בית אלהים, שער היסודות נ״טBeit Elohim, Shaar HaYesodot 59
א׳יש לנו עסק בנסתרות ממנו בענין תחיית המתים, אם נוכל לגלות טפח וישאר טפחיים מכוסה במה שיהיה לעתיד, ונהיה נכללים באיזה חכם הרואה את הנולד, והוא תחיית המתים שהיא כעין נולד, לחקור על התחייה בתכריכיהם אם יספיקו להם לעולם כמו שהספיקו ולא בלו שלמות דור המדבר עליהם, או יצטרכו לעשות בגדים חדשים, בפרט הנערים שמתו קודם שיגדלו כל מה שהיו ראויים להגדיל את יגדלו הם ותכריכיהם עמהם כדור המדבר, או יקומו בתכריכיהם ויגדלו בקומה לאחר שנת תחייתם ויצטרכו לעשות להם מלבושים חדשים לפי מדתם: עוד באכילה ושתיה אם יצטרכו לאכול בשר בין הערבים ובבקר ישבעו לחם כדור המדבר, או יספיק להם אכילת סעודה א' לכמה ימים כמו למ' יום שהספיק למרע"ה ואליהו: עוד אם יהיה איזה שינוי בזמן התחייה כשינת האנשים בכל לילה או בהולדה. עוד אם יצטרכו לאומנות או למשא ומתן. עוד אם יהיו ביניהם צדיקים ורשעים עניים ועשירים או מכובדים ומבוזים: עוד בענין לימוד וקיום התורה ומצותיה אם יהיה איזה שינוי:
1
ב׳עוד בענין התפלות והברכות ג"כ אם יהיה איזה שינוי: עוד בצמיחת הזרעים והתבואות אם יהיה איזה שינוי לטובה בקרקעות שיהיו הפירות של כל העולם כעין מה שהיו בא"י בזמן הבית או לא. עוד אם יזכרו מה שעבר עליהם בעולם הנשמות, ואת ילמדו שם וידעו וישיגו בחכמת התורה יותר ממה שהשיגו בזה העולם, אם יזכרו אותו או ישכח מהם בשעת התחייה כשתשוב הנשמה לחומר הגוף: על כל הדברים האלה וכיוצא בהן ראוי לדבר אם אפשר שיתברר קצת מכל א' מהן מדברי התורה והנביאים והכתובים ומדברי חז"ל ולית"ן כ"ח מהן.
2
ג׳והנה רבינו סעדיה גאון ז"ל דיבר בכיוצא בזה בס' האמונות שלו שער ז' ועשה בזה עשר שאלות, וממנו נראה וכן נעשה, וקודם אאריך איזה דבר בביאור תשובות שאלותיו ואח"כ אחזור לברר מה שיהיה אפשר בשאלותיו.
3
ד׳השאלה הראשונה כתב רבינו סעדיה ז"ל אם ישאל שואל מי ומי יחיו מן האומה בעת הישועה, אשיב ואומר כל צדיק ובעל תשובה, כי מי שימות מבלי תשובה הוא מן הענושים, וכן ראוי בשכל כי כבר הבטיח הבורא את השב שיקבלהו, בכתובים רבים, וכבר התחייבו כל אלה היעודים לכל שב מדברי רבותינו, אחר שמנו מיני החטא ושמום ארבעה מעלות, עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה, ואח"כ על מצות לא תעשה, ואח"כ כריתות ומיתות ב"ד, ואח"כ מי שנתחלל בו שם שמים, ואמרו אח"כ או יכול שכפרה לו מיתתו ת"ל הנה אני פותח את קברותיכם, והנה נתחייבה תחיית המתים לכל שב, ואני אומר כי מעט הם מבני עמנו שמתו מבלי תשובה, עד כאן.
4
ה׳וגם כי דבריו אין צריכין חיזוק נת"ן כ"ח ולב להבין אותם ולסעד"ם מן התורה, (דברים ל"ב) ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה וגו', באמרו ראו עתה ידבר עם כל האומה ולא להם לבדם יעד התחייה כי אם גם כן לדורות הקודמים, אדת מתושלח נח שם ועבר, והאבות והצדיקים שהיו בדורות ההם ואחריהם השבטים ראובן שמעון לוי וגו' וזרעם הישרים שנולדו ומתו במצרים, והיוצאים והם דור המדבר, ומפני שאלו העתידים ליכנס לארץ ולקיים מצות שבה היו בסכנה יותר לחטוא ברוב המצות המוטלות עליהם ואולי ע"י זה לא יזכו לתחייה בעת הישועה, לזה אמר ראו עתה כי אני אני הוא אני הוא המחיה לדורות הראשונים ואני אחיה לדורות שהם עתה והעתידים, כי גם שיחטאו כשיחזרו בתשובה אני אחיים, ולזה אמר אני אמית ואחיה לשון עתיד ולא אמר ממית ומחיה כמו שאמרה חנה ה' ממית ומחיה, הכוונה על כל הדורות מבריאת העולם הצדיקים מהם ובעלי התשובה ועד סוף העולם, וכן רמז במה שאמר אמית ואחיה וממית ומחיה ולא אמר אני מחיה מתים כמו שאמר הכתוב יחיו מתיך, לומר כי אפי' החוטאים שהם חייבים מיתה וממית אותם על חטאם יחיה אותם כיון ששבו בתשובה, וכן נראה ממה שאמר מוריד שאול ויעל, גם ליורדי שאול וגיהנם אחר שיצרפו כצרף הכסף יזכו לגן עדן, וכן יזכו לתחייה.
5
ו׳ואפשר לומר כי מה שכפל ואמר מוריד שאול ויעל, אם שאול הוא הקבר כי לא לבד ממית ומחיה למי שלא נקבר עדיין כבן הצרפית ובן השונמית, אלא גם את מי שהורד לשאול ונקבר זה כמה אלפי שנים יעלהו מן השאול ויחייהו, וכן אמר הנביא יחיו מתיך, הם אותם שימצאו חיים בעת התחייה וימותו ויחיו מיד, נבלתי יקומון אותם שמתו ולא ניתנו לקבורה, כמו שאמר הכתוב נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים וגו', הקיצו ורננו שוכני עפר על הנקברים מאלפי שנים, נראה מכל זה כי התחייה יהיה לכל ישראל הישרים והשבים בתשובה. וכן בתחיית מתי יחזקאל כתיב ואוציא אתכם מקברותיכם עמי, והם כל ישראל, וכמו שאמר העצמות האלה כל בית ישראל המה והם טובים ובעלי תשובה, ודניאל אמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, וגם כי לפעמים המועטים נקראים רבים כמו שכתוב רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו כי מסתמא מועטים היו ונקראים רבים מג' ולמעלה כמו ימים רבים בלא עת נדתה, וכתיב רבים יחלו פני נדיב ואינם רוב העולם אלא מועטים ונקראים רבים שהם מג' או מי' ולמעלה, ועכ"ז מה שכתוב בדניאל ורבים מישני אדמת עפר נכללו כל ישראל הצדיקים ובעלי התשובה בכלל הרבים, ומה שאמר רשב"י ראיתי בני עליה והם מועטים אם אלף הם אני ובני וכו' ואם ב' הם אני ובני הם, זהו בני עליה הזוכים למעלה גדולה מזיו זוהר השכינה, והשאר שהם צדיקים ובעלי תשובה גם כי לא ישיגו למעלה זו של בני עליה הם בני גן עדן ועוה"ב, כמו ששנינו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וכל שיש לו חלק לעוה"ב הוא זוכה לתחייה, ומה שאמר דניאל ורבים, הם כל ישראל שבכל הדורות הצדיקים והבעלי תשובה, ואע"פ שנתברכו ישראל ופרו ורבו בכל הדורות יותר מאומה אחרת אפי' הכי הם מועטים כנגד כל האומות, והכתוב אמר כי אתם המעט מכל העמים ואיתא בדרש ה' מעט מכל העמים שהיו ס"ה משפחות, הרי הם מועטים מכל העמים בכלל, והרי ארץ ישראל אע"פ שהיתה טובה ורחבה היתה מכילה אותם והאומות ממלאים כל הישוב, ופי' הכתוב ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ודראון עולם, ישיני אדמת הם צדיקי ישראל ובעלי תשובה, עפר הם החוטאים כי עפר הם ואל עפר ישובו, אלה לחיי עולם והם הישרים ואלה לחרפות והם העפר, כי כולם יחיו והטובים ישארו בחיים והרשעים יראו ויבושו ויחזרו לעפרם:
6
ז׳כתב רבינו סעדיה ז"ל והשאלה הב' הימותו אחר כן, ואשיב כי לא ימותו אבל מעתיקים אותם מימות המשיח אל נעימות העוה"ב, ובזה אמרו רבותינו מתים שעתיד הקב"ה להחיותם שוב אינם חוזרים לעפרם ע"כ: וכן נראה מן הכתוב אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם כמו שעולם האחרון הוא לעולם ועד שהם כלים ונאבדים, כן עולם הראשון הוא שיהיו חיים לעולם ועד ולא לעולמו של יובל:
7
ח׳כתב רבינו סעדיה ז"ל והג' התכיל אותם הארץ, ואמר שמעת שיצאה אומתנו בבני העולם אלפים ומאתים שנה ועוד, יהיו כמו ל"ב דור כל דור ק"כ רבבות אנשים ונשים ע"ד הקירוב, ואם נאמר כולם שוים וכולם יחיו אין ממלאים מן הארץ כ"א חלק מק"נ חלקי' על שנשים לכל אחד יותר מארבע אמות למקומו ולזריעתו ולדרכיו ולבהמותיו, וזולת זה כי כל אנשי הדורות יהיו מאה ועשרים רבבות בל"ב דור על הקירוב יהיה הכל שלשת אלפי רבבה וח' מאות וארבעים רבבה, וכאשר נגזור להם מן הארץ מאתים פרסה על מאתים אשר הם חלק ממאה וחמשים מן הארץ ונמדוד אותם אמות בכל פרסה ג' מילין וכל מיל ד' אלפים אמה וכל אמה אשר היא אמתים וחצי ושליש, יהיה לכל אדם רוחב במקומו רפ"ח אמות ואיזה דבר יש בזה שיתבלבלו בו החכמים ע"כ: ואאריך לשונו כדי שיתבאר שמעת שיצאה אומתנו אלפים ומאתים שנה ועוד, הוא מיציאת מצרים שנת ב"א תמ"ח עד דורו שהיה בשנת ד' אלפים ות"ר וכמה שנים יותר הם כמו נ"ב דור, שבעים שנה כל דור, ל"ב פעמים ע' הם ב' אלפים ור"מ, כל דור אנשים ונשים מאה ועשרים רבבה כפלים כיוצאי מצרים שהיו ס' רבוא אנשים ומסתמא היו כ"כ נשים, ואם תאמר שכל ל"ב דורות היו שוים ק"כ רבבה ולא מתו מהם קודם שיכנסו לכלל המספר בן כ' כמו שהיו יוצאי מצרים אין ממלאים מן הארץ כ"א חלק מק"נ וכו', וכל אנשי הדורות הל"ב כל דור ק"כ רבבה יעלו ל"ב פעמים ק"כ הם ג' אלפים ותת"מ רבבה, וכאשר נקצוב להם מן הארץ מאתים פרסה על מאתים אשר הם חלק מק"נ מן הארץ שהיא מאה וחמשים פעם מאתים פרסה והם שלשים אלף פרסה על שלשים אלף וכל פרסה ג' מילים הם תשעים אלף מיל על תשעים אלף, כל מיל ד' אלפים אמה באמה כושית שכל אמה אמתים וחצי ושליש מאלו האמות של זה הדור, כן כתב בספר אחר בענין האמה, והמאתים פרסה על מאתים יהיו שש מאות מילין על ו' מאות כל מיל ד' אלפים אמה מהאמות הנזכר כל מאה מילין ארבע מאות אלף אמות ו' פעמים הם ב' אלפי אלפים אמה וד' מאות אלפים על ב' אלפי אלפים וד' מאות אלפים לק"כ רבבה בהם אלף אלפים ומאתים אלפים אנשים ונשים, יגיע לכל אחד כ' אמות באורך ב' אלפי אלפים וד' מאות. ולמה שכתב הגאון שיגיע לכל אחד רפ"ח נראה שצ"ל רפ"ג והוא כשיגיע לכל אחד ק' אמה כושית אשר כל אמה מהן אמתים וחצי ושליש, יהיו ק' אחרים החמשים שהוא החצי ול"ג שהם שליש ק' הם רפ"ג אמות שלנו, אבל הגעת ק' לכל א' שהם רפ"ח לא ידעתי, וגם על היות מאתים פרסה על מאתים חלק א' מק"נ מן הארץ לבד יש קושי, כי כפי זה יהיה כל העולם שלשים אלף פרסה על ל' אלף שהם תשעים אלף מיל על צ' כמו שכתבנו למעלה, ובספר צורת הארץ כתוב כי שטח הארץ קל"ב אלפי אלפים ות"ר אלף מיל. ולפמ"ש הגאון כי מאתים פרסה על מאתים פרסה הם חלק א' מק"ן מן הארץ יהיה שטח המאתים פרסה על מאתים מ' אלף פרסה על פרסה שהם ק"כ אלף מיל על מיל, וכשנכפול מ' אלף מיל מן המאתים פרסה על מאתים שהם מ' אלף פרסה על פרסה יגיע מיל אחד לכל עשרה בני אדם מן הק"כ רבבות בני אדם שהם אלף אלפים ור' אלפים, עשרה אלף מיל לכל מאה אלפים, אלף מיל לכל עשרה אלפים איש, מאה לכל אלף אנשים, מיל לכל עשרה אנשים, והמיל ד' אלפים אמה יגיע לכל א' ארבע מאות אמה שהם יותר ממה שכתב הגאון, ואם הם אמת כושי מאלו אמות שלנו לכל א' אלף ומאה ול"ג ושליש ואם ניתן לכל איש רס"ו אמות שהוא כמלא עיניו בשבעת אלפים אמה, יכילו ד' אלפים אמה שהוא מיל לי"ד אנשים, ובאמות שלנו יכילו ארבעים אנשים בקירוב, באופן שיכילו חמשים פרסאות לכל הל"ב דורות שהם ק"כ רבבה לפי דרך חשבון הגאון ז"ל: אבל אם נחשוב בדרך אחר יתרבה מנין הקמים בתחייה יותר ויותר והוא כי מהיות יעקב אבינו בן פ"ד שנה שהוליד עד שירד למצרים שהיה בן ק"ל שנה היו מ"ו שנה ועד שיצאו ממצרים ר"י כמנין רד"ו הם רנ"ו שנה, א' היה יעקב וברנ"ו שנה יצאו ממנו ששים רבוא וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, א' מה' או א' מנ' או א' מת"ק, וא"כ כל אחד מישראל הנכללים בס' רבוא יפרה וירבה ברנ"ו שנים ס' רבוא כל אחד מהס' רבוא ויהיו ס' רבוא פעמים ס' רבוא והם ת"ר פעמים ס' רבוא שהם ששה ושלשים אלף רבוא, וברנ"ו שנים אחרים כל אחד מהל"ו אלף רבוא יהיה ס' רבוא, וכן בכל רנ"ו שנים כל א' ס' רבוא יהיו כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, ואין תימה בהפלגת ריבוי זה כיון שהובטחו האבות שירבה האל זרעם כחול וכעפר וככוכבים, וגם כי במצרים פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד מפני שהיו מענים אותם כמו שאה"כ וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, הריבוי היה עם אותם שמתו בימי האפילה כי לא יצאו אלא חמשים אחד מה' או א' מחמשים או א' מחמש מאות, אבל הס' רבוא עצמו אפי' בדרך הטבע ובברכת האבות חול ועפר וכוכבים היו עולים ברנ"ו שנים לס' רבוא, גם כי לא היו מענים אותם, וא"כ גם אחר שיצאו ממצרים כל אחד מהם יהיה לגוי גדול והם ס' רבוא ברנ"ו שנים כמו יעקב אבינו, ומלבד אלו הששים רבוא שיצאו ממצרים היו ל' רבוא מבן יום אחד ועד בן עשרים שנה, כיון שמבן כ' ועד בן ס' היו ששים רבוא, וכן מבן ששים עד גבורות שיצאו ממצרים שהם פ' יהיו ל' רבוא הם ק"כ רבוא, ועם הנשים הם ר"מ רבוא כפל ממ"ש הגאון ז"ל. ועל פי ריבוי החשבון שכתבתי יהיו כפלים מכל הפלגת הריבוי בל"ב דורות שכתב הגאון עד זמנו שהיה ארבעת אלפים ות"ר וכמה שנים יותר, ומזמנו עד זמננו זה שהם השכ"ח, נתוספו עשרה דורות מע' שנה כל דור והם מ"ב דורות, רוח ה' ידבר בם להחיותם, ה' ב"ם סיני בקדש, וא"כ הפלגת ריבוי ישראל בכל אלו הדורות לא יכילם כל העולם כ"א בהחזקת מועט בהרחבתו את המרובה, וכמו שאמר הנביא הרחיבי מקום אהלך והוא ירושלים מקום בית המקדש שהוא כמו אוהל מועד ויריעות משכנותיך שהם כל תחומי א"י שיתרחבו ולא יספיקו להמון הרב שיחיו, עד שיפרוצו ימין ושמאל, כמו שאומר כי ימין ושמאל תפרוצי עד כל תחומי ח"ל כמו שאמר וזרעך גוים יירש, ולא יספיק זה ג"כ כ"א בערים נשמות שלא היו שוכנים בהם שיושיבום בזמן התחייה, ואמר ימין על צד דרום אשר אין בו יישוב מצד החום והקור השורר בו בעתות השנה, ושמאל על צד צפון שיש בו ישוב ס"ו מעלות מקו השוה לצד צפון אשר בהם נכללים הז' אקלימים, ומקו השוה לצד הדרום שהוא חצי העולם אשר אין בו יישוב כלל מצד חום וקור בעתות השנה יתיישב בזמן ההוא, ויתמזג מן החום והקור שיוכלו להתיישב בו, וכן בצד צפון אמר הס"ו מעלות שאין בו יישוב מצד הקור יתמזג ויתיישב להכיל המון הרב שבתחייה, ולא הזכיר מזרח ומערב כי הס"ו מעלות הם באורך ממזרח למערב ק"פ מעלות, ומה שכתוב בימי שאול ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף, הם אותם שבאו אליו כששלח בכל גבול ישראל אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחרי שמואל כה יעשה לבקרו; אבל לא מנה כל ישראל, וכן כשהלך להלחם בעמלק אמה"כ וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה, הם אותם שנתאספו אז במלחמת עמלק לא כולם שהרי במלחמה ראשונה היו יותר ולא נתמעטו עתה בשנה א' או בשנתים, וכן כשספר דוד את העם והיו ישראל ח' מאות אלף ואיש יהודה חמש מאות אלף, הם היו אנשי חיל ושולף חרב ואולי היו כל אחד א' מאלף או יותר, וכן בימי שאול לא היו כל ישראל מלומדי חרב כמו שכתוב וירדו כל ישראל הפלשתים ללטוש וגו' והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול וגו', ואם כן לא נמנו אלא אותם שנתן האל בלבם לצאת למלחמה, ובימי דוד אמר חושי לאבשלום כי יעצתי אסף יאסף עליך כל ישראל מדן ועד באר שבע כחול אשר על הים לרוב, וזה היה דרך גוזמא כמו שנאמר בגדעון ולגמליהם אין מספר כחול וגו', וכן במלחמת יהושע עם המלכים עם רב כחול אשר על שפת הים לרוב, והוא דרך גוזמא להגדיל הנס שנצחום ישראל, אבל מה שנזכר בימי שלמה יהודה וישראל כחול אשר על הים, אינו גוזמא אלא להורות כי נתקיימה הבטחת האבות ולא הובטחו בדרך גוזמא, שהרי פירש בברכת והיה זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה, כי בריבוי ואינו דרך גוזמא אלא בפועל שלא יוכל למנות שלא יהיה להם מספר, ואם הם אלפי אלפים רבוא עדיין יש להם מספר, והגוזמא היא כי אי אפשר שיהיו ממש כעפר הארץ שהרי כל אחד מהם מכיל ודורס כמה עפר מן הארץ, אבל מה שאין להם מספר אינו גוזמא אדרבא מפרש שיהיה ריבויים בפועל שלא יהיה אפשר למנות ואינו גוזמא, וכמו שאמר הושע הנביא והיו מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, הרי שפירש כי דמיון הריבוי שיהיה כחול הים שא"א למנות ולא למוד אותו, כי גם שכולם היו מוגבלים בא"י ועבר הירדן, מצד ריבויים הם חוזרים ומתערבים כשימנו קצתם ויבואו למנות קצתם מצד הריבוי, ונראה לי כי בפרט מזמן שלמה ואילך לא היה מניין לישראל כמו שכתוב בימיו יהודה וישראל כחול אשר על הים וגו', כי מאז נתקיימו ההבטחות של האבות יותר, ולא מצינו מאז והלאה שנמנו ישראל שנראה שלא היה להם מניין, ומה ששלח רבשקה לחזקיה ועתה התערב נא את אדוני את מלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל וגו', היה על שכל ישראל בימי חזקיהו היו בעלי תורה ולא היה נערה שלא היתה יודעת דיני טומאה וטהרה כמו שאמרו חז"ל, לכן לא היה מי שידע לרכוב על סוס, ומ"ש בגלות יהויכין עשרת אלפים גולה הם זולת דלת עם הארץ דלים ועניים אבל רבים היו, וגם העשרת אלפים היו שרים וגבורי חיל, ומצינו בבית שני בסופה בימי אגריפס אחר שמתו כמה אלפים ורבבות מישראל במלחמת היונים ומלחמות אחרות רצה אגריפס לידע מנין ישראל ונמצאו כליות בפתח א' כפלים כיוצאי מצרים, וכוליא א' כיון מפסח שנמנו עליו מי' אנשים ולמעלה חוץ מהטמאים לנפש ואותם שהיו בדרך רחוקה וחוץ מי' שבטים שלא היה להם מספר, יוצא מכל זה שבתחיית המתים יצטרך כל העולם להכילם, ואותם שנקברו ח"ל אחר שיתגלגלו ויחיו בא"י יחזרו ללכת לח"ל למקום מושבם או יתרחב א"י שתכיל אותם, והאל ית' יודע האמת.
8
ט׳כתב הגאון ז"ל והד' אם יכירום אנשי ביתם וקרוביהם מן החיים, ואומר כי הנביאים והרועים והנסיכים כשמתחייב שיכירום בני אדם יתחייב לעומת זה שיכירו קצתם את קצתם, ושיחובר כל אדם אל שבטו כאשר הוא מבואר בסידור השבטים בס' יחזקאל וזולתו ע"כ. והראיה מס' יחזקאל היא ממה שהוזכרו שם בסוף יחזקאל גבולי כל השבטים העתידים כל גבול יהיה ניכר לשבטו, אשר נראה כי כל בני שבטו אחר שיקומו בתחייה יהיו לכת א' ושבט א' ניכרים זה לזה, וכיון שכל א' יחובר אל שבטו יכירו קצתם את קצתם לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות ושאר קרוביהם, וע"י הכרה זו ניכר כי התחייה היא הנפש עצמה שנפרדה מאותו הגוף שתשוב לאותו הגוף ולא נפש חדשה, כי כבר כלו אז כמו שאמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, ואם התחייה היא לנפשות שנפרדו מגופן שתשובנה לגופן עצמן ולא נפש אחרת לגוף אחר כדמות גלגול, ואם בתחייה היתה הנפש נכנסת בגוף של אחר שלא נוצרה בו היתה היא כמוכרחת להתנהג ע"פ מדותיו שהתנהג עם הנפש הראשונה, אבל כשתשוב הנפש לגוף עצמו ששכנה בו יזכור הגוף ימי עלומיו בראשונה עם נפשו וימשך אחר עצת הנפש לקרוא בשם ה' ולעבדו שכם אחד, ובזה תכיר הנפש גופה שעמדה בו בכמה שנים ויכיר הגוף הנפש אשר שכנה בו, וכמו שהגוף והנפש ניכרים זה לזה כן מכירים את קרוביהם ואת חבריהם שהיו מכירים אותם בחייהם, וכמו כן יזכרו כל מה שעבר עליהם בעוה"ז ומה שעבר עליהם בעולם הנשמות מן השכר שקבלו בג"ע על מעשיהם הטובים, ומה שנענשו קצתם בעונשי גיהנם על עונותיהם וצפצפו ועלו לג"ע על מעשיהם הטובים, ובזה ייטיבו דרכם ויהיו מוכנים לעשות טובה יותר ויותר ממה שיהי' להם הכנה לעשות רע, וכן יזכור כל אחד מה שהיה יודע בעוה"ז בין בחכמת אומנות בין בחכמת השכל והתורה, ובזה יבדלו אז האנשים במעלתם בחכמה, כפי מה שנתחכם בעוה"ז איש א' יותר מחבירו, כן יהיה מוכן וישיג אז כפי ערך מה שהשיג קודם, ומי שלא השיג כלל בעוה"ז לא ישיג בתחייה כ"א כפי ההכנה היתירה שיש לגוף הזה עתה ממה שהיתה לו בתחלה, והוא דבר מועט, וכן לענין המעשה הטוב כפי מה שהרבה יותר גוף זה בעולם הזה מחבירו כן יהיה מוכן בזמן התחייה יותר.
9
י׳כתב הגאון וה"ה מי שימות מהם והוא סומא או מבוטל מאיבריו או בשאר הפגעים או המומים מה יהיה עניינו, ואומר שיחיה תחלה במום ההוא עד שיכירוהו בני אדם שהוא הוא ואח"כ ירפאהו הבורא ותהיה אות גמורה, כמו שאמרו רבותינו עומדים במומם ואח"כ מתרפאין, ועל כן הקדים אני אמית ואחיה למחצתי ואני ארפא, ואמר אז תפקחנה עיני עורים וגו' ע"כ.
10
י״איש מומין שאינו מתנכר האדם בהם שאינם בגלוי ואפי' הסומא או מבוטל ניכר הוא בצורתו בהסתכלות טוב, אלא מפני שברוב השנים האדם משתנה מנערות לבחרות לזקנה ולשיבה, וכ"ש בשינוי המית' וכליית האיברי' וחזרתם לעלות על העצמות בשר מלמעלה, גם שיהיה מן החומר עצמו אשר היה בו מתחלה והחלקים שנפרדו ממנו לכל ד' היסודות שחזרו עתה אליו ממש כבתחלה, עם כל זה אפשר שיהיה בו איזה שינוי בצורת פניו ומראהו, כ"א יתיך אדם כלי בדיל ויחזור ויעשהו כלי כמו שהיה בתחלה בדפוס עצמו ישחנה באיזה דבר מועט ופנים חדשות באו לכאן, וגם כי באומנתו של האל ית' לא יבצר ממנו מזמה להחיותו בצורתו כבתחלה ממש, כיון שקודם מותו היו בו שינויים הרבה מנער לבחור מזקנה לשיבה מי שראה אותו בזמן היותו בחור לא יכירהו בתחייה אם מת זקן וכן בכל שאר השינויים, ולכן רצה האל ית' להחיות את כל אחד בצורתו ותבניתו שהיה בזמן מיתתו, ואם יתנכר לשום אדם על שראהו קודם מיתה בחור, מומו יוכיח עליו כי הוא הוא ואחר כן ירפאהו הבורא, וכיון שיהיה ניכר קודם שיתרפא אף לאחר כן יהיה ניכר. וכן רוב האנשים שהם בלא מום יהיו ניכרים אף לאותם שלא ראום אלא בבחרותם באמצעות אותם אשר הכירום בשעת מיתתם, וכן האנשים שהם מדור אחד יהיו ניכרים לדורות שלפניהם ושלאחריהם באמצעות בני דורותם שיכירום ויעידו כי הם האנשים הנקובים בשמות כמו שתאמר שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם, וכל הנביאים והחסידים והצדיקים אשר בכל דורות ושאר בני אדם כולם יכירו את אביהם ואבי אביהם עד אברהם אבינו או עד אדם הראשון, ואת בני בניהם עד דור אחרון המספרים תהלות ה' שיזכו לזמן התחייה, ועל ידי עדות זה יכירו שלשלת אבותם עד אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה והוא והאבות יכירו את כל בני בניהם עד זמן התחייה ואז יאמתו הכל חידוש העולם ושאר העיקרים בראותם כל הדורות חיים עם אדם הראשון, אשר יגיד הוא להם כי לא נולד מזכר ונקבה אלא שהאל ית' יצרו בכפיו, וכן כל בני הדורות יעידון יגידון כולם כאחד כי הוא אחד ושמו אחד בסיפור והגדת הנסים והנפלאות אשר ראו בעיניהם מיציאת מצרים עד דור האחרון, ולא ישאר שום ספק בלב שום אדם בעיקרי התורה ושרשיה, כי יאמינו מה שיסופר להם מהמון האנשים אבותם אשר בכל דור ודור, מוסכם סיפורם למה שקבלנו מאבותינו מכל הדברים, ובזה תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים:
