בית אלהים, שער היסודות ס״דBeit Elohim, Shaar HaYesodot 64

א׳(חתימת המאמר)
תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עינים, יראת ה' טהורה עומדת לעד, משפטי ה' אמת צדקו יחדיו.

ב׳כתב הרמב"ן ז"ל בהקדמת פירוש התורה כי יש לנו בקבלה כי כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל מפי הגבורה, הקב"ה אומר למשה והוא כותב על הספר בדיו וכו', ונראה כי מקודם בריאת העולם אלפים שנה היתה סדורה לפניו ככה: ויש לספק בזה כי גם כי כל הספורים שבתורה כמו אלופי עשו ושעיר והמלכים וכיוצא באלו נראים שהם דברי חול, י"ל כי יש בהם סוד כיון שנאמרו מפי הגבורה למרע"ה, אבל מה שכתוב בתורה בשם אומרם כמו מה שאמר הנחש לאשה ותשובתה לו, ואמירת קין להבל ולמך לנשיו, ואמירת דור הפלגה איש אל אחיו, ואמירת מלך סדום ואנשי סדום ללוט איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם, ותשובת לוט אליהם הנה נא לי שתי בנות וגו', וכיוצא באמירות אלו הרבה שכתובים בתורה מפי אנשים בני בלי שם, כולם דברי חול הם וקצתם דברי נבלות ואין שום קדושה חלה בהם, ואיך נאמר שנאמרו מפי הגבורה וקודם בריאת העולם מה שראינו אח"כ בתורה שנא' מפי אנשים קצתם ריקים, ושיהיה קדושת אמירות אלו כקדושת אנכי ה', ושיהיה החסרון והיתרון והדבוק פוסל בהם בס"ת, ואנחנו לא נדע אם אמרום אומרם בחסרון ויתרון או בלעגי שפה ולשון אחרת בלתי לשוננו הקדוש אמרום:

ג׳ולישוב ספק זה הארוך וכולל בכל חמשה חומשי תורה נקדים הקדמה, כי ספורי תורתנו התמימה אינם כספורי דברי הימים של האומות, כי גם שרוב מספריהם משתדלים לספר דברי אמת אי אפשר שלא יטו בקצת מן האמת בפרט בספורים שקדמו לזמנם ולא ידעו אמתתם כי אם ע"פ השמועה, הוא קרוב לטעות מפה אל פה במהות העניינים או בסדרן או בשינוי המלות שנאמרו, וספורי תורתנו התמימה אינם כן אלא כולם מכוונים ואמתיים בלי שום שינוי כשאר מצות התורה שלא יפול בהם שינוי ולא גרעון ותוספת, וזת א"א אלא מפי הגבורה, כי אפי' מרע"ה אם לא מפי הגבורה מאין ידע מה שאמר הנחש לחוה ומה שהשיבה היא לו ומ"ש אנשי סדום ללוט ומה שהשיב הוא אליהם, כי אפי' שנאמר שהיה מקובל משה רבינו פה אל פה מעמרם ועמרם מקהת ולוי עד אברהם ממה שאמרו סדום ללוט ותשובתו אליהם ועד אדם הראשון ממ"ש הנחש לאשה ותשובתה ומ"ש למך לנשיו, עדיין יש ספק ממה נתאמת אברהם בלבו בדברי לוט שאמרו לו אנשי סדום איה האנשים אשר באו וגו' ותשובתו אליהם ושמא שינה באיזה דבר, ומי יאמר שראה אברהם עוד את לוט אחר שלקחוהו בכלל רכוש סדום ועמורה והשיב הוא את כל הרכוש וגם את לוט בן אחיו ורכושו השיב וגם את הנשים וגו', וכשאמר לו מלך סדום תן לי הנפש והרכוש קח לך אמר לו אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' וחזר לוט וביתו עם מלך סדום לסדום כמו שראינו שנמצא שם בעת ההפכה ולא ראהו עוד לשיספר לו מ"ש לו אנשי סדום ומה שהוא השיב להם, ואפי' שנאמר שראהו אח"כ וסיפר לו מה שאירע לו או כתב לו בכתב מה שאירע לו עם אנשי סדום, וגמלהו חסד על כי בזכותו ניצול, מה צורך היה לצוות על אלו הדברים שיאמרו לדורות, אפי' היה קים לו בגויה שלא היה משנה ממה שאירע לו, וכן מה שאירע לחוה עם הנחש בג"ע ומה שאירע ללמך עם נשיו, מי היה המצווה שיאמר לו לדורות, ואולם אחד מן העשרה דורות עד נח או מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שינה בדברים שעברו בין הנחש והאשה ולא היה יכול משה רבינו לכתוב קבלת דברים אלו מפה אל פה וכיוצא בהם כי אם מפי הגבורה שיודע העתידות באמיתות וכמ"ש עדות ה' נאמנה, כי כל מה שנכתב בתורה מספורים אלו שהם כעין עדות אין בהם שום ספק כי הם מפי השם ברוך הוא.

ד׳וגם כל זה הספק במקומו עומד למה הוצרך האל ית' לכתוב דברים של חול כאלו בתורה, אע"פ שידע כי לעתיד בבריאת העולם יאמרו מ"ש בה, כמה דברים אחרים נאמרו מפי כל בני הדורות מאדם עד מרע"ה ולא נכתבו בתורה, ואפי' נמצא להם איזה צורך ליכתב מה קדושה יש בהם אחר שנאמרו בפועל מפי אנשים שלא כוונו באמירתם אלא פשט והבנת אותם הדברים שהם דברי חול וקצתם דברי נבלות, ומה קדושה חלה עליהם שיהיו שוים בקדושתם וכתיבתם בס"ת למצות התורה ולעשרת הדברות.

ה׳והרי להקל מעט משא ספק זה הארוך בכמה אמירות שנכתבו בתורה קודם הוייתם ושהם דברי חול, גם הסיפורים שנכתבו בתורה מה שלא היה ולא נברא עדיין, הוא דבר מתמיה, ולזה אומר כי מה שהוא מקובל אצלנו כי התורה קדמה לעולם אלפים שנה, זהו עשרת הדברים שניתנו למשה בסיני ביום מתן תורה, כי הם הנקראים תורה סתם, כי בהם נכללים כל תרי"ג מצות ובקבלתם הרי הוא כמו שקיבלו כל התורה כולה הנכללת בהם, וכן נראה מפשטי המאמרים שאמרו על זה בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי ביום תליתאי ע"י תליתאי בירח תליתאי, נראה כי נתינת עשרת הדברות היא נתינת התורה, וכן מ"ש מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית אם אתם מקבלים את התורה מוטב וכו', וכן כשעלה משה למרום וכו' אמרו לפניו חמדה גנוזה מששת ימי בראשית תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה וכו', ואמר לו הקב"ה החזר להם תשובה וכו', אמר רבש"ע תורה שנתת לי מה כתיב בה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, אמר להם למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם תורה מה תהא לכם, שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין עמים אתם שרוים העובדים ע"ז וכו', זכור את יום השבת מלאכה אתם עושים, לא תשא משא ומתן יש ביניכם וכו', כבד כבוד אב ואם יש לכם, לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצה"ר יש לכם, מיד הודו לו להקב"ה ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ואילו תנה הודך על השמים לא קאמר, הרי שהחמדה הגנוזה מקודם בריאת העולם היא עשרת הדברות לבד ועל זה השיב תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי לא יהיה לך שבת לא תשא כבוד אב ואם לא תרצח וגו', וכן מ"ש בא שטן ואמר לפניו רבש"ע תורה היכן היא נתתיה לארץ וכו', נראה כי בנתינת עשרת הדברות היתה התורה נתונה בארץ כי היא היתה התורה שהיתה בשמים מקודם בריאת העולם ועליה השטין השטן, כי שאר המצות עדיין לא ניתנו למשה מפי הגבורה שיאמר לישראל אלא אח"כ היו אומרים לו והוא היה מלמדם לישראל, גם הסיפורים לא נאמרו למשה מפי הגבורה אלא אחר שהיו ועברו, וכמו שכתוב ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' וכתב רש"י ז"ל פרשה זו מקומה קודם עשרת הדברות בד' בסיון ויבוא משה ויספר בו ביום את כל דברי ה' מצות פרישה והגבלה, ואת כל המשפטים ז' מצות שנצטוו בני נח ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדומה ודינים שניתנו לו במרה, ויכתוב משה מבראשית ועד מתן תורה ע"כ. כי כל מה שאירע מבריאת עולם עד עתה מה שנברא בכל יום ויצירת אדם וחוה ומה שאירע עם הנחש הכל כמו שכתוב מבראשית עד מתן תורה נאמר למשה מפי הגבורה והוא כותב על ספר בדיו.

ו׳נמצא כי כל מה שכתוב בתורה מן הדברים שאירעו בבריאת עולם ואחריו לא נכתבו אלא אחר שהיו בפועל, כי איך יהיה כתוב לפניו אלפים שנה קודם בריאת העולם בראשית ברא אלהים ועדיין לא נברא, וחטא אדם וחוה ונחש ועונשם ועדיין לא נבראו לא יכון לנגד עיניו לכתוב דבר דמיחזי כשקרא, אע"פ שכל העתידות גלויות לפניו והיה יודע שאירע כך כמו שהיה כותב, לא כתבם עד שהיו ועד שנאמרו בפועל, ללמד לנו שלא נקדים פ"ה לעי"ן, וגם משה ע"ה לא כתבם מעצמו בקבלתו אותה מפה אל פה עד אברהם ועד נח ואדם הראשון, כי לא יסמוך על קבלתו מכמה דורות שמא שינה אחד מהם, ואפי' נתאמת לו בבירור לא היה כותב בתורה דברים שלא נצטווה כ"ש דברים של חול, אלא ודאי הכל מפי הגבורה אחר שהיה כל דבר ואחר שנאמר כל דבר בפועל נכתב, ומה שאמרו שהתורה נבראת אלפים שנה קודם בריאת העולם הוא על עשרת הדברות כי בם נכללו כל תרי"ג מצות כמו שכתב רש"י בפ' משפטים, ומשה כתב מפי הגבורה מבראשית עד מתן תורה, והתורה עצמה עיקרה שהיא עשרת הדברות לבד הוא שבאו כתובים על הלוחות ומשם העתיקם משה על ספר אחר שכתב מבראשית עד עשרת הדברות, ומשם והלאה היה מדבר אל משה באוהל מועד, כמו שכתוב ומשה יקח את האהל והיה כצאת משה וגו' ודבר ה' אל משה פנים וגו', וכתיב אחר כך ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, והוא כל מה שנאמר לו אחר מתן תורה כמ"ש שמר לך את אשר אנכי מצוך ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' ויכתוב וגו' על הלוחות וגו', ויהי ברדת משה מן ההר כשהביא לוחות אחרונות ביוה"כ וירא אהרן וכל זקני בני ישראל את משה והנה קרן וגו' וידבר משה אליהם שליחותו של מקום, ולשון הווה הוא כל הענין הזה, ואח"כ נגשו אחר שלמד לזקנים חוזר ומלמד הפרשה לכל ישראל וכותב כל מה שנאמר לו מפי הגבורה בסיני ומדבר סיני ובערבות מואב עד לעיני כל ישראל.

ז׳ובזה הוקל מעט כובד משא הספק למה נכתב בתורה כל מה שאינו מצוה מתרי"ג מצות, כי לא נכתבו מאז אלא אח"כ שניתנו י' הדברות צוה הש"י למרע"ה יכתוב מפיו כל מה שנראה לו יתב' היות סיוע וחיזוק לאמונת התורה שהיא עשרת הדברות ותשלום תרי"ג מצות הנכללות בהם, ויש בהם טוב טעם ודעת בכל מה שנכתב בספורים אלו כמו שכתבו רז"ל במדרש וכמו שיתבאר:

ח׳אלא שצריך לתת טעם לכל אלו האמירות שנאמרו בתורה בשם אומרם, אשר יש מהם אמירות שלא נתכוין בם האומר אלא מה שמורה פשטן לבד. והם דברי חול מפי חול והדיוט ולא יתכן שיחול בהם קדושה כקדושת התורה.

ט׳ועל זה נאמר, כי לא לבד כיון האל יתברך בנתינת התורה להיישירנו במצותיו לשנזכה לעוה"ב, אלא ג"כ להורות לנו הנהגתו ית' בבריאת העולם בחכמה נפלאה, וכמו שהוא מתנהג עם בריותיו ביושר וחסד ורחמים ומשגיח בהם השגחה גמורה לגמול חסד לטובתם ולהפרע מן הרשעים, אשר כל פרטי עניינים אלו נלמד מסיפורי התורה והם מחזיקי מצות התורה ותומכיה בתתם אמונה שלימה בלב העובדים לאל ית', להחזיק באמונתם הישרה הנלמדת מספורי התורה בבריאת העולם, ובמה שקרה בו אחר כך עד זמן נתינת התורה בהשגחתו ית' על עולמו, וכן נלמד מהם ג"כ מדות ישרות שיבור לו האדם, כי לא לבד במעשה המצות ישתלם האדם כי אם ג"כ במדות הטובות והישרות הנלמדות מן התורה וספוריה, כמו שיש קדושה בתורה במצותיה וחקותיה, כן יש קדושה בה בספורים שנלמדים מהם מעלות האל ית' והנהגתו בברואיו בהשגחתו הטובה והישרה, וגם במדות והנהגות הטובות הנלמדות ממנה יש בהן קדושה, כי הן סבה להביא את האדם לקיום התורה והמצות, כמאמר התנא אם אין דרך ארץ אין תורה. ותמצא בכל פסוקי התורה שהן כמו ספור מדרשים לחז"ל בגמרא ובמדרשים, שיש בכל פסוק תועלת אמונה או מדה טובה, מלבד מדרש הנעלם וסודות נפלאים שנרמזו בספורים.

י׳ונחזור אל פרטי האמירות אשר במאמר פשטן הן דרך חול, ואף כי היום יקדשו בכל מה שיאמר עליהם. והנה המאמר הראשון מפי הדיוט הוא מאמר הנחש לאשה אף כי אמר אלהים, נלמד ממנו אין טוענין למסית וכל המוסיף גורע, וגם דרך כלל נכתב ענין הנחש והאשה להורות כי עולם חסד יבנה, כי מיום ראשון חטא אדם שעבר על מה שצווה בו ביום ועם כל זה העביר האל ית' חטאתו ולא מת ביום ההוא, ולהיות ששלשתם נחש ואדם וחוה בריאות ראשונות שנבראו בעולם ע"י ית' נענשו הם וגם כל היוצא מהם, הנחש על גחונך תלך ועפר וגו' לא לבד הוא אלא כל הנחשים הנולדים ממנו עד סוף העולם, וכן עונשי חוה ואדם נמשכה קללתם בעצבון תלדי בנים וגו', ארורה האדמה וגו' בעצבון תאכלנה, בזעת אפך תאכל לחם, לנשים הבאות אחריה שתלדנה בעצבון וגו' לאנשים ולנשים שבאות ממנו ג"כ שבעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר וגו', כי הנשים חל עליהם חוב קללת חוה וחוב קללת אדם כי משניהם נוצרו, ולהיות חטא זה עצום כי הוזהר מפי האל ית' ובו ביום עבר עליו, נכללו דורותיו אנשים ונשים בקללותיו, מה שאין דרך האל יתב' לפקוד עון אבות על בנים כשאינם אוחזים מעשה אבות, וחוה מפני שהיא עצמה לא הוזהרה על זה ועיקר עונשה היה על שהחטיאה את בעלה לא חלו קללותיה על הנשים הכשרות, כמ"ש חז"ל נשים צדקניות לא היו בפתקה של חוה, וגם כי הנחש אינו בן שכר ועונש עכ"ז נענש כמו שהעניש הקב"ה לבהמה שנכשל בה שום אדם ואמר ואת הבהמה תהרוגו שלא יאמרו עליה פלוני נכשל על ידה, וכן היה נענש נחש שנשתנה ממה שנוצר קודם שנענש על גחונך וגו', והרי אינו כמו בהיה קודם ולא יאמרו עתה על הנחש זה שאדם הראשון נכשל על ידו שאינו בדמותו ובצלמו של ראשון, וכיון שהסכים האל ית' לכתוב ענין זה בתורה ונאמר מפיו ית' אל משה רבינו שיכתוב זה הענין שנלמדים ממנו כמה עניינים, נתקדש ג"כ מפי האל ית' שהוציא הדברים מפיו ית' ומשה כותב על ספר בדיו, וכן ויאמר קין אל הבל אחיו יש בו מדרשים, וראה האל יתב' להעלות על ספר ענין הריגת קין להבל שנמשך מענין הקרבנות שהקריבו לה' וכיון שנאמר מפיו ית' למשה שיכתוב חלה עליו קדושה, וכן דברי למך לנשיו יש מדרש וחידוש באמירתו ותשובתו לו, ונתקדשו אלו הכתובים באמירתו לו יתב', וכן ענין דור המבול וסדום ועמורה הוצרך ליכתב בתורה, ללמד כי לא לחנם נמחה כל היקום אלא בחטאתם, ודור הפלגה הפיצם האל יתב' על אשר יזמו לעשות ונהפכו הערים על זעקתם הבאה אליו, והכל אזהרה לדורות הבאים שלא יעשו כמעשיהם, עם מה שיש תועלות בפשטי הכתובים ומה שנדרש בהם ונתחדשו באמירתו יתברך למשה שיכתבם מפיו כמו שנזכר:

י״אואם תסתכל תמצא ותראה כי רוב מדרשי חז"ל הם על ספר בראשית שכולו ספורים ועל ספר ואלה שמות שרובו ספורים, והמדרשות שבשאר הספרים רובם הם על מיעוט הספורים שבהם ולא על הדינים, וכן בספר הזוהר רוב הסודות שנתגלו בו הם על כתובי הספורים, המורה כי לא נפשט הכתובים כמשמעם נכתבו כי אם גם כן למדרשים ולסודות הנרמזים בהם, וכן שמות הקודש היוצאים מפסוקים ידועים רובם בספורים, כמו שם בן מ"ב היוצא מבראשית עד בי"ת של ובהו, ושת של ע"ב מג' פסוקים ויסע ויבא ויט, ופסוקים מסוגלים להמלט מצרות ויוצאים מהם שמות ידועים כמו ואת האנשים אשר פתח הבית וגו', ויאמר אליהם ישראל אביהם, אשר כל זה מורה כי יש קדושה רבה בכל הספורים והאמירות, אפי' שנאמרו בפועל קצתם מפי הדיוטות ידע האל ית' כי היה צורך בעניינים ההם לכותבם בתורה ושם בפיהם תיבות ומלות שיש בהם רמזים, והם לא ידעו אלא ענין האמירה לבד במה שהיתה כוונתם לבד, ואפשר ג"כ כי הם אמרום בלשון אחר או תיבות אחרות והאל ית' שמר כוונתם באמיר' וסידר בתורה תיבות אחרות באמירה ההיא אשר יש בהם רמזים וסודות:

י״בומפני שגדלנו על אמונה שכל התורה כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל היתה גנוזה וברואה מקודם בריאת העולם, וכן יש בידינו קבלה של אמת כמ"ש הרמב"ן ז"ל כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, שהתיבות מתחלקות לתיבות אחרות, ועל זה ס"ת שחסר או הוסיף אות אחת אפילו שמשמעות התיבה במקומה הוא פסול, וכתב עוד שנראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה כענין הזה היתה כתובה רצופה בלי הפסק תיבות, והיה אפשר קריאתה ע"ד השמות וקריאתה ג"כ על דרך קריאתנו התורה והמצוה, וניתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצוה ונמסר לו על פה קריאתה בשמות וכו', כפי השימוש לבעלי הקבלה, שנראה מכל זה שהתורה שנבראת אלפים שנה קודם בריאת העולם היא מבראשית עד לעיני כל ישראל, וכן בכמה מקומות נכתב לשון תורה, בתורה ונביאים וכתובים שמשמעת מבראשית עד לעיני כל ישראל, כמו ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם, לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה', שמשמעות תורה זו הוא לעיקר על כל התורה מראש ועד סוף, וכן כל הנביאים שהזכירו תורת משה הוא על כל התורה, וכן בכתובים:

י״גועל זה אני חוזר לעיקר קבלתנו זאת שכולם היתה ברואה מקדם, וכל הראיות שהבאנו למעלה על כי המשמעות הוא על עשרת הדברות הוא מפני שלא ניתנו אז במעמד כל ישראל אלא עשרת הדברות, ושאר התורה הכתובה לפניו מאז הי' אומר ומלמד למשה, ואח"כ בסוף העתיקה כולה מפי הגבורה כמו שהיתה כתובה מקודם לפניו, ועל כי התורה כולה היא נכללת בי' הדברות נקראו הם על שם תורה סתם.

י״דועם כ"ז יתיישב הספק כעין מה שנתיישב באמרנו כי התורה שנבראת קודם בריאת העולם לא היתה אלא י' דברות שמהם נשתלשה כל התורה כולה, ונאמר כי כשנבראת כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל אלפים שנה קודם בריאת העולם, ידע האל כי הנחש שיברא לסוף אלפים שנה יאמר לחוה מה שאמר, ולמך לנשיו מ"ש, ודור הפלגה ואנשי סדום ואבימלך וכל כיוצא באלו האמירות ראה הש"י מקדם שיאמרו ושיש תועלת להזכירם בתורה כמו שכתוב למעלה, כי הוא שם הדבר בפיהם והם לא ידעו אלא פשט הדברים שאמרו, אבל יש בהם תועלות לפי מה שחשב האל ית', מלבד הסודות של שמות ההוי"ה, וכ"ש בספורי התורה שראה האל ית' מה שיקרה מבריאת העולם עד נתינת התורה ומאז כתבה בתורה, מפני שידע הוא שהי' בו תועלת ליסוד התור' והמדות הטובות להיישיר האנשים ללמוד התורה וקיום מצותיה, מלבד סודות וסגולות שיש בהם מצד השמות הקדושים כמו שנזכר:

ט״וואל כ"ז כיון דהע"ה באלו הפסוקים שפתח בהם:

ט״זתורת ה' תמימה משיבת נפש, כי הזכיר שם ההוי"ה ששה פעמים על כללות התורה ופרטיה, כי היא מהש"י מקודם בריאת העולם הנברא בו' ימים, כדכתיב (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ושבח את התורה שהיא תמימה שאין בה גרעון ולא תוספת, כי התוספת הוא גרעון בחקה, שנראה שאם לא היו מוסיפים התוספת ההיא לא היתה שלימה, ומפני שהיא שלימה ותמימה אמר שהיא משיבת נפש, כי הנפש אין בה גרעון ולא תוספת כמו הגוף שנברא לפעמים בגרעון אבר ולפעמים בתוספת אבר, ואחר הבריאה גם כן יארע לפעמים בגוף גרעון או תוספת, מה שאין כן בנפש האדם שנבראת שלימה ותמימה, וכן היא עומדת בגוף כמו שנבראת, וכן יש לה השארות לחזור אל המקום אשר ממנו חוצבה, וזהו הנראה באומרו משיבת נפש שהתורה משיבה את הנפש אל מקומה בהיותה דומה לה כמ"ש לעיל, ואמר,

י״זעדות ה' נאמנה מחכימת פתי, כי העדיות הכתובים בתורה מהאל יהב' בסיפורים שהזכיר בתורה כולם הם אמתיים ונאמנים, ומפני שאמר שהמע"ה פתי יאמין לכל דבר אם אמת אם לאו, אמר כי העדיות מן הדברים הכתובים בתורה הם אמתיים שהם מחכימים הפתי המאמין לכל דבר, ובעדיות התורה האמתיים יתחכם שלא יאמין כי אם האמת.

י״חפקודי ה' ישרים משמחי לב, לשון פקודים על המצות לא נזכר בתורה כי אם תורה ומצות חקים ומשפטים ועדות, ובהם נכלל כל פרטי מצות התורה, ודהמע"ה חידש מלה זאת במצות כ"ה פעמים, ביושר בשמירה בנצירה באהבה וכדומה להם ולא נודע על איזה מצות הוא רומז, וראיתי באחד מן המקומות שהזכיר פקודים שאמר (תהלים קי"ט) אתה צוית פקודיך לשמור מאד, ודקדקתי בפסוקי התורה באיזה מקום הפקיד על הפקודים לשמור מאד, ומצאתי הכתוב שאמר השמר בנגע צרעת לשמור מאד ולעשות, וחשבתי כי על ענין הנגעים חידש דהמע"ה מלת פקודי על קצת מצות, אלא שאינו צודק בהן לומר שהן משמחי לב, גם שלא נקראו מצות נגעים פקודים, ודקדקתי עוד ומצאתי מ"ש על מעמד הר סיני (דברים ד') ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו', וכתוב גם כן למעלה מזה רק השמר לך ושמור נפשך מאד וגו', שאפשר שלאלו הכתובים רמז דהמע"ה באומרו אתה צוית פקודיך לשמור מאד, והיא שמירת עשרת הדברות ושלא ראו שום תמונה ביום דבר וגו', כי אלו הפקודים ישרים ומשמחי לב הם, ישרים כי צדיק וישר הוא, ומשמחי לב כי הפונים אחרי אלהים אחרים הם בעצבת לב, ככקוראים לא יענום ויקללו במלכם ובאלהיהם, אבל יראי ה' ואוהבי שמו הם שמחים וטובי לב כי טרם יקראו הם הוא יענם, וקראם דהמע"ה פקודים שלשון זה אזהרה יותר מלשון צווי להיותם מורים על צווי י' הדברות, ומפני שהיה הוא מלך רצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה בלשון המורה חוזק יותר מלשון צווי:

