בית יעקב על התורה, בראשית ל״טBeit Yaakov on Torah, Bereshit 39
א׳ויאמר אלהים נעשה אדם. עיקר בריאת העולם היה למען בריאת האדם אשר בו נראה כח השי"ת וגדולתו, כי בהאדם נתחברו גוף ונפש יחד, שבאמת הם שני הפכים, ואיך יוכלו להתחבר אם לא כי יד ה' עשתה זאת, אשר הוא אחד ומיוחד ומאחד את כל ההפכים. כי בצבאי מעלה אינו ניכר כל כך גדולתו יתברך, יען שאין להם בחירה, ואל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו (יחזקאל א׳:י״ב). רק בעולם הנפרדים, שיש העכו"ם שהמה להיפך לגמרי ומכחישין כח השי"ת, ושם ברא השי"ת את הצורת אדם, שעיקר הצורת אדם המה ישראל, שהם ממליכין עליהם את השי"ת. וזהו דאיתא בזוה"ק (בראשית כב.) כד מטא לעלמא דפרודא, דאיהו עולם הנבדלים, אמר אומנא למארי בנינא נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וכדאיתא בהאר"י הקדוש ז"ל (לקוטי תורה פ' תשא ד"ה ועתה הורד עדייך) שהמאמר נעשה אדם היה לכל הנבראים שיתנו מכחם לצורת האדם ויסכימו כולם לבריאת האדםקככמבואר במי השלוח ח"א פרשת בראשית ד"ה ויאמר אלהים: היינו כי מתחילה ברא הש"י את כל הבריות ואחר כך ע"י שהבינו הבריות והכירו חסרונם שאין להם מי שיחבר חיותם אל הש"י, כי ע"י האדם יחוברו כל דברי עולם הזה להש"י כי הוא מעלה את הכל כידוע, שהדומם מכניס כחו בצומח וצומח בחי וחי במדבר והאדם ע"י שיעבוד בכחו את הש"י אז יעלה כל הכחות שקבל מעוה"ז אף כח הדומם, וכאשר ראו הבריות מה שחסר להם אז בכחם פעלו אתערותא לעילא לבריאת האדם. ויאמר אלקים נעשה אדם, היינו שהש"י אמר לכל הבריות שכלם יתנו מכחם ויצטרפו לבריאת האדם למען יהיה לאדם חלק בכלם, בכדי שאם יצטרך האדם לדבר מה יעמדו כלם לעזר לו כי ברעתו ירע להם ג"כ כמו בדור המבול, ובטובתו יוטב גם להם. ומוסיף בתפארת יוסף מס' שבת (פח:): ובעת הבריאה אז כל מערכות הבריאה הסכימו והשתתפו להצורת אדם וכדאיתא בתקוני זוה"ק (תקון סט) נעשה אדם אנא ואתם יהבי ביה חלקא. והוא, יען שראו שנבראו כחות ובריות השובבים, והבינו שאין ביכולת לשום בריה להחזיר ולהעמיד הכחות השובבים האלה פנים בפנים לפני השי"ת חוץ מצורת אדם, ואז הסכימו כולם. ועיין לקמן פרשה זו אות מא הערה קכה מה שהבאנו לשון האר"י הקדוש., וכדאיתא בתיקוני זהר (תיקון סט דף קטז.) שבשורש צורת אדם בשכינתא תתאה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו דתהא כלילא מכל ספיראן דכל עשר ספירין יהבו ביה כל חד חולקיה. והיינו שמטובו ייטיב לכל הברואים, ואם יעלה ח"ו איזה חסרון בהצורת אדם יעזרו כולם להושיעו בצעקתם להשי"ת מה תעשה לשמך הגדול. ועיקר אתערותא לבריאת האדם היה מצעקת כל הנבראים, שהכירו שנחסר להם מנהיג וממוצע בין השי"ת לבינם. וכן מצינו בגמ' (חולין ס:) מלמד שעמדו דשאים על פתח קרקע. והיינו שהרעימו כל הנבראים ואמרו שכח נמצא בהם, אך להוליד ישועה מפורשת אין יכולים בלתי האדם, שאדם יעורר שורש הצורת אדם מלמעלה שהוא כלול מכל מדותיו של הקב"ה ורצונו יתברךקכאבית יעקב הכולל פרשת בראשית ד"ה ויאמר אלהים [א].. ומה שאמר בצלמנו כדמותנו כנגד הגוף והנשמה, דמות הוא הגוף אשר ידמה לעליון, אחר אשר יאיר בו הנפש מאורו להיות נמשך אחר רצון השי"ת שהוא הצלם אלהים, כמו שנאמר, כי בצלם אלהים עשה את האדם. וע"ז נאמר (ירמיהו ט״ו:י״ט) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיהקכבכמבואר הענין לקמן פרשת נח אות ו ד"ה והנה בהתחלת: ועד"ש במדרש תהלים (מזמור פב) כל הנשמה תהלל יה, הנשמה הזו, כל שעה היא עולה ויורדת ומבקשת לצאת מן האדם והאיך היא עומדת בתוכו, אלא הקב"ה מלא כל הארץ כבודו מניחה בגופו והיא באה לצאת ורואית את יוצרה וחוזרת לאחוריה. היינו שהנשמה חושקת כל שעה לחזור להמקור שנאצלה משם. וכשמראה לה השי"ת כי מלא כל הארץ כבודו, אזי חוזרת להיות בזה העולם, לפי שמבחנת שיש בזה יקרות יותר להרחיב ולהגדיל את כבוד מלכותו גם בעולם הזה השפל, שהאור מוסתר והחושך גובר, וכדכתיב (ירמיהו ט״ו:י״ט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. ועל כן חוזרת לאחוריה להתקיים עם הגוף, שעי"ז תוכל למצוא כבוד שמים גם בחשכת ההסתר שבעוה"ז, ויש לה נייחא ביותר להשאר בתוך הגוף. ועיין עוד לקמן פ' לך אות לא ד"ה ויוצאי.:
1
