בית יעקב על התורה, בראשית ל״בBeit Yaakov on Torah, Bereshit 32
א׳איתא בזוה"ק (בראשית טו.) גליף גליפו בטהירו עילאה בוצינא דקרדינותא, היינו אור בתערובות החשך. והענין בזה הוא, שהשי"ת מדד בתבונתו שיהיה אור והסתר בשוה זה לעומת זה, כי באם היה האור בהפלגה גדולה אז היה הגוף נתבטל במציאות, ואם היה החשך וההעלם בהפלגה לא היה להאדם כח להתגבר על הרע. ולכן אמר שם בזוה"ק מדוד משיחא, היינו שזה ישוה לזה הבוצינא והקרדינותא יהיו שוים יחד. וכן הוא בענין עבודת השי"ת, שהאדם צריך לעבוד להבורא ב"ה בשני ענינים. היינו כדאיתא בזוה"ק (בהר קיא:) ורזא דמלה תרין דרגין אינון לעילא דאיצטריך בר נש לאתעטרא בהו ואינון רזא דמהימנותא ואינון חד, חד רזא דעבד וחד רזא דבן וכו' ואיצטריך בר נש לאיתעטרא באילין דרגין לאתכללא ברזא דמהימנותא וכו' דא פולחנא דצלותא דאיצטריך למיהוי בה עבד ובן וכו' ורזא דתרין דרגין אילין אשכחנא בחד קרא דכתיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, עבדי דא עבד ישראל דא בן. והענין בזה הוא, כי מרזא דבן לבד לא יהיה שייך התפלה, יען כי הבן נמשך אחר רצון אביו, בידעו היטב כי כל הבא אליו מאביו הלא לטוב לו, ולכן לא יהרהר אחריוקיאכמו שנתבאר לעיל פרשה זו באות כט עיין שם בהערה צח מה שנתבאר מספר ארחות חיים.. וגם מרזא דעבד בלבד ג"כ לא שייך התפלה, כי העבד מוכרח הוא לקבל כל מה שיעשה לו אדונו ואין רשאי לחוות דעתו בהנהגת אדונו עמו. אבל מהתאחדות שתי הבחינות אלו, היינו רזא דבן ורזא דעבד, תהיה שייכה התפלה, והוא ע"י מדת מלכות. והביאור בזה הוא, שבשורש נקראו ישראל בנים למקום ב"ה, ורק שהשי"ת הציב לבוש הסתר, שעל ידו ידמה להאדם שיש לו כח פעולה ועבודה להשלים כבוד שמים ולגלות האור מתוך החשך, וכיון שכן הוא הרצון רצונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה זהו כבודו. וממילא נתן השי"ת כח לישראל שיתפללו אליו, ויוכלו להפוך רצונו יתברך למדת רחמנות, כדאיתא (במס' ר"ה) שהשי"ת חפץ בזה שיתרצה לתפלת ישראל, ועל ידי תפלתם יפעלו שיהיה התגלות הזאת שהם בנים להקב"ה:
1
