בית יעקב על התורה, בראשית מ״וBeit Yaakov on Torah, Bereshit 46
א׳וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. איתא במדרש רבה (פרשה ט) מלמד שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן כו' ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי. המדרש מדייק זאת ממה שכתוב, ויאמר אלהים יהי אור, משמע שמתחלה היו עולמות שלא רצו באור ונתבטלו, ואיתא במדרש רבה (בראשית יב) ה' אלהים וכו' הריני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, שמחמת הכשלון הזה שנתבטלו, לכן אחר כן הסכים גם שם אלהים, שהוא הבין שיהיה אור שהוא הרחמים, שע"י הכשלון נעשו מלומדים היטב במדת היראה שהיא הצמצום, ולא ירצו להתחזק עצמם בתקיפות להשען על מקורם לומר, מאחר שנבראו מהשי"ת יוכלו להתרחק ולכנוס בהסתר, והיינו מחמת שנדמה להם שיש להם הויה וכח, ומחמת זה נחרבו, ומצד שם אלהים יתחייב יראה, ועל כן יהיו דבוקים בהאור ולא להתבטל לגמרי להמקור. וחמשה פעמים כתיב אור והוא נגד הכתוב (איוב כ״ח:כ״ז) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואחרי כן ויאמר לאדם. והענין בזה שכתוב ויהי אור, ומה משמיענו בזה, הלא בודאי כמו שאמר השי"ת כן היה. אכן ויהי אור ענינו שנעשה אור גם בעולם התחתון, שבשעת המאמר יהי אור, נעשה תיכף אור לפני השי"ת, והיינו שהשי"ת היה לו אור בתוך הבריאה. אך הבריאה בעצמה לא הרגישה עדיין, ועל זה מורה ויהי אור, היינו שגם הבריאה הרגישה בהאור, והיינו ידיעתה שהיא בריאה, וזהו דאיתא בזוה"ק (בראשית כב) יהי אור מסטרא דאבא ויהי אור מסטרא דאימאקלחנתבאר לעיל פרשה זו אות כט ד"ה ולהבין העניין ובהערה צו שם.:
1
ב׳ואיתא עוד (שם) נעשה אדם בצלמנו ההוא אור כדמותנו ההוא חשך דאיהו לבושא לאור וכו'. ולכן בכל הברואים כתיב ויהי כן, ובהאור כתיב ויהי אור, כי ויהי כן מורה שהבריאה נעשה כמו המאמר עצמו, והיינו שהמאמר נתגבר ונתוסף עד שנעשה כן, שאותה הבריאה שהיה בו המאמר, זה עצמו נעשה כהמאמר (ועיין לעיל ענין ו ד"ה והאדם). אבל בהאור, שהאור היה מתוך החושך, וגם המאמר יהי אור היה בחשך, שמתחלה לא היה אור לפני הבריאה, לכן כתיב ויהי אור, שהיו חדשות לגמרי ונתהפך מהיפך אל היפך מחושך לאור, שמתחלת המאמר יהי אור היה המאמר ג"כ מצד הבריאה בחושך ואח"כ נתהווה בהיפך, לכן לא כתיב ויהי כן, שויהי כן מורה שקיבל אז כל תשלום כח הפעולה, ומקום שלא נאמר ויהי כן מורה שעוד לא קיבל כח הפעולה. וכן בתחלת בריאת רוח חיים ובריאת האדם לא נאמר ויהי כן, רק כתיב, ויברא אלהים את התנינים הגדולים, וכתיב, ויברא אלהים את האדם, כי ויהי כן מורה שבזה הדבר שהיה בו המאמר נעשה בליטה עד שנתהווה הדבר כמו הפרי מן האילן. אבל אור שהוא דבר חדש לגמרי, והרוח חיים, וכן האדם שהוא רוח ממללא, כל אלו הג' דברים המה חדשים, לכן לא נאמר בהם ויהי כן. אבל אחר כן נאמר, ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' כתיב ויהי כן, היינו שהבריאה עצמה נתגברה עד שנעשה מאכל להאדם, כי הדבר שהוא מאכל יש לו שייכות להאדם האוכלו בפרט ואין לחבירו שייכות לזה המאכלקלטעניין זה כתב רבנו הבעש"ט הקדוש הובא בספר בעל שם טוב עה"ת ומקורו בפירוש הבעש"ט על מזמור קז בתהילים שנקרא ספר קטן על הפסוק רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף: וכל אכילה ושתיה שאדם אוכל ושותה הוא ממש חלק ניצוצות שלו, שהוא צריך לתקן וכו'., לכן כתיב ויהי כן, שנתגבר הדבר הזה עד שנעשה כמו המאמר. כי באמת אין שום מקום פנוי חוץ מהשי"ת שנוכל לומר שהמאמר הלך לשם, רק שהמאמר הוא ההתחדשות הראשון שנעשה, וזה ההתחדשות נתגבר ונתוסף כמו שנשתלשל מקודם המאמר להמאמר, כמו כן נשתלשל מהמאמר לויהי כןקמלקמן פרשת מקץ אות ה.. אבל האור שהיה מתחלה מן החשך וכן רוח חיים וכן רוח ממללא לא נאמר ויהי כן, כי ויהי כן מורה שנעשה כמו המאמר. אבל המאמר להאור היה מתוך החשך, וכן המאמר מן בעלי חיים לא היה כמו המאמר, שמתחלה לא היה חיים כלל ונעשה שינוי גמור. וכן ברוח ממללא, יען שאלו השלשה דברים המה חדשים לגמרי, לכן לא נאמר בהם ויהי כן. ואיתא במדרש הנעלם מזוהר חדש (דף כח:) ששאל רבי אליעזר את רבי עקיבא ויאמר אלהים נעשה אדם למה לא נאמר ויהי כן, והשיב לו שבויאמר אלהים יהי רקיע ג"כ לא נאמר ויהי כן אלא ויעש אלהים את הרקיע, אלא אימא לך, כל דבר שלא היה בהם הכח האצול מלמעלה נאמר מיד ויהי כן, שהארץ הוציאה אותם בתשלום כל פעולתם ולא הוצרכה להמתין לכח העליון להשלים תשלום אותה הפעולה וכו'. וכן באדם, הארץ הוציאה אותו הדבר המספיק לה לעשות ועמדה עד שיתן בו הכח אותו שיש בידו לתת, ולפיכך לא נאמר מיד ויהי כן. ובזוה"ק (תרומה דף קסז.) ועל דא רזא דהאי אור דדליק ונהיר להאי נר כתיב ביה באהרן בהעלותך את הנרות דהא כיון דאמר יהי אור אמאי קאמר ויהי אור דהא בויהי כן סגי וכו' ועל דאינון חמש דרגין דאתפרשו ואתמשכו מהאי אור קדמאה (ועיי"ש ולעיל ענין למד):
2