11
י״בורפואת המומים אחר קימתם בהם יורה על השבת מזגם בתחייה, כי המומים בפרט הנולדים עם האדם הם מורים על רוע מזג האדם כפי המום ההוא וכפי מקומו, כי מעלת האדם בחכמה ובמעשים נגמרה בהיותו בצלם אלהים כמו שהיה אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה אשר בצלמו ברא אותו ובזה השיג חכמת אלהים הוא ויוצאי יריכו, ומי שנולד במומו יש בו חסרון שאינו שלם בצלם אלהים, ובזמן התחייה יוסר מומו וישאר שלם בצלם אלהים ויהיה מוכן לחכמה ולמעשים טובים, והיה ראוי שיחיה בלא אותו המום אלא כדי שיוכר לכל שהוא הוא, וגם להראות לו זכות כ"א חטא קודם שמת אי זה חטא יותר מבני גילו אולי היו ביניהם חטאים מתייחסים אל המום ההוא והיה כמוכרח עליהם ויש לו בזה אי זה התנצלות, ובראותם אותו מכיריו בשעת התחייה עם המום ההוא ושנתרפא אח"כ ממנו ידונו כי מצד המום חטא קודם אי זה חטא יותר ועתה יהיה מנוקה ובלתי מוכן למה שחטא קודם:
12
י״גוההכרה זה את זה היא מוכרחת שיכיר איש את אביו ואת אמו ויכבדם, ואת אחיו ואת בנו ואת אחותו ואת בתו להבדל מקרובותיו ומשאר העריות, וללמד את בנו תורה ולהתאסף יחד בנחלת ה' כל בני המשפחות אצל בני שבטם ונשיאיהם נשיא השבט בן יעקב בראשם, והאבות בראש כולם, כי כן הובטחו כמו שכתוב וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם, ונשיא כל שבט יהיה נשיא שבטו שנים עשר שבטי בני יעקב, כי להם נאה הנשיאות כי כל שבט הוא אב לכל בני שבטו והאבות על כולם, וכמו שיכירו כל בני התחייה את כל שבט ושבט אבותם, וגם את האבות שהם מכלל ז' רועים וח' נסיכי אדם, יכירו גם הם את כל בני בניהם בני השבטים עד סוף כל הדורות, ויגמלו חסד להם אשר זכו בעולם הזה בתורה ומעשים טובים וזכו לתחייה ובזכותם חיו האבות, כי אם הם לא היו זוכים לתחייה למה יחיו האבות בלא בנים, והרי נאמר כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל ואין נקרא זרע כי אם יעקב ובניו.
13
י״דכתב הגאון והששית אם יאכלון וישתון וישאו נשים, ואומר כן, כמו שבן הצרפית אשר החייהו הבורא ע"י אליהו ובן השונמית ע"י אלישע אכלו ושתו, ויתכן שנשאו נשים, ע"כ: ואין כל כך ראיה מאלו שחיו תוך כ"ד שעות לפרידת נפשם ושבו וחיו ע"י אדם אל מה שהיו קודם, כי לא התעדנו ולא נתעלו נפשותן במעט שעות לשיוכלו לעמוד בלא אכילה ושתיה בשובן אל גופותן, אבל בזמן התחייה ע"י האל ית' היה אפשר כי בעלוי הנפשות שנתעלו בגן עדן ובעולם העליון יספיק להן להעמיד את גופן ולקיימו בלי אכילה ושתיה, כי גם הגוף אשר קרבו עצם אל עצמו במאמר האל ית' ונקרם עליהם בשר ועלה גידים יהיה מוכן להתקיים כאחד הגרמים השמימיים בנפש הנאצלת עליהם, ועכ"ז נאמר שהם יכולין לאכול ולשתות כרצונם ולא תדירית, אלא מהם מג' ימים לג', מהם מז' לז', ומהם מארבעים לארבעים כמשה רבינו שעמד מ' יום בלא אכילה ושתיה, כל אחד כפי המדריגה שהשיג בזה העולם בזכוך גופו לעבודת האל ית' במצות עשה ובמצות לא תעשה, כפי ערך זה יהיה גוף כל אחד מהם יותר זך מחבירו ויהיה ניזון לעצמו במעלת נפשו וגופו כמו שנזכר כמה ימים לפי זכות כל אחד, ואולי כי גם המזונות גם כי יהיו מצמחים ותבואת הארץ יהיו באותו הזמן זכים ונקיים מכל סיג ולא יהיה בהם שום רוע מזג להחליא את האדם או להעבות מזגו, אלא יהיו מאכלים דקים דומים וקרובים למזג המן וזנין ומקיימים את גוף האדם בסעודה אחת לכמה ימים, כי גם כי המן היה צריך לאכול ממנו פעמיים בכל יום היה זה ליוצאי מצרים אשר זכרו את הדגה שהיו אוכלים במצרים חנם, אבל לקמים בתחייה כפי מה שביארנו גם כי לא יהיה המזון זן כמו המן ממש אלא קרוב לו יספיק מעט ממנו לכמה ימים כמו שנזכר.
14
ט״ואבל לא ימלט מהיותם אוכלים ושותים כרצונם לימים כמו שנזכר, כי סוף סוף הם גוף וצריכים מזון תמורת מעט הניתך מהם, אפילו לנפש שנתעלית בגן עדן השוכנת עתה בגוף הזך שחיה במאמר האל ית', כי הגלגלים ואע"פ שהם גשם אינם מד' יסודות אלא גשם חמישי זך ודק ואין בהם שום התכה לשיצטרכו למזון, אפילו שיהיה מזון יותר דק מן המן שהיה מן השמים, וגם מצד נפש הגלגל המעמידה ומקיימת את הגלגל במאמר האל ית', ומצד כי הגשם של הגלגל הוא כולו גשם אחד ספיריי אין בו שינוי קצתו מקצתו אלא בגוף האדם שהוא מחובר מבשר גידים ועצמות ורמ"ח איברים כל אחד בפני עצמו, ולכן נפש הגלגל היא מתפשטת בכל גשם הגלגל שוה בשוה ואין לה מקום מיוחד בגשם הגלגל, כי אין מעלה בקצתו יותר מקצתו, ובזה כל גשם הגלגל הוא מתקיים בנפשו ונפשו בו, אבל נפש האדם אפילו היה גופו זך בתכלית הוא מחובר מאיברים הרבה ומג' מינים ואין לה משכן כי אם באבר החשוב יותר מצד עצמו ומצד מקומו והוא בלב, וממנו ימשך למוח ויתפשטו כחותיו לכל האיברים, ולכן יצטרך אי זה מזון תמורת מה שניתך באיברים אשר אין משכנו בהם.
