בית יעקב על התורה, בראשית י״חBeit Yaakov on Torah, Bereshit 18
א׳את השמים ואת הארץ. איתא במדרש רבה (בראשית א׳:א׳) ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבא, אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה, אכין ורקין מיעוטין, אתין וגמין רבויין, הדין את דכתיב הכא מה הוא. א"ל אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ היינו אומרים השמים והארץ אלוהות הן. אבל עכשיו דכתיב את השמים שמים ממש ואת הארץ ארץ ממש. הענין בזה, כי כל דור ודור רואה מפורש שהדור שהיה לפניו היה ממוצע בין השי"ת לבינו. אבל לדור הראשון יכול להדמות שאין להם ממוצע. ובאמת כל השראת השי"ת, שהשי"ת שורה בכל הנבראים הוא ע"י ממוצע, כמו שהנשמה עם הגוף שאין להם החבור בלתי ע"י ממוצע. היינו שהנשמה היא עצם החיים מהשי"ת, ובגוף יש ג"כ נקודה שחפץ בחיים, ועי"ז יש חיבור בינם. אבל הגוף בעצמו אין לו שום חיבור להנשמה, ולכן הגוף יכול להתבטל והנפש קיים. אבל אם היה שורה השי"ת בהגוף בלא ממוצע לא היה אפשר שיתבטל הגוף. וכן יש ממוצע בין השי"ת לבריאת שמים וארץ. והממוצע הוא תיבת "את" הכתובה בין אלהים להשמים, כי "את" רומז למלכות שמים, היינו שזה הוא רצונו בהבריאהסאכל עניין הממוצע מבואר באריכות בעץ החיים לרבנו האריז"ל שער מב – דרושי אבי"ע פרק א ונביא כאן מעט מדבריו הנוגעים לעניננו: כי בין הבורא יתברך ובין הנברא, שהיא הבחינה הכוללת הרוחנית, יש בחי' באמצע, וכו'. והכוונה, כי יש ניצוץ קטן מאד, שהיא בחי' אלהות, נמשך ממדרגה האחרונה שבבורא. וזהו הניצוץ מתלבשת בכח ניצוץ א' נברא, שהוא נשמה דקה במאד מאד וכו'. וכן בין בחי' הרוחניות לבחי' הגוף, יש בחי' א' כוללת שתיהן, והוא בחי' רביעית דם של הנפש, כי יש בה ניצוץ אחרון של הנפש וכו'. והוא רביעי הראשון והעליון מבחי' העצמות של המוחין, שהוא החיות שבתוכו וכו'. וביאור הדבר, כי הנה בהכרח הוא שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל, כי יש הרחק ביניהן כרחוק השמים מן הארץ, ואיך יאיר זה בזה, ואיך יברא זה את זה, שהם ב' קצוות, אם לא היה דבר ממוצע ביניהן ומחברם, ויהיה בחי' קרובה אל המאציל ואל הנאצל, והנה בחי' זו הוא כתר הנקרא תהו וכו' עיין שם היטב כל הפרק.:
1
ב׳וזה דאיתא בגמ' (יבמות ו.) לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת, היינו שגם שבת, אלו היה בו רצון השי"ת בלי ממוצע לא היה נדחה השבת מפני פקוח נפש, כי איך אפשר שפקוח נפש ידחה רצון העליון. רק השבת של עולם הזה אינה עצם הרצון של השי"ת, רק שיש בהשבת חיות ואור מן השי"ת ע"י ממוצע, והאור הזה הוא העיקר המכוון. נמצא שפקוח נפש אינה דוחה רק לבוש הכוונה אבל לא עצם הרצון, כי עצם הרצון אין נשתנה כלל. ובכלל פקוח נפש נכלל גם עצם הרצון שנמצא בהשבת, שקיום נפש מישראל יש בו קיום שבת, כדאיתא בגמ' (שבת קנא:) חלל עליו שבת אחת כדי שיקיים שבתות הרבה. כי שרש השבת הוא מלכות שמים, וכן נפש מישראל הוא כבוד מלכות שמים. ורק הרוצה לעבור במזיד הוא נדחה מכבוד שמים, כדאיתא בגמ' (יומא לח.) כבוד שמים במקומו עומד ומיעט כבודם. וכן מה דאיתא עוד (יבמות ו.) לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש, היינו שבין הש"י למקדש יש ג"כ ממוצע. וזהו דאיתא במדרש (שם) אלו נאמר אלהים שמים וארץ היינו אומרים אלוהות הן, היינו שהיינו אומרים שהשמים וארץ הם עיקר המכוון והרצון. וא"כ יכול האדם להגיע לעצם הרצון ולהבין עצם רצון השי"ת, ולא היה צריך להיות שינוי וביטול לשמים וארץ. לכן כתיב "את" שעיקר מכוון של השי"ת הוא התיבת "את" והוא ממוצע בין השי"ת לשמים וארץ, ועצם הרצון אין לו שום ביטול, כי הוא רצון השי"ת והוא חיבור בין שמים והארץ להש"י, ואם חלילה ישראל חוטאים אז יש ביטול לשמים וארץ. אבל עיקר המכוון לא נתבטל, רק השי"ת מנשא למעלה את עצם הרצון, והלבוש נתבטל, כדכתיב (ישעיהו נ״א:ו׳) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותו וישועתי לעולם תהיה. והיינו שמקור הרצון לא נתבטל, רק שרצונו יתברך יפשוט לבוש הזה ויתלבש בלבוש אחר. וזה דכתיב ברא אלהים את, היינו שהשי"ת ברא "את" היינו מדת מלכות שמים וארץ עיקר המכוון, נמצא שהיה שינוי בין קודם בריאת עולם לאחר בריאת עולם. ובאמת אצל השי"ת אין שום שינוי, רק מצד האדם כשחוטאים ח"ו מתפשטים מהלבושים, כדאיתא בזוה"ק (בראשית כג:) כל מאן דחב כאלו אפשיט לשכינתא מלבושהא. וכל זה רק מצד האדם ולא מצד השי"ת, כדאיתא בתיקונים (הקדמה דף ב.) מאן דלית ליה תפלין בשעת ק"ש מסטרא דיליה שליט עבד ושפחה על עלמא, אבל כל זה הוא מסטרא דיליה הלבושים מתבטליםסבכדאיתא בזוהר הקדוש פרשת בראשית דף (נג:): ויגרש את האדם, א"ר אלעזר לא ידענא מאן עביד תרוכין למאן, אי קודשא בריך הוא עבד תרוכין לאדם אי לא, אבל מלה אתהפיך ויגרש את, א"ת דייקא, מאן גרש את, האדם, האדם ודאי גרש את, ובגין דא כתיב וישלחהו ה' אלהים מג"ע אמאי וישלחהו בגין דגרש אדם את {היינו שהאדם בחטאו גרש "את" היינו מדת מלכות שמים} כדקאמרן.. כי הש"י מנשא ומעלה תיבת "את" לעצמו, כי השי"ת הציב שכל דבר יש לו חיבור בו יתברך וכשרוצה מבטלה, ואם עיקר המכוון היה שמים וארץ לא היו מתבטלים לעולם. וכן מצינו שהשי"ת בחר בדוד המלך ע"ה, ולכן רצה השי"ת בכל הרצונות של דוד המלך ע"ה. והיינו שעיקר הרצון הוא דוד המלך, והוא ממוצע בין הרצונות שלו בזה העולם, כדאיתא בזוה"ק (קדושים פד.) הכי תנינן דוד אחרא אית ליה לקוב"ה. היינו שדוד דהאי עלמא הוא מרכבה לדוד דאית ליה לקוב"ה:
2