאכול מיד כילד הנולד קטן ממעי אמו, ועוד להיותו כיציר כפיו של הקב"ה יהיה גופו זך ונקי מתעצם בידיעת ה' אשר יצרו בבת אחת, ויסתפק בכמות מעט מן המזון הזך לפי טבעו ומזגו, כי יש מן הבע"ח מי שיוכל לעמוד בלא מאכל ומשתה עד י"ב יום, וכמו שאמרו פ' חלק שאמר לו שם בן נח לאליעזר עבד אברהם על האריה בתיבה אריה אישתא זנתיה שאחזתו חמה ולא היה חושש לדרוס משאר בהמות, דאמר רב לא בציר משיתא ולא טפי מי"ב זיינא אישתא אין לך חמה קלה שלא תהא חמימותו יכולה לזונו ששת ימים שלא ימות בלא מאכל, ואין לך חמה יכולה לזון יותר מי"ב יום בלא מאכל ומשתה, ובאנשים מצאנו משה ואליהו שחיו מ' יום בלא מאכל ומשתה, אלא שאליהו נאמר לו קום אכול כי רב ממך הדרך וילך בכח האכילה ארבעים יום וגו', ומשה רע"ה בלי תוספת אכילה ביום שעלה בהר משאר ימים עמד בלא אכילה ארבעים יום וארבעים לילה ג' פעמים רצופות בג' סעודות מסודרות בלי תוספת עומרי מן עמד ק"כ יום, ועם כל זה נראה גדול מה שאמר באליהו לפי הטבע ממה שנאמר במרע"ה כי אליהו נתייגע בהליכתו בדרך כמו שאמר לו קום אכול כי רב ממך הדרך, וסיפק עצמו בהליכתו בלי שום אכילה בכח האכילה ההיא, עם היותו שוכן בארץ בכח גופו וחומרו, ומרע"ה לא כן היה כי אם כשעלה שמימה נזדכך חומרו והיה כאחד מן המלאכים באותם הימים בלי אכילה, כמו המלאכים שבאו לאברהם להיותם בעולם הזה נראו בעלי גשם ונראו כאוכלים:
4
ה׳ואפשר כי אלו המ' יום שיוכל האדם כמשרע"ה ואליהו לעמוד בלי אכילה ושתיה הם כנגד ארבעים יום של יצירת הולד, שבאלו הימים שהוא הולך ונוצר בהם אינו צריך מזון כי לא נשלמו איבריו עד תשלום הארבעים יום, וא"כ בזה יהיה הכנה באדם כשישתלם ויזדכך גופו שיוכל לעמוד בלי אכילה ושתיה ארבעים יום, כי עיקר האכילה והשתיה היא להעמיד שיתוף הנפש עם הגוף, ובארבעים יום של יצירת הולד עדיין לא נשתלם שיתופם עד שיגמר להיות נוצר ואינם צריכיה אכילה, ומצאנו בתורה כי העינוי הוא לנפש ביום הצום כמו שאמר הכתוב תענו את נפשותיכם, ועניתם את נפשותיכם, כי העינוי ממניעת אכילה היא לנפש כי העמדתה וקיומה בגוף היא ע"י האכילה, ולכן חייבתנו התורה בג' סעודות בשבת מצד נפש היתירה בשבת ואין מספקת לה ב' סעודות ביום כמנהג שאר הימים, וצריכה סעודה ג' לכבוד עונג שבת על הנפש היתירה, ובתחייה תהיה להם נפש יתירה והיא שלמות כל נפש שנשלמה ונתעצמה באור פני מלך חיים, ובעצמותה ושלימותה תזון ותפרנס הגוף שלא יצטרך לאכול ולשתות בכל יום כמו שהיה רגיל קודם בהיותה בגוף שנפרדה ממנו, כי גם בגוף הזה הנוצר מכח הגוף הראשון יהיה זך ונקי יותר ממה שהיה, וכמו שיתרפא גוף מי שהיה פסח או עור או חרום או שרוע כן יזדכך כל הגוף ויהיה לו בריאות ועצמות יותר לשלא יצטרך כ"כ מאכל כמו שהיה צריך קודם בהיותו זך ונקי מצדו ומצד שלימות הנפש שנזרקה בו כמו שנזכר, וגם כי בהתבטל אז יצר הרע בערך שיש מן האבן לבשר, כמ"ש (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן וגו' ונתתי לכם לב בשר לא יהיה לו מעורר על דברים הגשמים אשר מהם היא האכילה והשתיה, כמ"ש על יצר הרע (תהלים ע"ח) רוח הולך ולא ישוב, וכן (שם ק"ג) כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו, כי כן דרשוהו חז"ל על יצר הרע כי הוא הבל ורעות רוח, ויתבטל באופן שלא יהיה לו לאדם אז בתחייה שום מסטין ומעורר אותו על הדברים הגשמיים אשר מכללם היא האכילה והשתיה הנהוגה בכל יום, ולא תצטרך אלא לפרקים להחזיק קיום וחיבור הנפש הזכה עם הגוף הזך כמו שנזכר, וכמו שכתבנו בשאלה הו' של הגאון ז"ל.
5
ו׳ובענין השינה וההולדה, אומר כי השינה לא תתבטל אם מצד המאכל כי גם שיהיה זך ונקי לא ימלט מהעלות איזה עשן במוח להוליד קצת שינה, ואם מצד מנוחת הגוף בכלל ובפרט האיברי' המיוחדים למלאכה והחושים צריכים מנוחה, כי כמו שילאה האדם להיותו עומד על עומדו זמן רב או מהלך או יושב או עושה מלאכה והוא משתנה מזה לזה, כן ילאה מהיותו משתמש בחושיו תמיד בראיה בשמע בהרחה, ויצטרך להיות ישן כדי שינוחו החושים ויחזרו אח"כ לאיתנם, וגם בשינה ההיא באותם הימים יוכנו כולם מילדותם להשיג מדריגת הנבואה אשר תחילתה היא בחלום, וכמ"ש (יואל ד') והיה ביום ההוא וגו' בניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראון, ויהיה זה מצד כי החלומות יהיו צודקים אז יותר בהיות השינה ההיא נמשכת מצד המאכל הדק והזך, וכן ההולדה תהיה במחשבה טהורה וזכה מזרע זך ונקי משום סיג מצד המאכל הזך לשיהיו הנולדים מוכנים למעלות המדות והשכליות.
6
ז׳ועל שאלת המשא והמתן והאומניות אם יצטרך בזמן התחייה, נאמר כי הכרח אלו הדברים הוא לקיום הנהגת העולם ופרנסת האנשים וכל מיני צרכם, כי האדם צריך למלבוש ולבית ותשמישי הבית ואכילה ושתיה והכנה כל אלו הדברים הוא בכלים מכלים שונים אשר לא יוכל כל איש להכין לעצמו כל הצריך לו ולביתו, לזרוע ולנטוע ולקצור וללקוט עד שיאפה הפת לאכול ולגזוז צאנו ולנפץ ולארוג מלבוש ולחצוב אבנים ולבנות לו בית, כי אין כל אדם מוכן בתולדתו ומזגו לכל אלו המלאכות אלא קצתם מוכנים למלאכה או אומנות הזאת וקצתם לאחרת וצריכים כולם אלו לאלו, האורג לבנאי והבנאי לאורג וכל מיני האומניות צריכין אלו לאלו, ואשר אינם בקיאים ולא מוכנים לשום מלאכה או אומנות, הם צריכים לכל האומניות ג"כ, ואין להם דרך להשיגם כ"א ע"י הכסף והזהב וכל זה לא יושג כ"א ע"י עמל וטורח, וכפשט הכתוב (איוב ה') כי אדם לעמל יולד, ואם ישיגו בלי עמל וטורח בכתפם וזהבם, וכן אמר בן זומא כי אה"ר הוצרך לעשות כל המלאכות הצריכות לפת לאכול ושאר הדברים והוא משכים ומוצא הכל מוכן לפניו, ולזה צריך המשא והמתן לבני אדם לבקש כל א' צרכיו למאכלו ולדירתו ולכלי תשמישו, ויש מהם זוכים שאחרים טורחים בעדם כמו האבות לבנים בחייהם ובמותם משאירים להם ברכה דרך ירושה מסודרת מן התורה, ובזה תלויים הרבה מצות מן התורה במה שבין אדם לחבירו:
7
ח׳ולכן אני אומר כי לא יתבטל המשא ומתן מכל וכל בזמן התחייה ולא האומניות והמלאכות, כי בביטולם יקרה ביטול להרבה דינים מדיני התורה, וכמו שאמר הקב"ה למלאכים אשר היו חפצים שלהם תנתן התורה, תורה מה כתיב בה וכו' יצר הרע יש ביניכם כלום קנאה יש ביניכם כלום מיתה יש בכם, וכיוצא בדברים אלו שאין למלאכים עסק בהם ותורתנו התמימה היא מורשה לקהלת יעקב כי לא תתבטל לעולם לא כלליה ולא פרטיה כמו שכתוב לא תוסיפו ולא תגרעו ממנה גם בתחייה, ויש רמז לזה במורשה לקהלת יעקב, כי הירושה אינה דרך כלל בזמן א' כי דור הולך ודור בא ודבר ההווה הוא קצתם נולדים וקצתם מתים אין יום בלי הויה והפסד, ומורשה קהלת יעקב שהוא לכלל כל ישראל הוא רמז לתחי' המתים לכלל כל ישראל שאז תהיה התורה דרך ירושה להם, כי עד עתה היו חפשים מן המצות כמ"ש (תהלים פ"ח) במתים חפשי ועתה חוזרים ויורשים אותה קהלת יעקב, אשר נתבשר ונתנבא לתחייה שאמר ונשאתני ממצרים שאין מתי חו"ל חיים כ"א ע"י גלגול מחילות.
8
ט׳ואם כן בזמן התחייה יצטרכו ג"כ למשא ומתן ומלאכות ואומניות, ויהיו צריכים לכל משפטי התורה כי המאכלי' אע"פ שיהיו דקים וזכים מושפעים מאתו ית' עכ"ז יצטרכו לאיזו מלאכה ואומנות קלה, וגם המלבושים אפילו שיספיקו להם תכריכיהם כמ"ש למעלה, יצטרכו מלבושים חדשים לנולדים שיולדו אח"כ, וגם להם יצטרכו כלי בית ותשמישים הצריכים לכל אדם למנוחת גופו כשלחן מטה כסא ומנורה, אלא שיהיה מעט העסק והמלאכות כמו שיש מן האנשים בכל הדורות שאין להם עסק בשום משא ומתן ובשום מלאכה והם טיילים בכל יום, כן יהיו באותו זמן לכלל האנשים ברוב זמנם והמלאכות והאומניות יהיו שלימות וקיימות בלי רמיה, תתקיים בנין הבתים עד תשלום אלף הששי, והמלבושים וכלי תשמישי הבית יספיקו כל אחד מהם לכל א' מבני אדם כל ימי חייהם, כי תולדות כל הדברים תהיה שלימה וקיימת, וכן המלאכות והאומניות הנעשות מהם תהיה שלימה וקיימת ויסתפקו כל העולם בכדי צרכם לבד בין במלבושים בין בכלי תשמישם בין במאכל ומשתה לחם לאכול ובגד א' ללבוש, באופן שימעטו בעסק ויעסקו בתורה אפי' בעלי המלאכה והאומנות, ורובם לא יצטרכו לעשות מלאכה ואומנות ותמלא הארץ לדעת את ה' כמים יכסו על ים, ולא ירדפו אחר העושר והכבוד כי כל א' יקרא עשיר בהיותו שמח בחלקו, ועכ"ז יהיו ביניהם עשירים מב' סיבות, הא' שיירשו האבות מן הבנים הנמצאים בחיים בזמן התחייה חילוף מה שירשו הבנים מהם, וכן אבות אלו מהם ואבות אבותיהם מאלו האבות שהם ביניהם וכולם יהיו כשותפים בכל מה שיהיה להם, וכן ישתלשל הענין למעלה עד זמן כניסתם לארץ וחילוקה בגורל שישוב כל אחד לנחלתו ואחוזתו ותתרחב א"י עד שתכיל את כולם מבאי הארץ עד זמן התחייה, וכמ"ש (ישעיה נ"ד) הרחיבי מקום אהלך וגו' כי ימין ושמאל תפרוצי, וכל אחד יתפרנס מחלקו בארץ במעט עמל ויגיעה, הזורעים בדמעה ברנה יקצורו, וכמאמר רב יהודה שור כשהוא מהלך מהלך ובוכה וכשהוא חוזר אוכל חזיז מן התלם, וכ"ש מאכל בנ"א שיתברך יותר מן השמים ומן הארץ, וכל א' בחלקו ימצא לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו, וכן כל הדברים הצריכים כפי הכנת המקום כי הכסף והזהב לא יהיה נחשב ונצרך אחר היות לאדם אז מעלת ההסתפקות, ויהיה מצוי להם לחם לאכול ובגד ללבוש וכל שאר הדברים במעט עמל כמו שנזכר, ועכ"ז לא ישתנו ויהיו מהם עשירים שיזדמן להם בחלק ארצם כסף וזהב מה שלא יזדמן לאחרים כ"כ, והאבות והשבטים יהיה להם חלק בראש בכל הדברים, וכן בניהם הטובים עד באי הארץ לכולם תכיל הארץ, כל א' ישב לבטח לא יצטרך למכור משלו ולא לקנות משל אחרים, מעשיהם יועילו ובפועל ידם יצליחו, וכמו שאמר הנביא (ישעיה ס"ה) לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל וגו' לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה, כלומר בהיותם ברוכי ה' תשרה ברכה במעשה ידיהם שתהיה מלאכתם קיימת ותדירה להם, וגם יהיו ביניהם מכובדים ומבוזים, המכובדים ביחסם ככהן הקודם ללוי ולישראל לכל דבר שבקדושה ולוי לישראל וישראל החכם ובעל מעשה למי שאינו כ"כ חכם ובעל מעשה כמוהו, כי גם שיתבטל יצה"ר מגדר אבן לבשר עכ"ז יתחלפו האנשים בפחות ויתר בכמות ואיכות החכמה והמעשה כפי הכנת הנפשות, כי גם שכולן נחצבו מתחת כסא הכבוד יש להן מעלה זו על זו כענין המלאכים שהם מתחלפים בקדושתן זה על זה ומקבלין זה מזה, וכמו כן הכנת הנפשות מצד שני במה שיהיו בזה העולם מי שהיה חכם ובעל מעשה כזה יש לו הכנה יתירה בזמן תחיית המתים, להגדיל ולהאדיר התורה והמעשה יותר ממי שלא היה כך, וכן כפי הכנת הגופים אשר הוכנעו בחייהם לעול התורה והמעשים, ואותם שהיו בלתי מוכנים בזה העולם ומשוללים מתורה ומע"ט, כיון ששבו באחריתם וזכו לתחייה תהיה להם יותר הכנה עתה להשיג מה שלא השיגו בחייהם, וגם הגופים אשר לא הונהגו קודם במעה"ט יוכנו עתה בהתקרבם עצם אל עצמו עד השלמת גופו כמאמר ה', שתהיה יצירתם כעין יצירת אדם הראשון כמו שכתבנו למעלה, כי כמו שיחיו ויקומו על רגליהם במומם אשר היה בגופם קודם כדי שיוכרו שהם הם עצמם שמתו וחיו ויתרפאו מיד, כמו כן תועיל רפואה זו להם לשיהיו מוכנים לעבודת השם, כי המומים אשר בגוף האדם מתולדתו מורים על חסרון האיש ההוא במדותיו ותכונותיו, כי לא לחנם היתה תולדת הטבע חסרה בו משאר האנשים ובתחייה ישתלמו נפשותם וגופם לעבודת ה' יתב', אבל לא ישתוו בחכמה ומעשים עם אותם שחכמו וצדקו בעוה"ז, אבל כולם יהיו אגודה אחת לקרוא בשם ה' ולעבדו שכם אחד כי יראו בעצמם שחיו אז במאמר ה', כי לא היו כילד הנולד מבטן אמו שיונק שדי אמו והוא הולך וגדל ואינו זוכר היאך או איזה זמן נוצר, או בן מי הוא אם לא יודיעו לו ואחר שרואה הוא בעצמו הנולדים מבטן ויונקים שדי אמם ויודעים מי אביהם אז יודעים למפרע כי כן היה תולדתם, כי זוכרים שהיו קטנים בבית אביהם וגדלו, אבל אלו שיחיו בזמן התחייה ידעו מיד שנוצרו קטן וגדול כל א' בקומתו וצביונו שהיה בבת אחת, ויזכור כי כמו שהיה כבר בעוה"ז היה עתה ושהוא היה שמת ונקבר והחייהו עתה האל יתב' בדמותו בצלמו כמו מי ששוכב על מטתו וישן כל הלילה, כי הוא זוכר ששכב בלילה במטה ההיא ובבקר הקיץ משנתו וזוכר כל מה שעבר עליו קודם השינה, וכן יזכרו בני התחייה כל מה שעבר עליהם בעוה"ז כמו הישן כי השינה היא אחת מששים במיתה, וכן יזכרו כל מה שעבר עליהם בעולם הנשמות עונש ושכר וכל מה שראה וידע שם כמו שזוכר הישן כל מה שחלם בשינת הלילה:
9
י׳ובענין לימוד וקיום התורה ומצותיה אם יהיה בזה שום שינוי בזמן התחייה, נאמר כי לימודם התורה תהיה על אחד מג' אופנים או שלשתם יחד, האופן הא' הוא כי הנולד בזה העולם הוא כעיר פרא אדם יולד, כי הנשמה שחצובה מתחת כסא הכבוד כשניתנה בגוף הנולד פרח ממנה כל מה שהיתה יודעת ומשגת שם, כמו שיוצא מן האור אל תוך החושך שאינו רואה כלל, וגם אין הנשמה זוכרת מה שראה באורה אשר באת ממנה להיות האורה ההיא רוחנית ולא גשמית, ובהיות הנשמה תוך הגוף הגשמי אינה יכולה לצייר ולזכור האורה שראתה והשיגה בהיותה שם, ואינו כדמיון האדם שהיה באור ונכנס בתוך החשך שזוכר ומצייר האור שראה והדברים שראה מתוך האור, כי היה אור מושג בהיותו הוא איש בעל גשם וגם עתה הוא בעל גשם, והנשמה בעוה"ז כמו שנזכר אינה יכולה לזכור האור ולא הדברים שראתה או שהשיגה באור ההוא העליון הרוחני, בהיותה היא עתה שקועה תוך הגוף הגשמי למטה בעולם התחתון.
10
י״אאבל הנשמה שתחזור בזמן התחייה לגוף שנפרדה ממנו תזכור ותדע שהיתה כבר בגוף זה, וכל מה שעבר עליה בעוה"ז קודם שנתפרדה מן הגוף, כמו הישן שזוכר כשניעור כל מה שידע קודם והשינה היא אחת מס' במיתה, וכמו שנזכר למעלה, וכמו שכתב הגאון ר"ס ז"ל בשאלה הד' שיכירו קצתם את קצתם ולכן יכירו מעבדיהם וכל מה שקרה להם בזה העולם קודם הפרדם ממנו, ובכלל זה יזכרו כל מה שלמדו בתורה בעוה"ז, כי גם שעבר עליהן כמה אלפים מן השנים לא תפול בהן שכחה כי אין שכחה לפני הנשמות שנחצבו מתחת כסא כבודו, והשכחה אינה מצויה אלא בחושים הגשמיים לא בנשמות, ואדרבה תזכורנה כל מה שילמדו בכל זמן היותן בגוף אע"פ שנשכח מהם קצת, כי השכחה מצויה בחושים ובפרט בחושי הזקנים, ועם כל זה בשעת הפרדן מן הגוף תזכורנה כל מה שלמדו וכל מה שעבר עליהן בהיותן בגוף כמו שכתוב (תהלים ק"ד) תוסף רוחם יגועון, והתוספה בשעת הגויעה היא זכירה כל מה ששכחו בהיותן בגוף בהסתלקן מן הגוף והחושים הגורמים השכחה.