15
ט״זויתכן כי בתחייה יום או יומים יעמדו בלי מזון ויתקיימו בקיבול הנפש הבאה בגוף זכה ומעודנה מעולם העליון, ואחר כך תצטרך לאי זה מזון דק וזך קצת זמן, ויסתפק בו כדוגמת ימי היניקה לולד הניזון מחלב אמו ואח"כ יעתק למזונות אשר יהיה בימים ההם זכים מכל סיג כמו שנזכר למעלה מימים לימים, ויתהלך לפני ה' באורח החיים ויהיו עיניו נגד ה' תמיד יזכה ולא יחטא, כי יוכל לכבוש את יצרו אשר יהיה כחוט השערה בימים ההם בגדר הבשר אל האבן, ויזדכך גופו מיום אל יום עד סוף ימיו הארוכים ולא יצטרך אלא למיעוט מזון, עד אשר ישלים עצמו לגמרי בדעותיו הטובות ויזדכך גופו ויבטל מצרכי הגוף ויעתק אל עולם הבא אשר אין בו אכילה ושתיה כלל, כמו שנזכר בתשובת השאלה השביעית הבאה אחרי זאת.
16
י״זכתב הגאון ז"ל והשביעית איך יעתקו אל העוה"ב אשר אין בו לא אכילה ולא בעילה וכבר נהגו בם בעוה"ז ויחיו, ואומר כמו שנהג משה רבינו ע"ה בהאכילה והשתיה והבעילה ועמד בלעדיהם ארבעים יום בהר סיני ג' פעמים וחיה כמו שכתוב בתורה עד כאן: את זה כתב הגאון על סברתו בתשובת שאלה השנית שלא ימותו בני התחייה, כאמרם ז"ל מתים שעתיד הקב"ה להחיות אינם חוזרים לעפרם, וגם כי שקול משה כנגד כל ישראל ואם הוא עמד בהר מ' יום בלא אכילה ושתיה מי כמוהו נאדר בקדושת הגוף, עכ"ז בזמן התחייה שיתבטל רוב יצה"ר מכל האנשים הקמים בתחייה כל אחד מהם יוכל לזכך גופו, עד שבאחרית ימיו יעתק אל עוה"ב ויעמוד בלי אכילה ושתיה ושאר צרכי הגוף:
17
י״חכתב הגאון והשמינית כיון שהחיים בימי הישועה הם מונחים לבחירתם בעבודה שמא יבחרו במרי ולא יהיו בעולם הגמול, אשיב בזה שמשיבים כל עמנו המון המאמינים בענין הצדיקים בעוה"ב כיון שהם בוחרים בעבודה ולא במרי שמא יבחרו במרי, ואומרים כי היודע מה שיהיה קודם שיהיה ולא הבטיח לצדיקים בעוה"ב בגמול המתמיד אלא לדעתו שהם בוחרים בעבודה ולא במרי. כן אומר אחר שהוא יודע מה שיהיה לא הבטיח תחיית המתים לצדיקי ישראל עד שידע כי בימות המשיח יבחרו העבודה לא במרי:
18
י״טהשאלה היא כי גם בילודים בעוה"ז אנו רואים בני עלייה והם מועטים וברא האל ית' ג"ע וגיהנם והוא קרוב שיבחרו במרי ממה שיבחרו בעבודה, עכ"ז לא הבטיח האל יתברך גמול ג"ע לצדיקים אלא לדעתו שיהיו רבים שיבחרו בעבודה ולא במרי, כמו שהשיבו המון המאמינים, וכן בתחייה קצתם יבחרו במרי, אחר שהוא יודע מה שיהיה לא הבטיח תחיית המתים לצדיקי ישראל עד שידע כי בימות המשיח שניתנו מופתים בשמים ובארץ ושיקומו בתחייה ברצון האל ית', שיבחרו בעבודה ולא במרי:
19
כ׳כתב הגאון והתשיעית אם יש להם על העבודה ההיא אשר בימוח המשיח גמול, ואומר כן, כאשר לצדיקים בעוה"ז גמול על עבודתם כן יהיה לאנשי ימות המשיח גמול על עבודתם, שלא יתכן שתהיה העבודה שאין עמה גמול, וכאשר יש שם לצדיקים תוספת על מה שראוי לזכיותם הקודמים כן מה שיעשו בימות המשיח תוספת על מה שראוי לזכיותם הקודמות:
20
כ״אתשובת שאלה זו היא כי בימות התחייה והמשיח שיהיו ישראל מושפעים בטובות העוה"ז, אם יספיקו הטובות ההם לגמול מעשיהם הטובים שיעשו אז, נאמר כי כאשר יש לצדיקים בעוה"ז גמול והוא פרי מעשיהם הטובים בדברים שאדם עושה אותם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, כן יהיה לאנשים לימות המשיח גמול בעוה"ב מלבד הגמול מהטובות שיש להם בעוה"ז, וכמו שביארתי, וכאשר יש בעוה"ב תוספת על מה שראוי לזכיותם הקודמים בעוה"ז, כן מה שיעשו אנשי ימות המשיח יהיה להם תוספת על מה שראוי לזכיותם הקודמים בעוה"ז:
21
