בית יעקב על התורה, בראשית י״טBeit Yaakov on Torah, Bereshit 19

א׳והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום. איתא בגמ' (חגיגה יב.) תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יצא חשך, ובהו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים. הענין בזה, תהו היינו היפך ממדת החסד, שחסד הוא שנתפשט ההשפעה מאד. ותהו הוא היפך מזה היינו פחד, שהבריאה הפחידה להשפיע לבריאת עולם להמסר תחת יד האדם, פן יקלקל על ידי שיקבל האדם השפעת העולם הזה ויעשה בה היפך מרצון השי"ת, וישכח שהשי"ת השפיע לו, ולכן תצמצם הבריאה ההשפעה, כדכתיב (ישעיהו מ״ה:י״ח) לא תהו בראה לשבת יצרה^סגומובא בדובר צדק למרן רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע דף לא. ד"ה ולפיכך: והארץ היתה תהו ובהו. ואיתא בגמ' (חגיגה יב.) תנא תוהו, קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו ושמעתי דר"ל היראה כמ"ש בזוהר (שלח קעה.) דגוון תכלת מורה יראה. [ופי' שאותה היראה כוללת הכל ומכל הנבראים אין מי שלא ירא מזה].. ובהו היינו מדת החסד, ולכן יוצאין מהן מים. שמים הוא מדת החסד, כי מים מצמיחין כל הטובות, וזה דאיתא בזוה"ק (בלק רד.) כד אתער בוקרא דאברהם. היינו שרומז על מדת החסד, ומאיר להעולם בלשבת יצרה, ומזה יש תקיפות להבריאה להתפשט עצמה מעט ולהוליד, ולהבטח על השי"ת, שהשי"ת יכול להושיע בכל מקום, מאחר שאברהם אבינו מראה שיש תפלה, תוכל הבריאה להוליד ולהתפשט מעט, ולהתפלל להשי"ת שתכוון למטרת רצונו בההולדה הזאת ולא יגיע שום נזק מהאדם, ויוכל האדם לקבל כל הטובות כדי להרבות כבוד שמים ועי"ז היה בריאת העולם:

ב׳וזה דאיתא במדרש רבה (בראשית פ"א) למה גילה הש"י לישראל מה שנברא ביום הראשון וביום השני, ולא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, היינו כי שם עיקר ההולדה מישראל. אלא כדי שלא יאמרו האומות לישראל אומה של בוזזין אתם. הענין בזה, כי בזה מראה השי"ת לישראל שהם עיקר הבריאה, כי מי גרם שיברא הבריאה מתהו, רק החיים של ישראל, כדאיתא במדרש רבה (בראשית פ"א) מניין שישראל עלו במחשבה שנאמר (הושע ט׳:י׳) כענבים במדבר מצאתי ישראל. וקודם הבריאה היה העולם כמדבר, שלא היה ניכר ששם השי"ת משפיע, כי קודם בריאת עולם היה נקרא השי"ת "הוא". וכמו כן בדור המדבר, שבררו עצמן שגם במדבר השי"ת משפיע, ובעבור זה קנו ארץ ישראל, שעל ארץ ישראל כתיב (עקב יא) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד, היינו שניכר מפורש לעין האדם שהשי"ת משפיע, ונקרא השי"ת "אתה" כדאיתא בזוה"ק (ויצא קנח:) הוא עלמא עילאה אתה עלמא תתאה. וכן קודם בריאת עולם היה החיים של ישראל משתוקק לבריאת עולם, וע"י תפלת ישראל נברא העולם. אבל האומות לא היו חפצים בישוב העולם ובכבוד שמים, ושרש חייהם היה מהדעה שקטרגו מה אנוש כי תזכרנו, והם נקראים מחריבי קרתא. אבל החיים של ישראל היה מצפה ומקוה שיתגלה כבוד השי"ת בעולם. וזה דכתיב (האזינו לב) ימצאהו בארץ מדבר וכו' יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו^סדעיין תפארת יוסף פרשת האזינו ד"ה ימצאהו.. ולכן יען שכל הבריאה לא נבראה בלתי ע"י השתוקקות ישראל, כי הם רצו בכבוד שמים, לכן לא יוכלו האומות לומר בוזזים אתם. כי ישראל המה עיקר הבריאה, והעכו"ם נקראים תהו, שהמה היפך ממדת החסד. ובהו נקראים ישראל, שכל השפעת השי"ת הולך על ידי ישראל, וכמו שהם בעצמם בראו את העולם, כדאיתא במדרש רבה (בראשית פ"ב) תהו היה העולם עד שלא היו האבות, ואיתא במדרש רבה (בחקותי לו) אומר לעולם מי בראך מי יצרך יעקב בראך יעקב יצרך. וכדאיתא בספר הבהיר (יז.) מאי תהו דבר המתהא בני אדם. ומאי בהו דבר שיש בו ממש דכתיב בהו בו הוא^סהעיין תפארת יוסף מסכת חגיגה (יב:) ד"ה ערבות.: