בית יעקב על התורה, בראשית מ״חBeit Yaakov on Torah, Bereshit 48
א׳ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. איתא במדרש רבה (בראשית יא) ברכו במן וקדשו במן. והענין בזה, כי בשבת מצמצם השי"ת את האדם ואינו נותן לו מקום לפעולותיו, ואם כי באמת גם בכל ששת ימי המעשה השי"ת הוא הפועל והמשפיע, אבל זה ההפרש, שבששת ימי המעשה ניתן רשות להאדם לסייעו (כביכול), והוא כענין שכתוב (במדבר י״ד:י״ז) ועתה יגדל נא כח ה', ואיתא בגמ' (שבת פט.) היה לך לעזרניקמבלקמן פרשת וישלח אות כח: שהשי"ת הניח מקום לאדם להתגדר בו שהוא עוזר להשי"ת, כענין דאיתא בש"ס (שבת פט.) היה לך לעזרני, וזה נחשב לאדם שבכחו ויגיע כפיו בא לזה, וזה נקרא תמכין דאורייתא, שעוזר ותומך כביכול להשי"ת.. אבל בשבת אין אדם רשאי לעשות כלום מצדו, רק יקבל השפע מהשי"ת כמו שהוא משפיע לו מעצמו. כי כל שנה הוא קיצור מכל ששת אלפי שנה, וכן הוא כל שבוע ויום ושעה, כדאיתא בזוה"ק (אחרי נח.) זימנין אית בשתא דרעוא אשתכח וכו' זימנין אית בירחא וכו' וזימנין אית בשבוע וכו' וזימנין אית ביומי וכו' ואפילו בשעתא. וכן איתא (שם) וזימנין דדינין משתכחין בזמנים הידועים מהשעות, והכל הוא בזה כמו בזה, רק שהוא בקיצור, כמו ראשי תיבות שמקצרים התיבה, כמו כן יש יום השבת שמורה על היום שלעתיד לבוא, כמ"ש (ישעיה ב) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, היינו שיתבטלו פעולות האדם מכל וכל ולא תהיה ההשפעה כי אם מהשי"ת לבדו בלי עבודת האדםקמגכמבואר במי השלוח ח"א פרשת קדושים ד"ה את שבתתי: כי שבת לעת עתה היא לנו צמצום גדול ולעתיד ינחיל לנו הש"י יום שכלו שבת שלא נצטרך לשום מלאכה, וע"ז צריך לצפות. ובתפארת יוסף פ' בהעלותך ד"ה בהעלותך: דהנה ביום השבת נתבטל כל פעולות אדם, ואז מראה השי"ת איך שכל כח הפעולה הוא ג"כ מאתו ית', ומי שירצה להעמיק רואה זאת מפורש גם בעוה"ז, איך שאז נתבטל לגמרי פעולת אדם וכו'. כי נר אמצעי רומז על ונשגב ד' לבדו ביום ההוא (ישעיהו ב׳:י״א), שיתבטל אז כל פעולות אדם. ויען שישראל בכל הששת ימי החול, שמרמזים בהששה נרות, שאז יכול לדמות לו לאדם שיש לו כח פעולה, וישראל מכיר גם אז שהכל הוא ביד השי"ת, ולזה נותן השי"ת לישראל גם אז מקום. וזה מורה יאירו שבעת הנרות, שבישראל גם נר האמצעי הוא אצלם אור. לקמן פ' נח אות ג.. והאמנם כי בעוה"ז אסור בשבת גם מה שהולך ונשפע בלי פעולת האדם, כגון משקין שזבו ופירות הנושרין, והוא מחמת שהאדם הוא בעוה"ז ויכול לעשות פעולה לכן נאסר הכל, מפני שעתיד השי"ת ליתן לישראל אותן הטובות בלא שום יגיעה, כדאיתא במס' כתובות (דף קיא:) יהי פסת בר בארץ וגו' ירעש כלבנון פריו, שהפירות ינשרו בלי טורח והיין יזוב בלי טורח אדם. וזהו הכוונה במה שאמר קדשו במן, היינו שהוא רומז לזה שהשי"ת בעצמו מקדש ליה ולא ישראל מקדשי ליה. וברכו במן, שנתן למן כל הטעמים בשבת יותר מכל ימי השבוע. ועוד בו שלישיה, שבכל ימי השבוע היה מתקלקל מיום על יום אחר, ובשבת עמד טעמו בו ולא נתקלקל, שזה מורה על שהוא נשפע מהשי"ת לבדו, לכן הוא נצחיי וקיים לעד:
1