11
י״בוכמו שזוכרות הנשמות בצאתם מן הגוף כל מה שעבר עליהן בהיותן בגופים, וזוכרות נשמות הצדיקים כי על מה שצדקו בעוה"ז היה להן שכר טוב בג"ע, ונשמות התועים כי על מה שהרשיעו בעוה"ז היה להם העונש בגיהנם, כן כשתשובנה אל גופן בזמן התחייה תזכורנה כל מה שעבר עליהן וכל מה שלמדו קודם הפרדן מן הגוף בעוה"ז, כי הוא יותר קרוב לנשמות ששבו אל הגופות לזכור מה שעבר עליהן בהיותן בגופות ההם, ממה שתזכורנה כשהן בעולם הנשמות מה שעבר עליהן בעוה"ז, ועכ"ז הן זוכרות כמו שנזכר, ואחר שזוכרות מה שלמדו בעוה"ז כמו שנזכר, כל אחד ישמע ויחכם ויוסיף לקח השגה יתירה כל אחד כפי הכנת מה שידע קודם, וכן בעלי האומניות והמלאכות יזכרו מה שידעו כבר ויוסיפו בידיעה מכח הנפש החכמה ויהיה אומנותן ומלאכתן ביושר ובלי רמיה:
12
י״גהאופן הב' מן הלימוד בזמן התחייה, הוא, כי גם שלא יזכרו מה שלמדו בזה העולם יהיה נקל להם ללמוד מה שכבר למדו בזה העולם, כי האדם שלמד ענין ושכחו יהיה נקל עליו לחזור ללומדו, מצורף לזה יהיה נקל ללמוד בזמן התחייה אפי' מי שלא למד בזה העולם, כי כל אחד יקום בתחייה בקומתו וצביונו כמו הזמן שמת בו ויקבל כל מה שילמדו אותו בפעם א' ב' או ד' על הרוב כדכתיב אז ראה ויספרה וגו', להיותו גדול בשנים ובעל שכל, כי גם בעוה"ז מה שלומד ילד א' מחמש שנים עד עשר או י"ג, לומד הגדול במעט זמן בחפצו והתמדתו ורוחב שכלו משא"כ בנער שחסרים ממנו השלשה, בהיותו נער שאינו חפץ ואינו מתמיד ואין לו עדיין שכל לקבל מה שיוכל לקבל האדם הגדול בשנים, גם הקטנים שיחיו יהיו קלי הלימוד ממה שהיו בעוה"ז, כי לא יהיה להן געגועין על אב ואם, כי גם כי יולדיהם שיחיו יכירום הם לא יכירו את יולדיהם כמו שלא היו מכירים אותם בזה העולם בזמן שמתו בהיותם קטני קטנים, כי כמו שהבעלי מומים יקומו במומם ויתרפאו כן הקטנים והתינוקות יונקי שדי אמם יקומו כמו שהיו בזמן שמתו, שלא היו יכולים ללכת על רגליהם ולא לאכול אם לא יאכילום וללבוש אם לא ילבישום, ומיד יתחזקו ויעמדו על עמדם ולא יצטרכו להיות יונקי שדים ולא למי שיספיק צרכם ותגדל כחם ושכלם ויהיה נקל להם גם כן הלימוד.
13
י״דהאופן הג' כי תהיה יצירתם כעין יצירת אדם הראשון שהיה יציר כפיו בלי אב ואם, ובהיות גופו יציר כפיו ונשמתו נפוחה באפיו ממנו ית' היתה בו חכמה נפלאה ביום ההוא יותר ממה שהיה בו אח"כ, שנתמעט חכמתו אחר שחטא ונתגרש מגן עדן, היפך האנשים הנולדים מאיש ואשה שהולכים וגדלים וחכמתם ושכלם גדלה עמהם ובישישים חכמה, וכן אנשי התחייה יהיו כמו יציר כפיו שהוא יצירה שיקרב עצם אל עצמו עד שיקרם עליהם עור ובשר מלמעלה ויזרוק בהם נשמותם כמו אם נפחם באפם וכמו שכתוב (יחזקאל ל"ז) ונתתי רוחי בכם וחייתם, ובזה יקומו בחכמה נפלאה כל א' בערך הכנתו והשגתו שהיה לו בעוה"ז, כיונה וחבקוק שחיו על ידי אליהו ואלישע הנביאים ונזרקה בם קצת נבואתם, וכ"ש אלו שהיו על יד האל ית' כי מפתח תחיית המתים לא נמסרה לב"ו, ואמר הכתוב (יואל ד') אשפוך רוחי על כל בשר, ואמר על זה וידעו כי אני ה', כי בשפיכת רוחו עליהם והיא התחייה ידעו וישיגו כי אני ה', והיא ההשגה האמתית וכמו שכתוב (תהלים צ"ב) אשגבהו כי ידע שמי, ועל זה הוא שאין מתי חוצה לארץ חיים כי אם על ידי גלגול מחילות לארץ ישראל, כי התחייה תהיה בא"י כדי שיהיה להם הכנה יותר דאוירא דארעא דישראל מחכים, דמיון אדם הראשון שנוצר במקום המזבח ומעפרה ובזה היתה לו הכנה לקבל החכמה הנפלאה אשר היתה בו, וכן יהיו בני התחייה כל אחד לפי מדרגת ההכנה אשר היה לזה יותר מזה בהיותם בעוה"ז.
14
ט״וועדיין צריך ביאור על למידת התורה בדקדוקיה ופירושיה אשר הם הלכה מסיני פה אל פה, והיא תורה שצוה לנו משה מורשה לקהלת יעקב, אם לא יזכרוה בני התחייה וגם הדור שיהיו בחיים אז ימותו ויחיו, א"כ תפסוק ח"ו השתלשלות קבלת התורה והכתוב אמר (דברים ל') כי לא תשכח מפי זרעו, וע"ז נאמר כי אותם שיהיו חיים אז בזמן התחייה וימותו ויחיו, תהיה תחייתם מיד שימותו, לא יספדו ולא יקברו ולא ישתנה גופם ממה שהיה כי מיד יחיו ולא יספיקו נשמתן לעלות למעל' ליתן דין וחשבון עד שתשובנה אל גופן, כדמות מקבלי התורה בשמעם אנכי ולא יהיה לך אשר יצאה נשמתם וחזרה אליהם מיד כמו שהוא מקובל אצלנו, כן תהיה תחיית הנמצאים חיים בזמן התחייה, וכמו שכשיצאה נשמתם וחזרה אליהם לא שכחו כל מה שידעו קודם מעניינים שקרה להם במצרים והנפלאות שנעשו להם ביציאתם משם ושאר הדברים וכמו שאמרו זכרנו את הדגה וגו', כן יהיה ענין תחיית הנמצאים בזמן התחייה שימותו ויחיו מיד כדמות התעלפות, כמו בן בנו של ריב"ל דאיתנח ואמר שראה שם עליונים למטה ותחתונים למעלה, כן יהיו אלו שיחיו מיד שימותו ויזכרו כל מה שעבר עליהם כמו מי שקם מן שנתו, והחכמים שימצאו באותו הדור ילמדו חכמת התורה לאותם שנקברו זה כמה שנים, וגם ימצאו ספרי התורה ונביאים וכתובים אשר יהיו באותו הזמן ומהם ילמדו תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כפי מה שהוא רמוז בה כפי שלמדו החכמים שבדור ההוא, ואליהו ז"ל ימצא בפרסום בזמן ההוא אשר הוא "תשבי "יתרץ "קושיות "והויות, והוא ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם בכל הדברים ובפרט בקבלת התורה ובכל העניינים שהיו נסתרים בעוה"ז הכל יתגלה על ידי אליהו הנביא, כי שאר הנביאים והשופטים והחכמים אשר היו בדורות העוברים וגם האבות והשבטים וממשה רבינו ע"ה עד ימי התחייה כשיחיו לא ידעו מענייני העוה"ז ממה שקרה אחרי מותם, כי היו בג"ע התחתון והעליון מובדלים מענייני העוה"ז הגשמי, אבל אליהו ז"ל אשר חיה מימות משה רבינו עד ימי יהורם ידע כל מה שהיה בימיו, ואחר הסתלקותו בגוף ונפש נזדכך גופו כאחד מן הגרמים השמימיים או יותר, והכינו האל יתברך להמצא בעת צרת ישראל להצילם על ידו ובזכותו בכל הדורות אשר הם צריכים לו, ומתגלה ג"כ לחכמי ישראל לגלות להם סודות התורה כפי הכנת כל דור ודור, מלבד מה שמקובל אצלנו היותו מצוי במצות ברית מילה אשר קנא עליה ואנחנו מכינים בפועל כסא לכבודו, ולא לבד בדברים אלו אלא גם בענייני העולם הנסתרים ומכוסים מבני אדם באמרם יהא מונח עד שיבא אליהו, הוא משיג כל דברי העוה"ז ואין נסתר מחכמתו, וזה מפני אריכות ימיו בנבואה ונתדמה למרע"ה בכמה דברים שאמרו ז"ל, והשגות אלו לא ניתנו אפילו למרע"ה כיון שנפרד נפשו מגופו אינו יכול להשיג ענייני העוה"ז, ואפי' המלאכים אינם משיגים בענייני העוה"ז אלא במה שהם שלוחים מאתו ית' לעשות בעולם ואין מלאך אחד עושה שתי שליחות, אבל אליהו ז"ל קיימו האל ית' בגוף זך ונפש דקה ובחר בו האל יתב' משאר נביאים שידע בו איזו הכנה טובה יותר מאחרים להשגות אלו, והוא נעלם ממנו וגלוי לו ית', ובהיות הדבר כן הוא מוכן לדעת כל הדברים העליונים המתחדשים בעולם העליון, מצד דקות נפשו וידיעת כל הדברים ההוים בעוה"ז מצד זכות גופו, כי עם היותו דק וזך יש בו מעט מן הכמות והאיכות הגשמי בלתי נרגש בעניינים ובתנועות שהוא מעופף בעולם קרוב לאחד מן המלאכים העליונים, ובזמן התחייה גם כי הוא חי על הדרך שביארנו יהיה לו כעין תחייה שיתגשם ויתעבה מעט זכות גופו להיותו נראה לכל בני הגאולה והתחייה, ולהיותו מתמיד ויושב עמהם ומתנהג בהנהגותם כמו שיתנהגו האבות והנביאים ומרע"ה בראשם בזמן ההוא, ובידיעת כל דברי העוה"ז הנסתרים ישיג יותר מכולם לסבת אריכות ימיו בעוה"ז עד הסתלקותו ועלותו בסערה השמימה, ומאז עד זמן הגאולה והתחייה שהוא משוטט בעוה"ז בין הצדיקים והחסידים והצלת ישראל מצרותיהם על ידו כמו שנזכר, כי בזה הוא משיג בכל דור ודור לדעת כל ענייני העולם השפל לברר וללבן כל הדברים שנסתפקו בהם חכמי הדורות ושאר הדברים הנסתרים ממנו, ובזה תגמר לימוד התורה בבירור על ידו בלי שום ספק, כי אפילו משה רבינו שניתנה התורה על ידו אינו יכול לברר ספיקות התורה אף כי הם ברורות אצלו, לסבת שנפרדה נשמתו מגופו, ועתה החייהו האל ית' ודיבורו יהיה כמדבר מן השמים והכתוב אמר לא בשמים היא ואין משגיחין בבת קול, כי התורה היא כבר מורשה לקהלת יעקב פה אל פה מחכמים יודעים את התורה לחכמים המקבלים אותה, כמו שהיתה שלשלת הקבלה ממשה ליהושע ויהושע לזקנים וכו', ומה שנקבל מאליהו ז"ל הוא כדמות זה שהוא היה לעולם קיים בגוף ונפש כנזכר, ולו נאה בירור ספיקות התורה וסודותיה, ולא נצטרך לקבלה פעם אחרת מן השמים כמו שנזכר, וכמו שאמרו במס' בתרא שבעה קפלו את העולם, מתושלח ראה אדם, שם ראה מתושלח, יעקב ראה שם, עמרם ראה יעקב. אחיה השילוני ראה עמרם, אליהו ראה אחיה ועודנו בחיים, ודרך רמז היו שבעה שקפלו את העולם כנגד שבעת ימי בראשית ואליהו שביעי כנגד יום שביעי שהוא קדוש וכנגד שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב כנגד אליהו השביעי לאדם בקיפול, יהיה פנחס או זולתו, ולמ"ד פנחס זה אליהו הוא ג"כ שביעי ליעקב אבינו ע"ה השלם בבניו כולם קדושים, יעקב לוי קהת עמרם אהרן אלעזר פנחס שביעי קדוש, ואלף השביעי חרוב שלא יהיו מנהגו כשיתא אלפי שני עם היותו נמנה בכלל זמן העולם ובשם זמן, כמו אליהו שהוא חי ונראה בעוה"ז והוא כמלאך בעולם העליון, וענין הקיפול הוא להורות על חידוש העולם שהגיד אדם למתושלח כי היה יציר כפיו של הקב"ה, שמצא עצמו נברא ונוצר בצביונו ובקומתו ושכלו בשעה אחת, וידע כי כל מה שנברא נברא בששת הימים ההם, והיה לו חכמה לקרוא שמות לכל נבראים כפי טבע כל אחד ואחד, שהכיר טבע כל אחד מהנבראים בהיותם נבראים כמוהו שלא על ידי זכר ונקבה, כי ידע מחצב המקום אשר נברא כל אחד מהם כי לא זזו ממקום שנוצרו ממנו עד שנברא אדם וקרא להם שמות כיון שכולם לא נבראו אלא לצרכו וכבודו, וכמו שאמרו על הצמחים וכל שיח השדה וגו' כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין וגו' מלמד שיצאו דשאים ועמדו בפתח האדמה עד שבא אדם הראשון וביקש רחמים וכו', וכל זה וכיוצא בו ממה שהשיג וידע אדם הראשון בענין חידוש העולם הכל הגיד למתושלח שראהו ש"מ שנים, ומתושלח הגיד לנח ולשם בנו שראהו שם קרוב למאה שנה, ושם הגיד הכל ליעקב שראהו נ' שנים, ויעקב הגיד לעמרם שראהו קצת שנים פחות מי"ז שנה שחיה יעקב במצרים מפני שלא נולד עדיין כשירדו למצרים, ועמרם הגיד לאחיה השילוני שראהו שנים לא נודע מניינם, וכן אחיה לאליהו שנים לא נודע מניינם, ואת פנחס הוא אליהו לא נולד בחיי עמרם זקנו של אביו, ואחיה ראהו כפי הקבלה וראה את פנחס מקודם שיצאו ממצרים כי שניהם היו מיוצאי מצרים וראו זה את זה עד סוף שנת מלכות ירבעם יותר מתק"ן שנה.