כ״בכתב הגאון והשאלה היה על העם אשר באה הישועה בחייהם מה יהיה מעניינם וכן הילודים בזמן הישועה, ואשיב בעבור שהכתוב לא דיבר בזה ולא רבותינו לא קבלו בזה קבלה נחלקו בזה על ג' דרכים, יש מי שאומר שאין מתים כלל ונתלה באומרו בלע המות לנצח, ויש מי שאומר ימותו ויחיו כדי להשתוות עם החיים ההם, ויש מי שאומר יחיו שנים רבות וימותו ולא יחיו עד העוה"ב, ולבי האלהים יישיר נוטה אל זה המאמר הג', מפני שלא מצאתי תחיית המתים הובטחה בימי הישועה אלא למי שהיה בגלות, ולא ראיתי על זה להוסיף דבר מלבי, כ"ש שהעילה בתחיית המתים אשר מתו בגלות הוא שלא תמנע מהם זאת הישועה הגדולה, אבל מי שראה אותה מן החיים והישרים כבר הגיע לחפצו, אך ימיהם יהיו ארוכים כמו ח' ות"ק שנה, עד שיהיה המת בן מאתים בדור ההוא כמי שמת בדור הזה בן עשרים כמו שאמר כי הנער בן ק' שנה ימות והחוטא בן ק' שנה יקולל, ומי שחטא על בני אדם והוא בן ק' שנה יקולל, ויהיו הימים כימי הבניינים והנטיעים כמו שאמר לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי:
22
כ״גוכאשר עמדתי על הדברים רציתים בלבי לאמונה וכתבתים על ספר להיות לבני ישראל לבטחון, והוא שראיתי שהאומה תתיישב בהם בעבור שבעה דברים, מפני שתחיית המתים אות גדולה מאותות הבורא הנגלות, ובבטחון בהיותה תוספת בהאמין ביכולתו וכי כל הנביאים מתקבצים בה, והנה אנחנו היום מתאוים לראות אחד מהם כ"ש כולם, וכל המלכים הצדיקים והחכמים הגדולים מתקבצים בה עוד אשר אנחנו נכספים לראות אחד מהם, ושקרובי כל אחד מהם אשר התאבל עליהם ודאג להם יחברם, ויראה הבן אביו והאח אחיו והאוהב אוהבו והחכם תלמידו ושאר הקרובים, והרבה דברי הנפש אשר הנפשות תלויות בהן יגלו לנו כשיחיו ויספרו לנו מה שעבר ומה שהיה מאיכות ענין מותם ושכרם וקימם, ושכל דורות בני ישראל אשר הם כרבבות אשר הקדמתי זכרם יבואו יחד ויהיה לקבוצם ההוד וההדר הגדול, ושיהא סבת תחייתו להאמין בעוה"ב יותר, כמו שיתקיים זה היעוד יתקיימו כל יעודי העוה"ב ונקוה אותם על דרך הבחינה, כמו שאמר (ישעיה כ"ה) ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו' ויושיענו, ומה נכבד מועד יתקבצו בו כל אלו הטובות הגדולות, ואלה הטובות חייבו אותו לקיים אמתתו ולהועיל ולהיישיר בו, ובקשתי שאזכה להיות מן הרואים בחיות ובהיות גמול על היחוד, וית' האל הנאמן ביעודיו וישתבח אמן, עכ"ל.
23
כ״דנטיית לב הגאון אל המאמר הג' הוא הנכון מן הטעם שכתב הוא ז"ל, ועל היעוד שימיהם יהיו ארוכים כמו ת' או ת"ק בין לנמצאים חיים בזמן הישועה בין לנולדים אח"כ, כי הנמצאים בזמן הישועה גם כי נולדו קודם בזמן הגלות אשר ימיהם היו קצרים, בשמחת הישועה ומנוחת הגופים והנפשות בזמן ההוא יאריכו ימים וישובו לימי עלומיהם ותתענג בדשן נפשם, וכ"ש הנולדים אח"כ בזמן הישועה כי בטרם נוצרו בבטן אמם נודעו ונתייעד עליהם שיחיו שנים ארוכים ובטרם יצאו מרחם אמם הוקדשו גופם ונפשם לעבודת ה' במנוחת זמן הישועה, ובזה יחיו שנים ארוכים וימותו אח"כ ואחריתם תהיה לחיי העוה"ב, כי כל זה הזמן לא ימשך כי אם עד סוף אלף הששי אשר אנחנו בגלותינו קרובים לשליש האלף הנזכר. ואם תרצה לומר כי הנמצאים חיים בזמן הישועה והתחייה ימותו ויחיו, לא ימנע או ימותו מיד בזמן התחייה ויחיו מיד, או ימותו אח"כ בזמן בוא קץ כל אחד מהם ואח"כ יחיו מיד או לאחר זמן, אם ימותו מיד ויחיו מיד למה ימותו בלא עתם, וגם שיחיו מיד למה יסבלו צער המיתה לחיות, טוב להם שלא ימותו ונשארים חיים באריכות ימים כמו שנזכר למעלה, ואם ימותו בבוא עתם, אם האל ית' עתיד להחיותם מיד למה יסבלו צער מיתה טוב להם שלא ימותו והאל ית' יאריך ימיהם בזמן התשועה כמו שנזכר, ואם יחיו אח"כ לזמן מוגבל א"כ תהיה התחייה בכמה זמנים, זמן התחייה הכולל לכל ישראל הנמצאים מתים בתחייה אחר ביאת הישועה, וזמן תחייה למתים שימותו לכל אחד תחייה זמן מוגבל אחר מיתת כל אחד ואחד, וזה בטל שנאמר שיתחדש נס התחייה לכל אחד ואחד לזמן מוגבל אחר מיתתו, וכן הילודים בזמן הישועה אחר תחיית המתים למה ימותו בעתם ויחזרו לחיות, טוב להם שיחיו חיים ארוכים כאותם שיקומו בתחי':
24
כ״הולדברי מי שאמר כי ימותו ויחיו כדי להשתוות עם החיים, נאמר כי צורך המיתה לחיות, הוא כי המתים שחיו יזכרו מה שעבר על נפשותם מהעונש והשכר בעולם הנשמות ויהיו מוכנים לעשות טובה יותר ממה שהיו מוכנים קודם מיתתם, וכן יהיו הם, ונשלמו דברי הגאון ז"ל ופירושם בענין זה:
25