י״טמצות ה' ברה מאירת עינים, כל עשה ולא תעשה שכללם תרי"ג נקראים מצות, אלא שיש מהם שעם היותם מצות נקראים ג"כ חקים לאיזה סוד וטעם שאינו ברור לכל, והוזהרנו להאמין אע"פ שלא יהיו קרובים כל כך לשכלנו, וכן יש מהם נקראים ג"כ משפטים, כי אותם המצות יש בהן ענין משפט ובמשפט יפול הפרש בין הסברות, והוזהרנו על המשפט המקובל בתורתנו הקדושה כי הוא הישר והטוב, כדכתיב (שם) כי מי גוי גדול וגו' אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת וגו', ויש מצות שנקראים ג"כ עדות, ובעדות יפול גם כן איזה ספק לבלתי מאמינים, ולכן הוזהרנו עליו בלשון עדות שהוא אמת, וכמ"ש עדות ה' נאמנה, וכן הפקודים הם המצות אלא שיש להזהר בהן יותר כמו שכתבתי, אבל המצוה שאין בה חק ומשפט היא פשוטה וברה בלי שום פקפוק, והיא מאירת עינים להבין ולהשכיל ולהאמין שאר המצות שיש בהן חק ומשפט וכיוצא בהם.

כ׳יראת ה' טהורה עומדת לעד, הוא רמז לדברים המסורים ללב שכתוב בהן ויראת מאלהיך, כי למי שמרמה או מאנה האדם אינו יודע ואינו מכיר חבירו באונאתו ואינו תובע ממנו דבר, אבל האל יתברך שיודע הדברים המסורים ללב הוא עתיד לנקום ממנו מאריך אפיה וגבי דיליה, וזהו שאמר עומדת לעד:

כ״אמשפטי ה' אמת צדקו יחדו, מלת אמת לא תפול אלא על מציאות דבר אם הוא כך אמת אם לאו שקר, אבל במשפטים לא יפול בהם אלא מלת צדק או עול כמו שכתוב משפטים צדיקים, וכתיב לא תעשו עול במשפט, וא"כ מה שכתוב משפטי ה' אמת, הכוונה כי המשפטים בפרט דיני ממונות אין לך מקצוע גדול בתורה כמותם, כי אין קץ לדברים שיקרו בין האנשים, ובתורה אינם כתובים אלא כללים ברמז וצריכים רובם לתורה שבע"פ, ועל זה יסתפקו בהם, וגם כי כל חכם יכול לדון מפי הסברא קרוב לשכל ויכוין אל האמת, וכענין שהמע"ה שביקש לדון בלי עדים, ולכן אמר משפטי ה' אמת, כי לא תסתפק אם הם מצוה או הם בדוים מחכמים ע"פ הסברא, כי אמת הוא שהם מאת השי"ת מקובלים כמו שהם מסיני, וזהו משפטי ה' אמת, ואמר צדקו יחדו כי אחר שהוא אמת שהם מן ה' הם צודקים יחדו, כי כל הדינים יש להם יחס ועיקר אלו עם אלו על פי העיקרים היעודים בתורה, כי הדינים הבדויים על פי הסברא כל אחד יש לו יסוד או עיקר בפני עצמו כפי חילוק הסברות, מה שאין כן במשפטי ה' שהם מצדו והם צודקים ביחד, כולם הולכים ונמשכים על עיקרים ידועים מוסכמים על פי הקבלה, אין ביניהם הפוך וקושי מזה לזה כלל.
תם ונשלם