בית יעקב על התורה, בראשית י׳Beit Yaakov on Torah, Bereshit 10
א׳בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. בזוה"ק (בא לט:) אמר ר' יצחק לא הוה איצטריך אורייתא למכתב אלא מהחודש הזה לכם מ"ט משום דשירותא דסיהרא הוה, ועל דא אורייתא הוה איצטריך למכתב מהכא דהא בקוב"ה אתקשר מלה. אלא משום דכתיב (תהילים קי״א:ו׳-ז׳) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. כח מעשיו, היינו המחקרי ארץ, כדאיתא בגמ' (יומא נד:) מציון מכלל יופי (תהילים נ) משתיתו של עולם שממנו מסתעפים רצועות וגידים לכל העולם, וכל הכח מכל העולם נכלל שם. ועל זה הכח כתיב (תהילים צ״ה:ד׳) אשר בידו מחקרי ארץ, היינו שורש הכח שבכל הבריאה, זה הגיד לעמו, היינו שכלל הבריאה מסר השי"ת לישראל, וישראל אינם מתפשטים עצמן כמו עובדי כו"ם שנדמה להם שהנאת עולם הזה הוא העיקר, כי הם אין להם רק הלבוש. אבל לישראל יש התוך והפנימיות של כל דבר. לתת להם נחלת גוים, שהשי"ת רוצה ליתן לישראל לטעום הטעם האיך העכו"ם מטעימין מהנאת עולם הזה והאיך מקבלים השפע והטובות. כי הישראל מקבל הטובה בצמצום לראות שיצמח ממנה כבוד שמים. והשי"ת רוצה להטעים לישראל הטעם מהטובה בלי צמצום, ואצלם הוא כמו נחלה:
1
ב׳וזהו אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם, אף שבאמת יש כמה קדושות ומצות מאבות שכתובים קודם ועל ידי מעשי האבות נתנה התורה. אך הענין בזה, מאחר שלקדושת האבות אין שום אדם יכול להגיע כדאיתא בגמ' (ברכות טז:) אין קורין אבות אלא לשלשה, היינו שמפני כן נקראים אבות שלקדושתם ועבודתם אין שום אדם יכול להגיע, כמו שאנו רואין שעליהם חתם השי"ת, שאנו אומרים (בתפלת שמונה עשרה) אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב. והוא מחמת שאין אדם בעולם שיוכל כל כך למסור עצמו להש"י כמו האבות. וכן מצד ההתפשטות שהיה לדורות הראשונים דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום, מצד זה גם כן לא היה צריך להתחיל התורה משם להודיע זאת. כי זה ההתפשטות ג"כ לא יוכל להיות לישראל, כי זה דוקא בדורות הראשונים שכתוב (האזינו לב) בהנחל עליון גוים, היינו שלהם נתן השי"ת שיוכלו להתפשט עצמן אבל לא לישראל. ולכן מקשה ר' יצחק, לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם מ"ט דשירותא דסיהרא הוה. היינו ששם מתחיל הקדושה שהשי"ת נותן לישראל לכל אחד לפי מדרגתו, דהא בקוב"ה אתקשר מלה. קוב"ה נקרא כשהוא משפיע לישראל, שלהשפיע אין ביכולת שום נברא, שמחמת שגם הוא צריך לקבל והוא נוגע לצד עצמו יש בו צמצום. ולכן רק השי"ת, מחמת שהוא קדוש בלי נגיעה לכן יכול להשפיע. ושכינתא מורה על כלי קיבול, שהשי"ת מעמיד שיוכלו לקבל. וקוב"ה מורה שהוא יכול לערוך ולמדוד כמה להשפיעמהנתבאר באריכות בספר דובר צדק למרן רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע בתחילתו עיין שם כל העניין ונביא כאן גרגרים אחדים מתוך העניין: וביאורו הפשוט כמ"ש בריש פ' כיצד מברכין (לה:) אביו הקב"ה אמו כנסת ישראל, ועניין כנס"י הוא האם ומקור השורש וכו' והוא הנקרא שכינה בכל מקום וכו'. לפי שהוא התגלות ד' השוכן בתוך בני ישראל ובקרבם לעולם וכו'. והיינו, כי באמת עצם אור ד' גדול מאד, וא"א להיות מושג ללב בני אדם כלל, כמ"ש כי לא יראני האדם וחי. וזהו תואר הקב"ה, הוראת קדושה בכל מקום הבדלה, שהוא נבדל מבני אדם. והיינו אור ד' הנבדל מלבות הישראלי. ולפי שרצה ית"ש שישיגו הנבראים ג"כ מאורו, צמצם ית' הארתו שתהיה מוגבלת ומצומצמת ולא בתוקף וחוזק כ"כ, והוא כח אור שכינתו ית' בתוך לבבות ישראל וכו'. עיי"ש., וזה נקרא בזוה"ק (בראשית טו.) בוצינא דקרדינותא, היינו אור עם חושך, שהשי"ת יש לו מדה וגבול שיודע כמה ליתן אור בדור זה וכמה ליתן בדור השני כפי מדרגת כל אחד, וזהו בקוב"ה אתקשר מלהמועניין בוצינא דקרדינותא מבואר לקמן פרשה זו אות לב.. ולמה פתח בבראשית, רק משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, היינו שהשי"ת רוצה ליתן לישראל כל מצוה וכל פעולה מהשרש, שאף שלא מדעת יוכלו להשיג לקדושת אבות:
2
ג׳וזהו כח מעשיו הגיד לעמו, היינו שהשי"ת נתן לעמו הכח והפנימיות של כל פעולה. כי בכל מצוה יש כוונה מיוחדת, אך האדם אינו יכול לכוון כל עומק הכוונה. לזה נתן הש"י לישראל מעשה המצות, שע"י הפעולה ישיג לקבל הקדושה יותר מכפי הבנתו. והאבות הם ידעו והשיגו הכוונה. ואנו אין יכולים להשיג הקדושה אלא ע"י פעולות, ואף שאין לנו דעה להשיג הכוונה, על כל זה ע"י הפעולה אנו משיגים קדושת אבותינו הקדושיםמזמבואר בספר עין התכלת דף תי"ט וזה לשונו: אכן אמת עומק יקרת מעשה המצוה, היא גבוה מכל הכוונות, ואף להיחידים שידעו בטעמי המצות מכל מקום המעשה גבוה יותר מהכוונה, שאי אפשר להגיע עד עומק תכליתם, ורק בהמעשה נכללו כל הכוונות, ואפילו העושה מצוה בלא כוונה עומד נוכח הש"י ואומר ברוך אתה שקדשנו במצותיו שכן צונו. ועל כוונה היותר גבוה ועמוקה אינו רשאי לברך. וכן הובא במי השלוח ח"ב פ' משפטים ד"ה ויקח: כי באמת כל עניני תורה ומצות אין דעת האדם משגת לעומק הכונה, כי באם היה יכול האדם להשיג עומק השורש אזי היה די בכונה לבד בלי פעולה, אכן לפי שאין דעת האדם משגת, לכן צריך האדם לפעולות שעל ידם יגמור עומק האור בלב האדם שאף שלא מדעתו נקבע אח"כ בו קדושה. ועיין לקמן פ' וישב אות ה ד"ה ולהבין, אות יג ד"ה וכן הוא הענין, תפארת יוסף ראש השנה ד"ה בחודש השביעי [א].:
3
ד׳לתת להם נחלת גוים. היינו, כי לפעמים יש הסתר עד שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, והיינו שיש שכחה גדולה. על כל זה חותם השי"ת עצמו על ישראל שעשו רצונו, וזה נקרא נחלת גוים. ולכן נתן להם הדברי תורה מבראשית עד החודש הזה לכם שבזה אין להאדם השגה. וזה מורה באדם על שני ילדותו עד י"ג שנים שאין לו עדיין דעה יען שלא יִוָדע מפעולותיו שום כבוד שמים, וזה נקרא נחלת גוים. והשי"ת יַרְאֶה הכבוד שמים שיש בפעולות אלו ובזה טועם מדורות הראשונים. כמו דאיתא בדוד המלך ע"ה שהיה לו כח מדורות הראשונים, כנזכר בזוה"ק (וישלח קסח.) ששורש חייו קיבל ע' שנים מאדם הראשון ואח"כ קיבל מהאבות אותן השבעים שנה כנזכר בזוה"ק (שם)מחנתבאר לקמן פרשת חיי אות יג ד"ה וכן עפרון: והחיים שחי דהמע"ה בעוה"ז היה מה שנתן לו אדם הראשון שבעים שנה מחייו וכו'. ומזה החיים שהוא קדושת קביע וקיימא ניתן לדהמע"ה, שזה החיים יוכל אדם לחיות בעוה"ז אף אחר תכלית שלימותו וכו'. ובאותן השבעים שנה שאדה"ר נתן לדהמע"ה תיקן את החטא של אדה"ר. והענין שאמרו בזוה"ק (שם) שהשבעים שנה הם ממה שנתנו לו האבות מחייהם, היינו שהוכרח להתקשר בהאבות הקדושים שיושפע לו מכח עבודתם וכו'. עיי"ש כל העניין. ועיין לקמן פרשה זו אות סה בהרחבת העניין, תפארת החנוכי על זהר פ' וישלח (קסח:) ד"ה ר' שמעון.:
4
ה׳וזהו דאיתא במדרש רבה (בראשית פ"א) כדי שלא יאמרו האומות אומה של בוזזים אתם, היינו מפני שהם קדמו לישראל הרבה, וישראל אומרים הלא בזוזה היא בידכם, הלא (דברים ב׳:כ״ג) כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם, היינו שהם כבשו את הדורות הראשונים. והיינו כדאיתא בזוה"ק (בראשית כד:) שכל העולם הוא כגלדי בצלים, היינו לבושים, שכל דור הוא לבוש לדור הבא אחריו, וכל דור המאוחר יש לו כח פנימי יותר. כי כמו שיש בגוף יד ורגל שהוא לבוש ליד ורגל הפנימי שיש בהנפש, אשר האברים האלו פועלים בדברי תורה. היינו שדברי תורה זו הוא מקבל וד"ת זו הוא משפיע לאחר. כן כל דור הוא לבוש לדור שבא אחריו. ועיקר כח הפנימי הוא רק ישראל, וכל דור שהיה יותר ראשון הוא רחוק יותר מכח הפנימי. ובאמת בדורות הראשונים היה להם כחות ודעות גדולות, רק כח בחירה לא היה להם. יען שהיה תיכף אחר בריאת עולם, לכן היה בקושי גדול, שאתמול היה נקרא השי"ת "הוא" היינו נסתר ועתה יהיה נקרא "אתה". לכן לא היה בהם שום בחירה, כי קודם התגלות בריאת עולם היה נקרא השי"ת "הוא" כדאיתא בזוה"ק (ויצא קנח:) הוא עלמא עילאה אתה עלמא תתאה, ובעלמא עילאה אין שום בחירה. אבל בדורות הראשונים שהיו קרובים לקודם בריאת העולם, שאז לא היה כל הבריאה הוי' בפני עצמה לכן לא היה להם בחירה, ובכל דור יש להם בחירה יותר. ולכן נזכרו האומות כדכתיב (דברים ב׳:כ״ג) כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וגו'. ואף שגם לכפתורים היה כח קטן, אך מפני שהיה להם יותר בחירה לשלוט על גופם לכן כבשו אותם, כי זה שיש לו בחירה יכול לכבוש את מי שאין לו בחירה, עד שבאו ישראל שהם הגדולים בבעלי בחירה שהם יכולים לכבוש את כל העולם, כי הם הם העיקר מבריאת עולם, לכן יכולים לכבוש הכל ויטעמו מהטובה כמו שהעכו"ם טועמין ממנה. ואף שאין זה לחלק ישראל, עכ"ז כיון שהם מכירין שיש הש"י בעולם כדאיתא בגמ' (שבת קיט:) כל האומר ויכולו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כיון שישראל מכירין ואומרים נאה העולם ברוך המקום שבראו, שזה עיקר המכוון:
5
ו׳וזהו כח מעשיו, היינו שלישראל ניתן הכח והעיקר והאומות אין להם רק הלבוש והם הולכין בטרדא. ומי שהוא בהול ומוטרד אינו יכול להכיר ולומר ברוך המקום שבראו. וכן אם עומד בדעה בהירה תמיד ואינו נכנס בהסתר, ג"כ אינו יכול לשבח ולומר ברוך המקום שבראו, כיון שאינו מכיר כח גדלותו. שעיקר כח גדלות השי"ת בעולם הזה הוא מה שהסתיר אורו יתברך בלבושים מחושך, ומ"מ יבקיע האור כל ההסתרות, ולכן מי שטועם הדבר ומקבלו כמו שהאומות מקבלים, שהם מקבלים בלי צמצום ואינם מברכין, וכן הוא מקבלו, וזהו נרמז על השנים של התפשטות שיש באדם קודם שהגיע לכלל דעת, ואח"כ נותן לו השי"ת דעה שישבחו על זה, כי על ראיה לבד אין מברכין רק על טעימה, וגם בשעה שטועם הוא ג"כ מוטרד. אכן כששובת ונח ומכניס כל הטובות והשפע שסיגל בששת ימי המעשה ומכניס הכל לשבת, כדאיתא בזוה"ק (בלק קצב:) דכתיב (וזאת הברכה לג) וזרח משעיר למו, ממה דאמרו בני שעיר דלא בעאן לקבלא מהאי אנהיר לון לישראל ואוסיף עלייהו נהורא וחביבו סגיא וכו' והיינו שישראל מכניסין כחן לקדושה לעבוד בכח זה את השי"ת להכיר שהוא הנותןמטמבואר בתפארת יוסף שמחת תורה ד"ה ויאמר ד' מסיני: שאומות העולם עם דעתיהם הם מהיפך להיפך מדעת תורתינו הקדושה וכו'. וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו' והיינו, כי השי"ת נתן זריחה והופעה מאלו הכחות לישראל ג"כ. כי באמת יכול להיות אפילו אצל ישראל ג"כ, שיכול לשכוח ח"ו מעט בהשי"ת. ועל זה נתן השי"ת זריחה והופעה, כי מאחר שבמקום שישראל עומדים בדעה שלימה, שם הולכים בעבודה מצידם ואין סומכין עצמם על שום תקיפות. רק שלפעמים נסתר מהם, על זה מברר להם השי"ת, כי העומק לב של ישראל הוא מלא רצון ועבודה. ועל זה הרגע יוכלו לסמוך עצמם על התקיפות של קדושת אבות.. וזה נקרא שמכניס ומכין לשבת, היינו שמכיר שהשי"ת נמצא, ונתן מקום בחירה בעולם שיוכלו להכחיש מציאותו, וע"י שהוא מכיר את בוראו ממליכו עליו ואומר ברוך המקום שבראו ונאה העולם. וזה לא יכול רק ישראל, כדאיתא בגמ' (סנהדרין נח:) גוי ששבת חייב מיתה מקרא (נח ח) ויום ולילה לא ישבותו. כי שבת הוא רק בינו ובין בני ישראל, ולכן נולד האדם בלי דעה רק שמתפשט עצמו ומקבל הטובה כמו האומות, ואחר כן גם על זה משבח להשי"ת. ולכן מתחיל התורה מבראשית, כי באמת העיקר אצל השי"ת הוא רק הדעה, רק שהשי"ת רוצה ליתן לישראל גם כח האומות. היינו אפילו מה שקיבל בהתפשטות בלי דעת, גם על זה ישבח השי"ת, וזהו לתת להם נחלת גוים:
6