15
ט״זשבעה המה עדי ה' המה משוטטים בכל הארץ מתחילת בריאת העולם ועד סופו עד מפי עד כל אחד מוריש לזרעו חכמת חידוש יסוד הארץ ותכונת כוננות השמים וכל צבאם אשר ברא וחידש, כי בזה תתייסד אמיתת נתינת תורתו בסיני וקיום מצותיו לעד עד תשלום אלף הששי, ואלף השביעי יהיה דמיון יום השבת שאין בו שום מלאכה ולא שום עסק משא ומתן ולא הולדה ולא מיתה לא אכילה ולא שתיה, אלא כל באי עולם בשתא אלפי שני ישלימו אז לקבל שכרן כל אחד כפי מדרגתו יהנה מזיו השכינה וישיגו מציאות ה', וכמו שכתוב (ישעיה כ"ה) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו, וכתיב (שם ג') ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, והוא אלף השביעי, ואח"כ יחליף ויחדש עולם כרצונו ית', ואליהו אם הוא פנחס הוא עד נאמן ושלם על נתינת התורה שהוא היה מיוצאי מצרים שהוזכר בבני הלוי כשיצאו ממצרים שאמר הכתוב ואלעזר בן אהרן וגו' ותלד לו את פנחס, ואהרן היה בן פ"ג כשיצאו ממצרים, ואפשר שאלעזר היה בן שבעים אם הוליד כמו שהיו מולידים אז בני ח' או י' שנים, ופנחס אפשר ג"כ שהיה בן ששים שנה אז, אבל אפילו שנאמר שלא נולד פנחס אלא מעט ימים קודם יציאת מצרים אפילו הכי זכה בקבלת התורה במעמד הר סיני, כי עם היותו ילד קטן השיג ושמע קול אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה, גם כי מן הכתוב נראה שהיה כבר ידוע ומפורסם ונודע בישראל שמו כמו שכתוב ותלד לו את פנחס הידוע ומפורסם והשלים הכתוב אלה ראשי אבות הלוים וגו' והוא מהראשים, ואפילו היה קטן כשיצאו ממצרים כשהרג את זמרי וקנא לאלהיו היה לפחות קרוב לארבעים שנה בן ל' לכח, שהיה זה בשנת ל"ח או ט"ל שנה ליציאת מצרים, וכל אלו מ' שנה היה לומד מפי משה מפי הגבורה וכמו שאמר כך מקובלני ממך הבועל ארמית קנאים פוגעים בו, וא"כ הוא עד כשר שלישי בראשון על קבלת התורה מעשרת הדברות עד סופה, שהיה רואה שמרע"ה היה נכנס לאהל מועד והיה הענן שוכן עליו והיה אומר לישראל מה ששמע מפי הגבורה בפרטי המצות ודקדוקן והיא תורה שבעל פה, ועודנו חי נכסה ונגלה בכל דור ודור לצדיקים הזוכים לכך, ואין לו רשות עתה להודיע ולגלות לזוכים לראותו הדברים שנסתפקו בהם החכמים הראשונים בדיני התורה והדברים הנסתרים מהם בכל ודור, כי לא בשמים היא, וג"כ אם היה מגלה אולי היו אומרים עליו שגילה מה שלא היה והיה נופל בזה מחלוקת בין החכמים, שזה היה אומר לי אמר כך וזה היה אומר הפכו, אבל בזמן התחייה שיתגלה בפרסום בפני כל הדורות אשר יזכו בתחייה, יהיו דבריו בפרסום בפני כל דורות ישראל בבירור הספיקות שנפלו בדיני התורה, וכל הדברים אשר היו נסתרים מעין כל עד עתה, יהיו גלוים אז על ידו, כי כל דור ודור מהקמים בתחייה ישאלו ממנו מה שנסתפק בדורו בדיני התורה, ודברים אחרים מה שלא נסתפק בדור אחר, ואפילו מה שנא' עליו יהא מונח עד שיבא אליהו ז"ל, אם יהיה קיים יברר הוא למי שיהיה, ואם לא היה מונח יזכה או יחייב לזכאי או לחייב.
16